בטח קשור.
גם לוצ’ו לא בא לי בטוב, אבל הוא הפך את זה והיום מזוהה עם בארסה הרבה יותר מאשר עם ריאל.
שיביאו את באדיה או את מאסיפ, או שייתנו צ’אנס לאסטרלאגה.
מה שחשוב זה אם נבאס שוער מתאים כן או לא.
נבאס שוער טוב יותר ממאסיפ.
אפשר לחשוב גם איזה סמל הוא היה בריאל מדריד. שכיר חרב ששיחק שם כמה שנים.
אני לא משווה בין שתיהם. אבל שוב בחשיבה הזו לוצו לא היה שחקן ברצלונה אף פעם.
בשיאו, בוודאי. אבל הוא בן 38 כמעט, ושנה שעברה אפשר להגיד שלא שיחק.
הוא גם רגיל לשכר גבוה כי היה כוכב ושחקן PSG.
מה גורם לך לחשוב שהוא יותר טוב היום ממאסיפ או משוער עבר אחר כמו בראבו או שצ’סני? או מפניה?
אם אני הייתי הנשיא, לוצ’ו לא היה בא. אבל במקרה הזה אני שמח שאני לא הנשיא.
לא אמרתי שהוא שוער יותר טוב מבראבו או שצסני, הם לא היו ברשימה המקורית.
בראבו פרש מכדורגל.
אני לא פוסל אף אחד מהם. אבל בעיני אם שחקן שיחק בריאל מדריד והוא מספיק טוב לברצלונה זה לא פוסל אותו. יותר מזה, אם זהוא היה שחקן מרכזי שם אני אפילו יהנה יותר מזה.
דרך אגב אתה יודע כמה הם רקדו לנו על הדם שהחזיר פיגו עבר לשם?
הייתי מסכים איתך אם הוא היה בפירוש יותר טוב מהאלטרנטיבות.
אבל הוא כנראה לא.
מי שפרש לא מזמן, יכול גם לחזור מפרישה אם בארסה תתקשר, כמו שבראבו כבר אמר וצוטט פה.
אני לא יעשה שביתה איטלקית אם נבאס לא יגיע. רק שיגיע איזה פלסטר לשנה ושלא יחכו לינואר. זה מה שחשוב לי.
באופן עקרוני, אני לא מבין את החוק שלכם “אם הוא שיחק בריאל מדריד הוא מחוק מלשחק אצלנו”
אם היית אוהד ריאל מדריד טפו טפו טפו, לא היית רוצה שפיגו יהיה שחקן שלך?
אני הייתי לוקח את דימיטרי כאוהד ריאל, למרות שהוא היה אוהד בארסה לפני כן
5 לייקים
אני יודע איפה דימטרי גר. אם הוא רק יחשוב על זה . אני מכיר חנות שמוכרת בייקון… אתה כבר יודע מה בייקון יכול לעשות.
דרך אגב אני כבר חושד @Aimarito 
לייק 1
ישבתי לצפות בבטיס ושלל האקסים שלנו.
רוקה במשחק די משמים. לא נגע הרבה כדור, ופיספס 2 מצבים לא רעים(אחד בנגיחה).
עבדה לעומת זאת במשחק לא רע, כולל המהלך הכי מרשים של המשחק עם השתלטות בנגיעה לשטח של כדור עומק מהאוויר ובעיטה חדה לפינה הרחוקה שפגעה בשני הקורות, אך יצאה החוצה.
אחסוך ממכם את ההתרשמות מביירין. סבלנו מספיק בחצי עונה שהוא היה פה.
2 לייקים
האמת שאבדה יכל להיות מאוד מעניין אצל מאמן כמו פליק.
hehe
2 לייקים
מצד אחד שימחה לאיד מצד שני לואיס אנריקה עשה את מה שצאבי היה צריך לעשות.
אפס אני כבר מת שאוהדי פסז יתנו לו את היחס שהם עשו למסי. אפס אפס אפס
טמבלהההההההההההההההההההההההההההההההה
3 לייקים
https://x.com/FabrizioRomano/status/1841053229783674904
אנדרס בעל הנס צפוי לפרוש בשמיני לאוקטובר. שזה יהיה רישמי אני יכתוב יותר עליו.
