הוא לבטח פיסה חשובה אבל חסרות עוד כמה, כפי שהיו ב 5 שנים מסוימות (לברון גנב 1 בעזרת החבר של דורון שפר). ניתן לסמוך על ההנהלה שתעשה את הנדרש, אבל כרגע זה חלום רחוק
האם זו באמת תכונה נדרשת?
הlast dance היה דוקו כל כך מוצלח מבחינה היסטורית שלדעתי הוא גם שינה את זווית הראייה של אנשים רבים לגבי הישגיות בספורט ולטעמי לא מדובר בהכרח בתפנית טובה. אני גם אוהב בכדורגל שכונה לאמץ את פרסונת הפסיכופט, אבל יש משהו הרבה יותר אותנטי בגישה האירופאית. אני בספק אם וומבי עכשיו ירדה בצוות המסייע שלו הם יוכלו להוציא מעצמם משהו שאלוהים לא נתן להם.
ההישגיות של ג’ורדן ושל קובי בהחלט מעוררת השראה, אבל היא בין השאר גם מצטלמת הרבה יותר טוב ובעיני לא בהכרח מדובר בתנאי הכרחי. אני חושד יותר ויותר שמדובר בשמאלץ אמריקאי, כמו תחרות השלשות ההזויה בתאורת לדים זוועתית בגלל ספונסר למשקה אנרגיה. במידה מסוימת זה גם מזכיר לי את ההערצה למראדונה שגרמה להרבה אוהדי כדורגל שבשביל להצליח צריך להיות חסר-רסן, מעבר לכך שמדובר במסר רע אנחנו כבר מספיק מנוסים כדי להבין שזה פשוט לא נכון - או לפחות לא נכון כל הזמן.
בזכות המנהל החדש @Aragones התחלתי להתאהב בדוניץ’/ג’וקיץ’ ונדמה שהגישה שלהם למשחק אחרת. אני לא מבין כלום בכדורסל, אבל אני תופס את עצמי צופה בתקצירים של וומבי כמעט מכל משחק. לי נדמה שבהיעדר פציעות הוא לגמרי יכול להיות הGOAT, בשנת הרוקי שלו הוא נראה כמעט בלתי עציר ונדמה שהוא רק משתפר.
אהבתי לקרוא את זה ואני באמת מקווה שקצת שפיות והתנהגות אנושית ולא רודנית תהיה דומיננטית אצל השחקנים המובילים. אצל ענקי שנות ה 80 בעיני (בירד, מג’יק וקארים) בהחלט ראינו את זה כלפי חוץ. אנחנו לא יודעים מה היה באימונים ואיך הם התנהגו לצוות המסייע אבל סיפורים היו יוצאים. היום נראה באמת שהאופי האירופאי ובמיוחד מאיזור יוגוסלביה לשעבר שכמה מיוצאיו הם הכשרונות המובילים (לוקה וניקולה) והם נינוחים יותר ופחות “רוצחים” (במובן הבראיינטי). כך גם וומבי נראה בהחלט בחור אפתי, אין ספק שהוא חפץ בנצחונות והישגיות אבל לא על חשבון האנושיות.
עדיין, MVP או GOAT חייב להיות סופר הישגי, נצחון מעל הכל. אולי נכון ומדוייק להשוות בין הספרס היום לקליבלנד של שנת הרוקי של לברון. זה יהיה סוג של פשע, אם הספרס לא יתחילו להרכיב את הקבוצה העתידית שתשמש צוות מסייע לוומבי בדרך לקריירה מפלצתית. אם ישמור על עצמו מפציעות קשות, יעלה מסה במידה נכונה (יש דבר כזה?) ויקבל שחקני משנה כמו שקיבל למשל דאנקן (בשקט השחקן האהוב עלי בליגה, דרגה מעל לארי בירד)- השמים הם הגבול (ו-וומבי הרי הכי קרוב לשם פיזית), וניתן יהיה לדבר עליו במונחים של מייקל. השאלה אם פופוביץ עדיין מלא תשוקה לעשות זאת, מה עם הגיל, ובכלל אם כל השפע אכן יגיע ויהיו כמה אליפויות - האם וומבי ירגיש שבע ולא יחפש את המספרים.
סטפן קרי בחור נחמד לכל הדעות, והכדורסלן הפעיל הכי הישגי חוץ מלברון. נראה לי שזה עניין של הנעה. אצל קובי היריבות הייתה המנוע לא פחות מהכדורסל עצמו. לכן הוא היה טראש טוקר מדופלם או נכנס בגאסול באולימפיאדה (עוד דוקו מאדיר של נטפליקס). אצל שחקנים אחרים יכול להיות שתגיע רמת הנעה זהה אבל ממקורות שונים. נראה שקרי מביא את עצמו לקצה לא פחות מאחרים, אבל ממקורות יותר ‘נחמדים’. לכן הוא מתאמן על זריקות יותר מכל בן אדם בהיסטוריה, והצליח לשנות את הכדורסל מקצה לקצה, ולכן מוביל את אחת השושלות המפוארות של המשחק, כשהשחקנים סביבו מעריצים אותו (תשמעו את כספי או תראו את השחקנים בחגיגות האליפות האחרונה של הווריורס).
