אתם בחיים?
מסי לקח את הקופה הזו רונאלדו סטייל.
לייק 1
כדורגל משחקים 90 דקות ובסוף ארגנטינה מנצחת
5 לייקים
כשחושבים על זה השלמנו הבוקר צ’וריפאן (Choripan)… מישהו עשה את זה פעם?
יורו/קופה - מונדיאל - יורו/קופה
2 לייקים
ספרד של צ’אבי ואינייסטה ב-2008, 2010 ו-2012.
אבל הם לא לקחו את גביע הקונפדרציות לא ב-2009 ולא ב-2013.
2 לייקים
אני רואה את התואר והשמחה של כולם ואני ומצד אחד אני משתתף בה כי קשה שלא לשמוח עם הנבחרת הזאת המצליחה להחזיר הענק כל כל השנים השחונות. מצד שני, הקופה הזאת הייתה עם אדי הדלק האחרונים בהחלט של הדור הזה. לא היה חסר הרבה שנודח כמה פעמים בטורניר, ואיבדנו כמעט כל אינטנסיביות על המגרש.
מסי לא סוחב, הקישור לא לוחץ, ההגנה רכה יותר. אני יודע שרוצים לעשות הרבה כבוד לדור הזה שאיכשהו הוכיח את עצמו שוב, אבל אולי במטרה ללמוד מטעויות עבר צריך לחשוב מעכשיו על מה בונים הלאה ליום שאחרי מסי. כל נבחרת שחיכתה הרבה עם התהליך הזה מצאה את עצמה ללא שבורה ושקועה מחדש בקושי לייצר מומנטום חיובי.
הגיע הזמן להעביר את השרביט הלאה.
3 לייקים
הגיע הזמן של מסי לפרוש מהנבחרת
פורש בטוב כשמצד אחד לקח עוד תואר ומצד שני זה צועק לשמיים שהגוף אמר דיי
אם היה פורש אחרי המונדיאל אתה נשאר בתחושת “מה אם?” כי היה הטוב בעולם בטורניר
6 לייקים
יש שיגידו שאחרי הזכייה בקופה של 2021 ששבר בצורת של 28 שנה, שאחרי המונדיאל ההיסטורי של 2022 שנתן לארגנטינה שוב את הגביע הקדוש אחרי 36 שנה, הזכייה הלילה לא מרגשת, אולי אפילו סתמית.
אבל כשנכסים לסיפורים הקטנים של הזכייה הזאת מגלים שהיא גדולה לא פחות.
זאת זכייה מרגשת כי היא של ליאו מסי שירד בוכה בדמעות אחרי פציעה, היא של אנחל די מריה שבמשך שנים ספג השמצות והצליח ב-3 שנים האחרונות של הקריירה שלו לשנות את מעמדו לאחד מהטופ 5 של ארגנטינה בכל הזמנים ולפרוש בצורה הכי מרגשת ומדהימה שיש עם גביע ביד.
זאת זכייה מרגשת בזכות ניקו אוטמנדי שנתו במשך שנים כל חלק בגוף ובנשמה בשביל הנבחרת וידע ברגע האמת ללכת הצידה ולתת לדור הצעיר להוביל אך עלה מהספסל בכל רגע שדרשו ועכשיו פורש.
זאת זכייה בשביל לאוטרו מרטינז שהושמץ אחרי מונדיאל בלהות בקטאר וחזר כמו ענק עם טורניר זכייה שרשום על שמו עם 5 שערים כולל שער הניצחון של הגמר.
זאת זכייה מרגשת בשביל ליאונל סקלוני שכבר התעייף והרגיש מיצוי אך ידע להרים את עצמו, את הצוות שלו ואת השחקנים לרעב מחודש לתואר ולניצחונות.
זאת זכייה מרגשת לדיבו מרטינז הענק שאין לו מספיק מילות הערכה, למולינה ומונטיאל שמשחקים ברוטציה ולא משמיעים ציוץ תלונה בשביל הסמל, לליצ’ה מרטינז שנכנס לביצים העצומות של אוטמנדי, לבלם הטוב בעלם קוטי רומרו, לדה פול הבלתי נגמר, לאנזו ומק אליסטר שמשלימים קישור חזק.
זאת זכייה מרגשת לניקו גונזלס וג’ובאני לו סלסו שנפצעו רגע לפני המונדיאל לפני שנתיים והפעם היו חלק בלצי נפרד מהזכייה.
זאת זכייה מרגשת לכל נבחרת ארגנטינה שידעה להתעלות ברגעי האמת, אולי לא בכדורגל מדהים אבל בווינריות גדולה ולמעשה שיחקה 70 דקות מהגמר בלי השחקן הכי גדול שלה בהיסטוריה וניצחה.
