אפרופו האיש מהאווטאר. מישהו פה צפה בלברקוזן השנה? איך הכדורגל עצמו, בלי קשר לתוצאות?
ראיתי כמחצית פלוס מהמשחקים שלהם.
הם משחקים מעולה גם בלי קשר לתוצאות. מה שמאפיין מאוד את המשחק שלהם זה הגנגפרס, המגנים התוקפים שלהם במערך 3 בלמים, כדורגל מאוד מאוד אינטנסיבי. 180 מעלות ממה שאנחנו משחקים.
לאיפה הלכו שתי אליפויות? עם הפרויקט הזה מתקדם ואיך שברצלונה נראית…
גונב את וירץ, אתמול, בלי למצמץ. מוריד את קמא לספסל בשבילו.
מאמן לקח אליפות מבאיירן עם לברקוזן, לא צריך לראות כלום, להחתים אותו מיד.
אתלטיקו של סימאונה מפתיעה כל 5 שנים.
ומה מצב הפציעות בעקבות זה?
זה שלנו - מסע ארוך שהחל ב-12 באוגוסט עם ה-0:2 על אתלטיק בילבאו בסאן ממס ואולי בעצם כמה ימים קודם לכן, עם הטרגדיה של טיבו קורטואה - הסתיים בצורה הכי מתוקה שיש. אליפות שהייתה חשובה מאוד והוגדרה בשריקת הפתיחה, מראש - כמטרה הבלעדית שלנו העונה. בטח אחרי העונה שעברה החלשה.
אני ניתן את הכבוד הראוי לאליפות הפנטסטית הזו – בלי השוער הטוב בעולם, בלי אדר מיליטאו, ללא חלוץ בכיר וכן הלאה – בזמן המתאים. הראש, הלב וכל דבר אחר בגומלין חצי גמר ליגת האלופות נגד באיירן מינכן.
אליפות ראויה. של קבוצה קודם כל. יש כוכבים גדולים כמו ג’וד בלינגהאם שהשתלב נפלא וממש היינו כחולמים, ויניסיוס ג’וניור שרקד על הדשא כשלא היה פצוע, הפיק של רודריגו במשך חודשיים. וגם של שחקני משנה כמו ברהים דיאס, חוסלו שסיפק מספרים, השוער אנדריי לונין, אנטוניו רודיגר בעונת שיא - והפרס הוא זכייה באליפות הליגה לראשונה בקריירה שלו. פדה ואלוורדה ששיחק תמיד והשמועה אומרת שהוא עדיין רץ. וכמובן גם הוותיקים כמו לוקה מודריץ’ בחלק האחרון של העונה, וטוני קרוס. וגם דני קרבחאל בעונה טובים מספרית, ונאצ’ו למרות טעויות פה ושם.
עונה עם ניצחון משמעותיים במשחקים הגדולים וקוץ אחד בלבד – הדרבי, וגם בו היינו קרובים לנצח אבל ריאל ספגה בדקה האחרונה. שני מהפכים, שתי רמונטדות גדולות בקלאסיקוס - 1:2 במונז’ואיק כשהקשר האנגלי סוחב אותנו על הגב, וגם 2:3 בסנטיאגו ברנבאו - דאבל ראשון על ברצלונה בעונה עם קהל מאז 2007/08, ומשחקים חד צדדיים נגד ג’ירונה – 0:3 בסיבוב הראשון ו-0:4 קל בסיבוב השני. וכמובן גם ניצחונות של אופי, כל מיני 0:1ים קטנים כאלה.
מגיעה מילה טובה כמובן למאמן קרלו אנצ’לוטי שרתם את כולם למשימה. את הקבוצה “בלי אגו”. קבוצה יציבה, שתמיד השקיעה, והשיגה תוצאות. לעתים דרשנו כדורגל הרבה יותר טוב והעברנו ביקורת אבל כשמגיע מגיע. קרלו עוקף את זינדין זידאן ומשיג את התואר ה-12 שלו כמאמן ריאל מדריד, רק מיגל מוניוס האגדי עם 14 - מקדים אותו.
פעם אחת בלבד הפסידה ריאל העונה בליגה, כבר 28 מחזורים שזה לא קרה טפו-טפו-טפו. היא כבש הכי הרבה שערים – 74, ספגה הכי מעט – 22. התרכזה בכדורגל כמעט לאורך כל העונה בניגוד ליריבה הגדולה שלה שדיברה על שופטים, על לא יודע מה. ריאל הוליכה את הטבלה 31 מחזורים אם נתייחס גם למחזורים שנותרו עד לתום העונה. מי שלא טוב לו - יום טוב לו.
זו אליפות תשיעית של ריאל בשנות ה-2000 (2000/01, 2002/03, 2006/07, 2007/08, 2011/12, 2016/17, 2019/20, 2021/22 וכאמור 2023/24), והיא עולה לתשע פור על היריבה הגדולה ברצלונה - 36 לריאל לעומת 27 של ברצלונה.
