שוב אלופי אירופה! האלה מדריד ו-A Por La 14!

גמר ליגת האלופות, 2017/18. ריאל מדריד נגד ליברפול

דור רומנו ידוע כאיש של מילים. בטח שכאן, אבל בכל מקום. והפעם, אני לא חושב, ולא משנה כמה הטור האישי ארוך - שאצליח להעביר את התחושות שלי לקראת המשחק. מתרגש כמו ילד מפגר, עובד על פרויקט הגמר שלנו יום ולילה. כמיטב המסורת, כשריאל מדריד מגיעה לגמר ליגת האלופות, לפחות אצלי: הפרפרים בבטן חוגגים, הנשימה נעתקת, הדופק עולה, הראש טרוד במחשבות והעולם עוצר מלכת. הטור אישי לקראת הגמר - מסורת ייחודית שפיתחנו כאן באתר - ושלא ייגמר לעולם - מהווה את נק’ הסיום, הכתבה האחרונה בפרוייקט - פרויקט שלקח ימים שלמים - וגרם לי לסיפוק ותשוקה. וכעת ריאל עומדת בפני הצעד האחרון לעשות היסטוריה. רק מלכתוב את המילים האלה יש לי צמרמורת.

כמיטב המסורת, עוד טור אישי לקראת גמר ליגת האלופות, והפעם הכותרת ‘לגעת בשמיים

image

“בעולם הזה נראו הרבה מאוד מלכים. אבל אף אחד לא כמוך. את הופכת את מה שנראה לבלתי-אפשרי - לאפשרי. ועכשיו אנחנו כאן - שוב. עם עוד הזדמנות לכבוש את העולם. אתם גורמים לנו להאמין, כי אתם יודעים איך לסבול. אתם עושים אותנו שמחים - כי אתם יודעים איך לנצח. יש לכם את הכתר - אתם נמצאים בממלכה שלכם. עכשיו - שום דבר, אני חוזר - שום דבר - לא יוכל לעצור אתכם. לא חשוב מה עומד בדרך, לא חשוב מי עומד בדרך. זה יהיה הלילה שלנו”[מתוך הסרטון האדיר לקראת הגומלין נגד באיירן - חובת צפייה].

בהצגתו המחשמלת של כריסטיאנו רונאלדו בברנבאו, כש-80 אלף איש מרעידים את האצטדיון לקבלת השחקן הטוב בעולם - הוא לא הצליח לדבר מההתרגשות. לבסוף, אחרי נשימה עמוקה, שיחרר לאוויר -‘Uno, Dos, Tres…Hala Madrid!’; והמדרידיסטאס בטירוף. הנשיא פלורנטינו פרס חיכך ידיים בהנאה. פרוייקט הגלאקטיקוס2 יצא לדרך בקול תרועה רמה. והיום תשע שנים אחרי, שלושה ימים לקראת גמר ליגת האלופות - ריאל מדריד מחפשת זכייה שלישית ברציפות בליגת האלופות ורביעית ב-5 שנים. בלי שום קשר לתוצאה בגמר - החזון הוגשם. אלה מספרים שלא היו כמותם. רק בדיעבד נוכל להעריך. השחקנים ביום התקשורת אמרו פה אחד - ‘ליהנות מהחוויה’. ריאל מדריד הזו תיזכר כקבוצה הגדולה השלישית, זו שחזרה לשלוט באירופה. אחרי הקבוצה של די-סטפאנו-פושקאש-חנטו, אחרי הקבוצה של ראול.

ההמתנה לגביע הדסימה הייתה נצח. והזיכרון נמצא איתי בכל רגע - אני הייתי שם, אבל מתחזק ב-24 במאי, היום הקדוש. מחר יחלפו בדיוק ארבע שנים מאז הנגיחה האלוהית של ראמוס. אז רדפנו אחרי הגביע העשירי, והיום אנחרי ה-13. בצעירותי למדתי ש-13 זה מספר סתמי. מתחלק רק בעצמו ובאחד, ומעולם לא התחברתי אליו. ולפתע, לקראת הגמר - חולם עליו. מתאים לי ליד הסמל הקדוש שיהיה הכיתוב ‘13’ - צ-מ-ר-מ-ו-ר-ת.

image

בכל שנה זה קורה כל פעם מחדש. הידיים רועדות(ועייפות אחרי סדרת הכתבות), הלב דופק חזק, הנשימה נאתקת. ככה זה כשריאל מדריד מגיעה לגמר ליגת האלופות. העולם עוצר מלכת. לא הלימודים, לא העבודה, לא שום דבר אחר. והרעב לא יודע שובע. בחגיגות הדסימה בברנבאו הנשיא פרס אמר - “האוהדים יחגגו רק הלילה. למחרת הם ישכחו לנו הכל. המדרידיסימו כבר חושב על הגביע ה-11, ה-12, וה-13”. הנה, כמעט הגענו.

