לקראת מילאן:
כיף לחשוב לרגע שמדובר בקלאסיקו של אירופה כלומר משחק של 22 הנפות, הקבוצה הגדולה בתבל ריאל מדריד מול סגניתה במפעל היוקרתי - 15 זכיות לעומת 7. ויש לנו יותר מפי שניים מהזכיות שלה. אבל כאן הכיף נגמר. אחרי יותר מדי זמן בלי כדורגל - ותרתי משמע לא רק בגלל האסון של ולנסיה, כשלא ממש קיבלנו “תשובות” לא על המגרש ולא מחוצה לו - ריאל חייבת נקודות במשחק הבית מול מילאן. בתקווה שתקבל את ויניסיוס ג’וניור של בורוסיה דורטמונד ואת קיליאן אמבפה לא באופסייד.
סטטוס ריאל:
ריאל מדריד מגיעה למשחק נגד מילאן אחרי פגרה כפויה ודחיית המשחק נגד ולנסיה בשל האסון בעיר. האם ההפסקה הזו הייתה טובה או לא טובה? נדע רק בהמשך. זה היה שבוע שחור שכל מה שהיה יכול להשתבש – השתבש, ותודה למרפי. לא רק סדר כרונולוגי אלא גם לפי החשיבות: תבוסה איומה בקלאסיקו (4:0) ופער עצום בפסגה מברצלונה, החלטת המועדון שלא לנסוע לערב הגאלה של הבלון ד’אור לאחר ההבנה שוויניסיוס ג’וניור לא יזכה, ואפילו הפסד של קבוצת הכדורסל. כעת, עם הדחיפה של הסנטיאגו ברנבאו, אחרי ארוחת גיבוש של השחקנים והבנה מחודשת של המצב ובטח בהתחשב במצב הלא-משהו בצ’מפיונס כשנותרו חמישה משחקים – אפשר לשנות אווירה וריאל רוצה וחייבת להגיב. זה נשמע כמו קלישאה של מאמן בקרב תחתית בליגת העל אבל התרופה הכי טובה היא ניצחון. או שער של קיליאן אמבפה, שער שיהיה ה-50 שלו בליגת האלופות. “זה משחק מיוחד בגלל העבר שלי עם מילאן”, אמר המאמן שלנו שעמד על הקווים כמעט שמונה עונות ברוסונרי, הקבוצה עמה הכי מזוהה, כמובן הצליח כשחקן. “מילאן לא פתחה טוב, אבל הם תמיד מסוכנים כי יש להם איכות גדולה בהתקפה. יש להם פוטנציאל גדול; אולי הם לא הגשימו זה עדיין, אבל אנחנו חייבים להיות מוכנים למשחק קשה”, זה מה שאמר קרלו אנצ’לוטי. וזה מעט מדי.
כמובן שכדורגל הוא לא הדבר הכי חשוב בחיים, בוולנסיה הייתה טרגדיה של ממש. אולם, העיסוק בזה והצער המוצדק שהביעו קרלו אנצ’לוטי ולוקאס ואסקס במסיבת העיתונאים (והמועדון שלנו גם תרם מיליון יורו) הביאו לכך שלמרות מסיבת העיתונאים לא קיבלנו שום הסבר לשבוע השחור הזה. אולי ככה עדיף? הגיע הזמן להפסיק לדבר בכל התקשורת וברשתות החברתיות ולהתחיל לדבר על המגרש. כמה פעמים אמרנו שהנה מגיע המפנה והמשחק שאחריו נעשה ריסטרט: לאס-פלמאס? הדרבי? ליל, וזה לא קרה. הרי לומדים מהפסדים והקבוצה רעבה ועוד אוסף קלישאות.
