בקרוב 25 שנה ללה אוקטבה - הזכייה השמינית בליגת האלופות. ריאל מדריד בשיתוף עם אדידס הוציאה חולצות רטרו אייקוניות של 1999/00. החולצה השחורה זכורה לא רק מהגמר הכל-ספרדי והחד-צדדי (0:3) נגד ולנסיה אלא גם מהניצחון באולד טראפורד על מנצ’סטר יונייטד הטרבליסטית - 2:3. דיגמנו לא רע בצילומים: ראול ופרננדו מוריינטס שכבשו בגמר, הילד בין הקורות דאז איקר קסיאס, גוטי והקפטן בזמנו מנואל סאנצ’יס. גם מרסלו אגב נתפס בעדשת המצלמה. גם החולצה הלבנה\אפורה תהיה זמינה לרכישה ממחר למען האמת.
לייק 1
מאמן העבר ההולנדי ליאו בינהאקר נפטר היום בגיל 82. ריאל מדריד אבלה ופירסמה הודעה רשמית כמובן. בינהאקר הוא המאמן האחרון שזכה בריאל מדריד בשתי אליפויות ברציפות, היה לו חלק חשוב בהצלחה של הקינטה דל בויטרה. הוא לא “בנה” אותם אבל בהחלט חיזק אותם בדרך לקבוצה שתשלוט בספרד עם חמש אליפויות ברציפות. בינהאקר זכה עם ריאל מדריד בשלוש אליפויות בין 1986 ל-1989, הוא זכה גם בגביע המלך ובסופרקופה. רק גביע אירופה “התנגד” וגורלו הוכרע עם התבוסה למילאן ב-1989, לרוסונרי של קרלו אנצ’לוטי כשחקן. הוא היה במצב עדין מאוד בחודשים האחרונים. “הוא ממש לא מרגיש טוב, הוא לא מסוגל לצאת מהבית”, אמר מקורבו. בינהאקר זכה גם באליפות הולנד עם אייאקס וכן אם פיינורד, אימן את נבחרת הולנד ועוד. זה מצחיק כי למרות שהיה רק ארבע עונות על הקווים - היה גם ב-1992 לפרק זמן קצר - הוא מדורג שני עם לואיס מולווני במספר האליפויות של המועדון, ובסה"כ שישה תארים היו לו.
המאזן בפרק א’ הארוך - 169 משחקים - 107 ניצחונות, 40 תוצאות תיקו ו-22 הפסדים, יחס שערים 357:158. באליפות האחרונה ריאל שלו רשמה רק הפסד ליגה אחד ב-38 מחזורים - לסלטה ויגו בבלאידוס במחזור ה-29. העונה הזו הסתיימה בדאבל עם 0:1 בגמר הגביע על ויאדוליד משער של גורדיו
2 לייקים
אתמול - יום הולדת 52 לרוברטו קרלוס, המגן השמאלי הטוב ביותר בהיסטוריה, מישהו שמבחינתי לפחות שינה את ‘ההתייחסות’ לתפקיד המגן בשנות ה-90 וכן הלאה. החיוך ורוח השטות שלו על המגרש לצד הרצינות, מגן שתמיד התבלט בכך שבילה יותר מהזמן בחצי של היריבה - אבל גם היה פנטסטי בהגנה לדעתי: משחק גובה טוב למרות שהוא נמוך, חזק פיזית, חכם ומהיר. כמעט לאורך כל התקופה שלו במועדון הוא היה “צד שמאל” כולו ועזר למשל לזינדין זידאן להשתלב. תמיד בדיונים האלה - כיפיים - על רוברטו קרלוס VS מרסלו - הייתי עם RC, הרגשתי לא נעים ושיניתי את דעתי כשמרסלו הודיע על פרישה אבל וואלה…לא יודע
עוד לפניכן כל העולם הזכיר את שמו בגלל הגול הענק של דקלאן רייס בכדור חופשי נגד ריאל מדריד שלנו - לדעתי עם כל הכבוד - אין מה להשוות בין הגול הזה לבין הבעיטה של רוברטו קרלוס עם הפאלש נגד נבחרת צרפת, וגם לא הגול נגד טנריפה מהקרן וכדומה. שחקן שעשו עבורו סגנון בעיטה ייחודי בפרוו אבולוושין. בעיקר-בעיקר-בעיקר: מתגעגע.
