מניח שנסכים על הדברים הבאים דיי בקלות (אם לא אז תקן אותי): שתי הקבוצות יתנו לכל הפחות פייט טוב אחת לשניה; פדרו וראקיטיץ’ הם שחקנים בערך באותה הרמה, כל אחד ביחס לתפקידו.
אני טוען שקבוצה א’ תנצח את קבוצה ב’ ברוב המשחקים על אף שקבוצה א’ חסרה שחקן התקפה דרג א’ וקבוצה ב’ חסרה “רק” שחקן קישור דרג א’. אתה טוען אחרת? אם לא, אז הכלל שלך לא תקף תמיד כי ההיפך אפשרי במקרה אחד (ואני יכול להביא עוד המון דוגמאות) ואם כן אז יש לנו בעיה להמשיך את הדיון כי לא נסכים לעולם.
מבחינתי, אלא אם כן יש לך שלושה מסי בהתקפה (וגם מסי עצמו הוא הרבה יותר “קשרי” בסגנון שלו מאשר שחקן התקפה קלאסי), אז הקישור הוא החולייה החשובה יותר.
בכלל, לתפיסתי הקישור הוא החולייה היחידה שכמעט ולא תלויה בשאר - אם תפקיר את ההגנה היא תקבל בראש גם אם ישחקו שם רק בקנבאוורים וקנאברואים ואם תמנע משחקני ההתקפה לקבל כדורים הם לא יבואו לידי ביטוי.
עוד דוגמה לצורך ההמחשה, משהו שכבר כתבתי בעבר, 11 רונאלדואים יהיו אובדי עצות מוחלטים מול 11 מודריצ’ים כי הם פשוט לא יגעו בכדור, וברור לכולם מי נחשב לכדורגלן יותר טוב בשיאו.
בקשר לשאר אני דיי מסכים איתך לצערי. אולי רציתי לחשוב שיש איזו תוכנית על, אבל כנראה שאתה צודק והכל מתנהל בכאוס ובלי הכוונה מקצועית אמיתית.
קרבחאל כנראה יושעה משני משחקים אחרי שאופ"א פתחה בבדיקה על הצהוב המכוון שקיבל. עם כמה שאני אוהב את דני הוא די טמבל לקבל צהוב בצורה כזאת שקופה. מי מבזבז זמן ביתרון 6-0?
דה ברוינה גם היה צריך לספוג צהוב אתמול, הוא עשה פאול קטן מאחור קיבל צהוב וניקה את עצמו מצהובים לקראת הפלייאוף.
זאת לא פעם ראשונה שהשחקנים שלנו לא מצליחים לקבל צהוב מכוון מבלי להשתין מהמקפצה.
זה לא כזה מסובך, למה הם לא מצליחים לעשות בשקט מה שכולם עושים?
עד היום אופ"א לא הרחיקה אף שחקן על דבר כזה אלא רק קנסה (כך היה גם עם צ’אבי אלונסו וסרחיו ראמוס בזמנו). פיקה נחקר בעונה שעברה וזוכה. סיכוי לא גבוה שקרבחאל באמת יורחק, בקיצור.
נירו, בוא נגיד שהתבלטתי האם לקחת את רקיטיץ’ גם בלי שתיתן לי ניימאר, ובסוף החלטתי ללכת עם הזרם ולבחור בין שניהם בצ’אבי בעיקר בשביל לשמח את אינייסטה. אני בוחר בקבוצה ב’.
כדי לומר שהקישור לא תלוי בשאר אתה צריך להגדיר את תפקיד הקישור. מה שצ’אבי, קרוס ודומיהם עושים באמת לא תלוי באף אחד אחר, רק שזה לא כל כך עוזר לנצח משחקים ובטח לא באופן ישיר. קשרים, ובמיוחד בתפקיד המודרני של קשר 50/50, הם אלה שיכולים “לשקר” הכי הרבה ולהיות הטרמפיסטים הכי גדולים.
צ’אבי הוא דוגמה מצויינת לקשר שכל הקריירה שלו בנויה על תלות בשחקנים אחרים. עד שפגש את מסי ואלבס הוא היה סביבון. הם לעומת זאת הסתדרו ומסתדרים מצויין גם בלעדיו. התלות כאן היא לגמרי בכיוון אחד.
