איזה יופי, בוסטון מנצחת למרות משחק התקפי פושר של טייטום, גם בראון לא התפוצץ, אלא הגניבה הגדולה של העונה- ג’רו הולידיי. לוקה עושה הכל ברמה גבוהה, אבל קיירי לא עשה את הצעד הנדרש, ויתר כוכבי המשנה במשחק בינוני.
טייטום חייב לנו לפחות משחק אחד של התפוצצות, גם אם הוא לא סופרסטאר.
קיד הוא מאמן לא רע, אבל ניסה לשחק עם האגואים של בוסטון ונראה שזה עשה פעולה הפוכה מהמצופה. מבחינתי מזל שהוא בעמדת המאמן ולא בחמישיה של דאלאס…
מסכים לגבי משפט הסיום, היכולת של ריכוז משחק ולהפעיל חברים היא קריטית, ובכדורסל של היום לא מספיק מנהל אחד. לוקה לבד זה פשוט לא מספיק.
לא יודע אם הולידיי הוא הגניבה היחידה, הייתי נותן המון קרדיט לוויט. רוצח שקט, גדל אצל פופ ותמיד מנצל עד תום את תשומת הלב שמקבלים הסטארים של בוסטון.
כתבתי גניבת העונה.
בהחלט מסכים שדרק ווייט הוא גם גניבה גדולה, מלפני כמה שנים והשתלב נהדר. שחקן הגנה מעולה, וגם התקפית היו לו כמה משחקים מרהיבים.
אז הסדרה הזו גמורה , וטוב שכך כי הייתה משעממת מאוד. המאבס הפיינליסטית החלשה ביותר שאני זוכר זה זמן רב. אולי אפילו עד אורלנדו ב09. מיאמי שנה שעברה לפחות נלחמו וקליבלנד של לברון נראתה כך אבל מול הווריארס עם דוראנט אין מה לעשות.
לוקה מתחיל להיכנס למחוזות האוברייטד בעיני. ככה לא משחק השחקן שמתיימר להיות הטוב בליגה. המון כדורסל של ראש בקיר והגנה מביכה.
עריכה: גם אם הקאמבק של המאבס ייגמר איכשהו בניצחון עומד מאחורי מה שאני אומר ב100%. לא ככה נראה כדורסל מנצח
לייק 1
לוקה יבין שצריך לתת הגנה טובה יותר לאורך זמן בשביל אליפות, וזה מה שיקרה כי הוא המתחרה האולטימטיבי (יחד עם ג’ורדן, קובי ולארי).
בוסטון אלופה ראויה, הגיעה קרוב הרבה פעמים והחתציכה החסרה האמיתית בדמות הולידיי עזרה לעבור את המטר הנוסף.
מהמעט מאוד שאני מבין בוסטון פשוט מאוזנת ורעננה מדי בשביל דאלאס.
לוקה זו הסיבה היחידה לכך שאני טורח לצפות בענף, נראה שהרבה מהלכים נבעו מיאוש אבל האם בקבוצה טובה יותר הוא בכלל היה מגיע לשש עבירות?
לייק 1
בוסטון יותר טובה וכל ביקורת על לוקה צריכה להיות בקונטקסט הראוי הוא עדיין שחקן טוב, אחד הטובים בליגה. אבל רחוק מלהיות השחקן ההיסטורי שחשבתי שיהיה.
בוסטון הזו היא קבוצה טובה אבל אני חושב שהפער הוא “ניתן לצמצום” עם שחקן שמוביל את הקבוצה שלו יותר טוב. לוקה שוב ושוב מגיע לדקות קריטיות עם הלשון בחוץ. העבירות החמישית והשישית שלו אתמול לא קשורות לקבוצה סביבו, קשורות לחוסר היכולת שלו להגן. אגב, גם במשחק הראשון דאלאס התחילו קאמבק שנעצר ב6 הפרש אחרי פוזשן נוראי שלו, ואז בראון עבר אותו פעמיים כאילו כלום והוציא עבירה רביעית וחמישית מלייבלי.
מה זה אומר שחקן טוב? אחד מהחמישה הטובים ביותר או רק אחד משלושים הכי טובים (נניח, שקול לשחקן המוביל של יתר הקבוצות)? בעיני, אם היום עושים פרישמיש לכל העסק, כלומר מפרקים את כל הקבוצות, ועושים בחירות מחדש לכל הסגלים של 30 הקבוצות, וכל קבוצה מקבלת בחירה בכל סיבוב- יש תרחיש שהוא לא אחד מחמשת הראשונים במקרה הגרוע? והוא רק ילד בן 25, אם ישמור על עצמו מפציעות, יש מצב לשחקן טופ 5 בקטגוריות רבות (נקודות, אסיסטים ועוד כמה).
