אני עוד הולך לכתוב משהו בעצמי, אבל אני רואה שכולם כבר התחילו לייצר מילות פרידה, אז לכל הפחות רציתי לרכז הכל לדיון אחד. עם כל הביקורת, מגיע לו התייחסות נפרדת.
בושה וחרפה מה שנהיה מאיתנו. אין טיפת קלאס. דפוק וזרוק.
לייק 1
באמת שאני לא מבין אותך ליאור.
כולכם, ללא יוצא מן הכלל, שיבחתם את צ’אבי שלא סופר את ה’קלאב דה אמיגוס’ ומספסל את פיקה (ואת אלבה) כשהוא לא טוב, ובצדק.
מה רצית? שימשיך לתת לו קרדיט בהרכב הפותח, למרות שעושה שטויות ופוגע מקצועית בקבוצה פעם אחרי פעם?
מה לעשות, פיקה לא אהב את הספסול המתמשך, וכנראה שיש עוד דברים מאחורי הקלעים שלא בדיוק ברורים כרגע (דיברו פה בצדק על הפרידה משאקירה, למרות שאם אכן בגד - זה רומז על תהליכים נפשיים שעוד קדמו לכך), ושגרמו להחלטה שלו לעזוב. מה המועדון כבר יכול לעשות? אם לא יעשו פרידה כמו שצריך זה כבר יהיה משהו אחר כמובן.
ואם אתה מדבר על הבוז לפיקה - אני מסכים שזה לא יפה ולא בסדר, אבל אני די בטוח שזה יחסית “קומץ”, ושהרוב הגדול של האוהדים זוכר ומעריך מאוד את כל מה שפיקה נתן לקבוצה. ואני יכול להגיד שאצלנו בריאל גם גדולי השחקנים שלנו בכל הזמנים חטפו בוז, כולל רונאלדו (שניהם), זידאן, ראמוס והשאר. זה לא נעים, וגם לא ראוי אולי (אפשר להתווכח), אבל אף-אחד מהם לא ברח ועזב מיד אחרי זה. שוב, יש כאן משהו מעבר לזה.
2 לייקים
העיתונאי פרננדו פולו עם “הסיבות שגרמו לפיקה להחליט לפרוש באמצע העונה”:
-
הפיכתו לשחקן ספסל קבוע
-
מצבו האישי
-
ההופעה שלו נגד אינטר
-
שריקות הבוז נגדו במשחק בקאמפ נואו
-
בעיות פיזיות שיש לו
-
הבטיח לצ’אבי שיעזוב אם הוא לא טוב
-
התדמית שלו נפגעה
“לפני תחילת העונה, פיקה אמר לצ’אבי שהוא רוצה להישאר ולהתחרות עם שאר הבלמים - ולהראות שהוא הכי טוב. הוא אמר שאם הוא לא יצליח בכך, הוא יעזוב, כי הוא לא רוצה לפרוש כשחקן ספסל. זה מה שהוא עשה היום”.
הנשיא לאפורטה הודה לפיקה על התרומה הכלכלית שלו בפרישה והויתור על המשך החוזה (התקשורת הברצלונאית מדברת על 30-40 מיליון יורו).
״הוא מבין מצוין את המצב הכלכלי של בארסה והראה נכונות גדולה לעזור למועדון״.
״דיברנו על הנושא (פרישה) בתקופה האחרונה אבל החלטנו להשאיר את ההחלטה בידיים של פיקה (רש״י - לא הייתה לכם ממש ברירה). ג׳רארד הוא סמל לברסלוניסמו ורפרנס״.
״הוא 25 שנים כאן בסביבה של בארסה והוידאו שפרסם ריגש אותי, רואים שהוא קולה בנשמה. הוא שחקן שזכה הכל בברצלונה והוא חלק מהסמל של בארסה, סמל לכל האוהדים״.