כל העולם בעד ליברפול. כי ריאל מדריד זוכה בצ’מפיונס זה כבר משעמם. הולכים עם האנדרדוג, כמו שקרה בגמרים נגד אתלטיקו, אבל ליברפול אימפריה והיא גם קבוצה מרגשת, סוחפת ומאיימת, מתפרצת, ‘שרה עם הכדור’ כמו הביטלס. וכך היה גם בגמר נגד יובה - בגלל בופון. אנחנו כבר רגילים. ריאל מדריד צריכה להיות ריאל מדריד. לשחק עד הרגע האחרון, עם תשוקה, עם אחריות, עם רעב. ראמוס-מודריץ’-כריסטיאנו - זה הבסיס, תמיד. יש לנו את הניסיון, המסורת והשקט, ואני מקווה שגם את המזל, ולא חשוב באיזה הרכב יבחר זידאן. זה יהיה קשה, ערב של סבל. אבל הכי חשוב שהגביע עם האזניים הגדולות יישאר בבית שלו, בממלכה שלו, בארון שלו. אנחנו מאמינים בכך, כריסטיאנו!

הטור שלי לקראת גמר הצ’מפיונס, מסורת ייחודית ומרגשת(2014, 2016, 2017), בלעדית לאתר (ושלא ייגמר לעולם) - הוא הכתבה האחרונה לקראת. וזה היה חתיכת פרויקט - ימים של עבודה - והסיפוק ענק. הצעד האחרון, כמו שהגמר נגד ליברפול היא הצעד האחרון של המסע, הצעד האחרון בדרך לחלום הגדול מכל. בכל בוקר(7), אנחנו מברכים אתכם בדף הפייסבוק בבוקר טוב וממשיכים את הספירה לקראת קייב על רקע התמונה הנכונה. והדרך הייתה ארוכה ומפותלת, הקשה בהיסטוריה. פאריס, יובה ובאיירן בידינו - בזו אחר זו.

רק תביאו ת’צמפיונס(2014) | הגביע החשוב מכל (2016) | האובססיה לצ’מפיונס(2017) | אלה הכותרות שהשתמשתי בהן. ועכשיו: לגעת בשמיים. הכי גבוה שיש. לפסגת הכדורגל, האולימפוס, ולהישאר שם לעד. ואני איתם, מרחף, ולא חשוב איזו שנה קשה עברה עליי. מי היה מאמין שזה אפשרי? כי אין קבוצה שיודעת לנצח יותר מריאל מדריד. כי ריאל מדריד היא ליגת האלופות וליגת האלופות היא ריאל מדריד. בשנת 2000, ריאל זכתה בצ’מפיונס כשסיימה בליגה רק חמישית. ריאל מדריד יודעת לנצח. כי היא יודעת איך לסבול. אחרי הזכייה השנייה הרצופה בצ’מפיונס, שיא מאשתקד - מייד הפיצו בקבוצת וואטספ טור ישן של פדרו פינטו - ‘אי-אפשר לזכות פעמיים ברציפות בליגת האלופות’. אז אפשר. פעם שלישית גלידה? אנחנו לא קבוצה נורמלית. אנחנו ריאל מדריד. כישלון לא בא בחשבון.

זו הייתה עונה ארוכה, קשה, מתחזים בלבן פישלו בליגה שוב ושוב. בחודש אוגוסט היה יותר כיף. אבל זכיה בצ’מפיונס תהיה פיצוי הולם. אחרי הקלאסיקו בברנבאו, הקלאסיקו העצוב והראשון שלי - רציתי לקחת כמה ימים הפסקה מכדורגל. וגם אחרי הגומלין נגד יובה בטורינו, ודפיקות הלב נגד באיירן. אם אלוהים נתן לי 80 שנה, בזכות הבריאות והכושר(מאמן בסנטר, הולמס פלייס) - אז רדו לי 40 שנה מהחיים. מה נשאר לי?

‘אחי, ת’אמת, כמה זמן הצלחת להתנתק?’ שאל אותי חבר מהסנטר שיודע שאני פנאט. ‘לא הצלחתי’, עניתי בחיוך. כבר באותו לילה - בנוהל: מארקה ו-AS, סיקור למשחק. כשאתה שם אתה עמוק בזה. זו הפינה שלי, הבמה שלי, המקום שלי, בטח כשדברים לא הסתדרו ברמה האישית. אני גאה להיות מזוהה עם ריאל מדריד בכל מקום. לא כולם מכירים אותי לעומק בשלל המסגרות השונות, אבל אי-אפשר לפספס - ‘דור הוא ריאל מדריד וריאל מדריד היא דור’. אני המצאתי. אנחנו לא יכולים בלי זה, אנחנו מכורים לכדורגל.

