
מחקתי את התגובה מהמחצית, המצב החמיר מאז וזה. הובלנו בקלות נגד קבוצת נוער מסוימת, זה היה צריך להיות עניין של זמן עד ה-0:2 אבל העדפנו להניע כדור בלי תכלית ואז התחיל מופע האימים. אני בהלם, כל אחד יותר דביל מהשני. מגיע לנו כל מה שקורה, כל החפיפניקיות הזו ברחבה וחוסר האחריות של כולם ללא יוצא מן הכלל. ואראן המבוהל מלך השערים העצמיים ששווה גול ליריבה בכל משחק, ראמוס שאשכרה החליט “אין משחק” ונגע ביד כמו אידיוט, גם לוקאס שהתחיל את הביזיון ההגנתי הזה. למה מי אנחנו שנהיה נפוחים? אנחנו לא אותה אימפריה שהיינו עם כריסטיאנו, מריאל מדריד נשאר רק השם, כל גול הוא כמו לידה.
היו דקות שנהנתי מעט, בעיקר מצד שמאל עם מרסלו במחצית הראשונה אבל גם זה לא הביא ליצירת מספיק מצבים, זידאן לקח הימור ומילא שטעה אבל מה החוכמה לבצע שינויים רק ב-1:4? נו באמת. אסנסיו קטסטרופה ומאוד רך וזה עלה לנו גם בשערים, ויניסיוס בלי דריבל זה לא ויניסיוס. מרחם על טיבו קורטואה שהיה קרוב להדוף שני פנדלים, איקר רואה את המשחק בבית ונזכר בימי קדם.
לא אכפת לי שהייתה עבירה קלילה על אסנסיו לא רוצה לדבר על שופטים, זה לא העניין, לא כל איבוד כדור צריך להפוך לחצי מצב לגול ליריבה העניין הוא שאין כדורגל בקבוצה הזו. לא נתנו משחק אחד מרשים מאז שזידאן חזר חוץ מה-2:2 נגד פ.ס.ז’ ואולי הקלאסיקו (ותסלח לי גלאטסראיי).
כל השבוע אוכל חרא ורוצה את השקט שלי ו-90 דקות קצת ליהנות ולהתנתק וזה כל פעם אותו הדבר, נמאס לי מצד אחד, אני צריך מהם חופשה ומצד שני אני יודע שכרגיל אכנס למארקה ול-AS ואחכה לקרוא כל פיפס עד למשחק ובעיקר אתגעגע אחושרמוטה. לעזאזל