לקראת אתלטיקו מדריד| אחרי ההעפלה לגמר ליגת האלופות, ריאל מדריד חוזרת לליגה מחר (ראשון, 22:00) כאלופה הגאה - ורוצה להשלים דרבי על הקולצ’ונרוס בליגה לראשונה מאז 2013. עם או בלי קשר לכך שסימאונה לא יעשה פאסיו. לונין יפתח בין הקורות ויסמל את ההרכב המשני שלנו אבל זה כלל לא חשוב. הכל לקראת הדרבי - רק כאן
סטטוס ריאל מדריד:
ריאל מדריד מגיעה למשחק אחרי ההעפלה לגמר ליגת האלופות בתום לילה בלתי נשכח בסנטיאגו ברנבאו, 1:3 מדהים על מנצ’סטר סיטי. לא משנה איזה קלישאות תשמעו או תקראו, בין אם בתקשורת הספרדית (“ריאל נמצאת במצב של אושר מוחלט אבל רוצה לנצח בכל משחקי הליגה שנותרו כדי להישאר סופר-תחרותית”) ובין אם מקרלו אנצ’לוטי עצמו (“ארבעת משחקי הליגה האלה טובים עבורנו כי אנחנו יכולים לשמור על הדינמיקה והקצב של המשחק. אנחנו הולכים לכבד את התחרות ולשחק נגד קבוצות שמשחקות הרבה. אנחנו חייבים לכבד את החולצה הזו. ואנחנו הולכים לתת את הטוב ביותר”) - ברור שכולם חושבים כבר על ה-28 במאי, הגמר הגדול נגד ליברפול. אמנם לנצח שני דרבים באותה עונה בליגה לראשונה מאז 2013 (האליפות האחרונה של ז’וזה מוריניו) זה נחמד מאוד וגם לשפר את המספרים של עונת 21/22 - אבל המשחק שסומן אולי באדום כבר לא רלוונטי. זה הרבה פחות חשוב מאשר לתת לשחקנים הבכירים להטעין מצברים.
כבר דווח כי אנטוניו פינטוס מתכנן לחבר’ה ‘מיני פרה-טמפורדה’. האופטימיות הגדולה היא שגם ההרכב השני, ‘ריאל מדריד B’ אם תרצו - נראה לא רע בכלל לאחרונה. ולא רק במשחק ההכתרה נגד אספניול אלא מחליפים שעשו עבודה יפה מאוד גם בדקות שנדרשו לכך בקרב הענקים באמצע השבוע נגד סיטי, ו’הניחו את היסודות לנס’. אז ‘היכונו לרוטציות’ מה שנקרא. בראש ובראשונה בין הקורות - מאוד-מאוד-מאוד לא שגרתי. אחרי שנתיים במועדון בהם רשם שלוש הופעות בלבד - נוכל לתהות על קנקנו של אנדריי לונין שיערוך הופעת בכורה בליגה. “הקבוצה בסדר, היו לנו יומיים חופש ואני אחשוב מחר על ה-11. הדבר הבטוח היחיד הוא שלונין ישחק”, אמר קרלו במסיבת העיתונאים. האם במשחק מחר לא נראה אף שריד מההרכב הראשון, אחרי שמול אספניול לדוגמא ראינו שלושה? (פרט לטיבו קורטואה, גם לוקה מודריץ’ וקאסמירו פתחו). האמת שהפציעות תקעו לקרלו מקל בגלגלים. דני סבאיוס שהפך לשחקן חשוב לאחרונה - נפצע וייעדר כשבועיים. הוא בוודאות היה פותח בהרכב. המאמן התייחס לספרדי שעלה ב-11 בשני משחקי הליגה האחרונים: “כבר דיברתי איתו והוא יודע טוב מאוד מה כולנו חושבים עליו. הוא צריך לקבל את ההחלטה הטובה ביותר עבורו. הכל מאוד ברור. אם הוא יישאר - אני שמח”.
