עם כל הצער והכאב שלי כאוהד ארגנטינה, אני גם קצת מאושר בשביל השחקנים שלנו. יש שם המון מלחמות פרטיות של שחקנים שזכו בתהילת עולם.
הראשון זה גאבי ללא ספק. נכון, הוא רק שיחק במשחק הראשון ומאז לא ראה דשא, אבל הניצחון שלו היה בכך שחזר משנתיים של פציעות קשות, נכנס לסגל וזכה להניף את הגביע הכי גדול של המשחק. מהרגע שראיתי את הוידאו של החגיגה שלו כשהשם שלו הוקרא בזימון השחקנים, חלמתי בשבילו שיניף את הגביע הזה. אחלה חומר לטראש הבא נגד ויניסיוס, וכמובן לסתום פיות של מבקרים.
השחקן הבא זה קובארסי. הרבה חכמולוגים חושבים שהילד בן ה19 רגיל, וכמה פרופסורים מהצד השני של הפורום חשבו שהוא ״מטרה קלה״ לביקורת וכמובן ניסו לגמד אותו ולהגיד שבלי ברצלונה הוא לא לא כזה שחקן. מה שאני אוהב זה שתמיד העתיד סותם להם את הפה. טורניר על לבלם שלנו, ואני מקווה שגם פה בפורום יבינו מה יש לנו ביד ויאמינו בו.
נקודת האור שלי במשחק הכל כך מצ׳עמם הזה ש״זכינו״ לראות (אשכרה הצליח להתחרות בגמר של מילאן-יובה על מי יותר מצ׳עמם), זה הכניסה של אריק לסוף המשחק.
ממש צהלתי וקראתי קריאות שמחה בקול - ״יש!! אריק גארסיה עולה לשחק בגמר המונדיאל״.
אני יודע שהוא לא השפיע על המשחק, אני יודע שהוא לא שיחק כל המונדיאל, אני יודע שהוא לא פתח בהרכב. חילוף שמרני של סוף המשחק, אבל בשבילי זו הייתה ההזדמנות לתת אפשרות לשחקן נשמה שאני כל כך אוהב להגיד בעתיד - שיחקתי בגמר המונדיאל. אשרינו שזכינו לאהוב שחקנים כמו אריק.
לגבי פראן - בחיי שזה חייב להיות בדיחה אלוהית שכזו על חשבוננו. האיש הכי הפכפך בקבוצה. משחק אחד כריש ומשחק אחר כספיון…
אני שמח בשבילו, שמח ששוב שחקן בארסה מבקיע את גול הניצחון בגמר, שמח שאולי זה יעלה את הערך שלו בשוק לקראת המכירה המסתמנת, והכי הרבה אני שמח עבור האדם המיוחד הזה שקוראים לו פראן טורס. צנוע, עובד, נותן מה שיש לו.
יש לי כמה בדיחות שאלוהים משתתף בהן ויוצא מצחיק בקטע טוב על בני האדם. אני חושב שפראן הוא מין בדיחה כזו של אלוהים שבאה להטריל אותנו. אין לי הסבר אחר לזה.
שתדעו שאני ממש שמח בשביל פראן.
הוא לא הכי טוב, לא הכי נוצץ, לא הכי כובש (תרתי משמע), לא הכי רואה טוב מול השער. אבל הוא לא מוותר אף פעם, והוא יודע לנשוך שפתיים, לעלות מהספסל, ולתת את הכל בכל רגע שיקראו לו.
מגיע לו.
נ.ב. אתמול, בפתיחת המשחק, אמרתי שזה ייגמר עם שער ניצחון של הכריש. ויש לי עדים. אז קדימה, להפנות את החיצים אליי.
אבל קובארסי…פשוט ליגה אחרת. של רמה, של עקביות, של מחמאות שמגיעות לו.
איזה טורניר אדיר לילד הזה, שהאכיל אותי בטורניר מלא קובאים. שיטת המשחק של פליק עושה לו עוול, והוא עדיין יצטרך לידו בלם ותיק בשנה-שנתיים הקרובות (לאפורט?). אבל איזו מפלצת הגנה גדלה לנו, והוא רק בן 19!