מה שמייחד את ג’ורדן לדעתי זה לא מקור ההנעה - לקחת ללב כל דבר ולהפוך אותו לאישי כפי שמוצג בדוקו לפחות - אלא רמת המוטיבציה שאליה הגיע. אישית לא ראיתי ספורטאי עם הנעה עצמית כל כך גבוהה כמו ג’ורדן. אולי כריסטיאנו.
אם כבר השוואות - מיהי חמישיית כל הזמנים שלכם?
סטף, ג’ורדן, לברון, דאנקן, שאקיל.
לוקה, ג’ורדון, קובי, דאנקן, יוקיץ’.
אין שאלה בכלל. היום כבר אין הגנות. הם חשבו שתוצאות גבוהות מרגשות יותר אבל זה פשוט הוזיל את כל העסק.
אם פתאום לא יהיה חוק נבדל וכך משחק ייגמר ב 5-3 או 7-6 זה לא יהיה כיף.
ההגנות רכות מדי והשחקנים מסורסים בהגנה.
30 נקודות היום זה כמו 15 לפני 20 שנה.
בקיצור, לא כיף.
כדי להחזיר את ההגנות ה-NBA צריכים גם לקצר את העונה וגם לקצר את המשחק.
מג’יק, ג’ורדון, לברון, בירד, שאקיל
מדברים על ההגנות הקשוחות של רז, נניח מחזירים אותם, למי הם בדיוק ירביצו ? היום שחקנים סופר אתלטים וגבוהים קולעים באחוזים גבוהים מבחוץ, איך בדיוק תרביץ להם ?
על מה ולמה בדיוק? אני מניח שהכוונה להכי גדולים ולא לחמישייה מבחינת יכולת נטו (וגם אז השאלה שלי נשארת).
ללא התייחסות לעמדה (אבל עדיין יוצא כמעט בול):
מג׳יק, מייקל, לברון, בירד, קארים.
עם התייחסות לעמדה:
מג׳יק, מייקל, לברון, דאנקן, קארים.
אני בכלל לא מתגעגע ל2004, אפילו שברמה האישית אלו היו שנים מוצלחות מאוד של הקבוצה שלי. כדורסל אפור מאוד שוחק אז. מתגעגע יותר ל2012-2015.
אני תוהה מהו כדורסל מושלם. אני באמת לא יודע את הפרמטרים הנכונים וכל תקופה מתאפיינת בסגנון אחר. קשה לי עם ההשוואות תכלס.
אני כמו @Tim_Duncan אוהד ספרס ופופ, שרוף על טימי (ומפתח ציפיות בוומבי) גם מדמיין את הימים היפים של תחילת העשור הקודם כאיכותיים ביותר. מאליפויות של לייקרס סלטיקס לייקרס ועד ספרס ומיאמי כולל את היציאה של דאלאס על הפרצוף של לברון. משהו באיזון בין קליעה, אגרסיביות, פיזיות טובה וכן, גם טראש וכבוד.
היום קשה לי מאוד להתחבר, הווריורס באמת שינוי גישה, הם באמת שיחקו מדהים בהתקפה אבל בסוף זה היה שואו מסוג מאוד מסוים, סוג של קליעות נטו. להוציא את מימד הפיזיות מהכדורסל ולעבור למימד האתלטיות (תחשבו על האבולוציה בין סנטר כמו שאק עד לסנטר כמו יוקיץ) זה מבאס אותי. אני חושב שמה שמילא לי את החוסר הענק בפיזיות ובמפלצתיות שראיתי בתחילת המילניום זה המעקב אחרי ליגת הפוטבול האמריקאי משנת 2013 בערך. שם יש פיזיות, כמו שאני אוהב.
לנושא חמישיית כל הזמנים - על פי עמדות
בעיניי חייבים להכליל את יכולת ההגנה של שחקן באוברול. אם שחקן קולע כל משחק 30 נקודות וקולעים עליו 25 נקודות (שלום ג’יימס הארדן של פעם…) אז הוא לא שחקן כדורסל שלם, כי כדורסל משחקים בשני צידי המגרש, זה לא כדורגל עם עמדות הגנה ועמדות התקפה.
זו אחת הסיבות לטובת מייקל ג’ורדן. הוא היה שחקן הגנה מדהים! הרבה יותר טוב מלברון שגם לא פראייר(יותר בצעירותו, היום הוא שומר על ‘סרגל מאמצים’ של לנוח בהגנה או להתחבאות)
סו, מייקל ולברון וטימי בפנים.