זאת זכייה מרגשת לנו, לכל מי שארגנטינה נמצאת אצלו בלב, שלא ישן דקה הלילה ויודע שזה היה שווה את זה לגמרי.
זכייה מספר 16 בקופה אמריקה, הכי הרבה מכל המדינות, זכיית באק טו באק ןאיזה כיף זה אחרי כל כך הרבה שנים של חרא יזע ודמעות של עצב להיות עכשיו על האולימפוס עם דמעות של אושר אין סופי.
וכן יכול להיות שבעתיד ניפול שוב אבל למי אכפת, 4 שנים שבהם ראיתי את כל החלומות הכי מתוקים ודימיוניים שחלמתי עליהם במשך 31 שנה מתגשמים
“מהחום, מהתום, מהחכמה בכל מקום
בך אסתכל כך, כמו כאן היום
דרך יופייך
ואף פעם לא אקח אותך
כמובנת מאליה כך
אני לא מפסיק להתרגש ממך”. 
6 לייקים
הטורניר הזה היה אפור. נסיון להחזיק את הנבחרת של לפני שנה וחצי לעוד ריקוד אחרון. נסיון שלמעט הגביע כשל באופן מוחלט. הסקאלונטה היא מפלצת של ווינריות אנטי ארגנטינאית אבל כדורגל לא היה פה בחודש האחרון.
עכשיו כשהפרידה מדי מריה אוטמנדי וכן גם ממסי שבעיקר תפס עמדה וגרם לנו לשחק עם 10 שחקנים כל הטורניר חייבת לקרות ונבחרת חדשה חייבת להיבנות.
בעמדת השוער כמובן שיש לנו אלוהים לעוד כמה שנים.
בהגנה ליסנדרו מרטינז מאוד לא מקנה עליי תחושת ביטחון אבל הוא וקוטי זה אחלה צמד. מצד שמאל טגליאפיקו רכש את אמוני אבל אקוניה לחלוטין לא וטגלי כבר לא ילד. מונטייל ומולינה מוזמנים להמשיך כמובן.
בקישור אני מרגיש שהבעיות שלנו מתחילות: דה פול היה השחקן הכי חלש שלנו לאורך כל הטורניר אבל מאידך זכה לקרדיט מוחלט ומוגזם לגמרי. פארדס, מקאליסטר, אנזו, לו צ’לסו חסרים טיפה בנוכחות והנבחרת לא החזיקה את המשחק כמעט מול אף נבחרת. הקישור זועק לרמונט.
בהתקפה יש לנו את לאוטרו וחולי ועכשיו צריך למצוא את הפנטזיסטאס שיכנסו ל-2 זוגות הנעליים הכי גדולות שהיו לנבחרת ארגנטינה אי פעם. רציתי לראות הרבה יותר מגרנאצ’ו!
אחרון חביב סקאלוני - אין לי ספק שהוא חייב להישאר. ציפיתי שהוא יתחיל בבניה כבר בקופה הנוכחית אבל הוא הרבה יותר פרגמטי ממני כנראה. ההמשכיות של הנבחרת מבחינתי תלויה אך ורק בו. עליו יקום ויפול דבר. הסקאלונטה צריכה להיות יפה יותר אבל היא חייבת להישאר סקאלונטה. אם הוא הולך הולכת האופטימיות.
כשהייתי ילד ארגנטינה הייתה הנבחרת הכי טובה והכי יפה והכי מפחידה בעולם. היום חזרנו להיות כאלה אבל זה רק בזכות בן אדם אחד. ליונל סקאלוני. יותר מכולם מבחינתי. רק שיישאר.
2 לייקים
3 זכיות רצופות זה הישג מדהים עבור נבחרת שהשלד שלה ספג כל-כך הרבה נפילות ומשברים.
מה שסקאלוני עשה(ואולי עוד ימשיך לעשות) זה משהו שיצטרכו ללמוד אותו ולכתוב עליו ספרים.
צריך לומר את האמת לגבי הטורניר הזה והוא שמדובר באחד הטורנירים החלשים אי פעם של הקופה אמריקה.
זה כבר לא העידן של צ’ילה של ביילסה/סמפאולי, אורוגוואי של סוארז/קבאני וטבארז, ברזיל לא הייתה פקטור.
ובכל הנוגע למסי, גם הוא לא היה ממש פקטור עבור ארגנטינה כמו בעבר. קצת עצוב לראות, אבל אלה החיים.
מפה, אם הוא נשאר, הוא צריך להפוך לשלום תקווה בלבד.
שחקן מחליף שנמצא שם בשביל הסמליות והיכולת לתרום בסופי משחקים.
