כן כן, ברור, זה מסי אז כל השוואה אליו היא שטות מוחלטת, אבל לטעמי יש בה משהו.
כמעט כמו “אייקוני”, גם המילה “היסטורי” נזרקת קצת יותר מדי לאחרונה (לא מתכוון אליך אישית כמובן).
הוא שחקן שאני לא מצליח להבין. האם הוא השחקן הגרוע הטוב בעולם או השחקן הטוב הגרוע בעולם?
אין לו את העקביות של הגדולים באמת, אבל יש לו את הבזקי הגאונות האלה שרק האפשרות שיתפרצו יכולה לשתק כל הגנה בעולם.
כנראה שחוץ ממסי, אי אפשר להיות גאון כל הזמן. נשרפים.
אז שחקנים כאלה כושלים לרוב בדברים הבסיסיים אבל ברגע שהם נדלקים הם שורפים את כולם.
קצת כמו הישראלים: יש יותר מדי דברים בסיסיים שפשוט לא מסוגלים לעשות טוב, אבל אז הביפרים וההמצאות.
נראה לי שאפשר לקטלג זוכה בלון ד׳אור וכוכב דומיננטי של ריאל מדריד במשך שנים כשחקן היסטורי.
ברור שיש רמות לשיט הזה והוא לא יזכר באותה הנשימה כמו הגדולים ביותר אבל תלוי איך אתה מקטלג את ההגדרה.
אוי ואבוי, ברח לך השגיא כהן. אם בטעות אתה מתחיל להזות ומחפש הקשרים כמו מספר הבעיטות לבין מספר הלגימות בירה של אוהדי האולטראס, אז תדע שהמצב מחמיר. תיזהר, אתה עלול למצוא את עצמך יושב ליד אייל לחמן בחדשות הספורט ומסביר למירי נבו שזיו אריה הוא בעצם פפ הישראלי. וכמובן, לחמן ייטען שפפ הוא בכלל זיו אריה הספרדי. מפחיד בקיצור.
ב3-4 העונות הראשונות בכל פעם שהוא היה כשיר ניימאר תופקד כשחקן קו שמאל בכל הרכב, היה גם חלוץ דומיננטי איתם תמיד והוא הרבה פעמים נדחק לעמדות אחרות ולא יכל לפעול בקו השמאלי כפי שרצה.
מה שאני מנסה להגיד שאני מבין את הטענה, הוא הכי טוב כשהוא בשמאל אך בפועל הוא שיחק חלקים ניכרים, אם לא את רוב הקריירה, לא בשמאל.
בארסה קיבלה שתי מתנות מנוייר (וגול פסול מנבדל של ליטרלי סנטימטר של הארי קיין) וכבשה שלושה שערים ממצב וחצי.
באיירן הרבה יותר טובה ומגיעה לרחבה של בארסה בקלות, אבל מאוד נונשלנטית שם ולא חדה.