סנטר? נוטה לשאק. למרות שלכדורסל של היום הוא פחות מתאים ויוקיץ שהוא ממציא עמגת הסנטר החדשה לגמרי יכול להשתלב.
רכז לא הייתי לוקח את סטף. לא, לא משנה כמה אתה קלעי אתה חייב להיות שחקן הגנה מעולה כדי להכנס, וסטף שחקן הגנה בינוני. כן, יש לו הרבה חטיפות והוא זריז ועוד, אבל הוא אף פעם לא הקשה על גארד פיזי. בשבילי זה מג’יק.
גם אני כמוך וכמו טים בימים שהייתי באמת עוקב יותר הייתי אוהד של הספרס, בגלל הכדורסל שהכי הזכיר את הכדורסל האירופאי שאני יותר אוהב.
וכמובן מאנו וכל הארגנטינאים
הכדורסל של היום ובעיקר ההגנות של היום פחות מדבר אליו כל השואו המיותר הזה
מבט שונה על איך כדורסל וספורט בכללי צריכים להראות, אנחנו והאמריקאים מאוד שונים בתפיסת התרבות הזאת
מבחינתי הרכז הוא העמדה הפחות סגורה, אבל סטף לא בדילמה, אלא דווקא סטוקטון, אם כי כנראה האליפויות של השואו טיים כנראה יכריעו לטובת מג’יק, והיתר די קל לי עם ג’ורדן, לברון, טימי וקארים.
המשחק ששוחק לפני 20 שנים בוודאי קורץ יותר מהדרך של היום, ועודף השלשות וחוסר הגיוון בזריקות הקרובות יותר ממש משעמם. קצב מהיר זה נחמד כחלק מהמשחק, וכשההגנה לא מסודרת למשל אחרי חטיפה, אבל לא כשיטת משחק (ראן אנד גאן).
איזו ליגה מושחתת זו ה-NBA. אם שחקן אחר היה מעיף ככה מרפק לפנים של לברון אז היו מעיפים אותו מה-NBA וגם שוללים לו את הגרין קארד.
ולברון עצמו סתם אפס. אם היה משחק בניינטיז ומעז לתת מרפק כזה, היו מאשפזים אותו בבית חולים.
הלייקרס אחרי עונה זוועתית כרגיל נותנים פוש אחרון בסיום העונה ומצליחים לתפוס את המקום השביעי וכבונוס על המאמצים הם מקבלים את הקבוצה היחידה בליגה שהם לא יכולים לעבור
היה עדיף להם לקחת סיכון ולהפסיד בכוונה לניו אורלינס ואז לארח את סקרמנטו ולנצח כדי לתפוס את המקום השמיני מה שהיה מבטיח להם עוד גמר מערב לפחות, איך שזה נראה אין קבוצה שהלייקרס לא יצליחו לעבור בסדרה של 7 חוץ כמובן מהג’וקר.
גולדן סטייט נשארים בחוץ וכנראה גמרו גם אדי הדלק האחרונים של הסייקל הזה, צריכים להתחיל לבנות מחדש.
לא מסכים! אמנם את רוב המערב הם יכולים לעבור (כששמים את דנבר בריאה בצד) אבל לדעתי סקרמנטו יכולה לעשות להם צרות צרורות- זו לא הקבוצה הנאיבית מלפני שנה. חבל שלא ניווכח כי הלייקרס וסקרמנטו לדעתי עפות בסיבוב הזה.
בנוסף הלייקרס היו במצב קצת עדין במהלך המשחק- לא ממש שלטו בו, ולמזלם או לצערם ציון נפצע לקראת הסוף וזה הרג את ניו אורלינס.
מאוד מסכים על האדים האחרונים של הדאבס. מעניין אם מזלם יהיה כה טוב בעתיד בבחירות דראפט כמו אלה שהביאו את שלושת הכוכבים, במיוחד אחרי ההחלטה החשובה בפני עצמה לאלץ את ג’ורדן לחבור לדני
לא לקחו סיכון, במיוחד שזה היה אמור להיות משחק אחד על הכל.
סקרמנטו עדיין לא הבטיחה מקום בפלייאוף, הרבה תלוי בבריאותו של וויליאמסון לעוד יומיים.
הבעיה של הלייקרס מול דנבר זה לא רק שדנבר קבוצה יותר טובה, ללייקרס בעיות מאצ’ אפ קשות דווקא מול דנבר.
נכון צודק, אבל לו הלייקרס מפסידים- היינו רואים סדרה לדעתי שקולה בין הלייקרס לסקרמנטו על הזכות לפגוש את אוקלהומה.
לגבי לייקרס דנבר אני לא רואה את הלייקרס מגיעים לשני נצחונות בסדרה כמו שדנבר יכולה לשחק
הספירה כבר הגיעה ל 8 או 9 ניצחונות רצופים של דנבר, לא לעוף בסוויפ זאת המטרה, רק פציעה של הג’וקר נותנת סיכוי ללייקרס.