הבעיה מבחינתי לאו דווקא בשיחרור שלו:
א. לא הביאו מחליף מתאים
ב. כל השנים שהוא שיחק פה לא דאגו לשום אלטרנטיבה.
ג. לא משחררים ליריבה ישירה על התואר שחקן כמוהו. ובטח לא בחינם.
ד. כמובן הצורה שנפרדנו ממנו היתה מבישה.
ואם סעיף א לא מתבצע לא היה צריך לשחרר אותו בכלל.
העיניין פה הוא מעמד ודמות מאמן. אני גם נוטה לחשוב שסוארז אצלינו היה מראה אותה נסיגה ביכולת כמו אשתקד יחד עם התעקשות לשחק (למרות שבגדול זה עדיף על ברייטוייט), באתלטיקו הדינמיקה שונה. צ’ולו הוא הזכר אלפא ומי שלא מקשיב מוזמן להיות מחוץ ללהקה. סוארז מצליח כי יש מי שיודע להתנהל איתו, בין אם זה מבחינת הוראות, או רוטציות. זה מה שסוארז היה צריך, ובעונה כזאת זה מספיק לאליפות של אתלטיקו.
זה לא משנה כמה לואיס סוארז היה נראה גרוע אצלנו אם הוא לא היה משוחרר (ועקרונית אני מסכים איתכם שעם המאמן העלוב הנוכחי סוארז לא היה נראה כמו המפלצת שהוא באתלטיקו). העניין פה הוא שהאורוגוואי אחראי במו רגליו על 11 נקודות של אתלטיקו מדריד העונה:
שער יתרון ב2-0 מול סלטה בחוץ (השער השני נכבש דקה 95, ככה שהוא די זניח לתוצאה).
שני שערי יתרון ב3-1 על אלצ’ה (השלישי היה מפנדל, סוארז הוחלף לפני כן).
שער ניצחון ב1-0 על חטאפה.
שער ניצחון ב2-1 על אלאבס.
שער שיוויון ושער ניצחון ב2-1 מול אייבאר בחוץ.
אם לא השחרור שלו, שהיווה את שפל המדרגה אפילו בשביל הנשיא הגרוע בכל הזמנים בספורט העולמי, אתלטיקו מקום שלישי, ולא עם פער 7 נקודות על הליגה + משחק ביד.
המחדל הזה עם סוארז אפילו יותר גדול מזה שהיה עם וייה. מדובר פה על ההעברה הגרועה ביותר בכל הזמנים, וזה לא משנה בכלל איך תיגמר העונה הזאת.
שלא לדבר על זה שאפ לא היינו מעיפים את החבר הכי טוב שלו, ומוציאים לו את החשק מלשחק כדורגל בתחילת העונה - אולי, רק אולי היינו היום עם קצת יותר מ34 נקודות. ואולי אפילו אל פיסטולרו היה אחראי על כמה מהן.
אוף טופיק: אם לפני היכולת המלהיבה של לואיס סוארז בשבועות האחרונים (המשחק מול חטאפה היה רק לפני 3 שבועות!) רציתי שמסי יברח מפה, אז אני לא יכול שלא לחלום על איך מסי יראה בסיטי או פסז’, כשלא הכל יהיה על הכתפיים שלו. יכול להיות שאפילו נראה אותו בימים הגדולים שלו שוב, לפני שניאלץ להיפרד ממנו.
מתוך barca story:
"מהשורה ה-15 היה אפשר לראות הכל. את ליאו מסי דוהר לעבר השער ובועט, את ההדיפה של בופון וגם את לואיס סוארס במיטבו. כמו חיה שמשחרת לטרף, הוא יצא לדרך בשנייה שהכדור עזב את הרגל של מספר 10 ותוך שנייה הפך לאוסיין בולט. לאף אחד לא היה סיכוי מול השולף המהיר ביותר. ‘אל פיסטולרו’ הגיע לריבאונד ראשון מכולם, בעט לרשת עם כל הלב וקפץ מעל שלטי הפרסום.