לניצחון תורמים לא רק ע"י הבקעת שערים אלא גם ע"י מניעת אפשרויות הבקעה מהקבוצה היריבה. בכדורגל יש גם הגנה, והמרכיב הכי חשוב בהגנה הוא משחק לחץ, משהו שלרוב הכוכבים ההתקפיים אין מושג איך לעשות, ולא, זה לא בגלל שהם לא רוצים לעשות את זה או משוחררים מזה עקב עלות-תועלת.
הקישור תורם וואחד תרומה, ולא עקיפה אלא ישירות, לניצחון במשחקי כדורגל. מבחינת יחס הגנה-התקפה התרומה שלו בעיני היא הגדולה ביותר.
צ’אבי הוא דוגמה מצויינת לשחקן ששיחק עם כמה קבוצות ומשום מה כל קבוצה בה שיחק הייתה קבוצה שמאוד קשה לשחק מולה - גם זו של רונאלדיניו (אתה תגיד שזה בגלל דקו, אני אחלוק) וגם נבחרת ספרד שהיא עוד דוגמה מעולה לקבוצה שהתבססה נטו על קישור חזק כדי לנצח משחקים ולזכות בטורנירים, שם לא היו לא אלבס ולא מסי, אבל רק בגלל שמדובר בכדורגל נבחרות לא אשתמש בזה כטיעון מרכזי. מסכים שהוא היה סביבון חסר תכליתיות בתחילת הקריירה, אבל מהר מאוד הוא התפתח ושינה לגמרי את סגנון המשחק שלו. אין שום קשר למסי או אלבס.
בעיני רונאלדו הוא שקרן הרבה יותר גדול מצ’אבי ואני בכלל לא מסכים איתך שהשחקנים האלה יכולים “לשקר” כ"כ בקלות. צ’אבי, פירלו או אלונסו נחשבים עילויי כדורגל ע"י רובו המכריע של קהל האוהדים לא בגלל שהם נותנים את הכדור לשחקני ההתקפה ואומרים להם do your thing אלא בגלל שהם יודעים להתמקם במקום הכי טוב, למסור לאופציה הכי טובה, להגביר ולהאט קצב, יודעים מתי למסור אחורה למרות שאיזה חלוץ בטוח שהוא הולך להבקיע אם הוא רק מקבל את הכדור (אבל הם רואים שהוא בנבדל). אולי אני טועה ורוב הצופים לא באמת שמים לב לדברים האלה, אני רוצה להאמין שזה לא נכון. מה שאני יודע להגיד בודאות (וגם לא כ"כ בצניעות) זה שלי הם בטח לא יכולים לשקר. קשרים סתמיים יש המון, אבל אלה שהם באמת עילויים בתפקיד שלהם אלה השחקנים שיוצרים סגנונות משחק עבור הקבוצות שלהם ולדעתי הם הרבה יותר משמעותיים בממוצע משחקנים בתפקידים אחרים.
אסייג ואומר שבכל תפקיד יש עילויים וההשפעה שלהם על המשחק היא בהתאם - מסי הוא לא שחקן התקפה רגיל כמו שפפה הוא לא שחקן הגנה רגיל, אבל בממוצע הקשרים הם החשובים ביותר לדעתי.
גיא אני לא יכול להסכים איתך יותר.
אני גם מהטוענים נגד הקישור שלנו.
יכול להיות שהסיבה לכך היא ההתקפה החלשה, אבל בשורה התחתונה אין לנו שחקנים שיוצרים מצבים ועדיין זידאן בוחר לוותר על שחקן התקפה כדי להכניס עוד קשר.
השליטה שלנו היא חסרת מחץ, אם לא נדע מה לעשות עם הכדור לא יעזור לנו להחזיק בו.
יש מהלכים מתבקשים פשוט, אסנסיו חייב לשחק יותר, שחקן שידע לייצר משהו.
הייתי שמח לראות את איסקו יורד לקישור במקום אחד מקרוס או מודריץ (עדיפות במקום קרוס) שיפנו את מקומם לאסנסיו.
