דוראנט נראה שאקיל אוניל יחסית לוומבניאמה, פריק וכשרוני בטירוף ויכול לשלוט ב nba אבל ספק גדול מאוד אם הגוף הזה יחזיק מעמד.
אם יחזיק מעמד אי אפשר לשמור אותו, אם זה גארד ששומר עליו יקלע מעליו כאילו לא שם, אם זה גבוה יוציא אותו החוצה ויעבור אותו בקלילות, דאבל טים ? מוסר נהדר ובגלל הגובה אין לו בעיה למצוא נתיבי מסירה.
כן, אבל דוראנט כשבא היה נראה וומבי ליד שאקיל. הכדורסל עובר אבולוציה, הוא משתנה לפי השחקנים והסגנון שלהם.
אני רק מעריך, שותף לגמרי לחששות של השבירות. זה שרוך ברמה שלא ראיתי בחיי.
קודם אני חייב לפרגן לסברינה. אמנם כדור של WNBA, אבל מקו השלוש של ה-NBA. לא קל לקלוע 26 מתוך 40, דמיאן לילארד זכה בתחרות השלשות של הנחותים עם הכמות הזאת. ובאותה נשימה אני חייב לבוז לתקשורת שעשו רעש מה-37 שלה שנה שעברה, כשזרקה מקו ה-3 של ה-WNBA. ראינו את ההבדלים, כשזורקים מאותו קו.
הכדור הקטן יותר זה הבדל ענק. ההישג של לילארד הרבה יותר מרשים.
מה ההישג של לילארד? השיא נקודות בתחרות שייך לקרי, לא?
הכוונה היתה ש-26 עם כדור NBA זה הרבה יותר מרשים מאשר 26 עם כדור WNBA. יש סיבה שאחד מאימוני הקליעה הנפוצים הם זריקה עם כדור גדול מהסטנדרטי. צריך לדייק הרבה פחות עם כדור קטן יותר.
אה, כמובן. פשוט בימי קרי 26 נקודות כבר לא נחשבות לכזה הישג
אין שאלה, ועדיין ברור שנשים שונות פיזיולוגית מגברים. אני חושב שההישג שלה סופר מרשים, כל עוד התקשורת לא מנסה להשפריץ איתו את האג’נדה שלה.
כמעט הכנסתי את זה בת׳רד של הדעה הלא פופולארית, אבל זה רלוונטי יותר לכאן. ציוץ שנתקלתי בו בטוויטר.
https://twitter.com/NBAStatGuy_/status/1764756799016640640?t=2gl7W996okmG06uSwtwO6w&s=19
The weird part about the GOAT debate is that we all have to ignore the fact that LeBron is clearly the better, more versatile, more athletic, stronger, more dedicated, more durable player who faced better competition, won as an underdog, and is a better human being.
Just to talk about how MJ dominated for 6 years over an 8 year period, against inferior competition, as a less skilled player, on the best team in the league, with the best coach in the league.
The story is played out, it’s time to let go of the mental gymnastics it takes to keep old yellow eyes at the top.
זה כבר ויכוחים של טעם וריח.
כשלברון התראיין לאחרונה ואמר שכשהוא בא לליגה כולם רצו שהוא ייכשל - הוא צדק. הבעיה היא שהוא היה הגורם לזה, הגורם הישיר.
לברון מעולם לא שווק כשחקן על, כקוסם, ככשרון. לברון בא יחד עם הרשתות החברתיות שהיו בחיתולן ושווק כמותג. ‘המלך’. הילד בן ה 17 הזה קיבל מעמד לפני שהוא קרע זוג נעליים. הוא יצר כזה אנטוגניזם שאיני זוכר ששחקן ייצר ככה. גם אני רציתי במפלתו, כבוד מקבלים לא דורשים, אבל כשהוא נכנס לליגה הסוכנות שלו הריחה כסף (הצליח לה) ומיד שווקה אותו פרסומית.
בין לבין לברון השקיע בכדורסל ובטיפוח המותג בטירוף. לטעמי האיש לא אוהב כדורסל כמו שהוא אוהב את לברון, מעשית זה דחף אותו כל כך לקצה יחד עם הגנטיקה המשובחת והנדירה הוא הפך למפלצת פיזית אתלטית לא שבירה.
אני עדיין שונא את שהוא ‘הוגה דעות’, ‘משפיע’ וכל מיני חרטא שחסר המודעות הזה משווק כדי להיות יפה נפש, אבל כשחקן הוא ענק. הטוב ביותר? לא יודע לענות… אבל מאוד מאוד קרוב לשם.
לברון האדם לא מעניין אותי. לא מרגיש בעמדה לשפוט אותו כמו שלא הרגשתי בעמדה לשפוט את מסי או רונאלדו או כל כאחד אחר.