זה היה הרגע שלו.
שם, על הבד הכחול ששימש כתפאורה לסמל של בארסה מאחורי השער, סוארס הניף את ידיו ונישק את אצבעותיו בידו החבושה כמו שהוא עשה כל כך הרבה פעמים. אבל הפעם הזו הייתה אחרת. מיוחדת. זה היה גמר ליגת האלופות ורק המסלול באצטדיון האולימפי בברלין הפריד בין האקדוחן האורוגוואי ליציע של בארסה. לאחד מהם. רק מטרים ספורים היו בינו לבינינו, האוהדים שהוא נכנס להם ללב, תפס את מקומו ולא יצא משם לעולם.
זה היה ערב אדיר וחוויה בלתי נשכחת עם כל כך הרבה תמונות שנחקקו בזיכרון. מהשערים של ראקיטיץ’ וניימאר, החלפתו של אינייסטה בצ’אבי שהניף את הגביע ושר את ההמנון של בארסה בסנכרון מושלם עם האוהדים, הטירוף של לואיס אנריקה, פיקה שגזר את הרשת ועוד. אבל אם צריך בכל זאת לבחור רגע אחד אז בלי ספק זה יהיה סיבוב הניצחון של MSN. בזה אחר זה הם הגיעו, נעמדו בדיוק ממול והכי קרוב שיש, והניפו את גביע האלופות. קודם זה היה מסי, אחר כך ניימאר ולבסוף סוארס עם החיוך הכי גדול שיש וכשברגע פסקול בדמות קריאות “אורוגוואשו!” מחצי אצטדיון. כשאומרים שאין דברים כאלה, בדיוק לזה מתכוונים.
אבל האמת, לא היה צריך את כל זה כדי להתחבר לסוארס. זה היה די קל בסך הכל. אפילו קל מאוד. למרות נתוני הפתיחה שלו, ואולי דווקא בגללם. הרי סוארס נחת בברצלונה אחרי עזיבתו של אלכסיס סאנצ’ס, שהיה שחקן די אהוב בקרב אוהדי בארסה למרות הכל. הוא כל כך רצה להצליח, לפעמים יותר מדי, ובתור חובב מושבע של מוקדמות המונדיאל בדרום אמריקה, הלילות הלבנים האלה חשפו שוב ושוב איזה שחקן אדיר אלכסיס היה. בנבחרת צ’ילה. שם הוא פשוט היה שחקן אחר. ותמיד הייתה לך את התקווה הזו שמתישהו זה יתחבר גם בבארסה. שהיא תקבל סוף סוף את אלכסיס של צ’ילה.
אבל זה לא קרה וב-2014, אחרי עונה נוראית עבור כל הקבוצה, הגיע הזמן לחתוך. לכולם היה ברור שהקונספט של מסי כפאלסו מיצה את עצמו והגיע הרגע לשלב הבא באבולוציה שלו. הגיע הזמן להחתים חלוץ אמיתי. אז בארסה שברה את שיא ההעברות שלה על סוארס וקיבלה ‘9’ אמיתי אחרי עונה חולנית בליברפול. וגם שנוי במחלוקת. לא מעט אוהדים היו ספקנים באשר לרכש, שהצטרף לבארסה אחרי הנשיכה המפורסמת את ג’ורג’יו קייליני במונדיאל והעונש שהגיע בעקבותיה. בהתחלה בכלל אסור היה לסוארס להיכנס לאצטדיון. כל אצטדיון. לא היה ברור מתי בכלל יוכלו להציג אותו ועל אימונים אין מה לדבר.