והקארמה אוי הקארמה- איזה כיף שקיירי לא ניצח את בוסטון באף מפגש מאז העזיבה…
לייק 1
אני תוהה אם רק אני לא רואה את המיוחדות שלו.
לוקה דונציץ שחקן סופר כשרוני, עם חבילה די שלמה אבל לא ואוו באף קטגוריה. רכז די גדול פיזית, יורה מכל מקום במגרש (חוץ מהקו, כמו מסי ופנדלים) ומוסר בחסד.
בשביל להיות סופסטאר טופ 5 בליגה אפשר להיות 10 בפרמטר מסוים ובפרמטר השני להיות 5, כמו אירווינג בשיאו (מקיא הרבה בפה כשאני מדבר על האנטישמי המחורבן הזה, אבל מבחינת כדרור ויצירת מצבים טובים לסל מול כל שומר - הכי טוב מאז שנכנס לליגה, שחקן בלתי שמיר בעליל. בשיאו) וכמו ארדן שחיפפו בהגנה.
לוקה לא 10 בשום פרמטר ובהגנה הוא 3, שחקן כשרוני, מאוד שלם, אבל לא קרוב לשחקן הטוב בליגה. אם היה משחק פוטבול שם יש שחקני הגנה ושחקני התקפה היה יכול להיות סופרסטאר, אך מה לעשות ובכדורסל צריך לשחק גם התקפה וגם הגנה ובהגנה הגודל שלו עומד לו לרועץ וגארדים טובים מנפנפים אותו כאילו הוא לא קיים.
שחקן מעולה מעולה, אבל אוברייטד בהגדרה. הגיע לסף שלו לטעמי. כמובן שהוא משעמם אותי למוות, אפס וירטואוזיות NBAית, נאדה. גמלוניות ברמת היוקיץ ואפילו ברמת הבובאן מריאנוביץ היא חביבה כשהיא בעמדת הסנטר, בעמדת הגארד זה משעמם ברמות.
ובכלל, היכולת שלו להגיד אחרי משחק 2 המחריד שלו שהם עשו הגנה טובה כשהוא במדד כל כך מחורבן בהגנה ובגללו הם אכלו כל כך הרבה סלים… בקיצור, חוץ מכמה סלים הזויים והמון טראש טוק לא מצאתי בו גרם של נחמה. איפה הוא ואיפה לברון, קובי, kd וסטף.
שיקבל את ה 4-0 ויילך לעשות שיעורי בית.
לגמרי.
בחיים לא קראתי תגובה שאני לא מסכים איתה ב100%. אפילו לא ליאור בשיאו בפוליטיקה.
כל מה שכתבת, רק הפוך.
לוקה הוא לא רק השחקן המיוחד ביותר בליגה הזו ברגע זה, אלא אולי בהיסטוריה של הספורט.
לראות את השמן הזה מתעלל באתלטים האלה בקלות כזאת זה משהו של רואים אף פעם.
אולי אתה לא סובל את זה שהוא מדרדיסטה 
לגמרי מובן. הוא גורם לאומת הסוקר לדבר על ריאל כל הזמן.
2 לייקים
לגמרי לגמרי לא מסכים.
הוא לא 10 בשום דבר?
הוא כנראה חודר לסל הכי טוב בליגה, הוא ויוקיץ׳ המוסרים הכי טובים בליגה(ובפער). הבנת המשחק שלו היא מהטובות שיצא לי לראות. אשכרה מצליח לפענח כמעט כל הגנה שזורקים לעברו ו-וואו כמה שזורקים עליו.
הוא גם מהקלעים הטובים בליגה, האחוזים קצת משקרים כי כל הזריקות שלו קשות מאוד (off the dribble).
הוא מקבל עכשיו הרבה הייט על ההגנה, הוא לא כזה רע בהגנה. יש לו נקודת תורפה אחת וזה כשעוברים אותו על מהירות. בכל אספקט אחר הוא לא רע ואפילו די טוב בכל מה שקשור לחטיפות.
הוא בקלות טופ 5 הכי עשרוניים שראיתי. הוביל קבוצה נכה לגמר מערב, ועכשיו עוד פעם קבוצה סופר מוגבלת והפעם לגמר.
