לעזיבתו של כריסטיאנו רונאלדו יש השלכות רבות. אחת מהן: ריאל מדריד תבחר בועט חדש. מדובר כמובן על הבעיטות החופשיות בקבוצה עליהן היה אמון כריסטיאנו מהרגע שהגיע ב-2009, ועד הרגע בו עזב. בסה"כ נפסקו לטובת ריאל מדריד 619 בעיטות חופשיות, כשכריסטיאנו בועט 444 - 72% מהן, וכובש 33 שערים - רקורד של 7.4% במארקה תוהים ‘בקול רם’ מי יהיה היורש כאשר אופצייה של ‘גלאקטיקו חדש’ כרגע לא עומדת על הפרק. בעונה שעברה למשל, כריסטיאנו כבש בכדור חופשי בגמר המונדיאליטו, אסנסיו עשה את זה נגד ולנסיה במחזור השני בליגה, ואיסקו כבש נגד מאלגה בחוץ. עוד נזכיר את נאצ’ו שכבש שער ערמומי נגד סביליה בשלהי עונת 2016/17.
לא פחות מ-21 שחקנים של ריאל מדריד בעטו כדורים חופשיים מאז. גארת’ בייל קיבל את הכי הרבה הזדמנויות - 55, והבקיע ארבעה שערים. אוזיל וחאמס כבשו שלושה שערים כ"א, בעוד צ’אבי אלונסו, סרחיו ראמוס, אסנסיו, איסקו, קאקא ונאצ’ו - כבשו פעם אחת.
במארקה הציגו סקר אוהדים עם שבע אפשרויות לגבי הבועט החדש של ריאל מדריד ונכון לכתיבת שורות אלה כשהסקר בחיתוליו - קרוב ל-3500 הצבעות, בייל מוביל בגדול עם 40%, כשהשאר צמוד מאוד - אסנסיו שני עם 17%, איסקו שלישי עם 16% ורביעי קרוס עם 15%. מודריץ’ חמישי עם 7%, הקפטן ראמוס רק עם 4% וקאסמירו, כביכול האפשרות המפתיעה - עם 2% סוגר את הרשימה.
סיפרנו לכם על מס’ השערים, והנה גם מספר הבעיטות. כריסטיאנו ראשון כמובן עם 444 ניסיונות, שני אחריו בפער עצום הוא גארת’ בייל עם 55 בעיטות; מסוט אוזיל שלישי עם 18 ניסיונות; חאמס רודריגס וצ’אבי אלונסו בעטו 16 פעמים; סרחיו ראמוס חמישי עם 14 ניסיונות; אסטבן גראנרו שישי עם 11 בעיטות; אסנסיו ודי-מאריה בעטו 8 פעמים; גוטי עם 7 ניסיונות; איסקו עם 6 בעיטות; קאקא בעט שלוש פעמים; בעטו פעמיים: קאסמירו, קרוס, נורי שאהין ורפאל ואן דר-וארט; בעטו פעם אחת: מודריץ’, דרנטה, גאראי ובנזמה, וגם נאצ’ו לו יש מאה אחוזי הצלחה.
אני מסכים שדסקל חוטא לעיתים בסטטיסטיקה חסרת משמעות, אבל לא חושב שזה המקרה: ממה שראיתי בליגה האנגלית, ובהחלט יתכן שאני טועה, לדה חאה היו לא מעט משחקים שבהם הוא פשוטו כמשמעו הציל את יונייטד. מבחינתי הסטטיסטיקה הזו רק מחזקת את מה שראיתי.
אולי אוהדי יונייטד יוכלו להעיד.
מה שעוד הגיוני פה הוא שנבאס היה אמור לספוג הרבה, כלומר הגיעו נגדנו להרבה מצבים בליגה.
אני לא צריך איזה מדד מונפץ כדי להבין מה שהעיניים שלי רואות. יש הרבה מצבים שנובעים מטעויות שלא היו ‘‘מצב הבקעה איכותי’’ או איזה בולשיט שהוא מקשקש עליו את המוח אחרי כל משחק.
זה ברור שדה חאה הוא שוער גדול ואני לא צריך איזה xG כדי להבין את זה.
גם זה שהגיעו נגדנו להרבה מצבים בליגה זה דבר שהוא די ברור, גם בשביל זה לא צריך את הxG הזה. דסקל מת על שטויות ושיחשבו שהוא חכם או שנון, כשבפועל הוא 90 אחוז מהזמן מקשקש בשכל יחד עם העמוד הדבילי והרדוד “בכל יום נתון”, שהוא מביא שם סטטיסטיקות ונתונים מיותרים רק כדי לסחוף אחריו ילדים בני 15 שלא מבינים דבר או שניים בכדורגל.
יש דוגמה מהימים האחרונים שהוא פירסם על קינגסלי קומאן שהוא זכה באליפות בכל שנה מאז שהוא עלה לבוגרים. אבל מה הוא לא עשה? הוא לא ציין שבאף אחת מהאליפויות (שכולן ביובה ובאיירן כמובן…) הוא לא היה איזשהו שחקן מפתח או לפחות שחקן משמעותי.
