איזו ההתייפיפות. נו באמת…
https://twitter.com/LaSenyera/status/1506174603126792193
“כעת ב"רדיו מונטה קרלו” ממשיכים ומדווחים בנוגע לאווירה המתוחה בקבוצה, הפילוג בין השחקנים, הלכלוכים ההדדיים ובעיות המשמעת, ואחד מעיתונאי RMC", דניאל ראיולו, טוען: “ניימאר מגיע למצב שבו הוא כמעט לא מתאמן, הוא מגיע לאימונים כמעט שיכור”. לדבריו, “לאוהדי פ.ס.ז’ כבר לא אכפת ממנו ומהתעלולים שלו, הם רוצים שייתנו לו את הכסף וישחררו אותו מהקבוצה, הוא עושה הרבה נזק לתדמית של המועדון”.
נו זה בטח האוהדים הגזענים שלהם שסתם שורקים לו בוז…
@Mendieta אתה מבין שביט?
אתה יכול להיות שחקן על.
אתה יכול להיות מוסר מדהים.
בועט מטורף בשתי רגליים.
דריבליסט שלא נראה כמוהו.
וכל שנה לזכות בשער השנה.
כשהאופי שלך מחורבן לא יצא ממך יותר. ניימאר היה ונשאר ילד קטן שמאשים את כל העולם במצב שלו, דואג בעיקר למותג שלו, ושם קצוץ על מי שמסביבו. שחקנים, אוהדים והמועדון.
הוא כבר לא יקח עוד צ’מפיונס, אני לא חושב שאחרי המונדיאל הוא עוד ישחק כדורגל. כך נראית קריירה בקריסה טוטאלית.
אני מקווה שהאדון דמבלה צופה באדיקות.
4 לייקים
צופה ומחקה באדיקות. קדם להם רוביניו עוד כשרון אדיר מפוספס בטירוף.
אם רק לרונאלדיניו היה אחוז אחד גרמני היינו רואים את השחקן הטוב בהיסטוריה בפער, להבין שכל כשרון ברזילאי מגיע עם מטענים של הוללות פשוט מוציא את החשק לקבל את החבילה סטייל ברזיל.
3 לייקים
הנטייה של כדורגלנים ברזילאים ל-self destruction זה נושא מרתק למחקר סוציולוגי מקיף. אני מניח שזה קשור איפשהו בעלייה המטאורית של החבר’ה האלה לגדולה ולעושר בגיל יחסית צעיר, היישר מהפאבלות העניות.
מצד שני התנאים האלה די נכונים גם לארגנטינאים, ושם כמעט ולא רואים את זה.
Cockroack - מצד שני דני אלבס.
לייק 1
דני אלבס הוא באמת היוצא מהכלל שאינו מעיד על הכלל. עזוב ברזילאים בצד לרגע, בגילו, בכושרו הפיזי, בכל מקום שהוא דורך יש אימפקט חיובי אם זה מקצועי ואם זה חברתי. הוא פשוט נדיר בנוף של שחקני כדורגל בכלל.
4 לייקים
ברור לי לגמרי. רק לפני רגע ההבאה שלו לברצלונה נראתה כמו בדיחה עצובה, ועכשיו הוא מאכיל יותר כובעים מצ’אבי.
הנקודה הייתה להראות מה עלולים לפספס כשמוותרים על כל החבילה הברזילאית. חוץ מזה שאני די בטוח שאף-אחד פה בפורום לא היה מוותר גם על השנים של רונאלדיניו בבארסה, על-אף הקאץ’.
ממש לא… ארגנטינה וברזיל שתי פלנטות נפרדות.
לייק 1
חיכיתי שאחד הארגנטינאים בפורום יגיב לי 
מעולה, אז אני אשמח לשמוע על ההבדלים. הרושם שאני מקבל פה בארץ מהתקשורת, כמישהו שלא היה שם אף פעם, זה שרוסאריו והפאבלות של ריו זה אותו דבר - עוני, משחקים כדורגל יחפים עם כדורגל מסומרטט, ורק חולמים על לצאת מכל זה יום אחד.
גם ריבאלדו ורומאריו היה ספורטאים למופת ושיחקו עד גיל מבוגר.
כנראה שיש ברזילאים ויש ברזילאים.
רומאריו? דימטרי נראה לי אתה מתבלבל. קרויף עכשיו מתהפך בקברו…
שמע, יש עוני ויש שכונה. שומעים הרבה על חבר’ה מאזורים נידחים כמו חוליאן אלבארז או לאוטרו מרטינז, שאומנם מדובר על מקומות לא מדהימים, אבל זה לא בהכרח נחשב איזורי פשיעה. ברוסאריו יש אחלה של אקדמיה אותה הקים מרסלו ביילסה שחלק גדול מהסיפור שלה זה חינוך למנהיגות ובאיזורים יותר קשים, כמו לדוגמא פוורטו דה אפאצ’י משם הגיעו טבז וחרמן דניס נראה שהכיוון יותר מזכיר את מה שמספרים על ברזיל. משהו בסגנון של או שאתה עבריין או אחת לכמה מהם יוכל לצאת שחקן כדורגל.
