שנת 2025 והוא ממשיך לכבוש שערים. איזה אנדרייטד הוא וואו.
פעם הטרלתי בעבודה שפדרו שחקן יותר גדול מברקאמפ. אמרתי שמבחינת תארים וגולים במאני טיים, פדרו לקח הכל וכבש כמעט בכל גמר אפשרי. ברקאמפ אוברייטד.
היום אני כבר לא בטוח שזאת הטרלה…
לייק 1
ניקו המלך כבש אתמול את השלישי של הסיטי נגד בורנמות’, שבמדיה משחק (מבטיח שלא ידעתי את זה עד אתמול) ואפילו פתח לא אחר מאשר אראוחוב.
ניקו המלך הוא גם זה שהחליף את דה-בריינה, במשחקו האחרון של הבלגי באיתיחאד.
4 לייקים
אוהדי הצלחות. שיעמדו בתור.
8 לייקים
יותר גדול מברקאמפ.
היי היי עד דניס, היה אחד מגאוני המשחק.
מהיחידים שדפקו אותי באופן ישיר אבל לא יכול לכעוס עליו, אחד הסיבות שאני אוהב כדורגל ולא קשור באופן ישיר לאף קבוצה או נבחרת שאוהב
3 לייקים
אני צוחק. זה תגובה צינית על התפיסה שכדורגל זה תארים וגולים ושחקנים נמדדים בצורה הזאת. זה רמה אחרת של שחקן, וזה לא משנה אם ברקאמפ אף פעם לא לקח תואר משמעותי ופדרו כן, וכמה גולים יש להם בקריירה או עד איזה גיל כל אחד שיחק בטופ.
צריך עיניים בשביל לראות שזה שחקן בלבל אחר.
לייק 1
כן אבל האם ברקאמפ יכול לכבוש ב-6 מפעלים שונים בשנה אחת?
אחלה פדרו שבעולם. טופ מרגשים.
לייק 1
עזוב אותם, הם לא יזהו גדולה גם כשהיא תצדיע להם מול הפנים אחרי שער פסול מול ריאל.
פדרו גדול מברגקאמפ. למה? כי ככה. הוא גדול גם מהרבה אחרים.
כשדנים בדברים ערטילאים כמו “גדולה”, אין משהו סטטיסטי שישכנע אף אחד. אבל פדרו זכה ביותר תארים וכבש ב-6 מפעלים בעונה אחת, והוא גם תותח על.
לייק 1
בעוד כמה עונות כשפליק יסיים את ה-‘סייקל’ שלו פה וססק בדיוק יסיים את שלו בקומו, יכול להיות שזה יתאים לשני הצדדים.
בינתיים הוא צובר ניסיון ובונה לעצמו שם(בליגה אמיתית, ולא במזה’'ת).
לייק 1
מעניין מה סטטיסטיקת ההצלחות שלו כמאמן אחרי ינואר.
8 לייקים
אוי אתה עכבר כדורגל אתה. איזה דיונים בזמנו.
לא להאמין שבשבילו תיאגו הלך.
בשבילו או בשביל לממן את ניימאר?
לייק 1
וכל הקבוצות שהם זכו איתן - מייצגות מדינה שאינה המדינה שהן רשומות בה 
לייק 1
מעניין אם ססק בתור מאמן מדליף הרכבים לתקשורת או מנסה לסכסך את חדר ההלבשה של קומו. או מה הוא יעשה אם הוא יפגוש שחקנים כאלו.
זה מה שהוא עשה בתור שחקן ברצלונה
לא סתם טטה מרטינו הזהיר את לוצו שהוא “התפוח המורעל”
בקיצור אני מקווה שהוא לא יתקרב אפילו למועדון. אולי שחקן הבית הכי שנוא עלי אחרי מוריבה
עכשיו ברצינות.
כשהייתי קטן והתאהבתי בברצלונה, אחת הסיבות שהתאהבתי הייתה לואיס אנריקה. היה משהו קסום בשחקן הזה ששונא את ריאל כי הגיע משם, שמשחק אצלנו כמו שחקן רדוף שבכל גול חוגג כאילו יש לו תמיד מה להוכיח, בטירוף, שיכול לשחק בכל עמדה על המגרש והוא יתן 100%. אני זוכר שקראתי באתר של בארסה מאניה עליו והיה רשום שמקום השם ״לוצ׳ו״, הכינוי שלו, זה ״אני נלחם״, ופריז שיחקה אתמול בצלמו ובדמותו. בביקור הראשון שלי בברצלונה בגיל 13 קניתי פוסטר שלו לשים על הדלת, למרות שהוא כבר היה לקראת הסוף.