אז אם אני בא לפורום הזה כדי לברוח מהרמה הרדודה של הרשתות החברתיות והן זולגות לי לכאן זה קצת מאכזב ומרגיז. אני מאמין שיש עוד שחושבים כמוני.
אני לא מצליח להבין מה המדד הזה אומר בכלל, ואחרי חיפוש קצר אצל דר גוגל לא מצאתי כלום על הפרמטרים שלו. אולי תוכלו לעזור לי אתם? הרי כל כדור שנבעט למסגרת (אוקי ולא לידיים של השוער, ניתן את זה) ונבאס לוקח זה אמור להיות גול לא? או שאני טועה? ככה שבעצם הסטטיסטיקה הזאת אומרת שלנבאס היו רק 4 עצירות העונה? כי רק במשחק מול בארסה בבית זכורות לי יותר.
לא מאוד ברור לי העניין.
נניח שהסיכוי לגול בפנדל הוא 80%, כלומר ה- xG של המצב הוא 0.8. זה אומר שאם נבעטו לכל שוער 100 פנדלים העונה, אתה מצפה ל-80 גולים בממוצע. אתה בודק את נבאס ומגלה שספג 99, ואת סמיר הנדנוביץ’ ומגלה שספג 50 - זה כנראה אומר שהראשון הוא שוער פנדלים גרוע והשני שוער פנדלים מעולה.
פנדלים זה כמובן המקרה הפשוט ביותר. עם הזמן משכללים את השיטה לבדוק מה הסיכוי שיהיה גול ממצב הבקעה מסויים. זה תלוי במיליון גורמים (מרחק, זווית, בועט, מיקום ההגנה וכו׳). את חלקם הצליחו להכניס למדדים ואת חלקם לא (יש יותר ממדד אחד), אבל לאט לאט זה משתכלל.
אם אתה יודע מה סיכוי להבקיע ממצב מסויים, זה אומר שאתה יכול להסיק כמה מסקנות מעניינות:
מה איכות שחקן ההתקפה - אם יש שחקן התקפה שמגיע להרבה מצבים שהסיכוי להבקיע מהם הוא גבוהה אבל מבקיע גול אחד בעונה - כנראה שהוא מחמיצן. כמו כן, אתה יכול להסיק ששחקן התקפה מסויים לא מגיע למספיק מצבים (לדוגמה - להזארד יש ממוצע xG נמוך למשחק).
אם יש שוער שמגיעים מולו להרבה מצבים שסיכוי ההבקעה מהם הוא גבוהה אבל הוא סופג מעט, הוא כנראה שוער טוב
@Orel
ברור שמקרי קיצון כמו דה חאה הם יחסית ברורים. העניין הוא שאם יש לך מדידה טובה אתה לעולם לא תוכל להגיע לרמת דיוק של המדדים האלה, כי אתה לא מסוגל לראות את כל המשחקים בכל הליגות, וגם כי אתה בתור בנאדם יותר מועד לפספס דברים. באותה מידה אפשר לטעון שאתה יודע שהמצב הכלכלי בקונגו הוא גרוע, אז לא צריך כלכלנים בעולם. בפועל כל מדד סטטיסטי אומר רק מה שהוא אומר - איך אתה מפרש את זה ואיזה סיפור אתה בונה - זה כבר נתון לשיקול דעתך וליכולתך להצליב עם מדדים סטטיסטיים נוספים. נחזור לדוגמת ה- xG הנמוך של הזארד: זה יכול להיות מהמון סיבות: הוא לא עושה תנועה טובה, חסר מוסר טוב שיסדר לו מצבים, הוא בכלל לא מנסה, המאמן מבקש ממנו לשחק יותר מאחור ועוד ועוד.
המשמעות של הנתון ש @IdanBarca שיתף היא שקורטואה ספג פחות או יותר את מה שהיה ׳אמור׳ לספוג, בניגוד לשוערים אחרים שנחשבים בטופ כמו אליסון, טר שטגן, אובלאק ודה חאה שאכן לפי המספרים נראה למה הם מהטופ - הם באמת סופגים פחות ממה ששוערים אחרים היו סופגים. כלומר, לפי הנתון הזה קורטואה הוא לא שוער טוב כמו שעושים ממנו. אתה יכול לקבל את זה או לסתור את זה, אבל צריך לתת טיעון ולא לפסול בלי סיבה כי זה מזכיר לך את דסקל.
אבל זה מדד שלא משקף משהו מציאותי, לפחות בינתיים. מי קובע מהו מצב איכותי?
בשביל שחקן X מצב איכותי יהיה בעיטה מחוץ לרחבה ובשביל שחקן Y מצב איכותי יהיה בעיטה חופשית. לכל שחקן מסויים יש את המיקומים והסיטואציות שהוא מתמחה בהם ולכן המדד הזה מבחינתי, לפחות עכשיו, הוא בולשיט אחד גדול.