באורוגוואי גם יש עוני, אבל יש דגש גדול על חינוך, ובפרט בכדורגל. המאמן לשעבר של הנבחרת אוסקר טאבאראז הקים לפני לא מעט שנים את ה processo- התהליך. תכנית עבור הכדורגלנים הצעירים שמקדמת חינוך ואת האידיאלים של הנבחרת.
מוזמן לשאול כמעט את כל ילדי העליות מלפני כמה שנים. אף אחד לא גדל עם יתרונות מטורפים, הסיפור מתחיל ונגמר בתכנית חינוך. תודה שלא נפלת מהכיסא.
אולי @EHUD יוכל להוסיף עוד על מה שאמרתי.
5 לייקים
כשהייתי בן 12 נסעתי לבקר את המשפחה של אמא בעיר קטנה בפרובינציה של רוסריו. הייתי שם במקום כזה של משחקי וידאו וילד אחד שאל אותי מאיפה אני ועניתי שמישראל. הוא התלהב ושאל אותי אם יש לי גמל.
עוני יש בכל מקום אני מניח אבל פאבלות יש רק בברזיל.
8 לייקים
צריך לחלק את התשובה לשניים.
מנטליות ויכולת כלכלית.
המנטליות של השחקן הארגנטינאי היא עבודה קשה ודרך.
חולי אלבארס הגיע מעיירה שקוראים לה קלצ’ין, פחות מ-1000 איש עיירת ביניים אבל לא פחונים ועזב בגיל צעיר לאקדמיה של ריבר בבואנוס כי היה לו חלום.
רוסריו עיר מדהימה ויפייפה נפלה בשנים האחרונות לפשע מהמסוכנות שיש בארגנטינה והארגונים של רוסריו וניואלס בין היתר הרימו ראש אבל אם יש משהו שהוא טאבו במלחמה ולא נוגעים בו זה האקדמיות והשחקנים כי רוסריו קודם כל היא עיר של כדורגל, מבחינת כבוד וריגוש למשחק אין כמוה.
אפילו אם משווים שחקנים כמו טבז ומראדונה שיצאו מהפאבלות של בואנוס הם שחקנים שעבדו מאוד קשה כל השנים עם רעב עצום ושרדו את גיל מאוד מאוחר בכדורגל ברמות הכי גבוהות.
בגזרת היכולת הכלכלית המצב בארגנטינה תמיד היה גרוע אבל בשלוש שנים האחרונות בגלל הקורונה הוא החמיר בצורה אולי הכי קיצונית שיש ושחקן שיכול יברח משם אפילו לשחק בארה"ב כדי לקבל כסף אבל לא תראו אוסקר כזה שברח לסין בגיל 20 מצ’לסי רק בשביל כסף.
הברזילאים באים להנות כמה שנים לעשות כסף וןהמשיך למסיבה, לארגנטינאים התשוקה מניעה הכל ולכן ההחלטות וההתנהגות מהבסיס שונות.
בשניהם אפשר לשחק עם כדור גרב ברחוב אבל מה שיעשו עם זה אחר כך זה שונה.
4 לייקים
ברור. וזה מה שאני מרגיש כלפי ניימאר. לקחתי את אורח החיים שלו עם היכולות על המגרש והחיבור החברתי למסי ולקבוצה בכלל. חלק מעדיפים להיות טרחנים, אני מעדיף להנות ממה שהוא עושה על המגרש ולהנות מפרסונה שונה בכדורגל העולמי. מה אני אעשה, אני אוהב את הילד הזה 
אני די בטוח שהוא שיחק עד גיל מאוחר ושמר על כושר.
זה לא סותר שהוא היה ארס עם פתיל קצר מאוד. אני זוכר את האגרוף בפנים של יריב.
אבל אני לא זוכר פרשיות שקשורות לכושר.
טיסה לברזיל לקרנבל? תקרא מה שיוכין כתב עליו…
בובי רובסון אמר על רומאריו את הדבר הכי מדוייק:
“לא ניתן היה לשלוט בחייו הפרטיים. הוא בילה עד אור הבוקר וישן עד סמוך לשריקת הפתיחה של המשחק. באימונים הוא היה עצלן באופן יוצא דופן, אבל תמיד הייתי צריך לכלול אותו בהרכב. אימנתי שחקנים נהדרים רבים, אבל רומאריו היה מפלנטה אחרת. היתה לו סיומת נדירה. אי אפשר היה לכעוס עליו לאורך זמן, כי היו לו פני מלאך ואישיות כובשת”.
רומאריו היה השחקן האחרון שהיה אפשר לקרוא לו מקצוען והוא “שיחק” בקבוצות נוחות בברזיל עד גיל 41
אבל הוא היה סקורר ממזר בן זונה שאנחנו יכולים להגיד תודה שבצד של הקבוצות הוא היה איתנו
2 לייקים
בעיקר בגלל שבזכותו אני אוהב את הקבוצה הכי טובה בעולם:
המשחק הראשון של ברצלונה שצפיתי בחיים שלי ערוץ הספורט יהורם ארבל ומוטלה שפיגלר , אני חושב שזה גם היה המשחק הראשון בכלל של קבוצה מחוץ לארץ בשידור ישיר שאי פעם ראיתי.
אירוני משה. בטח בפריז היו מעודדים אותו כל משחק אחרי שהיה חוגג הקרנבל…עם המדיה היום, האובר ביקורת, המקצוענות היום.