זה נכון, אבל לחץ זה לא רק קישור אלא עניין קבוצתי ורוב הקבוצות הטובות ביותר בהיסטוריה לא ידעו ללחוץ כמו בארסה של פפ. נאפולי למשל לוחצת בלי שיש לה קשרים שנחשבים לוורלד קלאס, ומנגד ריאל מדריד לא יודעת ללחוץ בערך מאז שאני זוכר אותה וגם לא בהווה למרות שיש לנו את הקישור הכי טוב בעולם לדעת רבים. אני מסכים שיש קבוצות שהקישור בהן הוא מרכזי יותר מחוליות אחרות, בדיוק כמו שיש קבוצות שבהן המגינים הם השחקנים החשובים ביותר (לא חשוב שמות). יש גם קשרים שנותנים 15-20 גולים בעונה. אבל קשרים בסגנון המדובר - שהם לא בדיוק קאסמירו מבחינה הגנתית, וגם לא תורמים ליצירת גולים בשליש האחרון - לעולם יהיו שקרנים בעיניי.
צ’אבי היה שחקן משלים לחלוטין בקבוצה של רונאלדיניו, וההוכחה הכי טובה לכך היא שבעונת 05/06 בה בארסה זכתה בצ’מפיונס הוא בכלל היה פצוע. נבחרת ספרד (וגם בארסה אגב) הייתה קבוצת הגנה מפוארת בהחלט, אין ספק שזה גם בזכות צ’אבי וסגנון הנעת הכדור ההגנתית שהוא מצטיין בו, אבל קצת שוכחים שמאחוריו שיחקו שחקני ההגנה הכי טובים בעשור האחרון: פויול, פיקה, ראמוס, בוסקטס וצ’אבי אלונסו. אפילו השוער אז היה מהמעטים שעושים הבדל בתפקיד הזה. גם בבארסה רביעיית ההגנה הייתה וורלד קלאסית במלואה, איכשהו זה נבלע בין כל המסירות לרוחב.
צ’אבי אלונסו היה שחקן גדול גם אם לא היה יודע לתת פס, כי הוא קודם כל שחקן הגנה מצויין בדומה לקאסמירו. הוא עילויי כדורגל יוצא דופן כי בנוסף להיותו קשר אחורי מצויין הוא גם יודע לעשות דברים עם הכדור. צ’אבי, רוב הקריירה, היה לא לפה ולא לשם (ואגב שווה להזכיר שהוא כבר היה בן 25 כשבארסה התחילה להיות קבוצה - זאת לא תחילת הקריירה שלו). אני מסכים שב2-3 שנות השיא שלו תחת פפ הוא היה הרבה יותר מזה כי הוא פשוט התחיל לייצר גולים בכמויות. הוא היה שחקן הרבה יותר ישיר ולהשאיר אותו חופשי 30 מטר מהשער היה שקול להתאבדות. המספרים שלו מראים את זה היטב. לגבי פירלו, אני חושב שהרבה מההערכה אליו היא מסיבות אסתטיות, שאני לא מקל בהן ראש אגב, אבל הוא בהחלט אוברייטד בעיניי.
קשרים סתמיים יש המון, אבל אלה שהם באמת עילויים בתפקיד שלהם אלה השחקנים שיוצרים סגנונות משחק עבור הקבוצות שלהם ולדעתי הם הרבה יותר משמעותיים בממוצע משחקנים בתפקידים אחרים.
אין ספק. אני לא טוען שצ’אבי אלונסו אינו עילוי. גם צ’אבי ב2-3 שנות השיא שלו היה עילוי יוצא דופן, ויש עוד קשרים גדולים. אבל אם להכניס את הדיון התיאורטי הזה לקונטקס שלנו - אני לא חושב שקרוס או מודריץ’ עילויים יוצאי דופן. הם יוכלו להראות טוב יותר בקבוצה שיותר תואמת את סגנון המשחק שלהם, אני בהחלט מסכים, אבל עצם הטענה הזאת הופכת אותם לשחקנים משלימים.
לגבי מה שרוב האוהדים/צופים חושבים אני יודע שאני בדעת מיעוט.
קרוס בהחלט לא עילוי גם בעיני, אבל מודריץ’ בשנות השיא שלו בהחלט כן, ויהיה לי קשה מאוד להסביר את זה עם נתונים או הוכחות חד משמעיות, רק אגיד שהוא ואלונסו, כל אחד בתורו, הם אלה שגרמו לנו להיות תחרותיים בליגה בה חובה לנצח כל משחק כדי לקחת משהו. לא כריסטיאנו בניגוד למה שהרוב חושבים. וזו דעת המיעוט ההזויה שלי
היינו תחרותיים מבחינת צבירת נקודות גם עם לאס והיגוואין. מי שקבע את הרף החדש בליגה הוא מסי ואנחנו נגררנו אחריו בלית ברירה. בשביל לעשות 90 נקודות בעונה צריך מוטיבציה לא פחות מאיכות. כלומר, ריאל מדריד צריכה מוטיבציה. מסי רק צריך כדור.