על לואיס אנריקה אפשר לבלבל ת׳מוח עד מחר. לקח בזכות מסי טראבל, הקבוצה הכי טובה בהיסטוריה של ברצלונה-בסדר שמענו. זה אף פעם לא דבר טריוויאלי ונורמלי לקחת 6 תארים ב3 עונות, לא משנה מי משחק בקבוצה. זה הישג לקחת טראבל לא משנה מי בסגל שלך.
אבל עזבו את הזמן שלו בברצלונה, אני רוצה להסתכל על פריז. 6 מאמנים שהגיעו אליהם כשלו במשימה הכי גדולה שלהם, לקחת ליגת האלופות. בלאן, אנצ׳לוטי, טוכל, פוטיצ׳ינו (האפס), אמרי וגלטייר. כולם בזה אחר זה כשלו, ולכולם היה כסף וכוכבים. לכולם. פריז קנתה יותר מעשור את השחקנים הכי טובים, וכל מאמן נכשל שם. עד שהגיע לואיס אנריקה.
למה הוא הצליח? כי הוא מיוחד בדרכו, והרוח שלו והמנטליות שלו זה מה שהיה חסר לכל הכסף של פריז. המנטליות של לואיס אנריקה היא ״אני נלחם״. הוא נלחם בתפיסה של שחקני כדורגל שהם מיוחדים, והוא התראיין לגבי זה-הוא אמר שהוא תמיד אומר להם שהם לא מיוחדים. שאם משהו אמר להם שהם מיוחדים במהלך חייהם, הוא הטעה אותם. מיוחדים זה אנשים שמקריבים את החיים שלהם לעזור לאנשים אחרים, שמצילים חיי אדם. הם אנשים מיוחדים. אנשים שמתעסקים בכדורגל הם ברי מזל לעסוק במשחק שהם אוהבים ולקבל על זה המון כסף. שאם הם היו שחקני פינג פונג אף אחד לא היה מסתכל עליהם והם היו נוסעים באוטובוס או אופניים והעולם לא היה מכיר אותם בכלל. זאת מנטליות שמשנה קבוצה, בטח קבוצה כמו פריז שהצטיירה כקבוצה לא תחרותית בכלל שרק בנויה על כסף-הוא החדיר בהם משהו אחר.
המנטליות של לראות את הצד החיובי במוות של הבת שלו. אין דבר כואב יותר לאבא ולדעתי מלאבד ילד. לא קיים כאב כזה בעולם. לראות איך הוא מסתכל על זה ואיך הןא מתמודד עם זה, זה מעורר הערצה-הוא מדגיש ואומר שהוא בר מזל שהיא הייתה איתם בשנים האלה, שהיא חיה איתם בזכרונות ברוח שלה ושהיא פה איתם תמיד-בייחוד כשרע. הוא מבקש מאימא שלו לשים תמונות שלה בבית ולחשוב איך הבת שלו הייתה רוצה שהם יחיו ואיך הם יזכרו אותה. זה מכניס לפרופורציות וזאת גישה מנצחת גם בחיים וגם על המגרש.
גם כמאמן לכוכבים גדולים, מספיק לראות את השיחה שלו עם אמבפה. הוא אומר לו שלא אכפת לו מהגולים, שכולם יודעים שהוא פנומן, אבל הוא רוצה ממנו הגנה. שירוץ אחריי הבלמים, ואפילו יותר מכולם כי הוא הכוכב.
אז תגידו מה שתגידו-היה לו כסף, היו לו כוכבים, מזל, זומר תפס יום חרא, ווטאבר. אני לא חושב שזה מקרי. לואיס אנריקה הוא מאמן גדול, ענק, אנדרייטד, שלקח טראבל שני (רק פפ עשה את זה) בקבוצה שמעל עשור ניסתה לקחת גביע אירופה, בלי הכוכב הגדול שעזב אותם, והוא עשה את זה בצורה מעוררת הערצה גם קאמבק בחצי השני של העונה ובכדורגל יפה והתקפי.
תשימו כבוד על השם שלו. הוא ראוי לכך
גם אוהדי פריז יודעים מה המנטליות שנתנה להם את הגביע. לא כסף, לא שמות גדולים, אופי.
10 לייקים
אדר סראביה עולה ללה ליגה כמאמן ראשי של אלצ’ה.
היה עוזר מאמן של קיקה סטיין וקיבל קללות מהאוהדים יחד עם כל הצוות של סטיין.
זכור לי איזשהו ריב שלו עם מסי בקשר למאמץ שעשו קלאב דה אמיגוס.
אחרי שפוטר מבארסה, פיקה לקח אותו לאנדורה שלו, שם הוא די הצליח.
במארקה סקרו את העליה של אלצ’ה והחמיאו לו מאוד.
היו להרבה אנשים בעיות עם קלוב דה אמיגוס. טר שטגן, עוזרי מאמן, פיקה…