אחרי שיצאנו מהסיודד דה ולנסיה של לבאנטה עם 4:2, עם הגנה שהחליטה שהיא רוצה קצת יחסי ציבור בעצמה, ותרמה שני שערים למאמץ המשותף, ממשיכים הלאה. שלושה ימים עברו, לאמין כבר הספיק להכריז שהוא הכי ראוי לכדור הזהב (ומי אנחנו שנתווכח, ולכן התווכחנו בתרד של לאמין), ואנחנו כבר בקאמפ-נואו למחזור 6. האורחת: ראסינג סנטאנדר.
הענק הרדום מקנטבריה, שאחרי 14 שנים של נדודים במחוזות התחתונים (מתוכן 4 עונות רצופות בסגונדה, ואפילו טיול קטן לליגה השלישית לפני כמה שנים, כי למה לא) חזר סוף סוף ללה ליגה — כאלוף הליגה השנייה, בכבוד. יפה להם. באמת. עד כאן הניתוח המעמיק והמכובד של היריבה.
מה שכן, ראסינג לא הגיעו לכאן כדי לספור כבשים. הם פתחו את העונה בסדר גמור: מקום 8 בטבלה עם 7 נקודות מ-5 משחקים (ניצחונות על אלצ’ה ואלאבס, הפסדים צמודים לחטאפה וראיו, ותיקו מול ויאריאל), 9 שערים כבשו, 9 ספגו. קבוצה שיודעת להתקיף ולא מתביישת ללכת קדימה — מה שאומר שאם ההגנה שלנו תמשיך במופע שראינו מול לבאנטה, יכול להיות פה ערב מעניין יותר ממה שהיינו רוצים. תחת שרביטו של המאמן חוסה אלברטו לופס, עם איניגו ויסנטה כמנוע היצירתי ועם זבירי מקדימה, זו בדיוק סוג הקבוצה שבאה לקאמפ-נואו כשאין לה מה להפסיד.
בברצלונה — 15 מתוך 15, 21 שערים, מקום ראשון, וכל מה שנותר לנו לעשות זה למצוא במה להתלונן. אז נתחיל: פדרי עדיין מחפש את עצמו, ההגנה ממשיכה להתייחס לכיסויים כהמלצה בלבד, ואי שם ברקע כולנו מנסים לזכור אם בסוף הבאנו בלם בקיץ או שסתם דמיינו את זה. חוץ מזה — הכל דבש. זו בדיוק הקבוצה שאמורה לדרוס עולה טרייה 0:4 ולגמור עם זה עד הדקה ה-60 לפני שנוסעים לסביליה בפיחואן — שם תהיה אופרה אחרת לגמרי, אבל אנחנו כבר מכירים את עצמנו מספיק טוב כדי לא להתחייב על הדקה.
מועד המשחק: רביעי, 22:30
אצטדיון: ספוטיפיי קאמפ נואו
שופט: חוסה לואיס מונוארה מונטרו (דל סרו גראנדה בVAR)
שידור: פיזי, דינאמי, אגרסיבי
ייעדרו -
פרנקי, ברדג’י