גם מרסלו פספס הזדמנות לעוד אחת מההופעות האחרונות שלו בריאל מדריד (בדומה לאיסקו) ואת רשימת הפצועים ישלימו לוקה יוביץ’ - כמובן, דויד אלאבה שטרם כשיר, אדן הזאר שמאוד רוצה וגארת’ בייל שלא ממש רוצה. “בייל לא רחוק מאיתנו. הוא לא היה יכול לזוז. זה קרה גם לי”, אמר המאמן והגן על הוולשי, כמובן. אזמי כן ישחקו? אדוארדו קמאבינגה, שעל הרקורד של ריאל מדריד בנוקאאוט איתו על המגרש וודאי שמעתם - יערוך הופעת בכורה בדרבי שכן לא שותף ולו לדקה בניצחון בדצמבר. לוקאס ואסקס תמיד רץ בלי הפסקה והוא יחליף את דני קרבחאל. גם למרקו אסנסיו יש הרבה מה להוכיח וכן לחסוס ואייחו, ואל תפסלו אפשרות בה הקשר ישחק במרכז השדה כמו בדקות המכריעות נגד סיטי. ההערכה היא שבנזמה ינוח ובמקומו יפתח מריאנו, אבל את נוכחותו של רודריגו הלוהט, האיש שבזכותו היחיינו והיגיענו לזמן הזה (ה-28 במאי) - כן יפתח. בכל מקרה, ריאל תסיים כקבוצת החוץ הטובה בספרד. היא ניצחה ב-13 מ-17 משחקיה, הפסידה רק פעמיים ויש לה 41 נקודות. לא רק זה. ריאל “הכי עוצמתית”, נכתב ב-AS. ריאל ניצחה בכל המגרשים של העשירייה הראשונה למעט התיקו בוויאריאל…
קרלו, שהחמיא לקבוצה על הענווה של כל השחקנים, חדר ההלבשה המאוחד ללא כל בעיות (“אף אחד לא חושב שהוא חשוב יותר מאשר החבר שלו. כל מי ששיחק מעט היה עם מוטיבציית שיא תמיד”) - מהמפתחות לעונה החלקה שלנו בליגה (הבטחת האליפות הכי מוקדמת מאז 1990) - דיבר בפתיחות על החלום שלו לזכות בדאבל. “מעולם לא הייתי במצב הזה, זה יכול להיות נחמד מאוד. אנחנו בחודש מאי ונהנים. אני בר מזל לעשות את מה שאני אוהב”, אמר, וקיווה, לשווא - שימשיך עד גיל 80 (“אם הכל ילך כשורה. ואם לא - לא אשתגע. קשה למצוא מועדון טוב ממדריד”). הוא הוסיף כי זה ממש ירח דבש עבורו הקאמבק במועדון. הוא ממש לא מוטרד מדבר, בטח לא האם אתלטיקו מדריד תעשה פאסיו או לא: “האיטלקים לא רגילים לזה, כל אחד עושה מה שהוא מרגיש ואנחנו צריכים לכבד את זה. אנחנו מכבדים את אתלטיקו כיריבה גדולה וחזקה. אם הם יקיימו את המחווה - טוב מאוד. ואם לא - גם בסדר”. קרלו עד עכשיו בדרבים כמאמן ריאל (16 משחקים) רשם שישה ניצחונות מול שישה הפסדים. הוא ישמח להגיע למאזן חיובי. כאמור, הרבה יתר חשוב מהמחווה - לנצח. “אני רוצה לנצח את הדרבי”, פסק תומאס רונסרו ואנחנו מתחברים אליו. “גם אם המשחק הזה באופן משונה לחלוטין לא קובע דבר. זה דרבי”.
אחרי החגיגות - רוצים ניצחון בדרבי
ריאל מדריד – הרכב משוער: אנדריי לונין| לוקאס ואסקס, חסוס ואייחו, נאצ’ו פרננדס, פרלאן מנדי| קאסמירו, אדוארדו קמאבינגה, מרקו אסנסיו (טוני קרוס)| רודריגו, ויניסיוס ג’וניור ומריאנו דיאס
מה המצב אתלטיקו?