לפחות לאוטרו הוריד את הקוף מהגב ואני מקווה שלא נצטרך לשמוע את הבלבולי מוח על הלוזריות שלו.
שחקן נהדר שהיה חלק חשוב עוד מתחילת הפרוייקט הזה, אי שם בקופה אמריקה 2019.
4 לייקים
אני באמת מקווה שזה היה “הריקוד האחרון” של מסי. הדבר הכי קשה לשחקן זה לדעת מתי לפרוש.
לפרוש אחרי בק טו בק טיטלס אין משהו יותר מספק מזה.
לפני כמה שנים, באמת חשבתי שזהו נגזר על מסי רק לסבול בנבחרת. שהוא יסחוב את ארגנטינה לנצח על הגב שלו לבאר ותמיד זה יגמר באתו מפח נפש קבוע של בעיטה בדלי וכל הדיונים בפורום ובטויטר על השטות של “האם מסי באמת גדול” וההטרלות הקבועות ימשכו לנצח…
איך טעיתי ואיך אני שמח שטעיתי. תודה לך סקלוני תודה לך ארגנטינה. ובעיקר תודה לך טיבו!
זה לא רק שחקן אחד, גדול ככל שהיה. זה נבחרת שלמה עם מאמן אדיר.
אני תמיד ישאר חובב ארגנטינה. לא אוהד , אבל חובב. אני מקווה שהיה סרט בנטפליקס על הנבחרת הזו.
לייק 1
אם הולכים על בסיס זה שיאמין יאמל נהיה קראק אחרי שמסי הטביל אותו אז התינוק של גונזלו מונטיאל יהיה ענק
מסכים שחייבים לרענן.
פחות נחרץ ממכם על חילופי דורות משמעותיים, החילופים האלה קורים תוך כדי בסיס טוב ויציב.
מרגיש לי שאם מסי יצליח בצורה סבירה על גוף נטול פציעות הוא יגיע לארהב 2026 על תקן דייגו 94 ואז הכל תלוי בבלונדה עם החלוק הלבן.
לייק 1
מסי היה השחקן הכי טוב מקצועית עד הטורניר האחרון בסקאלונטה, בטורניר הזה הם זכו עם תרומה מקצועית כמעט ולא קיימת שלו.
ועדיין, את התרומה המקצועית שהתרגלה לקבל ממנו כנראה שארגנטינה לא תוכל לקבל יותר ממסי המזדקן והעייף לעולם, אבל מה שסקאלוני מפחד לאבד זה את הנוכחות וההיררכיה שמסי מייצר בנבחרת. בלי מסי זאת נבחרת שונה לגמרי, חדר הלבשה שונה לגמרי. ועל חדר הלבשה כזה מגובש ומנצח קשה לוותר.
בעיניי מסי צריך לפרוש מהנבחרת ביחד עם די מאריה ולהכריח את ארגנטינה לבנות משהו חדש. הסיום שלו בנבחרת לא היה יכול להיות עצמתי וחלומי יותר.
לגבי השאר- קוטי רומרו זה פשוט מפלצת. בלם מדהים. דיבו - למה זה בעצם לא קונצנזוס שהוא השוער הטוב בעולם כיום, בטח כאשר קורטואה פצוע?
4 לייקים
דיבו רחוק מלהיות השוער הטוב באנגליה קל וחומר בעולם, וקורטואה נראה לי שכבר פחות פצוע
אין אף שוער שאני לוקח לקבוצה שלי לפניו.
4 לייקים
1.ליאו מסי: כמה שהוא שחקן אלוהי, השאלה האם קיים תסריט שמסי מסוגל לעלות מהספסל לחצי שעה ולשנות משחק, זה יהיה מעולה גם בעוד שנתיים. “זקנתו” לא מביכה בכלל כמו של כריסטיאנו רונאלדו למשל. אולי תסריט של פרישה מהנבחרת ובעוד שנתיים שיהיה במונדיאל הוא גם ריאלי, כאילו טוני-קרוסי כזה.
לא יכול להגיד את זה על הזכייה במונדיאל גם אם בתוך-תוכי ידעתי שמגיע לו אבל בזכייה בתואר הראשון שלו בנבחרת - הקופה - שמחתי עבורו. בזמנו גם ב-2015 או באחד מהגמרים בהם החמיץ בדו-קרב וארגנטינה הפסידה - הגבתי בצורה אחרת לבכי שלו. אתמול זה היה מקסים. ככה זה הכדורגל.