@KB9 גיא, אני לא מסכים איתך כמעט לגבי שום דבר שכתבת על קשרים (בטח ובטח על פירלו וצ’אבי), ובכל זאת כדי שארד לסוף דעתך בוא תגיד לי איזה קשרים היו עילוי אמתי ובאמת השפיעו על המשחק לדעתך…?
אתה מתכוון השפיעו על המשחק של הקבוצה שלהם או השפיעו על משחק הכדורגל באופן כללי והביאו חידוש/שינוי?
הזכרתי את צ’אבי אלונסו וגם את צ’אבי בשיאו כעילויים יוצאי דופן, ויש עוד רבים: אינייסטה, דקו, ויירה, סיידורף, דה רוסי, דווידס, לאמפרד, ג’רארד, פוגבה ואלה רק שחקנים שהם סוג של 50/50. יש קשרים התקפיים כמו זידאן, קאקא ורונאלדיניו שהם כמובן יוצאי דופן, וגם קשרים אחורים נטו כמו מקללה בזמנו או קאסמירו ובוסקטס שהם סוג של עילויים כשחקני הגנה, אם כי תפקיד הגרזנים היום פחות נפוץ וקצת קשה להתייחס אליו. קאסמירו ובמיוחד בוסקטס הם יותר בלמים קדמיים, במקביל לכך שהמגינים בריאל ובארסה הם יותר קשרים משחקני הגנה.
לא כזו הזויה. קשרים הם מסוג השחקנים שמסביבם מעצבים אופי וזהות של קבוצה. שחקני התקפה לוקחים קבוצה טובה והופכים אותה למעולה.
מי הם הקשרים שמסביבם עוצבה הזהות של ריאל של מוריניו? או של יובה של השנים האחרונות (שנה שעברה במיוחד)?
שאלה עוד יותר מעניינת במיוחד נוכח המוסכמה שהקישור שלנו הוא הטוב בעולם - מה האופי והזהות של ריאל מדריד ב5 השנים האחרונות? ההצלחות הגיעו באופן דיי מובהק כאשר לא שיחקנו את הכדורגל שמאפיין את מודריץ’ וקרוס.
אני חושב שבארסה של רייקארד עוצבה על ידי רונאלדיניו, זו של פפ על ידי מסי וריאל מדריד אפילו יותר מכל - ובאופן מוגזם - עוצבה על ידי, סביב ועבור כריסטיאנו רונאלדו.
ספיקינג אוף אוברייטד פליירס…
לגבי צ׳אבי, וזה עולה לי בכאב לכתוב זאת - אבל מדובר בשחקן שהוא רמה אחת למעלה מכל החבורה המפוארת הזו (פירלו, סקולס, למפארד, מודריץ׳, יו ניים איט). לשם הדמגוגיה, ספרד גמגמה כל היורו ואז במשחק היחיד שהוא באמת הופיע איטליה נראתה כמו בני יהודה. בחיי הקצרים נראה שהגדולים שראיתי עד מסי ורונאלדו הם זידאן ורונאלדו השמן. היחיד שבאמת מתקרב אליהם מבחינתי זה צ׳אבי.
לא יושב וצופה ביובה, בריאל היתה את ריאל עם אלונסו וריאל בלי אלונסו. השחקן הכי משמעותי של ריאל בעשור האחרון.
ברדע שהקישור שלנו ידע להכתיב קצב או להביא לידי ביטוי את האיכויות שלו גם מול הקבוצות הבכירות התחלנו להיות תחרותיים באמת גם ברמות הגבוהות.
בארסה של רייקארד היתה קבוצת קישור טיפוסית שהתחילה את כל עניין משחק אחזקת הכדור, אצל פפ זה הפך מובהק יותר. שחקני התקפה מוסיפים איכות אבל לא סביבם תיבנה קבוצה איכותית, לא לאורך זמן.