אתלטיקו מדריד ‘חזרה לסורה’ מה שנקרא עם ההפסד האחרון, 2:0 לאתלטיק בילבאו בסאן ממס במשחק רע מאוד מבחינתה. העונה של האלופה היוצאת הלכה עקום מההתחלה למעשה. “אין כדורגל, אין גולים ואין כלום באתלטיקו כרגע”, נכתב במארקה בביקורת נוקבת. אם מאמצע\סוף פברואר ועד לחודש אפריל היא יצאה לריצה של שישה ניצחונות ליגה רצופים והעפילה לרבע גמר ליגת האלופות על חשבון מנצ’סטר יונייטד עם 0:1 באולד טראפורד – הרי שמאז אפריל היא שוב קורסת. מילא ההדחה ההגיונית נגד מנצ’סטר סיטי בליגת האלופות, אלא שהקבוצה של דייגו סימאונה רשמה ניצחון בודד בארבעת המחזורים האחרונים. עם כל הכבוד ‘לדיון הציבורי הסוער’ לגבי הסירוב של הקבוצה לעשות את הפאסיו – מסדרון הכבוד לכבוד ריאל מדריד (“אנחנו לא ניקח חלק במסע ההכפשות הזה”, נמסר מהמועדון) לסימאונה יש דאגות גדולות יותר על הראש. האם אתלטיקו שלו, שביתרון רק שלוש נקודות על פני בטיס – תסיים מחוץ לליגת האלופות לראשונה מאז עונת הבכורה שלו (הגיע באמצע)? “יהיה קשה מאוד להגיע לליגת האלופות, נילחם על זה. זו המטרה של המועדון, אנחנו חייבים להשיג אותה”, אמר סימאונה שבטח לא רגיל למצב הזה.
עבור אתלטיקו, כאמור הדרבי הוא הרבה יותר מיוקרה. כבר שש שנים שאתלטיקו לא ניצחה בדרבי בליגה (מאז ה-0:1 הקטן-גדול של אנטואן גריזמן בסנטיאגו ברנבאו) ובמבט על משחקי הבית היא ניצחה רק אחד ב-20 השנים האחרונות. עבורה הדרבי הזה סופר-חשוב שכן בלוח המשחקים ממתינות לה גם סביליה השלישית (בבית) ובמחזור הסיום היא תתארח אצל ריאל סוסיאדד השישית בטבלה. לדייגו סימאונה, שספג לא מעט ביקורות העונה, היה פעם מאזן נהדר נגד ריאל וכעת הוא עומד על תשעה ניצחונות מול 15 הפסדים ב-35 משחקים. בביתה המאזן עומד על 11-4-2. המאמן נשאל על משחקי הדרבים הרבים ואמר: “יש רגשות שליוו אותי בכל כך הרבה משחקים. הגמרים בליגת האלופות, הסופר קאפים, זה תמיד מרגש להתמודד מול יריבה חזקה ובטח מול האלופה. הם חזקים אבל גם אנחנו”. העונה אתלטיקו לא ניצחה אף משחק ביתי בצ’מפיונס - רקורד בלתי נתפס, בליגה ויש לה ניצחונות על ברצלונה ובטיס ממש בתחילת העונה. אין ספק שמשהו ב"קיר" שלה נשבר, בין אם הירידה הדרסטית של שחקני המפתח או שחקני הרכש שלא השתלבו מספיק, נניח רודריגו דה פול שמקומו ב-11 בספק גדול. “העונה בהחלט הייתה יכולה להיות טובה יותר”, אמר הקשר שתרם שני שערים ושני בישולים לעומת תשעה ועשרה בהתאמה אשתקד. “תמיד נחמד לשחק משחק מהסוג הזה, הם מייצרים הרבה ציפיות ברחבי העולם, לא רק במדריד. צריך להבין מה זה דרבי, איך משחקים בדרבים”, אמר.
וכמובן איך אפשר בלי עניין הפאסיו. סימאונה הבהיר כי הוא מעריך את ריאל ומגיע לה מזל טוב על הזכייה באליפות אך הכבוד של האוהדים חשוב לו יותר ו"אנחנו משחקים בבית מול הקהל שלנו". הוא היה חסר סבלנות במסיבת העיתונאים, נאמר זאת על קצה המזלג. “המציאות היא שאנחנו ברגע מכריע של העונה, יש לנו ארבעה גמרים. נתמודד עם הדרבי בכל ההתלהבות שבעולם וננסה לקחת אותו למקום טוב. ברור שהשאלות האלה מנסות ליצור מחלוקת, כי המועדון שלח הצהרה ספציפית עם הסבר מושלם – ברכנו את ריאל. השחקנים, צוות האימון, הם הפכו לאלופים. אבל יש לנו כבוד לאוהדים שלנו שאיתנו תמיד. אני לא בטוח שהמחווה הזו קיימת במקומות אחרים אבל זה לא משנה”. צ’ולו נשאל האם אמר לשחקניו שאפשר לנצח וענה במעין תרגום חופשי - ברור. “אני מדבר על כך שהקבוצה תוכל לבטא את עצמה בצורה הטובה ביותר. שתהיה חזקה, ממוקדת, תחרותית. אני משדר לשחקנים שאפשר לנצח”. צ’ולו משוכנע שההרכב של ריאל לא באמת חשוב: “השחקנים אולי יהיו אחרים אבל מדובר במאמן גדול ובאלופה ראויה”. לגבי ההרכב שלו - הוא יבצע מעין ‘מהפכה’ אם תרצו. הוא בהחלט היה שמח לקבל למשחק אחד את הקבוצה של העונה שעברה.