קרלו אמר שלא היה צריך לקיים את המשחק אולם השחקנים והמאמנים לא קובעים כלום - “ההשפעה שלנו היא באמת אפסית”. משהו בסגנון “זה היה אמור להיות משחק חגיגי אבל אני מקיים את המסע"ת רק כי צריך, אין לי חשק לדבר על כדורגל”. לוקאס מצידו הודה שעליו “לקחת צעד קדימה ולתרום לקבוצה יותר ממה שעשה, להראות את המיטב ובטח במצב הזה”. מול רפאל לאאו יהיה לא פשוט עבור לוקאס שנמצא בתקופה רעה וטועה בלי סוף. כמעט בכל משחק ריאל משלמת על היעדרותו של דני קרבחאל שהיה סלע גם בלי המהירות שאבדה.
אנחנו ננסה להתעסק בכדורגל. הבסיס הוא עמידה טקטית נכונה יותר, אישית וקבוצתית. בסנטו רלבו נכתב כי קרלו לוקח את המצב כאתגר, היה פעיל מאוד באימונים, העיר, דרש ותיקן והוא מבין עד כמה הבעיה של ריאל היא ההגנה ועוד לפני ההתבזות בקלאסיקו שכן גם נגד בורוסיה דורטמונד ריאל מדריד לא נראתה טוב. ולמרות כל האמור לעיל הרי שלא זומן אף שחקן נוסף מהקאנטרה כדי לתגבר את העורף הבעייתית. וטיבו קורטואה עדיין לא זמין. ריאל צריכה את אנדריי לונין “של העונה שעברה”, הרי טיבו הוא לא יכול להיות אבל לבטח הוא מסוגל ליותר. גם נושא כושר הגופני עלה השבוע לדיון - אנטוניו פינטוס כבר לא חסין? - למה ריאל מסוגלת לשחק רק מחצית אחת בקצב נורמלי. איך היא רצה עשרה קילומוטרים פחות מהיריבה?
ברמת ההרכב לא נראה שקרלו ישנה יותר מדי. רודריגו התאושש מהפציעה מהר משחשבו, התאמן ונכלל בסגל אבל זה משחק קלאסי בטח בכושר האיום של הקבוצה – להמשך מערך ארבעת הקשרים. עבור ברהים דיאס שעשה את הפריצה במילאן – זה מוקדם מדי לחזור ל-11. נראה יותר הגיוני שפדה ואלוורדה וג’וד בלינגהאם עם מקום בטוח בהרכב ולוקה מודריץ’ עשוי להחליף את אחד הצרפתים. ג’וד חטף לא מעט גם כן על המינימום שנתן בקלאסיקו וכמובן שסבל מעמדה שלא מתאימה לו. הוא לא ‘מגן ימני שני’. פדה היה חייב את המנוחה הזו כמו אוויר לנשימה, היה נראה פחות טוב לאחרונה והעצירה הזו באה בזמן לשיאן ההופעות והדקות שלנו (1,302 – היחיד שפתח ב-11 בכל המשחקים) גם העונה. אם לוקה ישחק הוא ירשום ציון דרך ענק עם משחקו ה-550 במדי ריאל מדריד. מבין הזרים רק קארים בנזמה רשם יותר הופעות ממנו. לוקה יכול לתת את הפס הנכון. ארדה גולר (מיעוט הזדמנויות גם כשברהים היה פצוע) ואנדריק (לא שיחק מאז שפתח בהפסד לליל) הפכו ‘לבלתי נראיים’ לאחרונה, בתקשורת “דרשו” עוד מהם ואולי גם במועדון אך לא נראה שיש שינוי בנושא.