סוארס, וזה לא היה סוד, חלם לשחק בברצלונה, שם התגוררה המשפחה של אשתו, סופיה, אבל פתאום מצא עיתונאים אורבים ליד ביתו במטרה לתפוס אותו מפר את תנאי העונש של פיפ"א. רק בהמשך, כשהוסרה ההרחקה מאצטדיונים, סוארס הוצג רשמית בבארסה, החל להתאמן וגם שיחק במשחקים לא רשמיים. לצד הופעה בגביע גאמפר, היה גם משחק הכנה בבארסה ב’. כך הרכש היקר בתולדות המועדון (בזמנו) התכונן לעונתו הראשונה בה. כך הוא העביר את חודשי ההשעיה עד סופה באוקטובר, הרבה אחרי שבארסה של לואיס אנריקה יצאה לדרך.
הייתה תחושה שכל העולם נגד סוארס, שכולם רק מחכים לראות אותו נכשל. וגם אחרי שכבר החל לשחק בבארסה, הוא בעיקר בישל. וכשלא הגיעו השערים, היו ביקורות. בלי סוף. ולפעמים הן היו מצחיקות. כי היה ברור לכל מי שמוכן לתת לאיש צ’אנס, שזה רק עניין של זמן עד שהחלודה תעלם והגולים יגיעו. ובסוף נובמבר, כשבארסה יצאה למשחק חוץ מול אפואל ניקוסיה, הגיע הספוילר. לא מעט אוהדים ישראלים שעשו את הדרך לאי השכן, ראו את סוארס כובש את השער הראשון שלו בבארסה. אבל אף אחד לא האמין אז שאחריו יגיעו עוד 197.
הוא היה החלוץ המושלם עבור בארסה. הוא שרט וצבט ועקץ ודחף ועשה את המוות לכל מי שנקרא בדרכו לעבר השער. הכל היה כשר עבור סוארס למען מטרה אחרת ויחידה: להכניס את הכדור לרשת. וזה לא היה חייב להיות הוא שמעביר אותו מעבר לקו, כפי שיעידו 109 בישולים, אבל הכדור חייב להגיע לרשת. בכל דרך. ומבחינתו, המטרה באמת מקדשת את האמצעים. ואולי זה קצת מלוכלך ולפעמים לא נראה טוב, אבל כל קבוצה צריכה שחקן כזה. ליוהאן קרויף היה את סטויצ’קוב, לפרנק רייקארד את סמואל אטו, וללואיס אנריקה את סוארס, הלוצ’ו של לוצ’ו.
והיו לו כל כך הרבה דרכים לכבוש שערים. עם הפאלש, במספרת, בבעיטת יעף, בטאץ’ קטן מקרוב, בטיל מחוץ לרחבה, אחרי השחלה, בנגיחה, בעקב ומה לא. עם כח פריצה של טנק, טכניקה עילאית וקילר אינסטינקט ששמור לגדולים ביותר, סוארס היה הדבר הכי קרוב לרונאלדו הברזילאי בשיאו. וזה חתיכת דבר. הוא הסתכל למסי וכריסטיאנו בלבן של העיניים והיה היחיד שנתן להם פייט במספרים העונתיים. היחיד. לבארסה הוא נתן כל מה שהיה לו, גם כשהיא רצתה עוד יותר מזה. אסירים בצפון קוריאה לא נטחנו כמוהו ועוד בשלהי הקריירה. וחבל. באמת. אבל זו בארסה וזה מה שהיא עושה. זה ולהחתים חלוצים אגדיים בגילאים מאוחר יחסית. פרטים אצל דויד וייה ותיירי הנרי.
וכן, היו לסוארס גם צדדים אחרים. הוא היה אלוף העולם בלהוציא את המיץ לאוהדים וליריבים באותו משחק. והוא יכול היה להחמיץ 17 הזדמנויות של שער בטוח ואז לכבוש מזווית לא הגיונית בין הרגליים של השוער. ובזמן שאתה מסתכל על הטלוויזיה, בא לך לתלוש את כל השערות. אחת. אחת. וסוארס היה כזה שכונה. וכן, היה את הקטע של משחקי החוץ בליגת האלופות. ובשלהי הפרק הבארסאי בקריירה שלו הוא היה פחות או יותר החלוץ הגרוע הטוב בעולם. או הטוב שבגרועים.