בראייה קרה טוב שזה קורה, וטוב שזה קורה עכשיו. ועם זאת, קשה להפריד בין האהבה לפיקה על כל מה שהוא נתן למועדון ולנו כאוהדים, לבין היכולת לאחרונה. מפויול, צ’אבי ואנדרס נפרדנו לאורך כמה שנים. פתאום אחרי שאיבדנו את מסי, פיקה פורש ובוסקטס כבר דיבר על עזיבה בסוף העונה.
זה סוף עידן. ואני יודע שזה לטובה. זה לא דמעות סתם נכנס לי משהו לעין.
11 לייקים
זה לא שחור לבן כמו שליאור עושה מזה פה.
אני יזכור לו את המניטה את הטניס ואת זה שהוא תמיד נלחם בשביל המועדון. וכן, אולי השנים האחרונות היו קשות אבל זה לא משכיח שהוא היה גם בלם מעולה ולא מעט אנדרייטד.
בסופו של דבר גם אם האוהדים התנהגו אליו באופן מגעיל (והם אכן התנהגו אליו בצורה מגעילה בבוז) בגדול, הוא אגדה. אני מקווה מאוד שיפרדו ממנו כמו שצריך, גם במשחק מול אלמריה וגם בטקס פרידה שמתאים לאגדה שהוא.
דרך אגב, ראמוס גם נפרד ממנו בצורה יפה: (ראמוס בתור אדם הוא אחלה אין לי מילה אחת רעה להגיד עליו)
https://twitter.com/SergioRamos/status/1588271760440496129
והטניס:
לייק 1
מעולם לא שיבחתי את צ’אבי על זה. פיקה אלבה ובוסקטס הם קורבנות מקצועיים של השפל המקצועי אליו הגיעה בארסה. במקום שהם יפנו לאט לאט את מקומם ליורשיהם תוך כדי שהם חלק מקבוצה מתפקדת הם נאלצים לשחק בקבוצה לא מאוזנת שלא מאפשרת להם לסיים את הקריירה בצורה יפה.
במקום זה הם מקבלים רמיזות בתקשורת על עושק ושריקות בוז. כאילו הם האשמים במצב הזה. כאילו הם לא שיחקו עכשיו עשר שנים תחת הנהלה כושלת ודוחה. שנה שעברה צ’אבי היה צריך את פיקה אז הוא ניצל כל מילימטר ממנו. השנה הוא פשוט הפך אותו למצורע. כאילו הכל נמחק.
2 לייקים
רגע לא אמרו שפיקה יקבל או שהוא רוצה לקבל תפקיד במועדון אחרי הפרישה ??
וואו רק עכשיו ראיתי.
כל הכבוד לפיקה שעמד במילה שלו ופרש כשהפך לשחקן ספסל. לא חשבתי שהוא יפרוש עכשיו, חשבתי שיחכה לסוף העונה.
הוויתור על חוזה בכלל לא ברור מאליו, מעטים עושים זאת. אם פיקה היה יושב על הספסל בשביל לנצל את החוזה הייתי זוכר לו את זה כל החיים, אבל הוא יצא בצורה מאוד מכובדת, וגם את זה אני אזכור לו.
הייתה לו קריירה גדולה , כולנו מכירים, והוא גם פרש מתי שצריך.
5 לייקים
אז טעות שלי. הכרתי את דעתך על התרומה המקצועית של אלבה ובוסקטס, לא ידעתי שבעיניך גם לפיקה יש עוד מה לתרום מקצועית לקבוצה (על כר הדשא - בחדר ההלבשה בלבד הוא לא הסכים להישאר).
ואם נדבר רגע על הפרידה עצמה מפיקה, אז בעיניי כיריב, 2 התמונות שמסמלות את פיקה יותר מכל הן:
מצד אחד:
ומצד שני:
מצד אחד התעסקות בשטויות לפעמים, עם פרצופים מתמסכנים ותלונות לשופטים. ומצד שני דמות מובילה וגאה, שמכירה ומבינה אולי יותר מכל אחד אחר את המהפך שברצלונה עברה כמועדון בשני העשורים האחרונים, ונהנית מכל רגע.