לברון השחקן הוא מפלצת שלא הייתה כדוגמתה, מנטליות של כריסטיאנו רונאלדו מתובלת במוח של מודריץ׳. השליטה שלו בליגה בעידן כל כך מוכשר היא משהו מדהים. לולא גולדן סטייט מאזן האליפויות שלו היה קיצוני אף הוא.
מסכים מאוד בעניין האנטי, גם לי היו תקופות של תיעוב עבורו. אבל הוא לא סתם הרוויח את הכבוד, אלא הרוויח ובגדול. בעיניי הוא לגמרי הכי טוב שהיה.
נשמע כמו כתב הגנה של לוזר.
מייקל ג’ורדן הוא הסיבה ששיקאגו בולס הייתה הקבוצה הטובה ביותר במשך אותו עשור.
מייקל ג’ורדן הוא הסיבה שהיא הייתה הכי טובה ללא תחרות בכלל.
מייקל ג’ורדן הוא הסיבה לכך שכל קבוצה שהגיעה לשחק מול הבולס שלו, הגיעה אוטומטית כאנדרדוג.
כל קבוצה כמעט שג’ורדן היה עובר אליה - הייתה הופכת אוטומטית לקבוצה הטובה ביותר בליגה.
מישהו היה רוצה להמר לאליפות על קבוצה של פיפן, רודמן ועוד אולסטאר גנרי שאיננו ג’ורדן? אני הייתי הולך על הקבוצה שקיבלה את ג’ורדן.
הדבר היחידי שאפשר באמת לזקוף לזכות לברון זה ההמשכיות שלו, אבל זה נובע בעיקר משילוב של טכנולוגיה ורפואה שהתקדמו דרסטית, ושל סדר עדיפויות שונה של השחקנים.
והעובדה שג’ורדן החזיק בדומיננטיות מטורפת כזאת בליגה, כשהנתונים הטבעיים שלו פחותים מאלו של לברון - זה לזכותו של ג’ורדן ולחובתו של לברון, לא הפוך.
בעולם מקביל, מסי ורונאלדו היו משחקים כדורגל בתקופות שונות, ואנשים היו טוענים שרונאלדו טוב יותר כי הוא קופץ גבוה יותר וגם יודע לנגוח ולבעוט בשתי הרגליים (האמת שלא צריך לדמיין עולם מקביל, זה קורה אפילו מצד אלו שראו את שניהם במקביל).
עד כמה שאפשר להשוות בין שחקנים מתקופות שונות, מייקל ג’ורדן הוא השחקן הכי טוב אי פעם, עד שיבוא מישהו שבאמת ידגדג את רמת הדומיננטיות שהייתה לו.
שום דבר לא נכתב על מנת להוריד מג׳ורדן.
הדומיננטיות של לברון בעיניי הייתה הרבה יותר מרשימה. הבולס ללא ג׳ורדן הגיעו לחצי גמר המזרח, קליבלנד לאחר עזיבתו של לברון למיאמי הייתה הקבוצה הכי גרועה בליגה(לא בדקתי מה המיקום, ניצחו 19 משחקים באותה עונה), מיאמי הודחה בחצי גמר המזרח מיד אחרי שעזב, קליבלנד נהפכה פעם נוספת לאחת הקבוצות הגרועות בליגה מיד עם עזיבתו. אבל מה לא השתנה? הקבוצות שלו השמידו את הליגה שנה אחר שנה, גמר אחרי גמר. ואם לא קבוצה היסטורית והיסטרית לחלוטין.
אף אחד לא לוקח כלום מג׳ורדן, לא את העובדה שהבולס אכן היו הכי חזקים כמו שכתבת, לא את העובדה שבזכותו הם בנו שושלת. כלום.
רק העובדה שההישגים של לברון יותר מרשימים, מול יריבות יותר איכותיות, ולאורך יותר זמן.
וזו השורה התחתונה.
אני תיעבתי את לברון, רציתי שיפסיד, שלא יתקרב למצב שיזכרו אותו כטוב בהיסטוריה, קמתי באמצע הלילה רק כדי לצפות בו מפסיד מול גולדן סטייט ולחגוג את מפלתו, אבל כל פעם שראיתי אותו משחק הבנתי עוד ועוד שאני צופה בשחקן הכדורסל הכי גדול ששיחק את המשחק, שאני בעצם מונע מעצמי מלהינות מהפלא הזה, פתאום הפכתי למעריץ נלהב שלו.
הגדול מכולם ללא ספק.
איפה היו כל הסיבות האלה לפני שהתקצה סביבו קבוצה של שחקני על ומאמן על ? איפה היה לפני פיל ג’קסון ופיפן ומה עשה ?
