אין לי ספק שאתה באופן אישי חושב כך ב100 אחוז ואני רוצה לחשוב שגם אני.
אבל בכללי, הבסיס של האוהדים שלנו (אני מדבר בכללי על אוהדי ברצלונה לאו דווקא אלו שפה) בכלל לא אכפת לו מזה באמת יותר. תביא לו תוצאות ותארים והוא יתחיל לחלק תירוצים למה צריך לשחק כדורגל מכוער.
אני למדתי את זה בעידן התארים של “הנמלה מבילבאו” . והתירוצים והגנה של “צבא האמת של ואלורדה” בזמנו.
פשוט לא נכון, והתקופה של רוסל וברתומאו בלבלה אותך. לא סתם לא היו מרוצים מהקבוצה למרות שזכינו בתארים תחת וואלוורדה, והוא לא שיחק כדורגל מכוער הוא פשוט שיחק כדורגל משעמם שמכוון לתוצאות וסטה מהשיטה ומהדרך של המועדון. ברצלונה מאז ימי קרוייף אימצה לעצמה את המנטליות הזאת, זה לא משהו שהשתנה, והאוהדים המפונקים של המועדון מתלהבים מהשואו לא מהתוצאות והתארים. הם נהנים משואו ומשחק יפה ולכן מתייחסים לכדורגל בהתאם בכל מה שקשור לעידוד.
לא יודע איזה אוהדים אתה לוקח כמייצג, אם אלה ילדי הפייסבוק וברסה מאניה מאז ימי מסי או ווטאבר, אבל הבסיס האמיתי של המועדון מדבר על איכות כדורגל ולא על תארים, והאוהדים האמיתיים יודעים שזאת אחת הסיבות למה המועדון הזה לקח על עצמו את המחוייבות להיות יותר מסתם מועדון.
אולי לא הבנתי אותך, אבל כדורגל מכוער בעיני זה אותו דבר כמו “כדורגל משעמם שמכון לתוצאות וסטה מהשיטה והדרך של המועדון”
האוהדים שלנו פנו ברובם נגד ואלורדה אחרי שהוא עשה את חרפת אנפילד (כאילו שאחרי רומא זה לא היה אותו דבר)
זה גם נכון שואלורדה היה מישהו שהגשים את האידאולגיה של רוסל וברתומאו. אבל הוא נהנה מתמיכה כל עוד הוא הביא תארים (אני מדבר על אוהדים באופן כללי).
זה נכון לכל הקבוצות, שזוכים בתארים אני מתקשה לחשוב על מועדון שפיטר את המאמן שלו בגלל כדורגל לא יפה או מכוער
שביט צודק. אוהדי בארסה “אמיתיים” אכן מדברים על סגנון על חשבון תוצאות כבר עשורים. המועדון עצמו, לעומת זאת, מעולם לא התנהל ככה. ניתן אולי להתווכח על תקופה של בערך שליש מהזמן מאז תקופת קרויף (פפ + טיטו וקרויף עצמו, נניח, וגם שם קל מאד להגיד שהדגש היה הסגנון כשהיתה הצלחה מקצועית פנומנלית).
ביתר הזמן זה בעיקר בלבולי מוח, זה לא שהקבוצה של רייקארד שיחקה כדורגל ברסאי מי יודע מה - היה לה קוסם היסטורי וסופר אסתטי, מסביבו קישור אחלה, הגנת ברזל ואחד אטו גדול. הוא מאד הצליח, אז מספחים אותו לאתוס. לגבי היתר זה בכלל מיתוס - ואן חאל, אנטיץ׳ וכו’, וגם כל מי שאימן בעשור מאז טיטו.
למען הסר ספק, הקבוצה של רייקארד שיחקה יפה מאד (וגם נתנה לריאל בראש יותר מפעם אחת, במקרה שאנחנו בדרך לטיעוני גנון). פשוט ממש רחוק מהקבוצה של פפ מבחינת סגנון.
בשורה התחתונה - אני בספק שתדעו לציין כאן תקופה של כשלון מקצועי עם שביעות רצון מהסגנון, וזה די אומר הכל.
t
1000 אחוז מסכים איתך. זה גם המחמאה הכי אדירה שאני יגיד על ליאור. בלי שום ציניות, אני אוהב אותו בגלל זה. אבל אוהדים כאלו לא מיצגים לדעתי (ולצערי) את הרוב של האוהדים היום.
גם אם נזכה בטראבל אבל נשחק גרוע הוא לא ימכור את האמונה שלו. ולא ישנה את הדרך שלו.
פה אני באופן חלקי מסכים איתך, אני לא חושב שהמועדון מעולם לא התנהג כך. אבל אני מבין את מה שאתה מנסה לכתוב.
אני טיפה לא מבין למה אתה אומר ששביט צודק כי אתה בגדול אומר את מה שאני חושב.
אני חושב שמה ששביט כותב נכון לגבי גרעין קשה ומשמעותי של האוהדים. זאת בדיוק המנטליות הכמעט דתית הזאת שאוהדי בארסה מתגאים בה ולכל היתר היא נראית מתנשאת/דתית ומנותקת מהמציאות, או מה שאהבו בפורום הקודם לקרוא לו “בועה”. מה שאתה תיארת לדעתי מאפיין את הנהלות בארסה לדורותיהן (וכנראה גם מספר גדול יותר של אוהדים, אבל אין לי נתונים או משהו). זאת בגלל שבסוף מועדון כדורגל אמור להביא הצלחות והנהלה שלא תהיה פרגמטית תיכשל מהר מאד (בין אם פוליטית, מקצועית או גם וגם). במובן הזה - הצדק עם שניכם, באיזשהו מקום.