כי זה אף-פעם לא רק כדורגל. זה החיים שלך, התשוקה שלך, האהבה שלך. הקבוצה שלך. הזמן שאתה משקיע בזה, הציפייה, האנרגיות. האכזבות וההפסדים. מפגשי הצפייה, הדיבור האינסופי, הכתיבה היומיומית, והתמזל מזלי להכיר דרך הכדורגל, ‘דרך ובזכות’ ריאל, - חלק מהחברים הכי טובים שלי. ריאל מדריד תמיד שם, לעולם לא מאכזבת. כדורגל הוא דת, סם. מכנה משותף ענק. אם אתה לא חלק מזה - אתה לעולם לא תבין. מי שלא אוהב כדורגל - החמיץ משהו בחיים שלו. בלי הכדורגל הייתי אדם עצוב.

image

בחופש פסח השתתפתי בטורניר אוהדי ריאל מדריד בישראל לזכרה של אוהדת שהתאבדה. כתבת מ-One הגיעה כדי לסקר את האירוע. אני הייתי צמוד לבן מייזל, האוהד המוכר ביותר, ונשאלנו - “מי האוהד ריאל מדריד מס’ 1 בישראל?”. בן כרגיל, גונב את ההצגה, מדבר הרבה. השם ‘ראול’, הקעקועים של חתימות השחקנים, החולצות, הפגישות עם ראול, המשחקים בהם היה.

אבל אין לי ספק שאני האוהד מס’ 1 בארץ. הכל משני. זה לא חומרי, זה ערכי. זה הלב שלך, זה חלק ממך. הקבוצה מקועקעת בי גם ללא קעקוע. אין לי במה להתבייש. המון חולצות של ראול, הרכב שלם מהעונה, ועוד המון פריטים, מוזיאון שלם בבית, ארכיון מטורף - ספרים ועיתונים, מעיפם ועוד. והייתי בדסימה, בניגוד לבן. אבל זה לא העניין. אני חיי את הקבוצה הזו 7\24 גם בזכות האתר, נושם אותה. לוקח ללב יותר מכולם, וגאה בזה. הכדורגל מחזיר אותי לילדות.

“אני רעב יותר מהזכייה הראשונה שלי בצ’מפיונס”, אמר קרבחאל, וגם אני רעב. כאילו מעולם לא היינו בסרט הזה. נרגש כמו בפעם האחרונה. אחרי שהייתי בדסימה חשבתי שאהיה שפוי יותר, שמשהו בי יירגע. זה בדיוק להיפך. גם בלי להיות בקייב, לצערי - אני באמת שם, יותר מכל אחד אחר. סופר את הדקות והשניות ולא יודע מה לעשות עם עצמי עד לגמר. מדמיין בראש את רגעי הצ’מפיונס הקסומים שחווינו - מפדג’ה ב-1998, דרך ראול ב-2000, הוולה של זידאן ועד הקבוצה הגדולה הזו - ראמוס בדסימה, הבכי של פפה בפנדלים, הטירוף בקארדיף ושריקת הסיום - ועד לגמר לא יודע מה לעשות עם עצמי. כמעט מזיע בלי לרדת לגליץ’ כמו ראמוס או לבעוט לשער כמו כריסטיאנו. אני מוכן, האם אתם מוכנים? אהבה, פתאום היא מתפרצת, כמו להבה. כמה אני רוצה את הגביע הזה, כמה. תעשו אותי שמח. APorLa13#.

איזור הצבע::

פדג’ה מיאטוביץ: “מה שריאל מדריד הזו עושה קורה פעם במאה שנה” - לינק | כותרות העיתונים, 18 במאי: על ‘העשיריה’ של כריסטיאנו ועל הרצף של קיילור - לינק | מייקל אואן מדבר על גמר ליגת האלופות - לינק | רפא בניטס מדבר על גמר ליגת האלופות - לינק | כותרות העיתונים - 4 ימים לגמר הצ’מפיונס: על האפשרות הנדירה לזכות בדאבל(כדורגל וכדורסל) ועל עונות גרועות בליגה שהסתיימו עם הגביע החשוב מכל - לינק | יום המדיה הפתוח של ריאל מדריד לתקשורת - זידאן - “אי-אפשר להגיד שליברפול יותר רעבים מאיתנו”, וכל הציטוטים - לינק | ראיון ארוך של קאסמירו לקראת הגמר - לינק

אני הייתי שם - יומן מסע של דור רומנו מגמר הדסימה(2014) - לינק | והרי ההרכב - דור נכנס למוחו של זידאן ועוזר לו לבחור את ה-11 - עם בייל ואיסקו בפנים, וגם: על התפקיד החשוב של כל שחקן ושחקן והברקות טקטיות בגמרים קודמים - לינק | ‘קפטן אירופה’ - על עשרת הרגעים הגדולים של סרחיו ראמוס בליגת האלופות והכניסה להיכל התהילה. מהופעת הבכורה, השער הראשון, ‘החואניטו’ נגד דורטמונד ועד לדסימה ויובה - לינק | ‘הקבוצה הגדולה השלישית’ - על מקומה של ריאל מדריד הזו בהשוואה היסטורית - לינק | ‘זה המפעל שלו’ - סיקור כל העונות של כריסטיאנו בליגת האלופות במדי ריאל מדריד - לינק