אני לא רואה איך קבוצה ששיחקה על בונקר ומתפרצות מול כל קבוצה בינונית ומעלה הכתיבה איזשהו קצב. אלה בדיוק סוג ה"מוסכמות" שאני ממש לא מבין איך הפכו לכאלה. צ’אבי אלונסו היה אדיר בריאל מדריד כי את מה שקאסמירו וקרוס עושים היום הוא עשה לבד ואף טוב יותר, אבל זאת אולי הדוגמה הכי מובהקת לקבוצה שפשוט ויתרה על מה שנחשב כקישור. הפכנו ל3-4 הקבוצות הטובות בעולם ברגע שהחזקנו באחד הסגל הטובים ביותר, עם השחקנים מהטובים שיש בכל חלקי המגרש ובראשם כריסטיאנו רונאלדו. אפשר להתווכח האם במקום כריסטיאנו אחד שכולם עובדים עבורו עדיף שחקן התקפה קצת פחות היסטורי אבל קבוצתי יותר, אבל זה עניין אחר.
בארסה לקחה טריפל ודאבל גם כשהקישור והנעת הכדור המפוארים שלה ירדו בשלוש רמות, וכל תפיסה שלא רואה במסי כאלוהים האחד והיחיד של בארסה בעשור האחרון היא היפסטרית בעיניי.
לגבי צ׳אבי, וזה עולה לי בכאב לכתוב זאת - אבל מדובר בשחקן שהוא רמה אחת למעלה מכל החבורה המפוארת הזו (פירלו, סקולס, למפארד, מודריץ׳, יו ניים איט).
צ’אבי בשיאו בהחלט רמה מעל פירלו, סקולס ומודריץ’ שאת שלושתם אגב לא כתבתי בחבורה המפוארת. לאמפרד כן כי הוא אול-אראונד פלייר מצויין (בדומה לג’רארד) ובעיקר שמר על עקביות מרשימה בכל הקריירה. צ’אבי נתן שנים בודדות ביותר ברמה הזאת ואני לא מבין איך אפשר להתעלם מזה. להבדיל מרונאלדיניו צ’אבי לא נתן שלוש עונות בשיא כי הוא חיית מסיבות, הוא כן העלה קצת את הרמה האישית שלו אבל בעיקר הוקף בשחקני-על ובקבוצות שהתאימו לסגנון שלו.
לגבי גמר 2012 - זאת לא רק דמגוגיה אלא גם זיכרון מאוד סלקטיבי.
מה יש להבין? אלונסו הוא בדיוק הקשר לשחק על מתפרצות. אחד מהטובים שאי פעם נולדו כדי לשחק את סגנון המשחק הזה. אם לריאל היה עוד קשר ברמתו היא מעניקה תחרות הרבה יותר ראויה לברסה ולא היו צריכים בשביל זה מפלצת התקפית כמו רונאלדו.
הסיבה שברסה שלטה בכדורגל העולמי נובעת מכך שהקישור שלהם היה ללא תחרות. וניתן היה לראות את זה גם במסגרת הלאומית ששם ספרד ללא התקפה היתה פייבוריטית בכל מפגש וגם רשמה שורת הישגים שלא היתה לפני ולא מאז למיטב ידיעתי.
זה אוסף קלישאות. יש שערים בודדים מאותה תקופה שאלונסו היה מעורב בהם באיזשהו אופן, רוב המתפרצות לא התחילו בו וגם המסירות הארוכות המצויינות שלו הובילו לגולים בודדים ביותר (לא באשמתו, פשוט נדירים מאוד הגולים שמתחילים בפס של 50 מטר). בשביל לייצר מתפרצות בעקביות ובאיכות צריך שחקנים מהירים וטכניים בחלק הקדמי לפני כל דבר אחר. מהירות מהירות מהירות.
התרומה של צ’אבי אלונסו לחלק הקדמי הייתה דווקא במשחקים וברגעים בהם לא שיחקנו על בונקר ומתפרצות - ומטבע הדברים כקבוצה גדולה שרוב משחקיה הם נגד חטאפות היו הרבה כאלה. היכולות שלו עם הכדור לא באו לידי ביטוי בקלאסיקואים.
הסיבה שבארסה שולטת בכדורגל העולמי היא מסי, לא צ’אבי. עובדה שהיא הצליחה ועדיין מצליחה גם בלי צ’אבי ובלי קישור מהולל (וניתן רק לדמיין איך היא הייתה נראית עם הקישור המהולל וללא מסי - נבחרת ספרד חסרת ההתקפה בהחלט מציתה את הדמיון).