מה עשה במזרח כשללארי בירד עוד היה גב וקבוצה ? מה עשה לפני שדיטרויט הגדולה התחילה לדעוך ?
קיבל את מג’יק בעונתו האחרונה עם חצי קבוצה פצועה ומשם היה צריך להתמודד עם כוכבי על כמו סטארקס ושון קמפ ודומיהם, איפה היריבות האלה ליד קבוצת הכדורסל הכי טובה מאז ומעולם שגולדן סטייט העמידה עם 5 אולסטארים שכולם יכנסו להיכל התהילה.
אין לי בעיה עם מי שחושב שלברון הטוב אי פעם. דעה לגיטימית. ומותר לאנשים לטעות
הבעיה שלי היא עם הטוויט שפתח את הדיון, שלוקח את כל הדברים שהם לזכותו של ג’ורדן - והופך אותם לדברים שכאילו נזקפים לחובתו. העובדה שהיה נראה לפעמים שלג’ורדן אין תחרות היא בזכות הדומיננטיות האדירה שלו, שגרמה לכל השאר להיראות קטנים באופן יחסי, ולא כי באמת היו אבסולוטית יריבים חלשים.
ומהטיעון הכי שטותי, שהשתדלתי קודם להתעלם ממנו באלגנטיות - אני יכול גם להבין את הלך הרוח של זה שכתב את הטוויט. לדחוף את השטות של ‘לברון גם בנאדם טוב יותר מג’ורדן’ - שמעבר לזה שזה פשוט לא נכון, או לכל הפחות נתון במחלוקת - לחשוב שזה איכשהו אמור להוות טיעון רלוונטי בדיון של השחקן הטוב אי פעם? קל מאוד להבין מה מניע את כותב הטוויט, ומאיזה עולם הוא בא.
לא הבנתי - אצל הבולס הגעה לחצי גמר זה סימן לעוצמה, ואצל מיאמי לחולשה?
קליבלנד התפרקה בכל פעם אחרי שלברון עזב כי גם הפרויקט כולו התפרק, והשחקנים הטובים עפו לכל עבר.
ושוב - אין ספק שללברון הייתה דומיננטיות מרשימה, מהמרשימות ביותר בהיסטוריה של המשחק. אבל זה לא סותר את העובדה שהיא לא משתווה לזו שהייתה לג’ורדן. אם זה היה נגמר בווריורס המופלאים - מילא. אבל זה פשוט לא נכון. גם סן אנטוניו טיאטאה את מיאמי שלו (מרופדת הכוכבים בפני עצמה), שנה אחרי שהוא נחלץ בעור שיניו מהפסד נוסף בגמר לאותה סן אנטוניו (ולא בזכות עצמו). ותחסכו לי בבקשה טיעונים על כמה גם הקבוצה הזו של הספרס היא היסטורית ובלתי ניתנת להכנעה, כי זה כבר לא אמין.
אצל ג’ורדן דברים כאלה פשוט לא קרו.
טיטי - גם רומא לא נבנתה ביום אחד. גם כריסטיאנו לא הפך לכריסטיאנו ביום אחד. ג’ורדן הלך והשתדרג משנה לשנה, עד שבראשית שנות ה-90 הפך למפלצת שכולנו מכירים.
סטארקס ושון קמפ? תעשה לי טובה. גם בטיעונים דמגוגיים אתה מסוגל ליותר.
הנטס של בארקלי, הניקס של יואינג, הפיסטונס של איזיאה תומאס, הג’אז של מאלון ועוד ועוד - שורה של שחקנים וקבוצות קשוחות ואיכותיות ביותר, שג’ורדן ניפנף בזו אחר זו, בצורה שגם אוהדי לברון אחרי זה מודים שהיה נראה ש’אין תחרות’. למעשה, אני די בטוח שג’ורדן אחראי להכי הרבה שחקנים חברי היכל התהילה שלא זכו מעולם בטבעת, בגלל הדומיננטיות המשוגעת שלו.
מסכים בנוגע לזה, גם כתבתי שאני לא מתייחס כי גם אם זה נכון, זה פשוט לא מעניין אותי.
לא, בכלל לא. סה״כ סקירה קצרה של מה קרה אחרי.
בשתי הקדנציות של לברון בקליבלנד לא היה שינוי דרסטי מדי בסגל למעט העזיבה שלו. בקדנציה הראשונה לא היו שחקנים טובים מלבדו(אלא אם אתה מחשיב את הגוויה של שאק או את מו וויליאמס) ובקדנציה השנייה נשאר לאב ורוב יתר השחקנים(הפרוייקט עצמו מת שנה לפני כשאירווינג עצמו עזב ואיכשהו עדיין הם הגיעו לגמר).
