רלוונטי מאוד. כרגע התוצאות לא חשובות, ומה שחשוב זה לקדם את השחקנים שאנחנו בונים עליהם, להבין על מי ניתן לבנות ועל מי לא, ליצור שלד איכותי קדימה. את הדברים האלה אנצ’לוטי עושה. מיליטאו הפך תחתיו לאחד הבלמים הטובים בעולם, קמא עם התקדמות משמעותית, פדה הפך מעוד שחקן טוב לשחקן וורלד קלאס בחצי העונה הקודמת, וכמובן ההתקדמות של ויני ורודריגו. העונה אנחנו רואים התקדמות של ברהים, וזה עוד לפני שמדברים על ג’וד.
אז נכון, התוצאות תחתיו לא משהו. הכדורגל החופשי שלו רחוק מהכדורגל המודרני, ואנחנו נפסיד נקודות פה ושם בגללו, אבל זה הטריידאוף שעשינו כשבחרנו אותו. אתה לא קונה פרארי לסחוב רהיטים, ואתה לא קונה ואן כדי לנצח במירוץ. כרגע אנחנו צריכים לסחוב רהיטים ובשביל זה יש את אנצ’לוטי. כשיגיע המועד, הקבוצה תהיה בשלה ובשיאה, יהיה מאמן אחר שיותר מתאים לקחת את הקבוצה למקסימום ויוציא מסגל השחקנים את הכדורגל הטוב ביותר שהם יכולים לשחק. עד אז, אנחנו בתהליך, ולפעמים בתהליך אנחנו לא ניקח אליפות גם מול קבוצות בינוניות. לטווח הארוך זה ישתלם.
וכל פעם אתה חוזר למשחק מול סיטי. הוא כואב גם לי, אבל זה היה צפוי. סיטי הייתה קבוצה שבשיאה אחרי שנים של ריפיינמנט, אנחנו היינו בדיוק בקצה השני. הרבה שומן עודף בדמות מריאנו והזאר למשל, אפילו בנזמה כבר לא פגע, הקישור היה עייף והיה צריך שינוי, בטח אחרי שפדה וטשואמני לא חזרו אחרי המונדיאל. היינו בנקודת המינימום של הסייקל באותה תקופה, כשסיטי הגיעה עם מאמן על והקבוצה הטובה בעולם. שנה לפני כן היו ניסים, אבל לא כל יום פורים. נראינו זוועה כי היינו זוועה, אבל זה חלק מהמחיר שאנחנו שילמנו ועדיין משלמים על בניה מחושבת ואיטית.