האוהדים בסנטיאגו ברנבאו מכינים מפגן תמיכה בוויניסיוס ג’וניור לפי הדיווחים, כאשר במשחקי החוץ לבטח אוהדי היריבות ‘ינגחו’ אותו על מה שקרה. כמובן שהקהל יהיה חשוב. ריאל ניצחה ב-17 מ-18 המשחקים האחרונים נגד האיטלקיות (למעט הפנדל של כריסטיאנו רונאלדו במשחק שהיו בו התקפי לב ב-2018), האחרון שבהם 0:2 על אטאלנטה בפתיחת העונה אז היה כיף. במשחקי הבית יש לה 29 ניצחונות ושבעה הפסדים נגד קבוצות מארץ המגף. אנצ’לוטי התייחס לכוכב שלו שעד הקלאסיקו היה במומנטום נפלא. “שבוע עבר, כדור הזהב חלף. עלינו לברך את הזוכים ותו לא. ויניסיוס עצוב מאוד אבל כמונו - לא בגלל כדור הזהב, אלא בגלל האסון בוולנסיה”. קרלו שנבחר למאמן הטוב ביותר של השנה שעברה הוסיף: “קיבלתי את כדור הזהב שלי - באחת ביוני כשזכינו בליגת האלופות”. כאשר אמבפה לא מחובר וסובל מחוסר ביטחון, בעיקר בנבדל – ריאל צריכה את מספר 7 שלה מלא תשוקה ומוטיבציה. “עובד פי עשרה” כפי שהבטיח. הגיע הזמן לחזור ליהנות מכדורגל.
ריאל מדריד – הרכב משוער: לוקאס ואסקס, אדר מיליטאו, אנטוניו רודיגר, פרלאן מנדי| אדוארדו קמאבינגה, פדה ואלוורדה, לוקה מודריץ’, ג’וד בלינגהאם| ויניסיוס ג’וניור וקיליאן אמבפה.
מה המצב מילאן?
מילאן מגיעה למשחק לאחר ניצחון 0:1 קשה על מונזה, נקודות חשובות בזכות שער של הקשר טייאני ריינדרס שעזר מאוד גם בליגת האלופות עם צמד והוא בכושר טוב. הרוסונרי רצו לבצע הקיץ ריענון כשסטפאנו פיולי שהוביל את הקבוצה לאליפות בעבר וכן לחצי גמר ליגת האלופות – לא המשיך אחרי כחמש שנים על הקווים וחיבור ברור לקבוצה. אלא שהשידוך עם פאולו פונסקה לא ממש עלה יפה. אחרי עשרה מחזורים מילאן עם חמישה ניצחונות בלבד, ומספר הנקודות הכי נמוך שלה בשמונה העונות האחרונות למעט 2019-20. אשתקד היו לה 22 נקודות, 23 לפני שנתיים ו-28(!) בעונת האליפות האחרונה. אוסף תוצאות מאכזבות מאוד בעיקר בפתיחת העונה האיומה עם שתי נקודות מתוך תשע, למעט ההתעלות והניצחון על האלופה אינטר בדרבי (1:2 דרמטי עם שער של מתיאו גאביה הבלם בדקה ה-89), גב קר מהכוכבים שקצת “התעלמו” ממנו על כר הדשא במה שהפך וויראלי בעידן הרשתות החברתיות ועוד ועוד-ועוד.
מספיק להסתכל על שפת הגוף של רפאל לאאו, הכוכב הבלתי מעורער של הקבוצה מאז פרישתו של זלאטן איברהימוביץ’ למשל – כדי לקבל תמונת מצב. שער אחד בלבד יש ללאאו ב-11 משחקים. בתקווה לנער אותו – כנראה - שחקן הכנף הפורטוגלי עם מהירות הסופה עלה כמחליף בכל שלושת המשחקים האחרונים ומאמנו לא ממש הבין את התמיהה של התקשורת. המאמן רצה יותר עבודה ופחות כישרון אם כי לפי הדיווחים בתקשורת משחק כמו זה בסנטיאגו ברנבאו הוא זמן טוב להחזירו להרכב. זוכרים את המבצע הענק שלו נגד נאפולי ב-2022-23? זה מה שהוא מסוגל לעשות כשנחה עליו הרוח. בזמן שלאאו מזייף, נקודת האור מגיעה מכיוונו של כריסטיאן פוליסיק שאם ימשיך בקצב הזה (עומד על שבעה שערים) יאפיל על עונת השיא מאשתקד בה כבש 15 שערים. “לאאו יפתח מחר, כן, אני מצפה ממנו שיהיה שחקן מכריע וממוקד”, אמר מאמנו פאולו פונסקה במסיבת העיתונאים לקראת המשחק.