אבל אי אפשר היה שלא ליפול בקסמו של האיש שכולו לב ענק יותר ממה שהדימיון מסוגל להכיל. שהיה הפרטנר המושלם למסי. שהגיע לבארסה כמי שרק רוצה לשחק כדורגל ועוזב אותה כגדול חלוציה והשחקן השלישי בדירוג שעריה. ואז יושב באירוע הפרידה שלו ממנה ומכניס קטנות לברתומאו, בדיוק כמו על הדשא.
אין ספק שבבארסה של 2020, כמו ב-2014 – דרוש שינוי. סוארס, כמו צ’אבי, הוא שחקן של שיטה. איתו אפשר לשחק בדרך מסויימת מאוד, אבל גם הוא כבר לא מסוגל לתת לה את מה שהוא רוצה. ואת מה שהיא צריכה. עם כל האהבה, הפרידה הזו הייתה כל כך מתבקשת, אבל גם הייתה צריכה להיות אחרת. בטח לא בשיחת טלפון של דקה מהמאמן החדש שהופך לשליח של הנשיא, מו"מ מתיש עד הרגע האחרון או כמה פוסטים ברשתות החברתיות והודעה רשמית בחצות.
אבל כמו בהודעת הפרידה המרגשת של מסי מסוארס, בשלב הזה כלום כבר לא מפתיע. ואף אחד לא ייקח מסוארס את מה שנתן לבארסה, ממנה הוא ראוי להיפרד במשחק הוקרה בקאמפ נואו מלא.
זה יהיה הסוף הטוב ביותר לסיפור של סוארס. של אגדה שהייתה באמת "
כבש את ה2-1 מול ולנסיה. אם זה נשאר ככה הוא יהיה אחראי לבד על 13 מ47 הנקודות של אתלטיקו. 28%.
פער של 7 נקודות עם משחק חסר, במקום להתמודד על המקום לליגת האלופות.
אני אוהב אותו והכי מגיע לו בעולם, אבל זה כל כך מתסכל.
אנחל קוריאה דפק לך את הסטטיסטיקה…
אתם יכולים להתנחם בכך שדפקתם אליפות קלה שהייתה לריאל מדריד על הרצפה במכירה הזו של לואיס סוארס לאתלטיקו. בקלות זה יכל להיות שם מוראטה במקום.
נו אחרי כל המתנות בחינם שקיבלתם מברתומאו, לפחות ביציאה שלו הוא דאג לדפוק גם אותכם טיפה 
אתלטיקו קבוצה הרבה יותר טובה ובריאה מבארסה ככה שאם סוארז היה נשאר כנראה האליפות הייתה הולכת לצד הלבן במדריד.
היה צריך שינוי והעזיבה שלו מוצדקת. ברור שברגע שבריתוויט החלוץ שלנו אז זה לא עוזר בכלום אבל בגדול היינו צריכים שחקן חדש וצעיר בעמדה שלו.
לגבי זה שהלך לאתלטיקו, בסוף אם זה עוזר לכך שהם ייקחו ולא ריאל אז אני בסדר עם זה. לגבי העסקה הכלכלית זו כבר שערוריה בפני עצמה.
רוצים לנחש מי הפך עם צמד פיגור מול סלטה ויגו?
טל תהיה לי בריא, חזרתי עכשיו , יצאתי היה 1-0 לסלטה. חזרתי ובלי לבדוק ראיתי את הסימן של ההודעה שלך וידעתי כבר לבד שלואסיטו הפגיז שוב…
המשתמש @Aragones חייב לבקש סליחה ממני ומכל אוהד ברצלונה על כל פעם שהוא הטריל אותי על ברצלונה.