הלו, לצאת מהמים, הים מסוכן לרחצה.
עוד 3 ימים גמר קלאסי, ושומם ושקט פה כמו בכנס של מצביעי מרץ.
מתעוררים שטופי זיעה לאחר ששוב חלמתם על סלאח מול מרסלו? רואים בעיני רוחכם את בייל עולה בהרכב ולאחר 10 דקות נפצע ומוחלף בבנזמה? זה המקום לשפוך ולדבר על הכל, לקבל תמיכה ועידוד.
רק למען השם, תגידו משהו.

3 לייקים

מה אתה רוצה? רק דור רומנו מזייף מתח מאוהדי מדריד כמו שבחורות איתי זייפו אורגזמה. זה לא משכנע, אם נתתם 4 להגנות כמו יובה ואת’, מה כבר לוברן יכול לעשות? אתם פייבוריטים ברורים, קצת קשה להאמין שקבוצה כמו ריאל מדריד שבנויה מקצועית וגם מנטאלית לצ’מפיונס תפסיד לקבוצה כמו ליברפול, שהיא הבלחה.

אני אגיד לך יותר מזה, אני לא צופה בריאל מדריד מטעמי נאחס, במשחק הזה אני אשכרה ישב עם שלושה חברים מול מסך ענק עם בירות ופיצות. עד כדי כך המשחק הזה גמור.

הקבוצה גורמת לי לתחושת ביטחון. הפרטים הקטנים, בפרט אלו שציינת, לא מטרידים אותי כי ראינו שריאל מדריד הזו מאוד מאוד רובסטית:
ראינו את בייל נפצע מוקדם ואת אסנסיו עולה במקומו ומבשל את הניצחון במינכן; מרסלו בעייתי תמיד אך כמעט כל שנה הוא מתמודד מול צרות גדולות יותר כמו רובן, מסי; ראינו את היהלום מתקשה מול פסז’, ואת זידאן, במה שהייתה הפעם הרצינית הראשונה לדעתי, הופך את הקערה עם ה4-4-2 המבריק של אסנסיו ולוקאס, במשחק היחיד העונה שהיו לי ספקות רציניות לגבינו; והינה משהו שגם קלופ בעצמו אמר- לא מזיז לנו שהיריבה מגיעה מולנו למצבים. השחקנים קרי רוח כמו שדים, ואני, רועד מול הטלוויזיה, תמיד יודע את זה. כל קלאסיקו כמעט אנחנו מתחילים עם מינוס 1. בארבעת(!) משחקי הנוקאאוט האחרונים מול באיירן ספגנו ראשונים והיינו בעמדת הדחה. פסז כמובן וכולי.

וכן, גם העובדה שזכינו בטריליון צ’מפיונס בשנים האחרונות מורידה מהלחץ. ההצלחה שלנו במפעל הולידה עבורי המון רגעים יפים, מרגשים ודרמטיים. העונה זו לדעתי משתווה בכמות הרגעים הללו לכל העונות הקודמות יחד. כל משחק פשוט סיפור מרתק עם עלילה יפה. וזה מה שאני מקווה שיהיה גם בגמר- סיפור מרתק נוסף, 90 או 120 דקות שיחרטו בזיכרון.
יעלה מי שיעלה בהרכב, יפצע מי שיפצע (חס וחלילה), יצום מי שיצום- ריאל מדריד של השנים האחרונות הוכיחה לי שהיא לא רגישה לתנאי התחלה שונים.

חוזר לים

אני גם לא שותף להתרגשות המוגזמת, אבל אתה מנמיך ציפיות (מנק’ מבט ברסאית) בצורה פראית. ברור שרק תרוויח מזה. זכייה של ליברפול הרבה הרבה יותר סבירה מההדחות של ברצלונה ברבעי הגמר בשנים האחרונות, או יותר מזה, כמעט מכל עונה שבה מסי לא הגיע לגמר בעשור האחרון. ליברפול הרגה את סיטי באלופות ובליגה. באיירן ויובה היו מרחק נגיעה מלהעיף אותנו בברנבאו. ויותר מזה, לא בכדי אף קבוצה לא שמרה על התואר במפעל עד שנה שעברה

אי אפשר לומר לפני גמר ליגת האלופות שאתה רגוע. אבל בהשוואה לגמרים הקודמים, והיו מספיק כאלו לאחרונה, אני פחות לחוץ. מדובר ביריבה הכי פחות מאוזנת טקטית מכל ארבעת הגמרים.

