חייב להגיד שאישית הייתי די סקפטי במהלך העונה הזאת בנוגע לדנבר בכלל, ולגבי יוקיץ’ בפרט - גם עם שני תארי ה-MVP שלקח. הנטייה הטבעית שלי היא לשחקנים אתלטים (לרוב שחורים), וירטואוזים - סטייל ג’ה מוראנט כאלה, שקופצים יותר גבוה מהגובה של עצמם, ונותנים שואו. על-פניו - יוקיץ’ הוא ההיפך המוחלט מכל זה. גבוה, גמלוני, לבן, ונע לאט.
אבל אז ראיתי אותו משחק. למרות שלכאורה יש בדנבר שחקן ב’סגנון שלי’ - ג’מאל מארי - העיניים שלי פשוט התמגנטו אל הענק הסרבי, ולא יכולתי להוריד אותן לשניה אחת. התנועה שלו כ"כ אלגנטית, כ"כ אינטילגנטית, כל פעולה כ"כ נכונה ומדוייקת - והוא עושה את כל זה במין סלואומושיין משוגע כזה, שלמרות האיטיות שלה - אי-אפשר לעצור אותה.
אם הייתם נותנים לי לוח שרטוטים ריק, והייתם אומרים לי לשרטט עבורכם את שחקן הכדורסל האידיאלי - הייתי יודע להמציא לכם את לברון ג’יימס, מייקל ג’ורדן, שאקיל אוניל או אפילו את סטף קרי. את ניקולה יוקיץ’ פשוט אי-אפשר להמציא. תופעת טבע, והיום גם גדולי הסקפטיים השתכנעו לחלוטין.
ועוד מילה אחת, על שחקן שאני שמח במיוחד עבורו על האליפות הזאת.
ב-2016 התקיימה תחרות ההטבעות אולי הגדולה בהיסטוריה. זאק לוין וארון גורדון סיפקו סידרת הטבעות מושלמות אחת אחרי השניה, ברמה כ"כ גבוהה שהיה קשה להפריד ביניהם בציון. לוין ניצל את הקפיצה המדהימה שלו כדי לספק ביצועים אתלטיים מרשימים במיוחד, אבל גורדון בכל זאת הביא משהו אחר. הוא פשוט המציא מחדש את התחרות, עם הטבעות יצירתיות שלא נראו מעולם - בזו אחר זו, בקצב מסחרר, ובביצועים פשוט מושלמים.
אבל משום מה, השופטים החליטו לפגום בציון של גורדון, ולתת את הפרס דווקא ללווין, מסיבות שנראות הרבה יותר קשורות ל’מי יותר מקובל אצל החבר’ה הנכונים בליגה’, מאשר מסיבות מקצועיות - באחד השודים הגדולים בתולדות הספורט מבחינתי.
נשבר לי הלב בשבילו אז, באמת. הרגשתי כלפיו כמו כלפי הילד הזה שלא בוחרים אותו לקבוצה בשכונה, רק כי הוא פחות מקובל מהאחרים. נכון שזה ‘רק’ תחרות הטבעות - תחרות של שואו, בסופ"ש שלם של שואו - אבל ראו עד כמה הוא התאמץ ועבד לקראת זה, חשב, המציא והוציא לפועל בשלמות (בייחוד בהשוואה ללוין, שכבר זכה בתחרות שנה קודם, ובגדול פשוט חזר על אותו דאנק בסיסי, בגרסאות שונות).
והנה 7 שנים אחרי זה, בשקט-בשקט, בהרבה צניעות ובהמון עבודה קשה - ארון גורדון סוף-סוף זכה בפרס הגדול באמת - באליפות ה-NBA. וכל זה בזמן שהוא מהווה בורג סופר חשוב במערכת - למעשה הצלע השלישית בחשיבותה בקבוצה אחרי שני הכוכבים הגדולים, וזוכה לכבוד ולהכרה שהוא כ"כ ראוי לה.
פשוט אליפות מרגשת.