החלק ההתקפי נראה סגור יחד עם אלבארו מוראטה אלוף אירופה הטרי עם נבחרת ספרד שהצטרף מאתלטיקו מדריד. יש לו ניסיון בסרייה A. לבינתיים תרם רק שני שערים אבל עובד קשה על המגרש. מוראטה אוהב לשחק נגד ריאל מדריד, הוא כבש נגדה שישה שערים כולל בדרבי אשתקד – הפייבוריטית עליו יחד עם סביליה אולם נגד ריאל עשה זאת ב-12 משחקים בלבד. החלוץ סיפר שמילאן מבחינתו היא “עולם אחר כמו ריאל מדריד” ולא מצפה לקבלת פנים אהודה במיוחד. “אני לא חושב שמשהו ישתנה. זה יהיה כמו חזרתי לברנבאו כשחקן אתלטיקו מדריד. אני מצפה לקבל שריקות בוז וכל מה שכרוך בזה, וזה בסדר”. החלוץ דיבר על הגאווה הגדולה בכך ששחקן ספרדי זכה בכדור הזהב כמו רודרי ולא פעם סיפר בפתיחות על הדיכאונות מהם סבל. הוא הרגיש שהוא חייב לשנות אווירה ולכן הגיע למילאן וחולם לעשות היסטוריה.
מן הסתם מילאן רחוקה מימיה למשל עם קרלו אנצ’לוטי על הקווים. “יש לך מקום מיוחד בלב שלנו ובספרי ההיסטוריה”, כתב המועדון בפוסט יפה ברשתות החברתיות. מילאן מגיעה למשחק ללא לחץ אמיתי. במחזור האחרון באירופה היא קיבלה אוויר לנשימה וגם לוח המשחקים שלנותר לה לאחר מכן מעודד. לאחר שני משחקים קשים בהם לא היוותה יריב לליברפול (הפסד ביתי 3:1 אחרי שהוליכה) וכן נגד באייר לברקוזן של צ’אבי אלונסו (1:0) היא הפגינה אופי והפכה פיגור ביתי לניצחון 1:3 על קלאב ברוז’ בזכות ריינדרס. נותרו לה בהמשך משחקים כמו נגד סלובן ברטיסלבה, הכוכב האדום, ג’ירונה ודינמו זאגרב ולא תמו תקוותיה. מעבר לדחיפה המוראלית הרי ש"חיזוק" משמעותי הוא תיאו הרננדס שהושעה משלושת משחקי הליגה האחרונים בשל כרטיס אדום שספג נגד פיורנטינה. איתו קו שמאל הרבה יותר התקפי וסקסי. מילאן לא מצטיינת בחוץ נגד הספרדיות. יש לה חמישה ניצחונות מול 16 הפסדים בביקוריה בספרד. מה שכן הניצחון האחרון היה מרשים – 0:1 על אתלטיקו מדריד ב-2022.
אם המאמן יבחר בהרכב התקפי נראה גם את סמואל צ’וקווזה שכבר כבש צמד בסנטיאגו ברנבאו כשחקן ויאריאל. נראה כי המגן אמרסון יחזור ל-11 וצפויים בסה"כ שני שינויים. תמי אברהם לא במצב פיזי מספיק טוב כדי לשחק מההתחלה אך אולי יהווה קלף מהספסל. פונסקה בטוח בעצמו ושואף לראות את מילאן חזקה כמו בעבר ולוקח כדוגמא את הדרבי נגד אינטר שגם שם היא לא הייתה פייבוריטית. “אנחנו משחקים מול קבוצה ששואפת לזכות בליגת האלופות כל שנה, זו הזדמנות לצמוח עבורינו. נשחק בלי לחשוש מכלום, באומץ, כי אנחנו מאמינים שאנחנו יכולים לשחק משחק נהדר. אני תמיד מעביר את הרצון לנצח לקבוצה שלי ומחר זה לא יהיה שונה. מדריד היא קבוצה נהדרת, אבל אני חושב על ניצחון. אז הכל יכול לקרות, אבל המנטליות חייבת להיות כזו”. הוא מחמיא לקרלו אנצ’לוטי ואומר שהוא לא רק מאמן גדול אלא גם איש נהדר. המאמן כן דיבר על אסטרטגיה שונה ביחס למשחק נגד אינטר.