העניין הוא שאתה יודע בדיוק איך הם ישחקו, שהם ינסו לעקוץ ולהפתיע. אתה הרבה פחות חשוף כשאתה יודע בדיוק למה לצפות.

כמובן שהם יכולים לעקוץ ואז להתבנקר. אם לאס פלמאס יכולה למה שהם לא יוכלו, אבל אנחנו ריאל מדריד. אנחנו בנויים לכל מצב. זה אולי מה שאנחנו הכי מצטיינים בו, הדינמיות של הקבוצה. אולי אין לנו את ההתקפה הכי מהירה, הכי פיזית או הכי טכנית, אבל יש לנו התקפה מאוד דינמית שיכולה לכבוש ממגוון רחב של מצבים.

יש לנו יתרון מנטלי עצום. סלאח ורונאלדו שני הכוכבים של הקבוצות. רונאלדו ב0מלך השערים בכל הזמנים של הקבוצה בעוד סלאח פחות משנה במועדון. השחקנים שלנו יודעים ומכירים את המעמדים הללו בעוד השחקנים של ליברפול פשוט לא.

עם כל ההתלהבות מליברפול הם עלו בסופו של דבר על קוצו של שער אחד מתוך 13 שהובקעו בינם לבין רומא. את השערים הם ספגו בדקות האחרונות, הכי תבוסתניות בעולם. לעומתם אנחנו גם עלינו ‘על הקשקש’ אבל העלייה אופיינה בהמון ווינריות, וסיבולת מנטלית.

אני הרבה פחות לחוץ מהשנים הקודמות. ואם ליברפול בכל זאת תעשה את זה ותקח את התואר, אז וואלה כל הכבוד להם.

דווקא ליברפול בנויה בצורה מושלמת כדי לנצל את כל החולשות שלנו. ליברפול אולי הקבוצה עם היציאה הכי מהירה קדימה באירופה ולנו יש את הקישור האיטי ביותר בליגת האלופות. אז נכון שבהגנה יש את וראן אבל הוא לבד לא מספיק כדי להתמודד עם המהירות של ליברפול.

בנוסף אם ליברפול מצופפת את ההגנה ויוצאת למתפרצות אז אנחנו מגיעים לעוד חולשה מרכזית שלנו - חוסר יצירתיות וקושי ביצירת מצבים מול הגנות צפופות. אין לנו דריבליסטים בשליש האחרון (עם כל הכבוד לסיבובים של איסקו סביב עצמו). אין לנו כמעט שערים מחוץ לרחבה. אפילו שערי נגיחות בקרנות ומצבים נייחים כבר לא מה שהיה פעם. בקיצור אם אין לבייל ורונאלדו שטחים פנויים אנחנו בבעיה ותלויים לחלוטין במרסלו וקרבחאל ליצירת מצבים. אם המגנים שלנו עולים למעלה הם משאירים שטחים פנויים לסלאח ומאנה. בקיצור מלכודת רצינית.

מכל הגמרים שלנו לדעתי ליברפול היא היריבה הכי בעייתית ומאתגרת עבורנו. הם אולי לא חזקים כמו יובה אבל המתפרצות של סלאח-פירמיניו-מאנה יכולות לפרק אותנו בקלות. היגואין, דיבאלה ומנדג’וקיץ’ עם כל האיכות שלהם פחות הפחידו אותי מההתקפה של ליברפול בדיוק בגלל עניין המהירות. בנוסף ליברפול היא ווינרית ידועה בגמרים.

2 לייקים

שמע, אם זה לא מספיק שהמצ’אפ שלנו מול ליברפול הוא לדעתי הכי גרוע שיכול להיות, אז תוסיף לזה את הנאחס שדל בוסקה עשה וזה כבר סיפור גמור לגמרי.

ידוע ידוע, אבל בוא תסתכל על הזמן האחרון ועל המאמן שלהם. קלופ הפסיד בשתי גמרים אירופאים, וגם ליברפול עצמה הפסידה את גמר ליגת האלופות האחרון שלה. על הליגה בכלל לא אדבר. לא הייתי ממהר להציג אותה כ…ריאל מדריד.

גם באותו גמר היסטורי והגמר הכי טוב בתולדות המפעל, זה היה יוצר לוזריות של שבצ’נקו ומילאן מאשר ווינריות של ליברפול.

לא נעים להודות אבל התרגלנו להיות במעמד הזה, מכאן חוסר ההתרגשות היחסי (אצלי לפחות). זה לא משנה מי היריבה.