יש כאלה שיטענו אולי שמדובר בשתי תקופות שונות בקריירה של פיקה, של פיקה הצעיר והחצוף שמקבל על הראש מפויול, לעומת פיקה המנהיג הבוגר, שמוביל את הקבוצה. אבל לדעתי זה הדמות לכל אורך הדרך, לטוב ולרע - גם בשנים הבוגרות יותר שלו.
ולסיום, ההתנהלות שלו בשנים האחרונות, עם הקיצוצים והדוגמה האישית ועכשיו העזיבה באמצע עונה תוך ויתור על חוזה משמעותי - זה דבר שאני אישית לא זוכר אי פעם בעולם הכדורגל. ומראה יותר מכול מה המשמעות של פיקה עבור ברצלונה.
5 לייקים
ג’רארד פיקה
הפתעה גדולה נחתה עלינו אתמול. במחציתה צפויה אך פתאומית.
ג’רארד פיקה עוזב את ברצלונה לאחר 25 שנות קריירה בהן גם הספיק לעזוב ולחזור.
אני חושבת שאין שחקן שנוי במחלוקת כמו פיקה. הדעות שלי והמחשבות שלי כלפיו השתנו כל שבוע מחדש. מה שבטוח לא השתנה – הוא נושם וחי ברצלונה, בכל גופו ונשמתו.
בסרטון המרגש שפרסם הוא ציין שכל חייו לא רצה להיות שחקן כדורגל, אלא רצה להיות שחקן ברצלונה. ואכן הגשים את החלום, ועוד הרבה חלומות בדרך.
אלוף אירופה.
אלוף עולם.
קפטן.
הקריירה שלו תיזכר עוד שנים קדימה. אי אפשר לשכוח את הצמד ההיסטורי שהרכיב עם פויול.
פיקה עצבני מדי, ועוקץ ממש טוב את ריאל מדריד, ושטותניק, ולא משקיע מספיק, וקפטן, ולוחם, והראשון שיתייצב לעזור למועדון, וקטלוני בנשמתו. פיקה מעורר הרבה רגשות בזכות האדם והשחקן שהוא, הוא לא הטייפ קאסט השקט של בוסקטס, צ’אבי ואינייסטה. הוא אומר את מה שהוא חושב, גם כשזה עולה לו ביוקר.
זה כל היופי בו. שאפשר להתאהב בו בשנייה וגם לכעוס עליו בשנייה. הוא תופעה מיוחדת שמעוררת בנו האוהדים כל מיני רגשות. אבל כשאני רואה את פיקה, אני רואה את המועדון. אי אפשר לפספס את האהבה שיש לו לבארסה.
אי אפשר גם לשכוח את כל מה שהוא נתן. גם לא בגלל התקופה האחרונה. זה לא מגיע לו. לטעמי הוא חווה מפולת שלגים בחייו האישיים ובעניינים עסקיים שהתחילה לדרדר את התקופה שלו בבארסה, בנוסף ליכולת הגרועה למדי בשנים האחרונות, מה שגרם להסלמה. ג’רארד זיהה את זה, והחליט לשים לזה סוף מיידי.
עצוב לי. הטעם הוא מר וחמוץ. כן, אני הייתי מאלו שהתפללו שהוא יפרוש כבר כי די, מספיק. אבל לא ככה. הביקורות הכריעו.
זכינו לראות וזכינו לחוות את הקריירה של האיש הזה.
אז תודה לך ג’רי, על כל השערים ורגעי האושר, על רגעי הצחוק בראיונות, על הקלאסיקוס, על הציוצים המפורסמים, על השטויות באינסטגרם, על הדמעות שזלגו לך לפעמים, על התארים, על היותך ‘קולה’ אמיתי. תודה על כמה שאתה מיוחד ומשוגע.