אין שחקן או אישיות ספורט שאני מעריץ יותר ממנו. אפס פוזות. לא יודע מה יותר גדול אנדרס השחקן או אנדרס האדם.
8 לייקים
זה רישמי אנדרס איניסטה פורש מכדורגל . משהו בי רוצה לפרוש יחד איתו. שום שחקן לא היה כמוהו ולא יהיה כמוהו.
and the chelsea fans cover their eyes in horor
7 לייקים
תמיד כששאלו את מי אני יותר אוהב את רבין או פרס הייתי עונה פרס. כששאלו את מי אני יותר אוהב את יוסי שריד או את שולמית אלוני הייתי אומר שולה.
כששאלו את מי אני יותר אוהב את צ’אבי או אינייסטה הייתי מסתבך…
אינייסטה כבן אדם הרבה יותר מרגש אותי אבל צ’אבי כשחקן היה חשוב יותר. אינייסטה היה עושה קסמים והיה גאון כדורגל אבל צ’אבי ניתב קבוצה שלמה. הם היו הזוג הכי נכון ויפה שהכדורגל העולמי אי פעם ידע. עד כדי שאי אפשר להפריד בינהם.
3 לייקים
צ’אבי, כהרגלו בשנים האחרונות, טועה…
ארוע הפרישה של אנדרס.
תודה!
קצת מהמספרים של השחקן הגדול הזה: (רק מועדונים)
885 הופעות
93 גולים
161 בישולים
ריאל מדריד עצמה גם כן פרסמה הודעה רשמית והודתה לאנדרס אינייסטה על מה שעשה עבור הכדורגל הספרדי. שחקן שהוא קונצנזוס, מהטובים איי פעם. בפוד קלאסיקו אמרתי עליו: “אלוהי הכדורגל היפה”. שחקן כל כך מיוחד, הדימיון שלו, ריחף על המגרש, הכל בקלאסה ובאלגנטיות וכשהיה צריך גם הוציא את התותח מהרגל (נגד ריאל אמנם אלו לא היו שערים עם רבע מהחשיבות כמו הגולאסו נגד צ’לסי אבל היו לו שערים אדירים הן בעונת 2013-14 והן כעבור שנתיים ופעמיים בסנטיאגו ברנבאו). יש שחקנים שהמספרים שלהם כלל לא רלוונטים, איניסטה עשה את כולם לטובים יותר והתנהג למופת. אהיה אסיר תודה לנצח על השער בגמר המונדיאל שגרם לי לדמעות של שמחה כמו השחקנים וכמובן הקדשת השער לדניאל חארקה ז"ל - זה הוכיח עד כמה הוא רצה ‘לחלוק’ גם את הרגע הכי גדול שיש לשחקן כדורגל לחוות. אנדרס בעל הנס, ריספקט. “כולנו הבקענו יחד את השער הזה”. תודה לאל שיכולתי ליהנות ממנו כאוהד ספרד
3 לייקים
יש שחקנים שאי אפשר להסביר למה אוהבים אותם, כמו שיש מקרים הפוכים. את מסי למשל מעולם לא אהבתי. שנייה, אחדד לפני שיהרגו אותי - את מסי מעולם לא הכי אהבתי. הוא היצור הכי גדול ששיחק את המשחק, אבל להתחבר אליו? לא ממש. מצד שני, לכו תבינו, אלך באש ובמים אחרי פדרו אליעזר רודריגז לדסמה. למה? ככה. לא תמיד אפשר להסביר במילים למה מתחברים לדמות מסויימת, ולאחרת לא. ובינינו? לא תמיד גם יש טעם.
אבל לפעמים, לעיתים נדירות מאוד, אפשר לנסות, גם אם לעולם לא יימצאו המילים המתאימות. גם אם לכולם, מכל קצוות קשת הכדורגל, ברור. לפעמים אין מילים בשביל להסביר, ולפעמים, אחת לאינסוף - יש יותר מדי כאלו.
