בעקבות כל סיכומי העשור, יצא לי ולחבר לעבור על כל מיני פספוסים מהעשור האחרון; החל מההחמצה של דמבלה, דרך גול האליפות הפסול מול אתלטיקו, ועד הפנדל ההוא מול צ’לסי.
עלה לי רעיון ליצור סקר ולשאול מהו פספוס העשור שלכם, או יותר מדויק - מה הרגע שהייתם משנים מהעשור האחרון אם הייתם יכולים? אבל אז הבנתי שאי אפשר ליצור סקר עם הוספת תשובות. אז בתגובות זה גם נחמד.
אני הייתי הולך על אחת ההדחות עם פפ. פספוסים עצומים לטעמי.
אם אני צריך לבחור רגע אחד אז כנראה פסילת השער של בויאן דקה 92 מול אינטר. זה היה הופך אותנו לראשונים שזוכים בליגת האלופות back to back וככל הנראה גם back to back to back.
סייג קטן: הייתי הולך על הפנדל של מסי מול צ’לסי, אם הייתי חושב שזה עלול להשאיר את פפ לעונה חמישית בברצלונה. אבל אני חושב שדי ברור שהוא היה עוזב בכל מקרה בתום העונה ההיא.
כנ"ל. עד היום פסילת השער הזו כואבת לי, בדיוק מהסיבות שציינת.
כל שאר הפספוסים פחות מעניינים.
דמבלה בחצי הגמר היה (אולי) מעלה אותנו, אבל זה לחלוטין היה שלא בצדק.
מסי היה מה שהטה את הכף עבורנו.
עבורם הייתה קבוצה נפלאה בכושר מטורף, עם חיסורים משמעותיים בהתקפה ועדיין הם הצליחו לקרוא אותנו ולהגיע לפנינו לכל מסירה שלנו. אני לא זוכר משחק שבו איבדנו את הכדור כל כך הרבה פעמים כמו חצאי הגמר (כן, גם זה בקאמפ נואו) מול ליברפול.
אז כן, לבי עם מסי ולא הייתי מתאכזב אם היינו עולים לגמר (וכנראה גם זוכים בגביע), אבל להגיד שזה שלא עלינו זה פספוס?..
לא…
לי לא.
היינו הקבוצה ששיחקה את המשחק הכי יפה שאפשר.
עזוב “הגיע או לא הגיע”, היינו השואו הכי מהנה שאפשר היה למצוא באותו זמן. לטעמי גם מאז לא הייתה קבוצה כל כך מהנה.
השליטה האבסולוטית בספרד ובאירופה עם מסי בשיאו… איזה פספוס זה היה. היה יכול להיות כל כך יפה להגיע לגמר שלוש שנים ברציפות.
וכן, MSN היו קטלניים בעונת הטרבל, אבל זה ממש לא היה השליטה המהממת והיפה שהייתה לנו אז בין 2008 ל 2013.
רק תחשוב על הקבוצה שכן לקחה ליגת האלופות שלוש פעמים ברציפות. מדריד בינונית שלא הצליחה לקחת אפילו דאבל באותו זמן, כשהיא פייבוריטית רק על רקע המסורת, עם רונאלדו מזדקן, ופיית מזל שמגיעה ברגע הנכון (מזל אמרנו?) ודופקת סנוקרת לשוער של ליברפול אחרי שהיא שוברת את היד של סאלח בגמר…
בזמנו חשבתי כמוך, ההדחות היו כואבות. במיוחד הפיספוס שלזכות בצמפיונס על אדמת האויב…
אבל בדיעבד, זכיתי לראות את הכדורגל הכי יפה והכי קבוצתי . מקבוצת כדורגל שיצא לי אי פעם לראות בימי חיי. שפפ הגיע אחרי לאמן את הקבוצה אחרי הפאסיו לשטן הלבן, כל מה שרציתי זה נקמה בקלאסיקו ואולי איזה אליפות אחת או שנים… מי ציפה שהמפלצת ההיא תגדל למימדים שהיא גדלה? בטח לא אני.
אתה רוצה להרגיש פיספוס? תרגיש את השנים האחרונות ואיך אנחנו מבזבזים אותם על בינוניות . זה פיספוס.
הפספוס של בארסה בצ’מפיונז הוא עקרוני. היא לא יכולה לזכות בו בלי להיות דומיננטית. זה סתם חבל, אבל זה תמה קבועה.
יש 3 כמעטים ששברו לי את הלב בחיים. מריאנו ריברה מול אריזונה ב01, איזה פספוס. קורט וורנר ולארי פיצג’ראלד 09, איזה טרגדיה. וסרחיו ראמוס המניאק ב2014 בליסבון. כל כך הגיע לאתלטיקו באותה שנה. איזה גורל אכזרי
בעשור האחרון קרו לא מעט דברים שמרגישים כפספוס, אבל כשאני חושב על מה נחשב הכי פספוס, אני מגיע ל-2 מסקנות: צ’לסי ואינטר.
הראשון היה ההגדרה למשחק בו אני לא יכול להאשים את השחקנים והמאמן. הכל הלך נכון, הכל היה בסדר, חוץ מהפיניש. בעיטות למשקוף, החטאת פנדל, כאילו היה רשום מלמעלה “אתם לא עולים”. אבל מה? עשינו הכל נכון.
אין מה לעשות, יש גם ימים כאלה.