בחרתי את התמונה של השער שלו במחזור הראשון ב2021, מול סוסיאדד, רגע אחרי הפרידה ממסי. ההרגשה הייתה כל כך מפורקת וקשה, והשער שלו, והאהבה שלו לסמל, הזכירו שיהיה בסדר, ובארסה תצא גם מזה.
תודה על הכל, אגדה. מחכים לך.
6 לייקים
צעד נכון ומחושב היטב של פיקה.
הקונטקסט הוא שציבורית מסתכלים עליו לא יפה בגלל כל הסיפור של שאקירה, הסופר קופה, יכולת רעה וכו’
האינטרס הוא שפיקה צריך לסיים יפה בבארסה כי אין לו באמת כוונה לסיים בבארסה. הוא הרי איש עסקים, עסקן ופוליטיקאי שצריך את בארסה כארגון ואת תמיכה הקהל בצד שלו. זה יהיה רלבנטי כשהוא ירצה לסגור עסקאות או לרוץ לתפקידים שונים
2 לייקים
אני חושב שזה חלק מלמה קשה לי לאכול את הסיפור הזה. הכל פה מרגיש סינתטי. אני לא יכול להשוות את הפרידה הזאת ממילות הפרידה בדמעות של מסי, או צ’אבי השחקן מול כל הקאמפ, או איינייסטה, אבל אפילו הפרידה של אלבס (כל אחת מהן) הרגישה יותר אותנטית מהסרטון שיותר מזכיר לי את ה"החלטה" המגוחך של גריזמן בחסות אותה חברה של פיקה. זה מרגיש ציני.
זה דיי מחזיר אותי לפיקה עצמו והקריירה שלו. הוא שחקן בית, הוא אוהב את המועדון, אני לא מטיל בזה ספק, אבל אני לא חושב שהוא גדל להיות הקפטן שציפיתי שהוא יהיה. זה היה נחמד או מציחק לראות אותו מתעסק בקטנות כשהיה צעיר, אבל ככל שהשנים עברו, כל מה שעובר לי בראש זה “למה אתה לא מתבגר?” ממש מנהיג דור ה Y של הלה מאסיה, ובגלל זה, גדול ככל שיהיה, הוא הרגיש לי מפוספס.
עם הכל, ולמרות הכל, מדובר על אגדת מועדון, אוהד אמיתי, ומישהו שיש לו חלק בלתי נפרד מההסטוריה והמהות של המועדון. חבל שזה נגמר ככה, אבל כנראה שזה היה הדבר הנכון לעשות בשביל שני הצדדים.
תודה על הכל ואני מקווה שיצליח לייצב את הבלאגן שיצר סביבו.
לייק 1
האמת, ההודעה פרישה של פיקה תפסה אותי לא מוכן בעיקר ריגשית. גם אצלי יש חלק קטן שמסרב להיפרד מאותם שחקנים ששמו אותי כאוהד באולימפוס, ופיקה תפס חלק מהזהות שלי כברסאי.
מי שזוכר בהתחלה של פיקה כילד שהגיע ממנצ’סטר וטרף את כל העולם, אני דווקא לא סבלתי אותו מבחינה אישית. הוא היה נראלי ילד מתלהב בגלל התקרית של היריקה על העובד נבחרת בחגיגות, וגם בגלל העובדה שהוא נישק את הסמל אחרי יומיים כאשר הוא נישק את הסמל של מנצ’סטר לפני.