אחד משחקני המפתח של מילאן הוא השוער מייק מניאן, מהבודדים בהרכב שאפשר לומר עליו אולי שהוא מהטובים בעולם. “נצטרך מחר בהירות, כוח ושחקנים עם ניסיון יוכלו להוות יתרון אבל בעיקר עלינו להיות מאוחדים כמו משפחה”, אמר. הוא מודה על המחמאות ועל כך שטוענים שהוא בין השוערים הטובים בעולם: “אם לא אחשוב כך על עצמי אז אף אחד לא יחשוב על זה בשבילי. אני רוצה להמשיך לעבוד קשה ולצמוח בין אם מדרגים אותי בחמישייה, בעשירייה או בכלל”. העונה הוא לא הצליח לשמור על שער נקי במפעל עד עתה. הוא מספר שמבחינתו הוא חי כל משחק באדרנלין גבוה. “אני רוצה לנצח עם חברי לקבוצה זה הכי חשוב לי”. והוא מזהיר מאמבפה: “הוא שחקן באיכות עצומה שאמנם עובר תקופה קשה אבל שחקנים כמוהו תמיד מופיעים כשהכי פחות מצפים לזה. יהיה לנו קשה לעצור אותו מחר”
מילאן - הרכב משוער: מייק מיניאן| אמרסון רויאל, סטרהיניה פבלוביץ’, מאליק צ’או, תיאו הרננדס| יוסוף פופואנה, טייאני ריינדרס סמואל צ’וקווזה, כריסטיאן פוליסיק, רפאל לאאו| אלבארו מוראטה
היסטוריה ומפגשי עבר:
זה יהיה בסה"כ המשחק ה-16 בין ריאל מדריד ומילאן, שתיים מהקבוצות הגדולות ביותר איי פעם שמוליכות את טבלת הזכיות בליגת האלופות וגביע אירופה. קצת תמוה. ברצלונה למשל שיחקה נגד מילאן 19 פעמים. ריאל מדריד פגשה את יובנטוס (21) ואינטר (19) יותר פעמים ונגד רומא – מועדון הרבה פחות גדול שהקרב הראשון היה ב-2001 – שיחקה ריאל 12 פעמים. בכל מקרה, בחזרה לריאל מדריד-מילאן: הגיע הזמן של ריאל מדריד, שבמשחק הכי חשוב היא ניצחה את מילאן - גמר 1957-78 - לצאת מהשוויון. רוצה לומר: ב-15 המשחקים עד עתה (מינוס ארבעת משחקי הידידות), המאזן הוא 6-3-6 כשריאל אפילו בפיגור ביחס השערים: 25:24 לרעתה, ואתם יודעים מהי הסיבה. הקבוצות לא נפגשו אגב כמעט 15 שנה - המון-המון-המון זמן.