בעונת 1999-00 רוברטו קרלוס רשם לא פחות מ-58 הופעות שזה מספר כמעט חסר תקדים לשחקן שדה באותו פרק זמן. כעבור שנה הגיע השיא של עשרה כיבושים. יש לו כל כך הרבה רגעים אייקונים כמו הבישול בחוץ לראול בגמר ליגת האלופות 2002 וכמובן המסירה של סנטיאגו סולארי וזה ש-RC הפעיל את המנוע, שוב נגד חוקי הפיסיקה, ובישל לזינדין זידאן; הגולאסו נגד ברצלונה בכדור חופשי מאיזה 35 מטר; אני רוצה לדבר דווקא על עונת הפרידה בה סבל מפציעות.
הקלאסיקו הראשון של העונה, לא פשוט לשמור על ליאו מסי כמובן. אני זוכר את רונאלדיניו מוסר כדור עומק ללודביק ז’ולי שהיה סילון. רוברטו קרלוס השיג אותו ואז נתן שחיל בין הרגליים, “Cano” כמו שאומרים בספרדית והקהל שאג Ole. באותה עונה הוא היה הדמות הטראגית בהחה נגד באיירן מינכן בגלל איבוד הכדור שלו שהפך לשער של באיירן מינכן ורוי מקאיי. הוא היה שבור והודיע לאחר מכן שהוא עוזב, גם את ההחלטה התגלמה בליבו עוד קודם.
ואז…הקבוצה שספגה אין סוף מכות - קמה גם מזו. מחזור 35 במירוץ האליפות המשוגע איי פעם שספרד ידעה. ריאל מדריד כבר הובילה 0:2 על רקראטיבו הואלבה, שהשוותה ל-2:2. ולסוף הזה היה חייב להיות סוף טוב, עוד לפני משחק האליפות בו נפרד כאלוף - בדיוק כמו שהוכתר בעונת הבכורה, שוב עם פאביו קאפלו. ריאל מדריד טסה למתפרצת בהובלת גונסאלו היגואין, ואז בא דיוויד בקהאם שנבלם, פרננדו גאגו קיבל את הכדור ומסר שמאלה בלי להסתכל, “הרגיש” בחושיו את רוברטו קרלוס עם ספרינט ענק כמו בימים הטובים, וגול. מתנת פרידה. אגדה שהייתה באמת.
מודה שקצת היה עצוב לי לראות אותו עם הכרס במשחק האגדות ונעלם מהמגרש אחרי שש דקות אבל כנראה שאף אחד לא סופרמן והוא לא צריך להישאר ספורטאי לנצח. אבל תמיד אני מתרגש לראות תמונה שלו בריאל מדריד, מהשחקנים האהובים עליי איי פעם.
לייק 1
עשר המכות של ריאל מדריד:
-קרלו אנצ’לוטי. מאמן מיושן בלי שום רעיון טקטי. איבד את הקבוצה מזמן. לאו דווקא את חדר ההלבשה, עדיין סחבק ולא יודע להעמיד את הכוכבים במקום - אבל הוא לא שולט בכלום. מדברים על זה שזה בסדר שתהיה עונה “ריקה” - אבל לא ככה, בלי לללמוד מהלקחים, עם כדורגל כל כך מזעזע וכל כך הרבה הפסדים.
-השובע והתחושה הזו ש"יהיה בסדר". יש לא מעט שחקנים שזכו בשני דאבלים בשלוש העונות האחרונות. לא ראיתי קבוצה נמרצת כמעט באף משחק ליגה העונה. זה מחלחל באופן כללי. סתם דוגמא, רודריגו.