עם השנים, בייחוד בשנים הרעות, לא יכולתי לא לאהוב אותו. כמו שאמרתי, פיקה הפך להיות חלק ממני כברסאי. פיקה שילם מחיר יקר על היותו פיקה-שחקן שנתפס ילדותי עם פה גדול שאומר בדיוק מה שהוא חושב גם כשלא נעים לשמוע. הוא הולך עם האמת שלו. התכונה הזאת קצת הורידה את הערכה המקצועית שהוא לא קיבל, אבל פיקה היה בלם על. הוא שילב גם גובה ונצחונות באוויר, עם יכולת קריאת משחק שהוא ניצל להמון חטיפות וכמובן ההבנה של משחק לחץ, ובצד ההתקפי הבנאדם ידע להוביל כדור ולמסור כמו שמעט מאוד בלמים בהיסטוריה ידעו. קצת כואב לי שלא זוכרים את הימים שהוא העלים שחקנים גדולים כמו רובן, לבה, רונלדו בהרבה משחקים, טבז, דרוגבה ועוד. הוא יצא מולם למלחמות ויצא עם הרגל והראש על העליונה.
פיקה לא היה טוב מקצועית בסוף, הוא כבר היה פחות מהיר מבעבר וחוסר משחק הלחץ הבליט את זה. מבחינת ההבנה של איך צריך לשחק לדעתי לא היה שני לו. הוא היה צריך לשחק עם נכים הגנתית ולהיות המבוגר האחראי, והוא לדעתי גם היה מנהיג על המגרש. בפן הזה פיקה מאוד התבגר והוא הפסיק להיות הילד שצריך להעיר לו, שהספינה התחילה לשקוע היה אפשר לראות את פיקה יותר רציני על המגרש, מכוון ומעודד תמיד. הוא באמת היה מנהיג.
הסוף שלו מאוד מעציב אותי. פיקה הוא ברסאי אמיתי, הוא לא באמת רצה לשחק באף קבוצה אחרת, בשבילו מרגע שהוא חזר לברסה זה היה או ברסה או כלום. כדורגל הרי לא מלהיב אותו כמו לשחק כדורגל בברסה, והוא פשוט אוהד שרוף שזכה לחיות את החלום שלנו, להגן על החולצה, לתת לריאל בראש ולחגוג את זה עם חיוך זחוח על הפנים.
גם לגבי החיים שלו בחוץ אני התחברתי. אני לא רואה פסול בשחקן כדורגל שיוצא לבלות לפעמים. נכון, אולי זה לקח ממנו כמה שנים מקצועיות, אבל מה זה משנה כאשר בשיא שלך אתה פשוט אוכל את כל העולם כמו חזיר ולוקח כל תואר אפשרי? מה הוא צריך להוכיח כבר אחרי גיל 30? פאקינג כלום.
פיקה הוא פשוט אחד שבזמן שכל העולם רואה דברים בשחור ולבן, הוא רואה אותם בכחול אדום…
תודה, אני ממש ממש אתגעגע.
7 לייקים
לפני שנה בדיוק טסתי מטעם הערוץ למשחק החוץ בוויאריאל, ובסיום המשחק חיכינו לשחקנים במיקס זון. היו שחקנים חמודים כמו אריק ולנגלה שניגשו להצטלם, ליצנים כמו ממפיס שניסו להצחיק.
כשהגיע פיקה רציתי לזרוק לו איזו הערה כדי להצטלם, בסוף מה שיצא מהלחץ זה Gracias Presi, לא יודע למה. אבל הוא גיחך, וזה היה מצחיק בפני עצמו.
לפחות הספקתי להודות ולהיפרד, גם אם לא התכוונתי לזה לגמרי.
11 לייקים
אני אישית אוהב את כל השטויוית הקטנות האלה של המספרים:
החבר’ה איתם ג’רארד פיקה שיתף פעולה הכי הרבה. סרחיו בוסקטס ראשון עם 604 משחקים, במקום השני ליאו מסי עם 506, כאשר לגבי הקשר הרי שהם שיחקו יחד גם בנבחרת ספרד. עם קרלס פויול רק 159 משחקים, די מעט ביחס לכך שהם גם שיחקו יחד בנבחרת.