בגדול - אנחנו לא קבוצה טובה כשהכדור אצלנו. במשחקי המפתח בצ’מפיונס אנחנו מוותרים על הכדור, נותנים 150 אחוז בהגנה ועוקצים שערים כמו קבוצה קטנה (וזה לא נכתב כביקורת, מודעות עצמית זה אחלה). החל מהבונקר המפואר מול באיירן בעונת הדסימה ועד נאפולי ובאיירן בעונה שעברה. בדיוק ההיפך ממה ששחקן כמו טוני קרוס מייצג בעולם הזה.
ההצלחה בליגה בעונה שעברה לא הגיעה משליטה בקצב, ניהול משחק ושלל תיאורי מרכז שדה קלאסיים: הרכב ב’ שיחק כדורגל מהיר וישיר והרכב א’ שיחק בליגה כדורגל לא קבוצתי שמבוסס על איכות אישית בלבד, מצבים נייחים וחואניטו.
הכדורגל שלנו לא “מנוהל” ואת הדברים הטובים שצ’אבי-אינייסטה-בוסקטס הביאו לבארסה אנחנו לא מקבלים מקרוס-מודריץ’ כי שאר שחקני הקבוצה לא קשורים אליהם, לא מדברים באותה שפה כפי שאומר נירו.
לא אחזור על טיעונים שחוקים, אבל אני חושב שאתה מגזים.
מקווה שבמחזורים הקרובים נראה שיפור במשחק של המגינים שלנו (דני מראה סימני חזרה חיוביים). זה אמור ליצור יותר שטף, ואז סביר שנראה יותר כדורגל שבו ״שחקני הקישור קשורים לשאר הקבוצה״. גם רונאלדו ובנזמה יכבשו קצת יותר מתישהו.
אני חושב שבסופו של דבר קבוצה צריכה איזון. קבוצה לא יכולה להצליח באמת ללא חולית התקפה (ריאל של השנה דוגמא מצוינת) וגם לא יכולה להצליח בלי קישור (ריאל של לפני המהפכה, יובה שקרסה מול הקישור של ריאל אלו דוגמאות מהצד השני).
גיא יטען שג’רארד ולמפארד לא פחות טובים מצ’אבי ואינייסטה, אבל אני מאמין שיסכים שלבארסה ההיא הם עדיפים. אני גם מסכים שמודריץ’ וקרוס לא הכי באים לידי ביטוי בריאל כי הקבוצה לא מדברת בשפה שלהם.
אני כן חושב שהקרואטי עשה עבודה אדירה במרכז השדה בשנים האחרונות אבל עם קבוצה שיותר מתאימה לסגנון המשחק שלו, בטח עכשיו שנראה שהוא קצת התעייף הוא היה מפיק מעצמו יותר.
כולנו מסכימים אחרי הכל מי הם הקשרים המובילים של העשור האחרון, ההבדל הוא סגנוני וזה כן מהותי. אני, ומאמין שגם נירו, היינו מרכיבים קבוצה סביב צ’אבי והמודריצ’ים ומדיניות הרכש שלנו כנראה הייתה להרכיב קבוצה שמשחקת בסגנון שלהם. לגישתי, זה הכדורגל האידיאלי גם מבחינה אסתטית וגם מבחינת תוצאות כל עוד התנאים מאפשרים זאת. גיא אולי יעדיף אחרת וזה לגיטימי.
אני כן מסכים שצ’אבי או מודריץ’ לבדם לא יעשו את ההבדל כמצופה בקבוצה שלא משחקת בסגנון שלהם או ללא שחקנים מתאימים, בניגוד לשחקן התקפה גדול שיכול לעשות דברים לבדו גם בקבוצה יותר קטנה שלא מתאימה את עצמה לפי סגנונו.
הקבלה מעניינת אפשר למצוא בגזרת המאמנים. אם יש לי את כל התנאים והמשאבים אני בוחר בפפ לקבוצה שלי לפני סימאונה, אבל אם אני מוגבל ואני צריך להוציא מה שיש משחקנים אקראיים בינוניים, אני אבחר בצ’ולו. מי טוב יותר? לא חושב שאפשר לקבוע, הכל בסוף תלוי בשאיפות שלך על סמך המשאבים שלך.
אגב גיא, סוגיה מעניינת בעקבות הנקודה הנכונה שלך לגבי נאפולי אל מול ריאל בנוגע למשחק הלחץ- מה לגישתך הקריטריונים הקריטיים יותר על מנת ללחוץ ברמה גבוהה לאורך זמן? עבודה של מאמן או סגל שחקנים מתאים?