אנדרס אינייסטה הוא כזה. בדיוק כזה. הוא הקומבינציה המושלמת של כישרון, אופי, וקסם. התערבות אלוהית, מתישהו לפני 41 שנים בחור בשם פוּאנְטֶאָלביה, שהביאה עלינו בנאדם ש…איך נגיד את זה…לא נראה כמו מי שהייתם מדמיינים אם הייתם שומעים לראשונה את המילים “כובש שער הניצחון בגמר מונדיאל 2010”, “מצטיין בכל מאני טיים שהגיע אליו”, או “חוליה בכירה בקבוצה הכי גדולה בהיסטוריה”. 1.72, עם פקקים, של בחור לבנבן ומקריח. אלו המאפיינים החיצוניים של שחקן שלנצח יעלה כה-דוגמה לשאלת חשיבות הסטטיסטיקה בהערכת שחקן כדורגל.
בואו נודה על האמת - אנדרס אינייסטה לוחאן לא פרש עכשיו. הוא פרש לפני 6 ומשהו שנים, כשהלך לטייל ביפן, ואז באמירויות. הוא פרש כי הוא, תקשיבו קטע, החליט שהוא לא ברמה הנדרשת יותר לשחקן ברצלונה. צחוקים. שחקן שגם בגיל 62 יכול לעלות ולכשף את כל הסובבים אותו, והצופים בו, החליט שהוא לא מתאים יותר. כזה הוא אנדרס - צנוע באותה מידה שהוא מוכשר.
אינייסטה היה שחקן שהיווה חלק מצמד בלתי נשכח, או שלישייה, או רביעייה (תלוי את מי שואלים) שהגדירו לא רק את ברצלונה, אלא את הכדורגל. מישהו שאיכשהו היה גם שותף, וגם מוביל. יצור כזה, שריחף על המגרש, בין שחקנים ובין קווי ההגנה. בחור קטן, שלא פחד ממאבקים, ולא נכנע לתהילה. שחקן שהיה ממלא כל תפקיד שהיו מבקשים ממנו למלא, ואז גורם לכדור ולמשחק למלא כל גחמה שהוא היה רוצה שהם ימלאו. אחד כזה, שהיה נכנס כמחליף, כדי לתת לכל מיני רונאלדיניו-ים קצת מנוחה, והפך להיות ההגדרה לווינריות עצמה. וליכולת מסירה לא אנושית. ולקלאסה. ולחוכמת משחק. ולתופעת תפיסת הראש שאומרת “מה לעזאזל קרה פה עכשיו?”. ולקסם. כן, שוב המילה הזו, “קסם”. יש לכם מילה טובה יותר?
6 שנים לקח לי לכתוב על העזיבה של אנדרס, 6 שנים שבסופן עדיין לא מצאתי את המילים המתאימות, למרות שאמורות להיות אינספור כאלו. יכול להיות שמספיק להגיד שכנראה שלנצח הוא יהיה השחקן הכי אהוב עליי, אי פעם. אבל זה אישי, אינטימי, קטן. זה לא מספיק כדי לתאר את התופעה.
כי אנדרס אינייסטה לא היה שחקן בעל יצירתיות בלתי נגמרת. כאלו יש בערימות. לא חברים, זה לא העניין. אנדרס אינייסטה היה היצירתיות עצמה, מגולמת בשחקן. האנשה של משהו אמורפי, כדי שאנחנו ההדיוטות נוכל לחשוב שאנחנו מבינים משהו. כדי שנוכל ליהנות, כדי שנוכל להדליק את הטלוויזיה או לקנות כרטיס בשביל לצפות בבחור קטן, צנום, לבנבן - שבכל מקצוע אחר כנראה היה נסתר מהעין.
ועכשיו הוא כבר לא משחק כדורגל.
וזה לא שהוא יחסר רק לי, וזה לא שרק ברצלונה תתגעגע לאינייסטה, וזה לא שרק הספרדים, או אפילו אוהדי כדורגל אחרים מרחבי תבל, יחושו שנגמר עידן.
זה הכדורגל עצמו שירגיש שמשהו בו נעלם. שמשהו מהקסם, כן - שוב המילה הזו, התפוגג.
12 לייקים