ענו לך יותר מפעם למה אנחנו כועסים עליו אבל אתה לא מקשיב. רק בא עם הציניות שלך.
למה אתה מאכיל טרולים? תתעלם.
4 לייקים
מקדמת צעירים אבל לא קיבל דקה עד עכשיו. ובסגל רק פעמיים. הוא בליפציג מסיבה אחת ואני עוקב אחרי זה מספיק בשביל לדעת. הסוכנים שלו מקורבים לקבוצה הזו ומקבלים ממנה בונוס חתימה שמן.
שירקב שם מבחינתי.
ודרך אגב דניאל לוי מבחינתי נשיא קבוצה מצוין. הוא פשוט לא מוכן להיות הפראיר של ריאל ברצלונה (שהיא הייתה גדולה) ויוניטד. למה שהוא “יכשיר” שחקנים בשבילנו? ובשביל פלורנטינו? כל הכבוד לו שהוא מכריח שחקנים לעמוד בחוזה שלהם. אחרי שמסבירים לי כל הזמן “שקבוצה חייבת לקיים חוזה עם מאמן או שחקן” אז הוא מזכיר לכולם שזה דו צדדי. הלוואי שכל נשיא בכל קבוצה באירופה היה מתנהג כמוהו.
לייק 1
כשאין לך משהו ענייני לענות…תמשיך לאחל לשחקנים לשבור רגליים, זה עדיף.
לא ענו לי, כתבתם שהקבוצה נתנה לו במה וקידמה אותו, כאילו ברצלונה זה ארגון צדקה שמקדמת שחקנים מטוב לב ותרומה לקהילה, קידמו אותו כי חשבו שזה משתלם להם מקצועית וכספית, רק בגלל זה קידמו אותו, אם היו חושבים שהוא לא שווה את ההשקעה לא היו משאירים אותו דקה, אז מותר לברצלונה להתייחס לשחקנים כאילו הם נכסים ואסור לשחקן לנסות למקסם את הרווח שהוא עושה מהקריירה שלו?
או שאתם באמת מאמינים בסנטה ובזה שלמועדון יש משתלה ושמדובר ב"יותר ממועדון" או איך שהסלוגן ההוא אמר אז?
2 לייקים
אני מזמין לפה את ניסים חליבה מהפייסבוק אז תהיו ילדים טובים 
לייק 1
אני מאמין שאם שחקן כמו מוריבה רוצה לעזוב, אחרי הבמה שהוא קיבל ואחרי הדברים שהוא דרש כדי להישאר (בטח במצבנו הנוכחי) - אין טעם להחזיק אותו, וגם אין טעם להחזיק ממנו. לשלוח לו מייל גנרי עם “בהצלחה”, ולהחליף את השם על הלוקר.
שמח שהלך, ושמח שעשינו מהליכתו כמה שקלים.
מותר לו? ברור. האם אנחנו חייבים לאהוב את זה? זה משהו אחר לגמרי.
וחוץ מזה, אם לא נתייחס רגשית לשחקנים, בטח כאלו שגדלו במועדון - מה כבר נשאר לנו?
הדבר היחיד שיותר מהמועדון כרגע, זה סרג’י רוברטו.
6 לייקים
לא עקבתי אחריו שם, דיברתי כללית על לייפציג.
אמרתי שאני מסכים איתך שהוא הלך לשם בגלל הכסף אחי.
ובנוגע לדניאל לוי, אין בנאדם שיותר מסכים ממני על זה, אתה יכול לחפש תגובות שלי בעבר עליו ספציפית ועל מחוייבות של שחקן וקבוצה לחוזה באופן כללי. רק אמרתי שלשחקן צעיר שלא רואה את עצמו נותן את השנים הכי יפות שלו למועדונים בסדר גודל הזה, זה עשוי להוות שיקול בעלים שלא ישחרר אותך ב"קלות".
איזה מלך! באמת נפלא לשמוע אותו מדבר כך ואני מאמין לו…
3 לייקים
WTF
משטרה בצרפת חושדת שאבידל קשור בתקיפה של השחקנית של פסז.
איזה כיף לקרוא את זה!!!
רד בול ליפציג רוצה כבר להיפטר ממוריבה .
