קח דוגמה: מנור סולומון היה קרוב להגיע לליגה הספרדית. 3 קבוצות התעניינו בו, אבל אף אחת לא היתה מוכנה לשים את הכסף מידי. ככה זה נפל. יכול להיות שבקיץ הן היו יכולות להתחייב לרכישה הזאת.
לא שאני נגד השאלה + רכישה, זו מדיניות הרבה יותר טובה מלרכוש שחקנים ולהיתקע איתם.
אז מה שאני אומר על מונצ’י, זה שהוא משנה מדיניות. הוא ימשיך להביא מציאות, אבל הוא ינסה להעלות רמה ולהביא גם שחקנים יותר מוכחים. זה לא התאפשר בקיצים האחרונים, הפעם זה אולי יתאפשר כי כלכלית הקבוצות השתדרגו.
אני אסביר לגבי אתלטיקו: ככה זה כשהמנהל המקצועי עובד בשביל המאמן, והפרויקט הספורטיבי הוא של המאמן ולא של המנהל המקצועי.
כל כך הרבה רכישות כושלות היו באתלטיקו בשנים האחרונות ובכל כך הרבה כסף. איזה מועדון שפוי יביא לקדנציה שנייה את דייגו קוסטה ב-60 מיליון?
במשך תקופה ארוכה לאתלטיקו לא היה מגן ימני מחליף לטריפייר. ורסאלקו לא היה כשיר או מתאים בכלל, לא ידע איך לשלב אותו. איך זה הגיוני שלודי רק באמצע העונה הנוכחית נוסה כמגן קיצוני במערך 3 בלמים? זה אבסורד.
וגם מה שאמרת לגבי תקרת השכר, זה אומר שהמועדון יצטרך לבנות מחדש את הסגל, אבל כרגע הוא מוגבל כי יש שחקנים עם חוזה שמן אבל לא רצויים.
שלא נדבר על חוסר האמונה בשחקני האקדמיה. ככה זה כשהקבוצה הבוגרת לא מסונכרנת עם כל המועדון. יש שם שחקנים טובים אבל אף אחד לא מתאים לסגנון של צ’ולו, אלא לקבוצות אחרות בליגה.
הדבר הכי טוב שאתטליקו וסימואנה יכולים לעשות זה להפריד כוחות.
סימואנה נמצא שם כבר 11 עונות, הוא עשה שם דברים מדהימים. אבל מאמצע העונה הקודמת הקבוצה נמצאת בירידה מתמדת וניתן לראות את זה בצורה מדהימה בליגה כיום.
ההגנה שזה היה הדבר הכי חזק באתטליקו הוא כבר לא מה שהיה פעם, אין טעם לדבר על התקפה כיוון שסימואנה לא הצליח לעשות את זה בצורה טובה.
על מאיורקה אין לי רחמים, על לבאנטה כן. אחת הקבוצות הכי חיוביות בליגה והיא בכל זאת עומדת לרדת ליגה, אני עדיין מקווה לנס.
ביום חמישי ארצה שריאל תפסיד להם, עד כדי כך אני מחזיק להם אצבעות.
מזמן לא היה לנו כאן ויכוחי סרק של מסי נגד רונאלדו, אז לזכר הימים הטובים ובתקווה לימים יפים שעוד יגיעו, יש לי שאלה בשבילכם: רודריגו vs אנסו פאטי. מי עדיף?
הבעיה היחידה שלו זה כשירות רפואית. שזה בעיה קריטית אבל אם הוא יצליח לצאת מזה, אני חושב שהוא כבר הוכיח שהוא שחקן אדיר. מעבר לפוטניצאל. וזה באמת בלי קשר לרודירגו כי אני בשנים האחרונות כבר לא צופה כמעט במשחקים של ריאל. אז אין לי מושג באמת מי יותר טוב. ובכלל ההשואות האלו לא באמת כבר מענינות אותי (ראו ההשואה בין פודן לפדרי)
בגלל זה אני מדגיש את המצב הרפואי שלו. זה הכל תלוי בזה. אני גם לצערי פסימי פה. לדעתי המצב הרפואי שלו יעצור אותו.
מה שנדרש זה יותר יציבות במצב הרפואי שלו. שזה נקודה קריטית. הוא כבר כבש מספיק שערים כולל נגד קבוצות חזקות ושערים חשובים כדי שהוא יהיה יותר “מסתם שחקן עם פוטנציאל”.
לצורך העניין בשבילי “שחקן עם פוטנציאל” זה כמו פבלו טורה. פאטי כבר מעבר לזה.
אני מאוד פסימי כי לצערי הוא פציע מידי.
אני לא נכנס להשוואה מול רודריגו כי אין לי איך לשפוט את זה.