ריאל מדריד היא היריבה אותה פגש ג’רארד פיקה הכי הרבה פעמים - 42, אם נוריד את שני המשחקים במדי סראגוסה ב-2007/08 הרי שיש לו 40 קלאסיקוס. הוא רשם 19 ניצחונות, תשע תוצאות תיקו ו-12 הפסדים. הבקיע פעמיים ומעולם לא הורחק| הוא רשם הכי הרבה ניצחונות נגד סביליה - 28 (ב-35 משחקים), ואחר כך מדורגת אתלטיק בילבאו עם 25 ניצחונות. היריבה מולה כבש הכי הרבה - אספניול עם שישה שערים ואחריה ויאריאל עם ארבעה.
העונה בה רשם הכי הרבה משחקים היא עונת 2018-19 עם 52 הופעות וגם כבש שבעה שערים. במקום השני עונת 2010-11 עם 41 הופעות. בעונת הטרבל השנייה 2014-15 הבקיע שבעה שערים.
שימו לב כמה הוא קרוב לקרלס פויול. פיקה הוא השחקן עם מספר ההופעות החמישי הכי גבוה בברצלונה - 615 משחקים. לפניו אנדרס אינייסטה, סרחיו בוסקטס, צ’אבי וכמובן ליאו מסי. פיקה עם 396 הופעות ליגה לעומת 392 של הקפטן פויול. פיקה עם 133 משחקים בליגת האלופות/שאר המפעלים באירופה, ופויול עם 131.
הופעת הבכורה שלו בברצלונה הייתה ב-1:1 נגד ראסינג סנטאנדר בבית במחזור השני של עונת 2008-09, ההרכב היה: ואלדס| אלבס, פיקה, פויול, אבידל| בוסקטס, קייטה, צ’אבי| חלב, פדרו ואטו. מסי ואינייסטה עלו מהספסל
2 לייקים
יחסי האהבה-שנאה שלי איתך ידעו עליות ומורדות אבל בסוף היית בלאוגראנה
Gracias geri 
3 לייקים
בשבילי הוא מעולם לא היה קפטן, הוא גם לא יכול להיות קפטן - אין לו את מה שאני חושב שיש לקפטנים.
אבל הוא היה הכי בלאוגרנה שיש. By far.
2 לייקים
אחד אחד אנחנו מאבדים את כל הסמלים שלנו. לאט לאט אנחנו גם מאבדים קצת את הזהות שלנו. אני חושש אילו סמלים חדשים יווצרו אצלנו בהיעדר זהות. עד היום על כל אחד שהלך נשארו חמישה. בסוף השנה הזו יילך האחרון שנשאר.
פפ הלך טיטו הלך פויול הלך צ’אבי הלך אינייסטה הלך מסי הלך פיקה הלך… הבאים שמתיימרים להיות סמלים עוד לא בני 20.
מה שצריך זה לחפש שני עצים בראמבלס. את העצים הכי גבוהים ואתם יודעים בדיוק את מי צריך לתלות שם.
זה המחיר ששילמנו על כהונת ברתו ורוסיי. כרונולוגיה של טעויות שהשאירה אותנו בלי המשך חוץ מבני העשרה שאנחנו מפילים עליהם הרים וגבעות. אני לא חושב שהילדים עצמם אומרים שהם סמלים, אבל האוהדים כבר מתחילים לקוות.
הבנייה הרוחבית והעמוקה של המועדון עוד בהתהוות. זה לא יקרה תוך שנה, ולא יודע אם תוך שנתיים, וזה לקח לקרוייף ז"ל יותר מעשור לייצר שילוב של דורות מהמועדון שהביא לנו את הפפ טים. בהינתן החורבן שקיבלנו, עוד יקח זמן עד שמייצר משהו קוהרנטי כמו הקבוצה ההיא של 2008.
לייק 1