ליברפול על פניו מושלמת לנצל את החולשות שלנו, בפועל אין שום סיכוי שאנחנו ניתן להם את השטחים שהם רוצים. אם אנחנו נזרוק להם את הכדור ונתגונן עם שני קווי הגנה קרובים לרחבה, ההתקפה שלהם לפתע תהיה הרבה יותר מוגבלת.
עם שני קווי הגנה אפשר לעצור גם את הmsn והbbc בימיהם הגדולים. לא תמיד זה יעבוד, אבל אפשר להקשות. כשיש לך שחקני הגנה פיזיים טכנים ומהירים כמו וראן וראמוס (של ליגת האלופות, לא זה של הליגה שזורק זין בכל הזדמנות), וקרבחאל ומרסלו באגפים, זה יעבוד מספיק טוב.
זו הסיבה שלדעתי אנחנו צריכים לפתוח עם ואסקז בייל ורונאלדו. ואסקז יעזור לעשות דאבל על מאנה ביחד עם דני, בייל יעזור למרסלו עם הסגירות על סלאח.
לשחק עם איסקו במשחק כזה, זה לשחק לידיים שלהם. אנחנו לא צריכים לשלוט בכדור אלא לצאת למתפרצות. הייתי מעלה אותו במידה והיינו בפיגור בדקות ה65-70 וחייבים שער שיוויון.
אסנסיו גם הוא יכול להיות קלף נהדר מהספסל. יש לו תחביב לפרק הגנות עייפות כשהוא קם מהספסל.

השאלה הגדולה מי ייגרר אחרי מי מבחינת סגנון המשחק. האם אנחנו נבוא בגישה של ‘אנחנו ריאל מדריד והם צריכים להתאים את עצמם אלינו’, או שנבוא בגישה של ‘נשחק על החולשות שלהם ונצמצם את החולשות שלנו’.

לנו יש את האופציה לשחק שמרני, אנחנו יודעים לעשות גם את זה. אצלם כל הכח מתבטא במהירות ההתקפית. אני בטוח שאם אנחנו כאן יודעים את זה גם במדריד יודעים את זה.

נסיון העבר ומשחק הליגה האחרון מלמד שזידאן יעלה עם 4-4-2 היהלום הרגיל של איסקו, פשוט עם בייל במקום בנזמה. מצד אחד זה כנראה ההרכב של השחקנים בכושר הטוב ביותר שלנו, אך מצד שני ליברפול אמורה לדעת להתמודד יפה יחסית עם הרכב שכזה. קבוצת מתפרצות טובה שיודעת בעיקר התקפה ופחות מכירה הגנה זה בדיוק מה שצריך מול הרכב זה.

האלטרנטיבה היא בעיקר ה-4-3-3 הרגיל שלנו עם ה-BBC, מבחינתי סוג של הימור. זה כנראה יוביל למשחק מבולגן מרחבה לרחבה, יכול ללכת לכל הכיוונים. כיוון שאנחנו הקבוצה הטובה יותר, עדיף לנו משחק פחות מבולגן שפחות מבוסס על מקריות. זה מוביל אותי להרכב המועדף מבחינתי:

4-4-2 קלאסי, אבל ללא אסנסיו וואזקס אלא עם איסקו ובייל. בעצם אותו הרכב של היהלום במערך אחר: עם איסקו על האגף השמאלי ומודריץ’ בימני, עוזרים למגנים בהגנה (בהתקפות מסודרות אפשר לשחק יהלום). סוג של שילוב של השחקנים בכושר הנכון עם המערך המתאים יותר.

לייק 1

למה לדעתך איסקו מתאים למשחק יותר מואסקז?
איסקו נותן לנו החזקה בכדור, ואסקז יתן לנו יכולת מתפרצת. במשחק שילך לכיוון של התקפות מתפרצות (ככל הנראה) ואסקז יתן לנו כל כך הרבה יותר.
מהבחינה ההגנתית האיטיות של איסקו מול המהירות של סלאח… לא הייתי רוצה לראות את זה. בייל מחוייב מאוד הגנתית ויש לו את היכולת לרוץ עם סלאח.

לפתוח עם הbbc זו התאבדות אחרת. רונאלדו לא הולך לעשות הגנה מול סלאח לאורך כל המשחק. הוא מעולם לא עשה את זה וסביר להניח שזידאן לא יפקיר את מרסלו לבד.

לעיתים יש לאנשים נטייה לנסות להסיק מסקנות בכלים שיותר מתאימים לשימוש בהוכחות באינפי מאשר לקביעה איזה שחקן עדיף. אתה יכול להגיד עד מחר שלוקאס ואסקז יותר מהיר מאיסקו, זה לא אומר בהכרח שעדיף שהכדור יהיה אצל לוקאס מאשר אצל איסקו כשאנחנו יוצאים למתפרצת. כמו כן זה גם לא מצביע על כך שלאיסקו יהיה קשה יותר להתמודד עם סלאח, כי משחק כדורגל מורכב מפרמטרים נוספים. ככלל, איסקו שחקן כדורגל יותר טוב מלוקאס.