אני לא חושב שיש פה תשובה חד משמעית. רודריגו של השבועות האחרונים הוא הטופ של הטופ. מבחינתי שניהם חייבים להוכיח את עצמם במבחן הזמן, פאטי עם הכשירות ורודריגו לשמור על היכולת הגבוהה לאורך חודשים. מבחינת היכולת שהם מפגינים, שניהם מהירים טכניים ועם סיומת קטלנית. לשניהם יש תנועה טובה וחוש לשערים.
אני חושב שהם פחות או יותר באותה הרמה. פאטי קריטי יותר לברצלונה מאשר רודריגו עבור ריאל מדריד. עם זאת התרומה של רודריגו עבור מדריד לאחרונה הייתה מכרעת במיוחד. כמובן שאני שופט את שניהם כאשר פאטי כשיר וביכולת טובה ורודריגו של השבועות האחרונים, ולא בגרסאות שלהם באמצע העונה שרודריגו היה פרווה ופאטי בביה"ח.
בלי להכנס לדיון למי יש יותר גדול, אתה לא משווה תפוחים לתפוחים.
פאטי לא עקבי מבחינה בריאותית, אבל מבחינת הכיבושים הוא מאוד כן. בינתיים כל הסימנים שיש לנו מעידים שהוא שווה הרבה גולים בהנתן שהוא כשיר. בעונה הראשונה שלו בבוגרים, לפני הפציעות, הוא גם כבש לא מעט גולים ולא הראה תנודתיות ביכולת.
אם הוא יצליח להתגבר על הפציעות אז נוכל לגלות אם הוא יכול לשמוא לאורך זמן גם על היכולת הגבוה.
לא ראיתי דקה אחת של רודריגו ומבחינתי הוא גם יכול להיות מסי הבא אם זה מה שאתה אומר שהוא. אבל לשפוט אותו רק לפי השבועות האחרונים וכך להשוות לפאטי זו בהכרח לא השוואה מעניינת בעיניי. זה לא תפוחים לתפוחים.
אני מסכים לחלוטין שלא ככה צריך להשוות. אבל בהנחה סבירה שרודריגו עובר שדרוג ביכולת ולא סתם תפס תקופה טובה, ושפאטי שם את הפציעות מאחריו, אני בוחן אותם במצב הנתון.
השדרוג הגדול של רודריגו בעיניי נובע מהביטחון שהוא תפס. נראה שבמהלך העונה הוא חיפש לשחק על בטוח ולעשות פעולות סולידיות, היום הוא יותר חוצפן. הוא נכנס לרחבה ומחפש את השער. מדובר בשחקן שהיה לו עד ממש לאחרונה שעא ליגה בודד, והשער מול צ’לסי פתח אצלו משהו, ומאז הוא לא מפסיק להפציץ. אם השינוי בעיקר מנטלי, אפשר להניח שזה יותר מסתם תקופה טובה, בטח אחרי שגילה כמה ווינר הוא יכול להיות במשחק האחרון.
יכולת תמיד הייתה לו, הוא פחד להשתמש בה. אני לפחות קראתי לו פרווה כי הוא אף פעם לא ניסה לעשות כלום. עכשיו הוא מנסה ומשתמש ביכולת הזאת.
לגבי פאטי אין שום דבר שאני יכול לומר “הפציעות מאחריו”. אבל מה שכן, הילד הזה יודע לחזור מפציעות. אתמול ראינו אותו ברבע שעה עושה יותר מכל שחקני ההתקפה שלכם ביחד. התנועה שלו גאונית בעיניי. כאילו מישהו שולט עליו עם שלט פלייסטיישן. בעיקר אחרי שסירב לניתוח בניגוד להמלצת הרופאים אי אפשר לדעת כמה זמן הוא יחזיק מעמד, אבל בין פציעה לפציעה הוא בהחלט שחקן גדול. השאלה היא כמה הוא יוכל להתקדם בצורה כזאת ועד כמה הוא יוכל לסבול את הפציעות פיזית ומנטלית.
ואגב, לא ויכוח למי יש יותר גדול. סתם מדברים כדורגל ומתדיינים על שחקנים שאנחנו אוהבים.
לדעתי שניהם דומים מאוד בסט היכולות שלהם, רודריגו פרץ מאוחר כי כבר יש לנו את וניסיוס בתפקיד שרודריגו היה אמור למלא,גם מבחינת העמדה וגם מבחינת ילד הפלא שנותן את הפריצה.
כאמור רודריגו ופאטי מאוד דומים, שניהם קטלניים ברחבה עם יכולת סיום מאוד גבוה וקרח בורידים. לדעתי שניהם אולי יותר חלוצים מקיצונים ואולי בעתיד כן ישחקו כחלוצים.
כרגע לרודריגו יש יתרון בגלל הפציעות של פאטי.
