ז’אן קלייר טודיבו.
נמכר סוף סוף לווסטהאם אחרי “בשעות בקרובות” במשך שנתיים.
בארסה תקבל כמעט 8 מיליון על 20% שהיה לה עליו.
סה"כ עם השאלות ומכירות בארסה הרוויחה עליו 18.3 מיליון.
לא יודע אם מתאים לפה או לדיון הפוליטי-מדיני, אבל בינתיים, מהנעשה במנצ’סטר:
פפ אמר שעצוב לו שילדים מתים בעזה
תמיד היה צבוע.
לא הפריע לו לקחת את הכסף הקטארי עם כל תעשית העבדים שם.
אגדת כדורגל שלנו לא מעניין אותי הדעות הפולטיות שלו.
מאשר את מה שהיה ברור מלפני השטח לכולם, אבל גם לא כזה משנה.
ז’ואאו פליקס נותר מחוץ לסגל צ’לסי לאליפות העולם, ויחפש את עצמו שוב.
למרות שמותר לרשום עד 35 שחקנים לתחרות, וצ’לסי רשמה ‘‘רק’’ 28, פליקס נשאר בחוץ.
מאז שעבר ב 127 מיליון לאתלטיקו, הוא מדרדר מדחי אל דחי בצורה מרשימה.
אני לא שמח לאיד. מבאס שהוא בזבז כשרון ענק, יכלנו להנות מהכדורגל שלו.
9 לייקים
אני פשוט מת על הסיפורים האלה שמגיעים גם ממקורות אמיתיים של שחקנים.
כשארסנל הובילה 1-0 בקאמפ נואו גאבי מיליטו (האגדי) ששיחק היה לחוץ. מסי אמר לו ״תרגע גאבי, אני אבקיע 3 גולים״. הוא הבקיע 4.
אוטיסט גנגסטר בן זונה.
ראקיטיץ’ הודיע היום על פרישה וזו אחלה הזדמנות לשים את הגול הכי מרגש שלו אצלנו. באמת שחקן נשמה, אישית הוא אחד משכירי החרב האהובים עליי בעת החדשה של בארסה, תמיד נתן הכל על המגרש, בעיטות לא מעולם הזה, היה חלק משמעותי בטריפלטה ובדאבלים שבאו אחר כך, וגם כשנחלש זה היה ביחד עם הדעיכה של כל הקבוצה אז לא מאשים אותו. תודה איבן 
ולמעוניינים, טור שכתב על הקריירה שלו, אהבת חייו, סביליה וברצלונה אי שם ב2017:
הקטע על בארסה יפהפה:
When Barcelona wanted to sign me in 2014, it was quite an interesting experience, because my wife’s family obviously wanted me to stay. But they also knew that you only have one opportunity to move to the biggest club in the world
It is every boy’s dream to play for Barcelona. I remember when I arrived for the presentation, I walked into the dressing room, and they had my boots waiting for me at my locker, and I got goosebumps looking at the boots. I was thinking, These are not just boots. These are my Barcelona boots.
As a footballer, of course you want to win games and titles. But to be a part of this club is something different. Full respect to all the other big clubs, but at Barcelona, I think there is a special feeling with the people of the city, and with people all over the world.
As a playmaker, I am blessed to play with the greatest attackers in the world. With Messi, for example, the whole world sees his brilliance in the games. But you have to multiply that by 20 or 50 for what he’s doing in the training sessions. It is a joy for me, just as a fan of pure football, to be able to play with him every day. But it’s not just him — it was Neymar and Xavi, and now Suárez, Iniesta, Piqué. There is a rhythm to the way we try to play — it’s like a big machine. When you hit the button, all the pieces inside already know what to do. It’s one thing to see it on TV, or to play against Barcelona, and it’s another thing to experience it for yourself. If you don’t enjoy football in Barcelona, then you don’t enjoy football.
5 לייקים
אני יותר אוהב את הגול מול ריאל בקלאסיקו שהגיע בדקה קריטית:
לייק 1
שחקן מצוין שידע להתאים את עצמו לסיטואציה ולהפוך משחקן קישור התקפי, לשחקן קישור שמאזן את שחקני ההתקפה היותר מוכשרים בקבוצה שהגיע אליה. השתלב מדהים ליד מסי.
הוא בעצם היה האב-טיפוס למה שסקאלוני עשה עם דה פול בארגנטינה.
חבל שלקראת סוף הפך לשק חבטות בגלל התנהלות רעה של המועדון.
2 לייקים
לא סבלתי אותו רוב התקופה אצלנו. חבל שהעדפנו אותו על פני טוני קרוס 
.
יש שחקנים שקבוצה טובה גורמת להם להיראות הרבה יותר טובים ממה שהם באמת, וראקיטיץ’ הוא לגמרי אחד כזה. הוא אף פעם לא נתן לנו מה שאנחנו צריכים מקשר בברצלונה, והעונה הטובה היחידה שלו הייתה זו שבה צ’אבי עדיין היה בקבוצה.