הפספוס הכי גדול במקרה הזה, היה ספציפית בגלל שדווקא פרננדו טורס, ב"יכולת" שיא שלו בצ’לסי, הוא זה שנעץ את המסמר האחרון. זה על תקן ז’פרן.
השני הוא אינטר. אין איך לברוח מזה. בונקר שמבונקר, בוסקטס שמבוסקטס. אם יש “מגיע” בכדורגל, אז הגיע לנו לעלות.
אבל בניגוד למפגש מול צ’לסי, זה לא נבע רק מחוסר מזל, אלא גם מחוסר שיפוט. האירוע בו התקבלה החלטה על נגיעת יד שלא הייתה (ז"א, לא הייתה ראויה לשריקה), מה שגרם לפסילת שער הניצחון של קרקיץ’, היה כאב לב (בטח בשילוב עם הריצה של מוריניו והממטרות) חד וריגעי, כי כמו ששוסאקו אמר - לך תדע לאן זה היה מוביל. אולי היינו זוכים שנתיים רצוף, ואולי יותר.
מ-3 השנים הראשונות של פפ, 09/10 הייתה השנה הפחות “אהובה” (איזה מפונק אני, בחיי), רק בגלל ההשוואה לזו שלפניה ולזו שאחריה. אבל עם לפחות הגעה לגמר? אלוהים יודע לאן עוד היינו מגיעים.
מדריד הבינונית פירקה בין היתר את באיירן, ליברפול, פריז ויובה בריצה הזו, שלא לדבר על זה שהיא ניצחה כמעט כל קבוצה גדולה באירופה במהלכה. אותה מדריד הבינונית שברה שיא משחקים עם כיבוש ושיא נצחונות בצ’מפיונס, כשכריסטיאנו המזדקן שבר כל שיא הקשור לכיבוש שערים בדרך.
החזית הראשונה מבחינת פספוס תארים זה כמובן שני הפספוסים של פפ נגד אינטר וצ’לסי.
נגד אינטר זה היה כעס עצבים וקללות… נגד צ’לסי היה גם תסכול מאלת המזל שפשוט מנעה מהכדור להיכנס.
הרגע לפני המחצית ש(איך קראו לו…?) הקפיץ מזווית קשה מעל וואלדס לשער ומייד פספוס הפנדל של מסי בפתיחת המחצית השניה אמרו בעצם הכל…
החזית השניה היא בגזרת הרכש, וזה מתחיל כמובן עם המלך סמואל אטו. אלוהים יודע מה גרם לפפ לזאוק אותו אחרי עונה חלומית של 36 שערים והבנה והתאמה עיוורת לשיטת המשחק, ולהנחית את המגדלור השוודי שלא קשןר לשום דבר לשיטת הכדורגל שלנו. ולהוסיף על זה 40 מליון. לא מבין איך לעזאזל זה קרה.
רכש נוסף לדעתי לויס סוארז. האח של פפ הסוכן שלו, הפציץ באיאקס איזה 45-50 שערים, היה שחקן קו שמאל מטורף לפני שהפך לחלוץ 9 מושלם. הפרופיל היה מושלם, לא קרה.
הגזרה השלישית היא בפולטיקה, ונורא כואב לי שחאפורטה הפסיד לנחש הזה בבחירות האחרונות (?) ונתן למניוק הזה להמשיך לנהל את הקבוצה עם כל ערך אפשרי שהוא לא קרוייפסטה… שמישהו יציל אותנו מזה.
וכשריאל מנצחת משערים בנבדל אני לא מרחם בביקורת. מציע לך לקרוא את ההודעות שלי, אני לא חושב שיש שחקן אחד בסגל שלא הייתה לי ביקורת עליו.
תצפה שוב במשחקים ובתוצאות שלהם. לא חייבים 70% פויזשן וטיקי טקה מלכותי כדי לפרק קבוצה.
וואו, איזה שטות מוחלטת. אתה מבין שבאותה המידה אתה יכול לטעון שלקבל ציון 75 ו95 במבחן זה כמעט זהה? אתה מודה למשמעות של 25 אחוזים?
מה גם שהיו שני דאבלים, כי ב2014 ריאל לקחה את הגביע. ב16-17 הודחנו מהגביע על פקס, אם היינו לוקחים טרבל זה היה בסדר מבחינתך?
מצחיק שאתה רומז ליכולת כמדד החשוב לאיכות הקבוצה ועדיין מעניק משמעות גדולה לכמה תארים ריאל לקחה בעונה אחת. כאילו עדיף לקחת דאבל אחד על לשבור שיא היסטורי ולנצח כל קבוצה באירופה במשך שלוש עונות רצוף. כן בטח
אוהדי ברצלונה הם מאוד סובייקטיבים כלפיי ריאל מדריד (ולהפך). יש להם זכות בפורום שלהם להוציא קיטור ורעל על היישות השנואה ביותר עליהם בלי לבאס אותם עם אמיתות ופרופורציות
בנוגע לדאבלים, בארסה מקבלת המון כבוד וקרדיט על 100 אליפויות בעשור האחרון בלי סייג על כך שהם לוו “רק” בשתי אליפויות אירופה. כך גם צריך להיות להיפך, במיוחד שזכייה בצ’מפיונס היא באופן כללי נדירה יותר מאליפות. ריאל מדריד של העשור החולף היא במקום החמישי בכל הזמנים בכמות הזכיות.