אגב 1 שחקנינו בנבחרת, תעשו לעצמכם טובה ואל תיכנסו אפילו לא בטעות לתגובות לפוסטים של בארסה מאניה שמזכירים את שחקני ספרד. קללות לקובארסי איך הוא העז לחסום את השוויון, קללות לפראן איך הוא העז להבקיע ולמנוע ממסי גביע, רפש טהור של ילדים קטנים אוהדי מסי שלא ראויים בכלל להיקרא אוהדי בארסה. זהו, אין פואנטה, פרקתי תסכול על אנשים שמכנים את עצמם “אוהדי בארסה” ולא ראויים לצפות אפילו בדקה אחת נוספת של הקבוצה שלנו.
אגב 2 שחקנינו בנבחרות, יאללה חלאס עם כדורגל הנבחרות המשמים הזה, התגעגעתי בטירוף לפליק והחבר’ה שאף פעם לא משעמם איתם. מתי חוזרים כבר?!
נכנסתי לראות (באשמתך), ושמע, זה הזוי…מאחלים שלל אסונות וקללות לשחקני ברצלונה רק כי העזו לכבוש/למנוע כיבוש מנבחרת של שחקן, שספק אם המגיבים שם בכלל ראו יותר מ-1-2 עונות שלו בברצלונה.
קוברסי נתן טורניר חלומי וזכה לכל השבחים בצדק.
אני רוצה לציין את אולמו. היה מדהים , תרם המון גם להגנה להפתעת כולם. הסיבובים וההברקות שלו גרמו להרבה מצבים לזכות הנבחרת.
לדעתי הוא יכול לשחק ככה גם בבארסה, רק ששם יש לו מתחרה רציני יותר מפאביאן רואיז האפור.
צרות של עשירים יש לנו בעמדה הזאת.
הוא לא יכול לשחק בבארסה ככה, כי בבארסה משחקים הרבה הרבה הרבה יותר מהר. והוא איטי במחשבה או בביצוע (או גם וגם). אין באמור כלום על הטכניקה ועל היכולת של הדריבל שלו. כשרוני מאוד פחות מתאים לנו.
אנחנו עדיין מדברים על אולמו?
כן, הוא לא ספרינטר ולא מהיר, מה חדש. לא הפריע לו להצטיין במונדיאל. כל אגדות הקישור שלנו לא היו מהירים וספרינטרים, כמו גם רודרי, מודריץ’, ברנארדו ורבים אחרים .
אני טוען שטכניקה , ראיית משחק, החלטות נכונות , וגם הקרבה בהגנה שהוא הפגין במונדיאל, צריכות לבוא לידי ביטוי גם בבארסה. למרות שבארסה משחקת בסגנון אחר.
אם יבוא חלוץ טופ, יהיה לאולמו אפילו יותר קל. עוד אופציית מסירה סמקום אוירזאבל שהתחבא איפשהו בכל שלבי הנוקאאוט.
הבעיה האמיתית של אולמו היא פרמין, שלא פחות טוב ממנו בשיא, ומשחק בסגנון קצת שונה. פליק יכול להחליט לפי היריבה, לפי פציעות, לפי עומס.
בנבחרת אולמו שיחק הרבה יותר נמוך והרשים. בסנאריו כזה הוא יכול לשחק מאחורי פרמין/ראפיניה. מצד שני, בנבחרת יש לו את רודרי כפיבוט בודד שלא צריך עזרה מאף אחד. אצלנו הוא בעצם יהיה חלק מסוג של דאבל פיבוט
לפי טראנספרמרקט, פאו קובארסי כבש את פסגת הבלמים בערך השווי. 100 מיליון יורו.
מונדיאל מדהים של הילד. עוד שחקן שמוכיח כמה אסור להתרכז בכושר זמני, אלא באיכויות משחק.
ברירת מחדל? לא ולא.
מדהים שלאמין ימאל השלים את הדאבל עם ספרד בגיל 19. בזמן ששחקנים גדולים אחרים מושכים מאוחר עד סוף שנות ה-30 ותחילת ה-40 בשביל להשלים את האתגר.
מצד שני, אף אחד לא ירוץ לקרוא לו אחד מגדולי השחקנים בכל הזמנים וזה נותן לנו צד שני מעניין למטבע הזה.
הקונטקסט זה תמיד הדבר הכי חשוב.