לייק 1
אין לי מושג על מה אתם מדברים… אני מרגיש שזה קצת טעם וריח, אם יתפנה לי זמן אעשה פוסט יותר נסודר.
בלי קשר אני לא אשנא שחקן כי ‘מדרידסטה’ כשהוא שיחק 3 שנים בריאל כולם מתחת גיל 20. בואו, מדרידסטה זה סרחיו יווי, לא לוקה גם אם הוא יגיד את זה 2000 פעמים. (ראיתי שהוא אמר את זה, נקרעתי מצחוק)
לייק 1
אם הבנתי את הכוונה, אז בעיני זו אחת הסיבות שה NBA איבד הרבה מהקסם שלו בשנים האחרונות.
כולם מחפשים קסם בכל פעולה, ורוצים את ה"וואוו" הזה במנות גדושות, עד כדי כך שהבסיס של המשחק- ההגנה- נעלמה, ונהיה חבל לבזבז אנרגיה בהגנה כדי שיהיה מה שיותר כוח לתת שואו התקפי.
בסופו של יום, המטרה היא כמו שאמר סלים וארזה: “טו פוט דה בול אין דה סל”, אבל משום מה החלק השני של זה (למנוע מהיריב לעשות זאת) לא חשוב כבר.
כשרואים סקור של 200+ לכל קבוצה במשחק כוכבים- זה באמת מאבד את העניין, לפחות מבחינתי.
ושורה תחתונה ללוקה- על שלל הפציעות והכאבים הוא לוקח חמום מוח וקבוצת מוגבלים עד הגמר, במערב הפרוע, זה לבדו מוכיע אם הוא אוברייטד או לא (לדעתי לא).
לייק 1
סופסוף בוסטון שותה מהבאר ולא בועטת בדלי.
אמנם פלייאוף כמעט לא מאתגר, אבל אי אפשר לזקוף את זה נגדה.
MVP ראוי ביותר, ובין היתר בזכות שמירה מעלה על לוקה הסלובני. לטעמי טייטום על אף משחק מעולה אתמול עם אחוזים לא משהו מהשדה אבל ידע להיות קבוצתי ולא לכפות כלום. לא שחקן שבהכרח היית בוחר להרכיב פרנצ’ייז סביבו, אבל בהחלט שחקן מוביל, ובקצב הזה עם העליונות היחסית של בוסטון במזרח הוא יהיה מפלצת פלייאוף.
לא פחות חשובים היו דרק השקט ווייט ובעיקר הולידיי, עם הקשיחות ההגנתית שבראייה לאחור הגחיך את המהלך של מילווקי להביא אחד טוב ומבטיח ככל שיהיה (לילארד) ולוותר על ההגנה במהלך ש(אולי) מגביר את הווירטואוזיות אבל משאיר את יאניס לבד בהגנה, כשהוא כבר לא המפלצת הבריאה מעונת האליפות. כולם תהו מה יעשה השינוי שדחק החוצה את השחקן ההגנתי של העונה סמארט, אבל הכימיה עבדה מצויין.
גם הלאטבי היה טוב מאוד, במיוחד במשחק 1, שהתחיל את המומנטום.
יש כאן גם פוטנציאל לשושלת, כי אני לא רואה את היריבה במזרח שתקשה על בוסטון (אולי ניקס בריאה? מילווקי עם יאניס מתפקד ולילארד לא פצוע? אינדיאנה?) ובמערב הפרוע מי שתיקח כנראה שתשפוך לאגר, אבל בעוד שנה כנראה אצחק על זה, כי כשבדקתי כמה פעמים בהסטוריה בוסטון לקחה לפחות שתי אליפויות ברצף גיליתי שזה קרה רק פעם אחת למועדון המעוטר ביותר (אם כי איזה רצף), לעומת הלייקרס למשל (חמישה רצפים)
2 לייקים
אליפות ראויה, MVP ראוי ביותר (וחרא בן אדם ששופך עלינו הישראלים את בורותו).
היופי שהם משחקים קבוצתי, אין פה משחקי לברון של 50 נקודות, אין בו צמד שיכול לבד, הקבוצתיות ניצחה פה וזה לא טריוויאלי בכלל בליגת ה NBA.
