“אתם אפסים. אתם לא מסוגלים לנצח משחק חוץ, ואפילו לא להוציא תיקו. לכן, תכנית המשחק שלנו היא להפסיד. אנחנו עולים למגרש כדי להפסיד, ואני אתפלל מהספסל שזה יגמר רק ב2-0 שישלח אותנו לשלב הבא”
את המשפט הנ"ל וואלורדה לא הוציא מהפה, אבל הוא אמר אותו לשחקנים. הוא אמר אותו בבחירת ההרכב, הוא אמר אותו בשיטת המשחק, הוא אמר אותו בהלך הרוח שלו.
וואלורדה הוא לוזר. זה הבן אדם. איך אמר ההוא מווינט? אתה יכול להוציא את הבן אדם מבילבאו, אבל אתה לא יכול להוציא את בילבאו מהמאמן. ואכן בילבאו לא תלך עם יתרון לאנפילד ותנסה לנצח, אלא תתפלל לאלילת המזל להפסיד בהפרש הנכון.
הבעיה היא שאנחנו לא בילבאו. אנחנו ברצלונה.
לפני 5 ימים כתבתי פה ש"אם לא נעלה לדשא באנפילד במטרה להתחיל מחדש עם 0-0, ולנסות לנצח את המשחק הזה כמו כל משחק אחר, אנחנו נמצא את עצמנו בבית שוב" והדבר שהכי קיוויתי בעולם זה שאני אטעה. אני שונא להיות צודק בענייני בארסה, כי אני כמעט תמיד פסימי ואם אני צודק זה אומר שאכלנו אותה.
לפני כמה ימים חבר התחיל לדבר איתי על לטוס למדריד לגמר. אמרתי לו שידבר איתי אחרי התוצאות של החצי. הוא לא הבין למה משנה לי אם אייאקס או טוטנהאם יהיו בגמר. הייתי צריך להסביר לו שאנחנו עוד רחוקים. הוא לא האמין. היום אחרי המשחק הוא רשם לי “אולי שנה הבאה”. מי עוד יכול להאמין חוץ מאיתנו?
ההתרחקות מהערכים של קרויף הוכיחה את עצמה ככישלון מוחלט, ואני מקלל את הרגע שבו מסי החליט לעשות דווקא לאנריקה, להביא טרבל, ולהציל את הנחש עם המשקפיים.
וואלורדה סיים את הקריירה שלו. הוא צריך לקבל הודעה כבר מחר על הבוקר שבעונה הבאה מאמן אחר מגיע לקאמפ נואו. המאמן הזה צריך להיות קרויפיסטי. המאמן הזה צריך להיות אריק טן האח. המאמן הזה צריך לבנות את ברצלונה של העשור השלישי של המאה על קישור של דה יונג וארתור.
המאמן הזה צריך לשלוח את ראקיטיץ’ ביחד עם וואלורדה לחטאפה התורנית שתרצה אותם כדי לצאת מאנפילד רק עם 2 חתיכות ברשת.