יהיה מספיק זמן לחגוג, תהיו בטוחים, ואלפים ממלאים את הסיבלס ואתם מבסוטים שם בבית. ועכשיו אם אפשר עוד בקשה אחת בשמונה במאי נגד באיירן מינכן.
כמו שאמרתי, מאזן האליפויות בשנות ה-2000 לא מספיק טוב:
באיירן מינכן - 17 אליפויות.
יובנטוס - 11 אליפויות [שתיים בוטלו בשל פרשת השחיתות]
ברצלונה - 10 אליפויות.
פריס סן ז’רמן - 10 אליפויות
ריאל מדריד - 9 אליפויות
מנצ’סטר יונייטד - 8 אליפויות [ואפס מ-2013].
מנצ’סטר סיטי - 7 אליפויות [ואולי 8].
אולימפיק ליון - 7 אליפויות.
אינטר - 6 אליפויות [לא כולל 2005/06].
צ’לסי - 5 אליפויות.
מילאן - 3 אליפויות.
בורוסיה דורטמונד - 3 אליפויות.
ארסנל - 2 אליפויות [אולי 3]
אתלטיקו מדריד - 2 אליפויות
ליברפול - אליפות אחת
האמת שה-9 מפתיע אותי. הייתי בטוח שפחות.
אנצ׳לוטי בתגובה: hold my beer. אני נשאר
לא משהו יוצא מגדר הרגיל. הייתה להם את הפציעה של ויקטור בוניפייס שהייתה דיי רצינית, לא זוכר מה היא הייתה בדיוק אבל הוא נפצע באיזור אוקטובר וחזר לפני איזה חודשיים ככה. חוץ מזה דווקא הם סבלו מפציעות פחות מהממוצע.
נקודה מעניינת.
היה מרגש מאוד לראות אתמול את קורטואה חוזר כאילו לא קרה כלום. ממש לא חשבתי שנראה אותו העונה, בטח לא אחרי הפציעה השניה אבל הנה הוא איתנו.
אני מבין את העניין הקארמתי בנוגע ללונין אבל אם וכאשר נעלה לגמר הצמפיונס וקורטואה יציג יכולת גבוהה עד אז אני לגמרי לא הייתי פוסל לעלות איתו.
אוהב מאוד ומעריך את מה שלונין עשה העונה אבל זו לא אותה רמה.
ברהים פשוט הדהים אותי השנה, בכנות אני חשבתי שחילוף של אסנסיו בברהים זה חילוש אבל קיבלנו גם שחקן רעב וגם אחד עם יכולת פסיכית לשחרר משחק עם דריבל ולקדם את הכדור. בדיוק המחליף מלא התשוקה שאתה צריך בניגוד לאסנסיו העייף.
אל תהיו כל כך קשים עם מיליטאו, נכון שזה לא נראה טוב כרגע אבל אני נותן לו עוד כמה חודשי חסד, לחור מפציעה כזו זה לא עניין פשוט, בכל אופן אני לגמרי בעד רכש של בלם נוסף.
בתור נציג חסידי הליגה - תחושת הסיפוק והכיף היא לא ממשחק כזה או אחר, אלא מתהליך ה-farming העקבי שעשינו במהלך העונה.
אתה משווה תפוחים לתפוזים. זה כמו להסתכל בתיק השקעה, אחרי שהפקדת אליו באופן עקבי כמה שנים, ולראות תשואה יפה, לעומת זכייה בטופס ווינר.
מעבר לזה שכבונוס נחמד, את האליפות לקחנו בתאכלס במשחק “צ’מפיונסי” וגם באופן “צ’מפיונסי” - גול דקה 90 בקלאסיקו.
וכבר עכשיו יש להתחיל לעבוד על ההישג המשמעותי באמת- אליפות Back to Back.
אחרי איזה 16 (!!) שנה הגיע הזמן לשתי אליפויות ברצף.
וגם לא מוגזם לבקש יותר. אם מנצ’סטר סיטי עשתה את זה באנגליה, ריאל מדריד כבר יכולה ואמורה לעשות את זה בספרד.
לגמרי. הזיה שה-back to back האחרון הגיע עם הקבוצה הכי חלשה שלנו שלקחה אליפות בשניים וחצי העשורים האחרונים.
עמיר
זכרונות . .
אגב כזכור שתי האליפויות האלה היו כשפלורנטינו לא היה הנשיא.
אני מקווה שזה נותן לו מוטיבציה מיוחדת לעשות כל מה שיידרש (למשל . . העניין עם אמבפה ).
הדיון היה על רמת הריגוש שכל-אחד מסוגי הטורנירים מספקים, לכן זה לגמרי בר-השוואה. כנ"ל בדוגמה שהבאת, אגב. רמות ריגוש אפשר להשוות גם בין לידה של ילד ראשון לבין צניחה חופשית.