הלכנו אחורה בזמן 14 שנה, שלב הבתים. ריאל מדריד פוגשת את מילאן. במשחק בסנטיאגו ברנבאו זה נגמר ב-0:2 די קל כשכריסטיאנו רונאלדו כובש בכדור חופשי מתחת לחומה וכעבור דקה (14) מסוט אוזיל מכפיל. בסאן-סירו למשל זו הייתה דרמה אחרת לגמרי. פיליפו אינזאגי הכל-יכול קם מהספסל וביצע מהפך בזק לרוסונרי. ריאל, שהובילה משער של גונסאלו היגואין והייתה טובה יותר - הייתה בהלם. מי האמין שפדרו לאון המחליף יציל אותה בתוספת הזמן מהפסד - 2:2 דרמטי. שנה אחת אחורה, גם הגלאקטיקוס של מנואל פלגריני פגשו את מילאן והיה להם הכבוד לרשום הפסד ראשון איי פעם לרוסונרי בסנטיאגו ברנבאו. ראול כבש אחרי מתנה של דידה, ואז אנדראה פירלו ואלכסנדר פאטו - גול גדול - הפכו תוך ארבע דקות. רויסטון דרנטה השווה בשער נפלא אבל פאטו כבש שתי דקות לסיום. בסאן סירו ריאל הוליכה משער של בנזמה אבל לא הצליחה לנצח שם מעולם וסיימה ב-1:1. המאזן במשחקי הבית הוא 5-1-1 ובמשחקי החוץ אין ניצחונות – שתי תוצאות תיקו – בביקורים האחרונים, וחמישה הפסדים.
הקבוצות נפגשו גם פעם אחת בשלב הבתים בעונת 2002-03, הפעם האחרונה לפני שינוי הפורמט. במשחק בסאן סירו מילאן, עם קרלו אנצ’לוטי על הקווים - הייתה טובה יותר. משחק בין אלופת אירופה הנכנסת מסתבר - לאלופת אירופה היוצאת. אנדריי שבצ’נקו הכריע במתפרצת, גול של ראול נפסל. המשחק השני היה חשוב יותר לריאל, כשמילאן עלתה עם ריבאלדו, שבצ’נקו, מאלדיני ואחרים אך לא בהרכב מלא. ראול כבש צמד ענק, וזידאן בישל לגוטי את השער השלישי בדרך ל-1:3. המשחק הכי זכור בין הקבוצות או יותר נכון הכי חשוב הוא גמר גביע אירופה ב-1957-58 כשריאל מדריד זכתה בפעם השלישית. ריאל פיגרה פעמיים, כולל בדקה ה-78, אבל הקטור ריאל השווה וקבע 2:2 כעבור דקה ובהארכה פאקו חנטו ניצח את המשחק בדקה ה-107. גם אלפרדו די סטפאנו כבש. למשחק הזה קדם המפגש הראשון ביניהן איי פעם, חצי הגמר ב-1955-56, עונת הבכורה של גביע אירופה. ריאל ניצחה 4:2 במדריד והפסידה 2:1 בגומלין. ריאל ניצחה 1:4 ברבע הגמר ב-1963-64 עונת הפרידה של אלפרדו די סטפאנו, והפסידה כמיטב המסורת בגומלין - 2:0.
על המפגשים בשנות ה-80 עדיף לא להרחיב. נראה שהקינטה דל בויטרה הצליחה לנצח את כולן - חמש אליפויות ברציפות, התגברה גם על באיירן מינכן, אבל יש פצע פתוח אחד. בחצי הגמר ב-1988-89 הקבוצות נפרדו בתיקו 1:1 במדריד. שער יתרון של הוגו סאנצ’ס לא הספיק כשמרקו ואן באסטן השווה. בגומלין ריאל קרסה, ספגה 5:0 - התבוסה הכי גדולה שלה איי פעם באירופה, כשבמחצית פיגרה 3:0. את השער הראשון לאיטלקים, הקבוצה החזקה מכולן - כבש קרלו אנצ’לוטי. גם פרנק רייקארד ורוד חוליט כבשו. כעבור שנה, בעונת 1989-90 ההיסטורית בה שברה הקבוצה של ג’ון טושאק כל שיא אפשרי - היא נתקלה שוב במילאן והפעם בשמינית הגמר. ריאל הפסידה 2:0 באיטליה וניצחון 0:1 בגומלין במדריד לא הספיק. העת לנקום? במפגשי הידידות - כמעט בכל קיץ מאז 2021: ניצחון 1:3 ב-2018, תיקו מאופס ב-2021 בפרק ב’ של קרלו, הפסד 3:2 ב-2023 והפסד 1:0 הקיץ.