4 לייקים
קוטיניו כופה 2-2 מול יונייטד ומחלץ לקבוצתו החדשה נקודה ראשונה.
לייק 1
בהקשר הזה חייבים למען הדיוק המירבי לכתוב “ג’רארד וקוטיניו כופים 2-2 על היונייטד”
טוב מאוד שהוא כבש, בטח בבכורה.
טוב לו, וטוב לנו.
6 לייקים
הוא התחיל גם בבאיירן טוב אבל אחרי זה נחלש. מקווה שהפעם זה שונה. אנחנו זקוקים לסעיף שלו.
שהיה לו בהצלחה. לא מבין מה קרה איתו. הכישלון שלו אצלנו היה יותר מידי חד.
לייק 1
ויקטור ואלדס, השוער הספרדי הטוב בהיסטוריה, חגג 40. פאק אני מאמין מרגיש זקן.
אפילו אמא שלו לא הייתה מסכימה על זה
5 לייקים
האללללו!! בלי לערב הורים! (חוץ מאמהות של שופטים, שזה עניין מקצועי כמובן 
)
2 לייקים
הוא שינה את המשחק חביבי. לא בגלל שהוא היה שוער כזה טוב, אלא בגלל משחק הרגל שלו.
הקבוצה ההסטורית שהוא לקח בה חלק שינתה את המשחק, בזה אין ספק.
נכון המשפט של המשורר הדגול ד. מדלי לעניין זה: ״הוא נקלע לסיטואציה״.
לייק 1
לא שאני מסכים איתך, אבל…
קחו את זה ותעשו עם זה מה שאתם רוצים. לטעמי שווה קריאה…
בקיץ 2008, ויקטור ואלדס מצא את עצמו במשרד של פפ גווארדיולה בקאמפ נואו. זו הייתה השיחה הראשונה בין השניים מאז מספר 4 מונה למאמן ברצלונה והיה לו מסר חשוב להעביר לשוער שלו:
“היה לו לוח טקטי עם שני מגנטים קטנים”, סיפר ואלדס, שזוכר את היום ההוא מצוין, בסרט “Take the Ball, Pass the Ball”, “המגנטים היו משני הצדדים של השער שלי, ממש מחוץ לרחבה, והוא שאל אותי: ‘אתה יודע איזה שחקנים השניים האלה מייצגים?’”.
ואלדס השיב בשלילה לשאלת מאמנו, אותו כינה “המיסטר”, ואז הגיעה התשובה: “אלה הבלמים שלך”. “לא היה לי מושג על מה הוא מדבר, זה נשמע לי כמו סינית”, הודה השוער, “ואז הוא אמר: ‘כשאתה מקבל את הכדור, שם אני רוצה שהם (הבלמים) יהיו’. חשבתי שהוא משוגע, ואז הוא הסביר: ‘אתה תמסור להם ומשם נבנה את ההתקפה’”.
בשלב ההוא ואלדס לא הבין לגמרי מה פפ רוצה מהחיים שלו. “עדיין חשבתי שהוא משוגע לגמרי, אבל בגלל שגם אני קצת משוגע בעצמי, זרמתי איתו”, הוא נזכר, “אבל אמרתי לו שהבלמים יצטרכו להיות אמיצים ולרצות את הכדור. ואז הוא אמר: ‘אל תדאג, זו העבודה שלי, אני אדאג שהם ירצו את הכדור’. ככה הכל התחיל”.
עם הזמן, המגנטים האלה הפכו לקרלס פויול, ג’רארד פיקה ורפא מארקס, אבל ואלדס – אחד עם שריטה לא קטנה – היה המפתח בשינוי הסגנון של בארסה. אחרי הכל, הוא היה השוער. התחנה הראשונה בהנעת הכדור. פפ גרם לו להאמין ברעיון שלו, ועם משחק רגל ברמה גבוהה ואחד על אחד מצוין, הוא היה השוער המושלם. לבארסה.
היום אחד השוערים הכי מעוטרים בכדורגל העולמי, כנראה שגם אחד הפחות מוערכים בו, חוגג יומהולדת 40. 
מתוך העמוד הנפלא Barca Story
לייק 1