בפורום מונדיאל תהית איך זה שלפתע איסקו פורח בנבחרת. זה כי שם אפחד לא יעלה על דעתו שלוקאס עדיף עליו, או בגרסה פחות קיצונית ויותר כללית: הוא יודע שגם אם הוא יביא משחק פחות טוב מהרגיל מקומו ב11 לא יהיה בסכנה מידית, מכאן שלדעתי יש לו בנבחרת יותר ביטחון. עם זאת אני גם חושב שהסגנון בנבחרת יותר מתאים עבורו, אבל גם בריאל הוא הראה שהוא יודע כדורגל. בקיצור, שישחררו ממנו ויתנו לו לשחק כדורגל. מסי לא מחכה על הספסל.

@LUKA אמר שזה המקום לקבל תמיכה ועידוד… אני חייב להודות שהדבר העיקרי שמטריד אותי בקשר למשחק הוא שנראה את הBBC. זידאן כנראה לא יתעלם מהכושר של בייל ואני עדיין לא רגיל לקטע הזה שבנזמה בספסל.

2 לייקים

מניח שהרוב נמצאים כמוני בשלב ההדחקה. משתדל להתרכז בעבודה, ב-NBA, בכל דבר אפשרי. אפילו עשיתי מיוזמתי כמה סידורים לחתונה (חברה שלי עדיין חושבת שאיכפת לי מה יהיה העיצוב חופה או איפה העמדות בבופה יהיו ממוקמות). בשישי בערב הדופק יתחיל לעלות בהדרגה.

אם יש סקאלה של “רמת כאב של הפסד בגמר בליגת האלופות” אז בקצה אחד יש “הפסד לברצלונה בפנדלים אחרי שהובלנו 3-0 במחצית ורונאלדו החמיץ את הפנדל המכריע” ולא רחוק מהקצה השני נמצא הפסד פוטנציאלי במוצ"ש. כמובן שברגע האמת זה יהיה כואב (חשובה גם הדרך), אבל לפחות יש לנו 3 כריות לבכות עליהן בלילה.

כמו תמיד, גם כאן הקיצוניים טועים. אלה שקבעו מראש שזה טיול ואלה המפחדים מנאחס שקבעו נחרצות שנפסיד כי הם התעוררו בבוקר עם הראש לכיוון דרום-מזרח. אנחנו פייבוריטים אבל יש גם סיבות לחשוש.

3 לייקים

לוקאס ואסקז לא רק יותר מהיר מאיסקו, הוא גם יותר פעיל, טוב יותר הגנתית, ומתאים יותר למשחק מתפרצות.
‘זה לא אומר בהכרח שעדיף שהכדור יהיה אצל ואסקז ולא אצל איסקו כשאנחנו יוצאים למתפרצות’. זה בדיוק אומר את זה. כשאיסקו בא לקבל את הכדור מאחורה, מסתובב סביב עצמו ואז מוסר כדור הצידה זה אולי יפה אבל הורס הזדמנות למתפרצת. סגנון המשחק של איסקו יכול להתאים למשחק שבו אנחנו יושבים על היריבה ולא מצליחים לפרוץ בונקר. לרוב במתפרצות, איסקו תוקע לנו את ההתקפה.
כשהכדור אצל ואסקז אתה יודע שהוא הולך קדימה. זה בדיוק מה שאנחנו צריכים במשחק הזה. להיות מסודרים מאחורה ולא לתת למהירות שלהם להפתיע אותנו, ועם זאת להיות זריזים מקדימה.

אני לא מסכים לקביעה ש’איסקו טוב יותר מואסקז’. איסקו יותר טכני ומדוייק מואסקז אבל פחות מהיר. איסקו ממש לא שחקן מושלם. אני מעדיף שחקן שיכול לרוץ להתקפה ולחזור להגנה במקרה שנאבד כדור. יש לאיסקו נטייה להיעלם לעיתים מהמשחק וזה הדבר האחרון שאני רוצה בגמר ליגת האלופות.

אני לא יודע לאיזה פרמטרים נוספים אתה תתייחס כשסלאח יקבל כדור מעל ההגנה ומי שישמור עליו איסקו.