קח את רובן כדוגמה - לדעתי מצב איכותי לרובן זה חיתוך למרכז ובעיטה מחוץ לרחבה לפינה הרחוקה בסיבוב. זה הsignature move שלו ועל זה הוא בנה קריירה פחות או יותר. איך מודדים xG של שחקן כזה?
הנקודה שעידן רצה להעביר עברה אצלי באופן מלא, אני רק לא מבין למה לדחוף את המדד המיותר הזה. הוא לא משקף את המציאות.
מה אומר בדיוק xA?
אני מתכוון נניח למצב הבא: מסי במצב שהוא יכול למסור לסוארז לגול אבל בועט לשער ונותן גול בעצמו, האם זה נחשב לו כ-xA באחוז גבוה ו-xG באחוז מסוים באותו מצב?
כלומר האם המדד מחשיב גם מצבים פוטנציאלים לבישול או רק בישולים בפועל שהפכו או לא הפכו לשערים?
דני קרבחאל נשאל אתמול מי השחקן הגדול בהסטוריה של ריאל מדריד. והתשובה שלו: ראול. הוא השתמש במשפט של קרויף ז"ל - הוא לא היה הכי טוב בשום דבר - אבל היה לו הכל והוא הסמל של ריאל והמדרידיסימו.
אתמול לפני 18 שנה זה קרה. פרויקט הגלאקטיקוס החל בקול תרועה רמה. כבוד הנשיא החדש פלורנטינו פרס הבטיח וקיים - לואיס פיגו מצטרף לריאל מדריד לתדהמתם של הברסאים. שנה אח"כ יגיע זידאן, ואז רונאלדו. והשאר היסטוריה…
הסקוררים הגדולים בסגל ביום שאחרי כריסטיאנו. התמונה היא מעונת הדסימה כמובן. הבאים בתור הם איסקו עם 41 שערים בריאל ומרסלו עם 33.
מעט ישן: בצל הדיבורים הבלתי פוסקים על קורטואה, השוער הנוכחי והמרגש קיילור, אלוף אירופה שלוש פעמים ברציפות - פירסם סירטון קצר באינסטגרם עם מיטב התארים במדי ריאל. מרגש!
היום (או אתמול, ליתר דיוק) לפני חודשיים בייל עושה את הקסם שלו בגמר נגד ליברפול. אני יכול לראות את הסרטון הזה מאות פעמים, עד כדי כך שאני אשכרה מפחד שהוא יערער את המעמד של סרטון הנגיחה של ראמוס כמקום הראשון ברשימת הסוכריות שלפני השינה.
הגול הזה הוא פשוט תענוג. הנעת כדור, קבוצתיות, תנועה, כישרון - כל הדברים הטובים שנזכור מהעידן הזה.
גביע הברנבאו המסורתי יתקיים ב11 באוגוסט, חזרה גנרלית לסופר-קאפ האירופי נגד אתלטיקו כעבור ארבעה ימים. ריאל זכתה בגביע 27 פעמים עד עכשיו. בקיץ 2017 הטורניר לא שוחק בשל מותו של פוארטה ז"ל. היריבה תיהיה מילאן, בפעם הרביעית בהיסטוריה(1988, 1990, 1990 - הניצחון 5:1 עם שלושער של גוטי), וזה ממש לא במקרה: 60 שנה אחרי גמר גביע אירופה והזכייה השלישית בגביע אירופה(ניצחון 3:2, משער של פאקו חנטו בהארכה). תזכורת: בשנה שעברה פיורנטינה הייתה היריבה, 60 שנה אחרי הזכייה השנייה בגביע אירופה, נגד אותה הקבוצה בידיוק. אז היגואין יחזור לברנבאו…
אם כולם היו מרגשים ובטירוף כמוהו. נאצ’ו מתרגש לקראת עוד עונה עם קרבחאל(אולי אם נבדוק את העונות שלהם יחד בקסטיליה הם יתקרבו לשיתוף הפעולה של ראמוס ומרסלו בקבוצה הבוגרת) - “שנים רבות שאנחנו מגינים יחד על הסמל הזה ובכל יום עם יותר תשוקה”. הפוסט נכתב כמובן עוד לפני המשחק נגד מנצ’סטר יונייטד[בינינו, עם כל הכבוד לכוסיות באינסטגרם - שחקני הכדורגל הם הסיבה לכך שיש לי, אוהב לקרוא את התחושות שלהם לפני ואחרי משחקים].
בכתבה כאן הצגנו, על בסיס ה-AS, כיצד ריאל מדריד מתמודדת עם עזיבת הכוכבים הגדולים שלה? כמובן על רקע עונה מעניינת במיוחד לאור עזיבתו של כריסטיאנו. המקרה האחרון הוא עזיבת ראול, ובעונה אח"כ עם מוריניו זכינו בגביע וכעבור שנתיים באליפות ענקית, ואחרי עזיבת זידאן ב-2006 פאביו קאפלו הגיע ולקח אליפות אבל מעניין לקרוא שבגדול התמונה לא כזו נוראית - חזרה לימי די-סטפאנו, פושקאש, חנטו ועוד.
לא פתחתי כאן אשכול סטטיסטיקות ע"ש דסקל.