הדבר העיקרי שהוא נתן לנו בשנים הראשונות היה המחויבות וההשקעה שלו. לקראת הסוף הוא כבר זרק זין, וגם הדבר האחד הזה לא היה שם. רק לראות את המשחק השכונה שלו נגד ליברפול באנפילד…
2 לייקים
לא יודע מה להגיד לך מלבד הזייה.
נכנס לנעליים של צ’אבי בעונש פרידה, שיחק ישיר כבש בישל, היה חיפוי הגנתי לחורים של אלבס.
אחד הרכשים הכי טובים שלנו בעשור האחרון בלי ספק בכלל
4 לייקים
היה כבר את הדיון הזה, לדעתי קרוס היה מתקשה בסגנון הכדורגל של אנריקה, בטח במחויבות להגנה. ראקי התאים כמו כפפה ליד ללוצו. השנים האחרונות שלו כמו כל ברצלונה היו מאויפנים בירידה בכושר שלו. אבל בגדול מסכים עם אהוד אחד הרכשים היותר טובים בעידן של ברתומאו
גם בחור טוב. אני גם חושב שיש לו טיפה בטן מלאה על הקלאב דה אמיגוס.
3 לייקים
ראקיטיץ’ היה שחקן משמעותי בקבוצה שהביאה טרבל, משהו שלא קורה כל יום, ולחלק מהקבוצות לא קורה בכלל.
יחד עם זאת, הוא היה צחנה חלק לא זניח מהזמן שלו פה, ובפרט בעונות פחות טובות של כל הקבוצה.
הוא שחקן עם איכויות, אבל הן לא איכויות קלאסיות של קשר בברצלונה, בניגוד לאיכויות של שחקנים כמו קרוס ואיסקו למשל. וכמובן שהיסטורית הוא הרבה פחות גדול ממודריץ’, שטבעי ומטופש להשוות ביניהם כי שניהם קשרים קרואטיים ששיחקו אצל שתי יריבות מרות.
לייק 1
אני לא אוהב אוטומטית לבקר שחקנים. זה היה מהמקרים הבודדים שתמכתי במשהו שטר שטגן עשה או אמר. היו שחקנים שניצלו את הרכיכות שניהלו את המועדון ואת הקבוצה ופשוט הורידו את רמת האימונים.
הקבוצה הגיעה למשחק הזה בחוסר כושר, כאילו השחקנים לא התאמנו כל השבוע כי ידעו שהם יצליחו לתת מה שהם יודעים.
ראקיטיץ’ עצמו נשחק כל העונה, זה שהוא לא היה טוב לא אוטומטית אומר שחיצי הביקורת צריכים להיות אליו.
וכן, אני מודע לזה שזו ביקורת על ואלוורדה כי כביכול אני בצד שלו. לא הכל שחור ולבן בכדורגל.
לייק 1
השנקל שלי על ראקי- הוא לא היה טוב מספיק להיות פליימייקר בבארסה, אז הוא שינה את תפקודו והפך בעיקר לבייביסיטר לעליות של אלבס בעונת הטראבל. ככל שאיבדנו משחקני הקישור הטובים שלנו (צ’אבי ואינייסטה) כך הקישור בהנהגת ראקיטיץ יצא לאור בחולשתו. הגיב לאט עם הכדור, לא היה טכני מספיק ועוד.
הוא לא היה שחקן רע מעולם, אבל הוא לא ממש היה עונה לסטנדרטים של קשר בקבוצה. אפילו אם אני משווה אותו לפדרי.
4 לייקים
אם כבר נזכרים בגמר הקופה בדיון של ארגנטינה, ובהמשך לדיונים בעבר על הקריירה של ניימאר:
לצערי אני לא רואה אותו מתאושש ומצליח להוביל את ברזיל לתואר גדול בעתיד הנראה לעין, ובכך הקריירה הבינלאומית שלו - בדומה לקריירת הקבוצות שלו - מצוינת אבל תיזכר על ידי רוב אוהדי המתכות כמפוספסת.
אלה אוהדים שלא ראו אותו משחק. הוא מלך השערים של הנבחרת הזאת. לפעמים אין מזל, אנחנו נוטים לשכוח שמדובר בסופו של דבר בספורט קבוצתי.
ראיון לא רע של ג’ורדי קרויף על תקופתו כמנהל מקצועי בבארסה.
הנקודות המרכזיות: ההתרכזות של הצוות בחיזוק האיכויות ההגנתיות על חשבון השחקנים הוותיקים, הרצון להביא כוכב שישדר שבארסה חזרה למרכז הבמה, ההצלחה של איניגו והקשר ליוהאן, למה הם כיוונו דווקא לרכוש מהליגה האנגלית ואיך ראפיניה נרכש למרות שדמבלה היה בסגל.