איסקו שחקן טוב מואסקז, אך יש עניין של התאמה.
למישהו יש ספק בכמה שחאמס שחקן מצוין? לטעמי טוב מכל שחקני ההתקפה שלנו פרט לרונאלדו ובייל, אך הוא לא התאים לנו.
המשחק נגד ליברפול הולך להתנהל בדרך של מתפרצות, מהסיבה שזידאן לא מקובע כמו פפ וינסה להחזיק בכדור בכוח ולהפקיר את ההגנה וליסרפול בניגוד אלינו יודעים לשחק רק בשיטה הזו.
עקב כך הרכב של 442 יהלום יעשה אותנו לפגיעים מאוד בהגנה מצד אחד ולחסרי מחץ בצד השני.
אז נכון שאיסקו שחקן מצוין אך בגלל שמדובר בשחקן חד גוני המתאים לצורת משחק ספציפית (שחקנים גדולים רבים היו כאלה) אז ואסקז או אסנסיו יתאימו יותר בשבת.
433 או 442 קלאסי כשכל אחד מבייל/ואסקז/אסנסיו או מי שלא יפתח יעשה הגנה באגפים יתן לנו הרבה יותר מחץ ומהירות אל מול ההגנה הפגיעה של ליברפול מצד אחד ובצד השני קשרים מהירים להתמודד עם ההתקפה הסופר מהירה שלהם.
עוד משהו, בטח במשחק מול קבוצת קישור לא חזקה אנחנו באמת זקוקים לקשר אמצע רביעי? קרוס מודריץ וקאסמירו לבדם ינצחו את הקישור האדום אז למה להוסיף את איסקו ולא שחקן תכליתי והתקפי יותר?

שמירה על מוחמד סאלח איננה רק כשיש 40 מטר פנויים ואתה צריך לרוץ מולו לכדור. דווקא הרגעים האלה במשחק הם שוליים. לשמור על סאלח זה לעמוד בתיאום עם מרסלו. זה למנוע ממנו את הכדור וזה ללחוץ אותו כשאין לו שטחים.
איסקו שחקן הגנה טוב. לא יודע אם יותר או פחות מואסקז, אך המחשבה שרק שחקנים מהירים מתאימים בהגנה על סאלח היא מוטעית.

ריאל התמודדה לפני כמה חודשים עם שחקן מהיר לא פחות מסאלח, טכני הרבה יותר ממנו ובאופן כללי שחקן טוב משמעותית ממנו. אז כן, היה קשה מאוד להתמודד מול ניימאר, אבל עבודה קבוצתית נכונה מקשה מאוד על כל שחקן.
ריאל בשנים האחרונות התמודדה עם ניימאר ומסי ביחד כשבקישור של אותה קבוצה שיחק אינייסטה.
בקיצור, העלו את סאלח לגבהים קצת מוגזמים. התמודדנו עם טובים ממנו.

אין ספק שריאל פייבוריטית מחרתיים. אבל גם אין ספק שקשה מאוד לראות לאן המשחק יתפתח.
מתאר לעצמי שזידאן מבין שבעייתי לשחק עם קו הגנה גבוה.
ליברפול הקבוצה עם הקישור החלש ביותר שפגשנו בנוק אאוט. חייב ללחוץ אותו ולהקשות עליו.

2 לייקים

אני בכלל לא חושב שיש התלבטות בין איסקו לבין ואסקז, אבל אם יש – איסקו חייב לפתוח.
איסקו משמעותית שחקן הרבה יותר טוב, במיוחד בכושר הנוכחי של השניים, ואנחנו חייבים לייצר שליטה במרכז המגרש במשחק כזה, דווקא בגלל השלישייה הקטלנית והמהירה של ליברפול.
לא נכון להשוות את היכולת והתרומה ההגנתית פר שחקן ולחשוב שעם ואסקז אנחנו חסיני סלאח. משחק ההגנה של הקבוצה כמכלול, הוא שיקבע אם נייצב את המשחק ונכתיב את הקצב, או שסלאח יקבל כדורים בצרורות וכל מה שיישאר לו זה לטאטא את מרסלו.
לדעתי ההרכב כבר סגור, בייל ורונאלדו בשפיץ ורביעיית קאסמירו-לוקה-קרוס-איסקו. יש לנו יתרונות מובהקים מול ליברפול, בעיקר בניסיון ובקישור, והאויב העיקרי שלנו היא זחיחות. סומך על זיזו שינטרל אותה מראש.

3 לייקים

אבל למה אם אתם טוענים שלליברפול יש את הקישור החלש ביותר שפגשנו אנחנו זקוקים לקשר רביעי כדי לנצח באמצע? אם הקישור שלנו כזה טוב כמו שטוענים ושל ליברפול חלש כמו שטוענים אז למה לא לשים במקום איסקו שחקן שיועיל יותר בהתקפה ועדיין יעשה הגנה.
השם של ואסקז עלה פה אך באותו מידה זה יכול להיות אסנסיו שיוסיף המון מהירות וגם יוכל לשחק באגף ואז אשכרה יהיו לנו שחקני אגף שהם לא המגינים שלנו, נוכל לתקוף בצורה מאוזנת גם מבלי להפקיר את ההגנה (מזכיר שמדובר בקבוצת מתפרצות הטובה באירופה) ובכללי נהיה מסוכנים יותר.

אבל לטעמי בכל הרכב אנחנו פייבוביטים או לפחות לא צפויים להפסיד. וגם בכדורגל כמו בכדורגל הכל יכול לקרות, וגם אם נתקוף בלי הפסקה הכדור לאו דווקא יכנס וההפך.