סן אנטוניו ההיא קבוצה שיש בה 4 חברי היכל התהילה. הזכייה הראשונה של גולדן סטייט איגודלה היה המצטיין סדרת הגמר רק בגלל השמירה על לברון(שהצטיין בה וסחב את קליבלנד מוכת הפציעות כמיטב יכולתו).
רק לא מזמן קראתי על איש לוח תוצאות שטען שהיה ניפוח מכוון של אסיסטים של ג׳ון סטוקטון בתקופה ההיא.
אני חושב שאחד הדברים הכי מיוחדים בלברון זה שהוא מכונה החל מיומן הראשון ועד היום בשנתו ה-20. גם הוא היה צריך להשתפר והרבה, אבל קריאת המשחק שלו, היכולת למסור כשצריך, לקלוע כשצריך ולהגן כשצריך תמיד שם.
אני חושב שאחד הדברים הכי מיוחדים, וזה משהו שעלה פה בדיון ממני, מטיטי ומהמקק זה שכולנו תיעבנו אותו בתחילה. לפני זמן מה גם היה לי דיון עם המקק על מצב הכדורסל כך שבמקרה שלו גם היית מצפה באיזשהו bias לטובת ג׳ורדן(בסוף גם הוא כתב שלברון ממש שם). עצם העובדה שגם הטענות שאתה מעלה כנגדו הן מאוד… אמורפיות, זה בעיקר כי כל נתון מגובה בסטטיסטיקה הוא לטובת לברון. משך קריירה, מספר גמרים, משך זמן בטופ, שלא לדבר על נתוני קריירה וממוצעים(שפה גם יש את האספקט של שוני בין עידנים, לכן אני לא נכנס לזה). הטיעון היחיד לטובת ג׳ורדן הוא 6 מ-6. אתה בוחר להתרשם מהקארל מלונים ושות׳ של העידן כנגד הכדורסל החדשני והמהפכני של הבולס בניצוחו של המאמן המעוטר ביותר בהיסטוריה. אני פחות.
לברון עבר קבוצה בכל פעם שהוא הרגיש שאין לו סיכוי לאליפות ובמקום אחר הבטיחו לו לשחק עם סופרסטארים:
-
דווין וייד, כריס בוש, ריי אלן.
-
קיירי אירווינג, קווין לאב.
-
אנתוני דייויס, ראז’ון רונדו, דווייט האוורד.
הוא אולי אתלט על ושחקן גדול, אבל יש לו אופי של נקניקייה. לעולם לא יהיה חלק מדיון רציני על ה-GOAT.
https://www.instagram.com/p/C37KIURJZwq/
אני ב"טים ג’ורדן עד המוות" אבל עם מה שוומבניאמה עושה בעונת הרוקי שלו, זה עניין של זמן…
לגבי ג’ורדן אני אתך לחלוטין אבל אתה הכנסת הרבה רגש שנאה במשפט הזה כי כל אוהד אובייקטיבי לא סביר שיגיע למסקנה הזו. מה עשתה לך סן אנטוניו? הרי היא הבן החורג שתמיד העדיפו עליה את הלייקרס למשל. קבוצה יבשושית עם אנשים שלא מחפשי פרסום (בראשות האדמירל, דאנקן וג’ינובילי). כנראה שניצחה יותר מידי את השושלת של שאקובי…
הג’אז של מאלון - ועל הדרך להתעלם מהאיש ששני שיאים שלו ישארו בלתי שבירים לפחות 20 שנים קדימה? ועל אף שאני מאוד אוהב את הדוור אף אחד לא שמח יותר ממני כשהקארמה ניצחה ב 2004 את קבוצת הכוכבים המאולתרת שניסתה לקנות אליפות (גם אם מוצדקת הסטורית לו ולפייטון האבא) וחטפה 5:0 מהצנועים של דטרויט (אלמלא השיפוט שגנב להם נצחון אחד).
באמת וואוו אבל אני מסייג ואומר שהוא פשוט איש נחמד מידי, ילד נחמד מידי, אם לא יעשה סוויץ ויעבור למוד ג’ורדן (שלא לדבר על קובי) הוא ישיג דברים יפים, אולי שיאי גגות ואולי גם יעקוף את החלום בקטע האישי, אבל לא יהיה פקטור בדיון על ה GOAT בשום צורה
בינתיים הוא מדבר דוראנטית… נחמדות אובר, pc, אבל הוא פאקינג מטריה ונפיל שלא קשור לבני אנוש.
כיף שהוא בקבוצה שלי, הלוואי שתתלכד סביבו קבוצה לאליפות.