-הקלאסיקוס. הרי להפסיד לברצלונה זה לא עוד הפסד, בטח לא להיות מובס, בטח לא כשזה קורה פעמיים ובצורה משפילה עוד יותר. אם לא הכרטיס האדום ההוא בסופרקופה - הכיסא של קרלו מתחיל לרעוד. ואם הוא היה מפוטר בינואר, לדעתי לפחות, כמו שהגיע לו…
-העונה המוצלחת של ברצלונה. אם בארסה הייתה משחקת פחות טוב וכובשת פחות שערים ונניח עפה ברבע גמר ליגת האלופות - אני מניח בזהירות שהמצב היה שונה והיה פחות לחץ עלינו. כל אחד היה רוצה לראות כדורגל דומה לשל ברצלונה ואת האנרגיות והמאמן שלה.
-הפציעה של דני קרבחאל - אין לו מחליף גם מקצועית כמובן כי לוקאס ואסקס לא יכול למלא את החור, וגם לא בפן המנהיגותי, הלרוץ עוד יותר כשהכל נראה אבוד, הנוכחות.
-התעלמות מהקאנטרה - זה כן הזוי שאף אחד לא דיבר בקיץ על ראול אסנסיו ואף אחד לא הכיר אותו. שחקנים נכללים בסגל פעם אחת ואז נעלמים. אף אחד לא מסתכל למטה. אפשר להכניס כאן גם את שילוב הצעירים הלוקה בחסר.
-ההתנהלות של ויניסיוס ג’וניור - זה בסדר לשחק לא טוב, זה בסדר שכבד עליו למשוך את הקבוצה מהבוץ. אבל זו אנרגיה שלילית, ויש רף מסוים שאני מצפה משחקן טופ. הכל הולך הפוך. מבחינתי מאז ה-2:5 על בורוסיה דורטמונד הוא ממש נעלם להוציא משחק-שניים.
-ההתעסקות המתמדת הזו בשופטים - עם הסרטונים בערוץ הטלוויזיה של המועדון, המכתב והאיום המיותרים ועוד. זה גוזל אנרגיה ולבטח לא מוציא אותנו באור חיובי.
-במקום להסתער - מחפשים את המינימום - אני מדבר על בניית הסגל. כבר אין את נאצ’ו שמתאים גם לסעיף הבא - שיכול לשחק בכל עמדה. יש עמדות שברור שזקוקות לחיזוק וזה לא קורה. לאו דווקא מחליף לטוני קרוס אבל בהחלט בלם, מגן, חלוץ ‘9’ אמיתי כמו חוסלו אם לא נותנים לאנדריק לשחק. כאן אני מדבר כבר על החלונות הגבוהים. המצב הכלכלי נהדר ובכוח לא מחפשים משהו יצירתי או להשקיע, צעירים ושחקנים בהעברה חופשית, לא יודעים לחתוך את מי שצריך. יכלו לבנות סגל שישלוט בכדורגל.
-חסרי לב ונשמה, קילומטראז’ ואולי גם זהות - כשקבוצה מפסידה כל כך הרבה, כשיש כל כך הרבה איכות על המגרש גם אם המאמן לא תורם לה, זה מפריע. זה גורם לך לחשוב שלשחקנים לא אכפת. בעיקר שחקני ההתקפה שלנו.
לייק 1
בדיוק היום לפני תשע שנים - רמונטדה ברבע גמר ליגת האלופות והראשונה מאז לה נובנה ב-2002. החוט המקשר: זינדין זידאן כשחקן אז נגד באיירן מינכן ואחרכך כמאמן. משחק לא טוב בחוץ והפסד על האפס - 2:0. אך אז זו הייתה כולה וולפסבורג ולא ארסנל ולא 3:0. “מי שלא מאמין ברמונטדה מתבקש לעזוב את המקום”, הייתה הכותרת בשער המארקה לאחר המשחק הראשון על רקע הסמל של ריאל מדריד וכיתוב Respect. בגומלין החגיגי בסנטיאגו ברנבאו, כריסטיאנו רונאלדו נתן בראש עם שלושער גדול. הראשון אחרי כדור רוחב של דני קרבחאל, השני הגיע ממש מהר כעבור שתי דקות עם קרן של טוני קרוס - זהו הפיגור נמחק. בדקה ה-77 כמה סמלי המשימה הושלמה - כריסטיאנו כבש את השלישי בכדור חופשי. שלושער כמו שהבטיח בחדר ההלבשה, והקהל שאג. אחרכך בחצי הגמר עברנו את מנצ’סטר סיטי והעונה הסתיימה בחיוך עם ה-UnDecima.
