אינייסטה לעולם יהיה עבורי אישית, השחקן הטוב בעולם, מסי לא נחשב כי הוא לא מהעולם הזה.
לא היה ולא יהיה שחקן כמו המהנדס.
תודה על כל הרגעים הגדולים בשני העשורים האחרונים ובמיוחד על הגול נגד צ’לסי שטבע את אחד המשפטים הגדולים בתולדות הכדורגל -
“And the Chelsea fans are covering their eyes in horror”
הייתי בבסיס בשנת 2009. ראיתי את אותו חצי גמר במועדון נגד צ’לסי. באותם רגעים זה היה מאוד באופנה לשנוא את ברצלונה. “סתם כדורגל”, “נאיבים”, “סתם בועה עם יחסי ציבור”, “הנה לא עשו כלום מול צ’לסי”. איזה כאב ראש היה לראות את הגומלין בברידג’, בטח אחרי גול מהחלל החיצון שסיפק אטיין.
כל המלעיזים המשיכו, בירכו כל פאול, שמחו לאיד. “תנחתו מבארסה, תפגשו במציאות”. השירות שלי עד נקודה זו היה מחורבן. סבלתי בערך מכל דקה. להתנחם על בארסה מדהימה באותו רגע זה כל מה שהיה לי. וכשהדקות עוברות, ואני רואה את פפ כבר מחלק מחמאות לחוס הידינק ששיתק בערך את כל השחקנים, הסתכלתי לתקרה ואמרתי בלב “תן לי את זה, אני לא אבקש כלום” וכמו קסם או תפילה זה הגיע. צעקתי כמו שלא צעקתי עד אז ומאז משער. צעקתי עד שנשרף לי פיוז קטן במוח (באמת שממש כאב לי הראש אחרי הצעקה הזאת), לא חשבתי שזה יכול לקרות לי מכדורגל. מי העניק לי את הרגע? מי בעט מחוץ לרחבה? מי שבר את התבנית? זה היה החלק הכי יציב של התבנית הקבוצתית באותו ערב שהפתיע את כולם ושבר אותה ואת הרוח של צ’לסי.
אחרי שנרגעתי, קלטתי מה קרה פה, ושאולי סגרתי חשבון מוקדם מידי מול בורא עולם (אם באמת הקשיב, ובכל זאת היו לי צרות אחרות וגדולות מבארסה בכנות), הסתכלתי שוב למעלה ואמרתי “לא באמת כאילו, כן?”.
מיותר לציין שכל מי שחיפש לרדת לי לחיים אחרי ההדחה של צ’לסי על שיפוט לא הזיז לי את קצה האצבע. לא הצליחו להוריד אותי לקרקע. עד היום כשאני נתקל בשער הזה במקרה, אני עם צמרמורת שעוברת אצלי בעמוד השדרה.
חוץ מהרגע הזה, וכמובן הדקה ההיא בה אינייסטה גירש את השדים מנבחרת ספרד במונדיאלים, אינייסטה מעל היותו איש של רגעים גדולים, הוא איש של יסודות ויציבות. הוא נטע את האמון של גווארדיולה בשיטה אחרי הפסד הבכורה שלו בבארסה כמאמן, הוא היה שם לפרק את סביליה עונה על השאלה “מה יהיה בלי מסי?”, הוא אחת הסיבות שצ’אבי משומקום עבר פריחה מחודשת אחרי שנה רעה שלו (עונת הסביבון הנוחר ב 07/08), והוא הפך להיות אגדה ספרדית כשהגשים עד הסוף את הנראטיב של הילד הקטן שעזב את הכפר ועלה לגדולה.
הוא הראה שאפשר להתמודד עם דיכאונות, חרדות, מוות של קרובים וגם מול התהילה. הוא הוכיח שיש בכדורגל יותר מדריבל ופוזה. אם איי פעם אני אכשל כהורה והילד שלי ירצה להיות כדורגלן, אתפלל שאם הוא יקח השראה ממישהו, זה יהיה רק מאנדרס אינייסטה. הכפרי הקטן שהראה שאפשר גם אחרת.
מי שביקר במוזיאון בקאמפ נואו בחדר הווידאו יזכור בקלות את האקו שבו משתקפים הקולות של שידור אותו שער. צמרמורת שאי אפשר לתאר.
בתקופה ההיא הייתי מקליט בשידור חי את כל המשחקים של בארסה, כאילו ידעתי שאני הולך לתפוס רגעים שצריך לשמור. כמו השידור ההוא של יורם ארבל, בשורה אחת מבחינתי עם הרצועות בשפות האחרות שאני יכול לדקלם.
הלוואי והיה לי כח לכתוב או להתעסק ולהתרגש מכדורגל היום כמו פעם, אבל כמה כיף היה.
אז איך הולך לאקסים שלנו בצ’לסי?
פליקס
גיו
הם מקבלים קצת דקות בקונפרנס ליג מול נמושות. זה המעמד שלהם.
אני שמח לאיד, אני מודה. במיוחד עבור גיו, שאעלק הלך לחפש דקות.
למה אתה שמח לפליקס? לא עשה לנו שום דבר רע.
פליקס רצה מאוד להישאר.
זה אנחנו שלא יכלנו להרשות לעצמנו כלכלית (ואולי גם לא רצינו מקצועית).
לפליקס לא מגיע כלום. לא אופתע אם יעבור לסעודיה עונה הבאה לפני שהמניה שלו תפגע בקרקעית. הייתה לו הזדמנות פז להוכיח מה הוא שווה רק בשביל להיות בינוני בעוד פרוייקט. אכזב אותי מאוד.
אני לא מתוכח לגבי זה , הוא לא מעניין אותי, אני רק לא מבין את השינאה או הטינה אליו.
לא עשה לנו כלום. שהיה לו בהצלחה.
אני לא שונא אותו משה, אבל גם לא מעריך.
פרימדונה עם הרבה כשרון, מוסר עבודה נמוך ומניירות של כוכב.
לא היה מספיק טוב, לא עשה הגנה ועשה פרצופים על הספסל.
לזכותו יאמר שהוא רצה להישאר וקיצץ בשכר, אבל אתלטיקו התעקשו על מכירה בהרבה כסף.
שמחה לאיד זה אולי ביטוי חזק מדי. אני סתם מגחך.
פליק במסיבת העיתונאים לקראת הדרבי - אני לא מצפה שאריק גרסיה יחזור לפני פגרת הנבחרות.
לא מפיו של פליק, אלא מהעיתונים - פרנקי מוכן לשחק גם 90 דקות. נפציעה מאחוריו.
3 בליגה.
יש לו גם 2 בגביע מול קבוצה בליגה החמישית.
אקס נוסף כבש במשחק הזה - מארק בארטרה השווה ל-2:2 מול סלטה ויגו בדקה ה-95, וקבע את תוצאת המשחק.
סיפור יפה ורומנטי. פה יש יותר פירוט.
בכל מקרה בחוץ כנראה לשישה עד שנה.
רק בריאות.
אל תשאלו איך זה קרה(רק תודו לאל), קלמון לנגלה פותח במשחק ה-10 שלו ב-13 משחקים האחרונים של אתלטיקו מדריד(החמיץ 2 משחקים לגמרי בגלל פציעה, ונכנס במחצית במשחק הנוסף).
לבחור יש עוד עונה בחוזה שצריך להיפטר ממנו.
כמה שכר אנחנו משלמים? איזה 60 אחוז, לא?