2.שחקן אחר: אנחל די מאריה. שער ניצחון בגמר הקופה אמריקה שהוציא את הנבחרת מחושך לאור, שער בגמר מונדיאל 2022, שער במשחק נגד איטליה בקרב האלופות, השחקן עם מספר ההופעות השלישי הכי גבוה בנבחרת - אתמול רשם את הפרידה ועזב בדמעות - של שמחה. אל פידאו עוזב אבל המורשת נשארת. השחקן הכי חשוב בנבחרת הזו עם אמיליאנו מארטינס, בעשור הזה, מבני האנוש אחרי מסי. שחקן שאני מעריץ. אמרו שמסי גם נתן לו את הבמה להניף את הגביע יחד.
3 לייקים
למי שלא אוהב לקום בלילה למשחקים, נתחיל קודם מהכותרת הגדולה: “ארגנטינה ניצחה”. מנגד, ביום שאחרי מתעסקים בארגנטינה לא מעט בעיניים הדומעות והקרסול הימני הנפוח של לאו מסי, הקפטן של נבחרת ארגנטינה. הארגנטינאי המעוטר בן ה-37 נאלץ לעזוב את המגרש בדקה ה-66 לאחר מה שנראה כנקיעה של הקרסול יחד עם כניסה ברגל שלו משקחן הגנה קולומביאני בגמר הקופה אמריקה.
לא כל הנקעים אותו דבר
בעוד לרוב האנשים יש היכרות כלשהי עם נקעים וחזרות מהירות למגרש, הנקעים הללו לרוב נמצאים בחלק ההחיצוני (לאטרלי) של הקרסול, שמהווים את אחת הפציעות הכי שכיחות בכל ענפי הספורט (מקום ראשון בכדורסל וכדוריד, ושניים רק לפציעות המסטרינגס בכדורגלנים). הנקע ממנו מסי ככל הנראה סובל הוא ברצועות בחלק הפנימי (מדיאלי). פציעה פחות נפוצה שעומדת לפי סקירות על כ- 5-15 אחוז בשכיחות שלה, וקורית לרוב בגלל גילגול פנימה של הקרסול בזמן נחיתות עם שינוי כיוון וגם מעורבות של מגע.
“זה חמור?”
נקע במהותו הוא קרע חלקי. הקרע החלקי קורה ברצועה הנקראת דלתואיד בחלק האמצעי של הקרסול. לכל קרע חלקי יש מספר דרגות בהתאם לגודל הקרע ומעורבות של מבנים נוספים בכף הרגל והקרסול. קרע דרגה ראשונה- קל, שנייה בינוני ושלישית נקע חמור שמערב ניתוח. אומנם לא יצאה הודעה רשמית, אך ההערכה היא שמדובר על נקע דרגה 2 עם זמן החלמה לפני תחילת החזרה למגרש של 3-6 שבועות.
החשש כאמור הוא ממעורבות של מבנים נוספים בכף הרגל והקרסול שעשויים להיות מעורבים בנקע הזה. שברים בפטישונים, פגיעה בסחוסים בין עצמות הכף רגל, או פגיעה בחיבור בין עצמות השוק לשוקית עם הקרסול עשויים להיות מעורבים במקרה שכן מדובר על נקיעה יחד עם חבלה במהירות גבוהה בזמן משחק. במידה ואכן יש מעורבות של עוד מבנים זה מגביר את הסיכון לחוסר יציבות כרונית בקרסול שיכול להקשות על השיקום והחזרה למגרש.
“הוא יפרוש בגלל זה?”
שאלת מיליון הדולר בהקשר של מסי. הארגנטינאי הותיק בשלב בקריירה בו הוא משחק מחוץ לאירופה אחרי שזכה בכל תואר אפשרי. בעונה החולפת הוא החמיץ 77 יום בגלל בעיות שריריות, ונראה שלאט לאט הוא מוריד את הרגל מהגז. במידה וישנם סיבוכים, יהיה קשה לפרעוש לחזור למגרשים, ועוד באינטנסיביות מספקת למונדיאל 2026 בארה"ב.
אוכל רק לאחל למסי שהנקע לא יהיה מורכב, ושאולי נזכה לעוד קצת קסם מהפנומן הארגנטינאי רגע לפני שהוא תולה את הנעליים.
3 לייקים
בשבילי זה ככה,
קופה 2021 - שחקני הנבחרת זכו בשביל מסי.
מונדיאל 2022 - מסי זכה בשביל ארגנטינה.
קופה 2024 - שחקני הנבחרת זכו בשביל ארגנטינה ובעיקר בשביל עצמם.
בלי עזרה ממסי, עם כושר לא משהו, נלחמו כמו אריות והראו אופי. בלי המנהיג שלהם בגמר פשוט העלו את כצמם וניצחו. הפעם החגיגה היא של הנבחרת הזו, של הקבוצה שידעה להתאחד בשביל מסי ועכשיו היא עושה בשביל עצמה גם.
3 לייקים