אתלטיקו מדריד צריכה לשים פסל של ברתומאו בכניסה לאצטדיון שלה. למען האמת, העיר מדריד על כל קבוצות הספורט שלה צריכות לבנות פסל לכבודו.
זו שירת הברבור של לואיסיטו, כך נראה לי. אלא אם הוא יעשה זלאטן…
אני כל כך שמח בשבילו שהוא הגיע לקבוצה שמנצלת את הפוטנציאל שלו ומאפשרת לו ככה לפרוח.
זה גם קצת סותם את הפיות של כל אלו שעשו ממנו חלוץ דרדלה ואמרו עליו שהוא מבקיע בצרורות רק כי הוא משחק ליד מסי. אני זוכר שכאשר ברתומיאו רצה את גריזמן שהיה הכוכב הבלתי מעורער של אתלטי, אני לא הבנתי למה אנחנו צריכים מישהו שהמספרים שלו הם בערך שני שליש משל סוארז. מעניין לכמה שערים הוא יגיע עד לסוף העונה ואם הוא יעבור את שיא הכיבושים של הצרפתי באתלטיקו…
ומעניין גם מה הוא יעשה במשחקי החוץ באלופות…
מזכיר לי את כל אלו שאומרים שמסי לא מצליח בלי אינסטה וצאבי ופפ לא מצליח בלי מסי ואני יכול להמשיך עוד ועוד…
הוא כבש בצרורות גם שהוא שיחק באיאקס ובליברפול ובנבחרת אורוגאי ומי שזוכר את השנה השניה של לואיס אנריקה שהקבוצה בסוף השנה היתה במשבר הוא כבש בצרורות גם אז שמסי נחלש.
מה שנקרא באנגלית “haters will be haters”
משה חביבי, אתה אולי לא עוקב אחרי עמודי האוהדים של אתלטי, אבל בשבילנו ברטומאו הוא גיבור תרבות. יבורך. היום שעזב אתכם הכניס את כל אוהדי המדרידיות לדיכאון עמוק. הייתן ההצגה הטובה בעיר…
אינשאללה יעשה קאמבאק לראשות המועדון שלכם 
אני דווקא חושב שהוא ייתן לנו עוד עונה וחצי לפחות בכושר הזה. אתלטי הזו דומה לאורוגוואי שלו עם אלפא דומיננטי ששומר עליו מעצמו. יהיה בסדר.
שוביניסט!!! אצל מי אני יכול להתלונן על שפה לא נאותה וגזענות!!!
קשה להגיד, בתקופה הנוכחית אתם על פניו במצב טוב אפילו עם סגל מלא פצועים כי אתם במתכונת של משחק בשבוע בגלל שהודחתם מוקדם מהגביע. כשהעומס עם האלופות יגיע יחד עם הליגה נראה אם סוארז יצליח לעמוד בקצב.
בכל מקרה אני שמח בשבילו שהוא הגיע לאתלטיקו. עבורו זה נראה a match made in heaven.
אתה הולך רחוק מידי, הבצורת שלו במשחקי חוץ באלופות עדיין נמשכת. ובמשחקים הבאמת קשים השנה (באיירן וריאל, לא הופיע אליהם).
הבעיה החמורה שלא הביאו או הכינו לו מחליף (ואם אין מחליף אז לא היו צריכים למכור אותו חד וחלק). ובנוסף כמובן המחיר והקבוצה שהוא עזב אליה בחינם. וכמובן הצורה המבזה שבעטו לו בתחת. קומאן וברתומאו. (לא יעזור השקרים של קומאן במסיבות העיתונאים אני מאמין לסוארז).
אבל זה כבר מסטיק שנלעס פה בפורום. בשלב הזה אני רק מתפלל שהוא לא יתפור אותנו בקאמפ נואו…
מגיע למועדון הטיפש הזה ומגיעה לו הנקמה המתוקה והצודקת. שייתפור לנו צמד, אולי גם אחרי שייתן איזה ביס לגריזמן בדרך.