במהלך המשחק האחרון גם הרכב די התקפי של סימאונה עם לואיס סוארס, אנטואן גריזמן ויאניק קראסקו – פשוט לא עבד. האורוגוואי, כוכב האליפות אשתקד, עם צל כבד בנוגע לעתידו. הוא משחק הרבה פחות ועדיין מלך שערי הקבוצה עם 13 כיבושים. הוא רוצה לעזור לקבוצה להבטיח את הכרטיס לצ’מפיונס ורק אז יקבל החלטה. אנטואן גריזמן שיחק אפילו פחות, יש לו שמונה בכל המסגרות אבל רק שלושה בליגה. מאז השישה בינואר במשחק נגד יריבה קיקיונית בגביע המלך הוא שכח איך מבקיעים - לא יאומן. הפנטזיונרים חלמו אולי על שלישייה של ז’ואאו פליקס-גריזמן-סוארס, אך זה קרה יחד רק פעמיים העונה ולבטח לא יקרה מחר. הפורטוגלי הרים הילוך העונה פה ושם (עשרה כיבושים) אבל תמיד אז הגיעה פציעה. הוא יגיע למשחק הזה על הקשקש, אם בכלל, וגג יהווה גיבוי מהספסל. תומא למאר מושבת בזמן שסטפן סאביץ’ חוזר למרכז ההגנה, שספגה העונה 41 שערים. האם צ’ולו מכין לריאל הפתעה ויעלה לשחק ללא שלושת הכוכבים הגדולים בהתקפה? כך לא מניחים בספרד אלא ‘משוכנעים’. “דרבי בלי כוכבים”, נכתב במדויק. מתאוס קוניה ואנחל קוריאה (12 כיבושים, הסגן של סוארס) יוליכו את החוד.
אתלטיקו מדריד – הרכב משוער: יאן אובלק| שימה ורסאליקו, סטפן סאביץ’, חוסה מריה חימנס, ריינילדו מנדבה| ג’פרי קונדוגביה, מרקוס יורנטה, קוקה| יאניק קראסקו, אנחל קוראה ומתאוס קוניה
היסטוריה ומפגשי עבר:
אמנם ריאל מדריד ניצחה רק פעם אחת בוונדה מטרופוליטאנו ותחזיקו חזק – דווקא בעונת הסולארי, ניצחון 1:3 בפברואר לפני המשבר (קאסמירו כבש במספרת, ראמוס החזיר את היתרון בפנדל שסחט ויניסיוס אחרי שגריזמן השווה, ובייל שעלה מהספסל ובעט נהדר) – אבל המאזן של ריאל מדריד במשחקי החוץ בדרבי בשנות ה-2000 הוא פשוט פנומנלי. הפסד אחד(!) ב-20 המשחקים האחרונים ומאזן של 12 ניצחונות. אותו הפסד היה דווקא במשמרת של קרלו, תבוסה יותר נכון, 4:0 משפיל ב-2015 ללא צמד הבלמים הבכירים, כשבעונת הדסימה ריאל הוליכה משער של בנזמה וכריסטיאנו לבסוף חילץ נקודה סמוך לסיום. אבל המגמה ברורה לכם לחלוטין. בשנתיים האחרונות זה נגמר בתיקו. 0:0 קשה במחזור השביעי בעונת האליפות (בייל והזאר עוד פתחו בהרכב אשכרה) ו-1:1 אשתקד כשסוארס כבש ראשון ובנזמה השווה אחרי דאבל-פס עם קאסמירו. אז “המהפך” הושלם בשנות ה-2000 והמאזן של ריאל במשחקי החוץ בדרבי (84 כאלה) עומד על 35 ניצחונות (42%), 25 תוצאות תיקו (30%) ו-24 הפסדים (29%), יחס שערים 123:133 לטובתה.