בכלל, כיף לראות קבוצת הגנה שגם שילבה נתונים היסטוריים בהצקפה בעונה הסדירה. אם היא לא הייתה זוכה זה היה עוול ספורטיבי. ההפסד במשחק הרביעי היה כדי להניף מול הקהל הביתי, אם הייתי צריך להמר בסדרה כזו בוסטון מנצחת 10/10 במפגשים מולם, הרבה יותר עמוקים, הרבה יותר כשרוניים, הרבה יותר מאומנים.
ומילה לשחקן ענק שכל כך מגיע ואין אחד חובב כדורסל שלא שמח בשבילו, אל פאקינג הורפורד - אם יש מגיע.
לייק 1
אכן אני מסכים לגביו- שחקן גדול, סופר דומיננטי בימיו באטלנטה ועם הגעת הלטבי היה אמור להיות מחליף, כאשר בפלייאוף הנוכחי הוא פתח למיטב זכרוני כמעט בכל המשחקים, ושיחק גם הרבה דקות, ובהחלט היה חשוב בזכיה. מצד שני זה הזכיר לי את אחותו עם הזבל הפרו פלסטיני שהרבתה לפלוט (ואנחנו נחשפנו כנראה “בזכות” היותה אחותו)
2 לייקים
הסתיימה העונה ועכשיו יש זמן לכולם להתפנות לדברים אחרים.
עוד במהלך הפלייאוף עלו טענות של בכירים לשעבר בליגה על פיברוק סטטיסטיקות בעיקר בשנות ה-80 וה-90 שבעיקר התייחסו למספרי האסיסטים של ג׳ון סטוקטון.
עכשיו עלתה כתבת תחקיר חדשה שמדברת על הנתונים ההגנתיים של מייקל ג׳ורדן כשזכה בשחקן ההגנה של השנה.
בכתבה מדברים בעיקר על נושא של משחקי הבית שבהם הכוכבים זכו לכל benefit of the doubt ולפעמים גם זכו לסטטיסטיקות של חברים לקבוצה שלהם.
בכתבה מוצגים ההבדלים (ההזויים) בחסימות וחטיפות של ג׳ורדן במשחקי הבית והחוץ באותה עונה. כשבבית הוא רושם יותר מפי 2 בממוצעים.
בנימה אישית, לא אמור להפתיע שהליגה שיחקה במספרים של הכוכבים לטובה, דייוויד סטרן לא פראייר וניצל את זה להרבה שיאים. אני בטוח שגם מה שהלך בתקופת ווילט מערב הרבה שטויות. היום זה לא יכול לקרות עם כל העיניים והאנליסטים שיושבים על משחקים, וקצת מצער שיש שיאים שלא נראה נשברים כי התפרעו בעבר עם השקרים.
הכתבה(המאוד מעמיקה ועניינית): A closer look at Michael Jordan's 1988 DPOY award raises questions about its validity. Has LeBron James been chasing a ghost? - Yahoo Sports
3 לייקים
לא ידעתי עד כמה התופעה הייתה משמעותית, אבל כן ידעתי שהקבוצה הביתית אחראית למנות את סופר הסטטיסטיקה.
אני בצד של ג’ורדן בכל ויכוח על מיהו העז, אבל אלו לא רק נורות אדומות אלא אזעקות, ברור שאין הגיון סטטיסטי לפער כה עצום בין משחק בית למשחק חוץ. עצם העובדה שהפערים הלכו והתפוגגו עם כניסת האינטרנט והמעקב ההדוק יותר מלמד שאכן הייתה הטיה, גם בלי שאותו לטבי יספור סטטיסטיקה במשחקים.
תראו למשל את היתרון הענקי של סטוקטון באסיסטים, למשל כמה עונות יש לו של מעל 1000 (7), וכמה יש לכל יתר השחקנים (כולל מג’יק ועוד כמה מוסרים דגולים) (רק 2), וכמובן רובם משנות ה- 80 כדי לשים את השיא שלו בזרקור מתאים. אגב הוא גם שיאן סך החטיפות בפער לא עביר, לברון למשל יצטרך לשחק בכושר הנוכחי עוד 10 שנים כדי להשיג אותו. מצד שני סטוקטון כמעט ולא החמיץ משחק כל הקריירה, חוץ מעונה עחת עם פציעה משמעותית בה שיחק כ- 60 משחקים “בלבד”, והוא שיחק 18 עונות!
3 לייקים
ג’י ג’י רדיק מונה למאמן הלייקרס.
מה?!?!
לגמרי בגלל הפודקאסט המצוין שלו. מעניין אם יעשה הנרי או יהיה אשכרה טוב.