לצורך העניין, זכייה משמעותית ופתאומית בלוטו, היא הרבה-הרבה יותר מרגשת (בעיניי) ממעקב עיתי אחר תיק השקעות שנוהל היטב ומניב לאורך זמן תשואה יפה וסולידית. אני לא מבין איך אפשר להגיד אחרת. האם היא מעידה על התנהלות כלכלית נבונה יותר, על טיב תהליך קבלת ההחלטות, האם היא מהווה מדד להצלחה לאורך זמן, או האם היא ברת-השוואה בכלל באותם פרמטרים (שאינם רמת הריגוש שהיא מספקת)? כנראה שלא. אבל זה לא הדיון כאן.
אפילו הניצחון הצ’מפיונסי בקלאסיקו, שכמובן זה לגמרי עניין של מזל ומקריות שדווקא בו “הובטחה” האליפות, ולא מעיד על האופן בו בד"כ זוכים באליפויות - לא סיפק עבורי עד הסוף את הצורך - האליפות לא הוכרעה באופן מתמטי מוחלט בסוף אותו המשחק, ועדיין נדרשנו לעוד “מריחה” של שבועיים עד שיכולנו לחגוג “רשמית” (מה שכמובן לא יכול לקרות בטורניר נוקאאוט). פה אני מקבל שייתכן הבדל בין אנשים שונים, ושיש כאלה שזה לא מפריע להם לחגוג בלי שום חשש גם כשהאליפות היא רק מעשית ולא מתמטית, ובכל זאת.
שוב, אני שמח מאוד כמובן על האליפות, ואני מאחל שרק ירבו כמותה. ואני מצטרף בחום לאיחולים שנחזור סוף-סוף לקצב צבירת אליפויות שראוי למועדון שאנחנו. אבל כצופה וכאוהד כדורגל, אליפות לא מספקת לי את אותו רגע אקסטטי של אושר עילאי כשניצחת משחק בודד, מול יריבה ישירה, שסיפק לך תואר באופן סופי ומוחלט - או אפילו קידם אותך שלב על-חשבון אותה יריבה.
כפי שאמר מי שאמר, הליגה היא ‘הלחם והחמאה’ - והיא אכן כזו. לחם וחמאה אף-פעם לא ירגשו אותי כמו סטייק עסיסי (מבלי להיכנס לדיונים על פחמימות, סרדינים וקמח לבן).
אני לא זוכר בדיוק מה הלך שם בדיון ההוא, אבל אם הדיון הוא על הסמנטיקה הזו אז אני זורם איתך. רמת האנדרנלין גבוהה יותר בנוק אאוט. ברור שאי אפשר לטעון אחרת.
לי זה פחות רלוונטי כאמור, אני שואל את עצמי מה עושה לי יותר כיף, יותר חם בלב, מה גורם לי יותר סיפוק. אליפות בלי שאלה.
הטענות שלי מעולם לא התמקדו ברמת הריגוש או האנדרנלין, אלא במה יותר חשוב לי כאוהד. אז כן, גם אם אזכה בלוטו, אדע שזה הרבה פחות מעיד על טיב ההתנהלות שלי מאשר השקעה עקבית ושיטתית שמניבה תשואה סולידית. אני לא מבין איך אפשר להגיד אחרת
לגבי הקלאסיקו - ציינתי במפורש שזה בונוס נחמד. מבחינתי לזכות באליפות מגול של השופט. אבל כן, אני לגמרי מאלה שכבר חגגו כשהאליפות נסגרה מעשית. הבטחת האליפות מתמטית אף פעם לא עניינה אותי יותר מדי.
אני אישית תמיד מעדיף יותר את התואר שזכינו בו יחסית מעט באותו זמן נתון, כרגע זה אמור להיות אליפות(יותר נכון אליפויות ברבים), אבל…הליגה כרגע חלשה להחריד וברצלונה אומללה ופתטית שהאליפות הזאת מאוד לא מרגשת וזאת בלשון המעטה, כבר כתבתי בתחילת העונה שאם לא זוכים העונה באליפות שזאת אחת החרפות הכי גדולות בתולדות הכדורגל, אם האליפות בכיס לפני תחילת העונה אז זה לא מרגש לזכות בה בסוף, צ’מפיונס יהיה הישג מפתיע ומרגש, משהו ש’‘יעשה לי חם בלב’’ כפי שנכתב מעלי.
האליפות הזאת לא מרגשת אותי ולאורך כל הליגה גם לא התרגשתי, הרבה תסכול של חציבה בסלע.
רק ממשחק ליגת אלופות פשוט אני מתרגש יותר מהאליפות הזאת. כשהדחנו את סיטי זה היה שווה 3 אליפויות מבחינתי.
זו ההרגשה הסובייקטיבית שלי.
אליפות זה התואר המועדף עלי וזה כנראה קשור למה שטיטי רשם. אנחנו פשוט לא זוכים במספיק אליפויות כולל עם הקבוצה ההיסטורית של כריסטיאנו.
באיזשהו מקום מליגת האלופות קצת שבעתי.
מקווה ל-back-to-back ואני חושב שבנינו פה סגל שבאמת יכול לרוץ הרבה שנים ולהפגין עליונות בספרד.