רצף הניצחונות בשנות ה-2000 החל עם 0:4 בלתי נשכח בעונת 2002-03 (הניצחון הכי גדול של ריאל בדרבי כאורחת) עם צמדים של ראול ורונאלדו שתמיד מיררו את הקולצ’ונרוס, ריאל העפילה לפסגה מחזור אחד לסיום וזכתה באליפות. כעבור שנה ריאל ניצחה 1:2 מזליקי, 0:3 עם לושמבורגו וצמד של רונאלדו הגדול ואחד של סולארי (2004-05), והתוצאה חזרה על עצמה גם ב-2005-06 עם צמד של רונאלדו מול עשרה שחקנים של אתלטיקו. לאחר מכן הגיע רצף אפילו מרשים יותר, רצף היסטורי של שישה ניצחונות רצופים, האם אתם מוכנים? 0:2 סופר-מהיר עם שער של ראול אחרי 20 שניות בעונת האליפות 2007-08; 1:2 סופר-דרמטי עם פנדל של היגואין בתוספת הזמן ב-2009, כשאתלטיקו בכלל השוותה סמוך לסיום בכדור חופשי; 2:3 נהדר ב-2009-10 ללא כריסטיאנו, כשקאקה ומרסלו כובשים שערים נהדרים; וגם 1:2 בעונת 2010-11 וגם ב-2012-13 עם הרכב משני יחסית. ז’וזה מוריניו ניצח בכל משחקי הדרבי שלו בליגה – שישה, ובסה"כ בשמונה מתשעה (גמר הגביע הרס). ומה עם עונת האליפות של מוריניו? זו הייתה גם עונת האליפות של כריסטיאנו, אליפות בכורה בלבן. הוא כבש שלושער עצום בקאלדרון במחזור ה-33 ב-11-12. אחד בבעיטה מרחוק, אחד בכדור חופשי והשלים שלושער בפנדל. הוא גם הספיק לבשל לקאייחון. שלושער נוסף של כריס היה גם בעונת הדאבל 2016-17.
/origin-imgresizer.eurosport.com/2013/04/28/998698-19260693-2560-1440.jpg)
די מאריה והשחקנים חוגגים ב-2013. הדאבל האחרון בליגה על אתלטיקו
ריאל ניצחה במפגש הראשון את אתלטיקו בחוץ וגם ברביעי אבל לאחר מכן די התקשתה. היא הפסידה בשמונה מפגשים בשנות ה-50, חמישה מהם ברציפות, וגם ספגה שתי חמישיות, וגם רביעייה בתחילת שנות ה-50. שנות ה-60-70 היו מאוזנות יותר חייבים להגיד. הקינטה דל בויטרה, למשל, לא הפסידה במגרש הזה – 0:1 קשה בעונת 1985-86, 1:3 בעונת 1987-88 (גורדיו, הוגו סאנצ’ס ובוטראגיניו) וסיימה גם פעמיים ב-3:3 מרהיב בסוף שנות ה-80. לאחר מכן, באמצע שנות ה-90, אנחנו נכנסים כבר לעידן אגדת ראול. זאמורנו עוד כבש את הצמד בחוץ בעונת 1994-95 כשראול עצמו כבש את שער הבכורה שלו במשחק הבית. ריאל ניצחה 1:2 את אתלטיקו ב-1996 גם כשהיריבה זכתה בדאבל, וב-1997 ראול הציג את אחד ממשחקיו הגדולים בקריירה עם צמד ענק וסחף את ריאל ל-1:4 באליפות של קאפלו (מחזור 20). הוא חיכה לה בסיבוב גם “בגומלין” בברנבאו. מ-1999 ועד 2014-15 ריאל לא הפסידה במגרשה של אתלטיקו. לסיום, סה"כ המפגשים בליגה: 169 – 39:90 לריאל מדריד בניצחונות ועוד 40 תוצאות תיקו.