עוד משחק אייקוני בתאריך זה: כריסטיאנו משתולל עם שלושער ענק בדרבי בוויסנטה קאלדרון - 1:4 בדרבי הראשון מול דייגו סימאונה וקצת לפני הקלאסיקו השני הגדול והמכריע של 2011/12. בעיטה חופשית נפלאה שהותירה את טיבו קורטואה חסר אונים ואז עוד בומבה מרחוק אחרי שרדאמל פלקאו השווה. כריס הבקיע בפנדל והשלים שלושער ובישל לחוסה קאייחון את הרביעי. אליפות השיאים, האליפות שלו.
כשקבוצה שמובילה את הליגה משחקת חרא בתקופת לחץ משחקים ובין 2 משחקי רבע גמר אלופות ועדיין מנצחת עם מזל זה אומר שזה נגמר, לצערי אין יותר סימן ברור מזה, אנחנו היינו חוטפים את השיוויון המעצבן, הרמתי ידיים, יצאתי נקניק, הפרחים לקרלו.
לייק 1
דור איבד כל תקווה או חשק ואפילו לא פתח דיון לביזיון של היום ב17:15…
לייק 1
אל חשש חוזר מהחדר כושר ומטפל. אני כמו אישה מוכה וחזר לי החשק. מכור לריאל מדריד ואין דרך חזרה
2 לייקים
אנחנו מכורים אחי… שרדנו את 2003-2009 במדבר נשרוד גם את זה.
לייק 1
אני יודע, כולנו באותה סירה.
פשוט הרגשתי שדור היה צריך פינג קטן…
אגדות ריאל מדריד ניצחו את אגדות ברצלונה בדו-קרב פנדלים ארוך במשחק במקסיקו לאחר 2:2. שימו לב שראול בראבו דייק בפנדל המכריע - 7:8. מלא פוסטים באינסטגרם מצד המשתתפים. ההיילייט העיקרי היה מרסלו שלפני חודש הודיע על פרישה והראה שהוא בכושר. הברזילאי כבש בצ’יפ יפה והעלה ל-0:2 בדקה ה-21 וחגג כמו חברו הטוב כריסטיאנו רונאלדו. גם לואיס פיגו כבש לזכותינו וספג בוז - לא יפה, אחרי מבצע אישי בכנף ימין. ברצלונה חזרה עם שער של קרלס פויול לאחר קרן של ריבאלדו, וחאבייר סאביולה השווה. עוד שיחקו - איקר קסיאס שרשם שתי הצלות לא רעות בכלל שהזכירו נשכחות, רובן דה לה רד כמובן, גוטי, והשחקן “החדש” פפה לאחרונה - הרכש של ינואר - בערך. ריאל עם ארבעה ניצחונות לעומת שלושה הפסדים במשחקים אלה.
אפשר שהקבוצה הזו תיכנס לליגה - יחד עם ראול - ונראה וננתח אותה כל שבוע ואת זו של 2024/25 נאפסן בבוידעם? ויסנטה דל בוסקה יכול לאמן.
כמה יחידי סגולה זכו היום לעבור אימון על לחץ ומשחק על שטח קטן,בריאל מדריד זה שווה ידיעה בטוויטר.
מעניין מתי יגיע היום שבו כל הקבוצה רחמנא ליצלן תתאמן על לחץ גבוה ואפילו תעז לשחק ככה במשחק רשמי,אז אולי יפתחו על זה מהדורות חדשות.
לייק 1
בדיוק היום לפני 11 שנה: גמר הגביע של גארת’ בייל! ריאל מדריד פגשה את ברצלונה שוב במאסטייה כעבור שלוש שנים ובתום משחק סופר-דרמטי שוב ניצחה, הפעם 1:2, זכתה בתואר ראשון בעידן קרלו אנצ’לוטי. כריסטיאנו רונאלדו הפצוע היה ביציע וכל הבמה הייתה שייכת לוולשי. אבל עוד קודם לכן: אנחל די מאריה כבש את שער היתרון בדקה ה-11 בבעיטה לפינה של חוסה מנואל פינטו; איסקו שקיבל את ההזדמנות היה נפלא, אבל ריאל מדריד ספגה לראשונה במפעל (איקר - שוער הגביעים - זוכרים?) עם נגיחה של מארק בארטרה. אולם הילד הברסאי יהפוך לגיבור הטראגי. חמש דקות לסיום, פאביו קונטראו מסר כדור לשטח ובייל הפעיל את המנוע שלו ורץ ורץ ורץ ורץ, עקף את הספרדי והשחיל את הכדור לפינטו, 1:2 לריאל וגם כריסטיאנו חוגג ביציע. יש לציין שקרלו הגיב בחילוף הגנתי מזעזע: גם אסייר ייראמנדי, גם קאסמירו וגם רפאל ואראן, וניימאר ילד הפלא מצא את הקורה! בשני הקלאסיקוס בליגה ניצחה ברצלונה: 1:2 במשחק בקאמפ נואו, עם גולאסו של אלכסיס סאנצ’ס שבמשחק הגביע סופסל, בין היתר, ו-3:4 בסנטיאגו ברנבאו עם שלושער של ליאו מסי.
זו הייתה הזכייה ה-19 של ריאל בקופה דל ריי (השחקנים הקדישו את התואר לחסה רודריגס שנפצע כחודש קודם לכן וגמר את העונה - ולקחו את החולצה שלו לתמונה הקבוצתית), מאז נוספה אחת בלבד - ב-2023 עם אותֹו מאמן דון קרלו לאחר ניצחון על אוססונה. ובעוד כשבוע וחצי לברצלונה תהיה הזדמנות לנקום ולהגדיל את הפער העצום שלה במספר הזכיות בגביע…
טוב אני מנסה לנחם את עצמי מעבר לזה שאין בלופים בכדורגל ושנהנינו מספיק בליגת האלופות בשנים האחרונות. הרי “הייתי” שם בעונות של מנחוס שמינית הגמר, אשכרה שש עונות. מה שהתחיל עם הדחה “על הקשקש” נגד יובנטוס, ואז פתאום גם מפסידים בבית לארסנל של תיירי הנרי ונראים לא ברמה, ואפילו באיירן מינכן בינונית העיפה אותנו ובצורה טראגית - סופגים בדקה האחרונה בבית ורק 2:3 ולא 1:3 (אוי ואן בומל) ובגומלין כבר אחרי עשר שניות באיירן מובילה| ואחר כך אפילו את רומא לא הצלחנו לנצח בסנטיאגו ברנבאו בעונה שמוגדרת כטובה בגלל הליגה והפאסיו והדומיננטיות| ואפילו עונת הבכורה של הגלאקטיקוס2 עם כריסטיאנו רונאלדו המדהים ועונה בה הגמר נערך בבית שלנו!!! הודחנו בשמינית הגמר ומול ליון החלשה…
אפשר לדבר גם על חצאי הגמר המדכאים 2010-2013. בעיקר שברון הלב נגד באיירן מינכן ביום העצמאות כשהכל התחיל מושלם ונגמר עצוב כל כך, חשבתי שנגמר לי הכדורגל. גם כעבור עונה היה כואב.
אוהדים צעירים של ריאל מדריד, אלה שהם בני 10-12 אפילו 15 - לא זוכרים שהיו דברים כאלה פעם, זה נראה מנוגד לכל היגיון גם כן כמעט כמו ההצלחות שלנו.
לייק 1
ריאל מדריד בליגת האלופות ב-25 השנים האחרונות קרי מעונת 1999/00:
שמונה זכיות בליגת האלופות: 2000 (ניצחון 0:3 על ולנסיה בגמר)| 2002 (ניצחון 1:2 על לברקוזן בגמר)| 2014 (ניצחון 1:4 על אתלטיקו מדריד בגמר)| 2016 (ניצחון בפנדלים על אתלטיקו אחרי 1:1)| 2017 (ניצחון 1:4 על יובנטוס בגמר)| 2018 (ניצחון 1:3 על ליברפול בגמר)| 2022 (ניצחון 0:1 על ליברפול בגמר)| 2024 (ניצחון 0:2 על בורוסיה דורטמונד בגמר)
שבע הדחות בחצי הגמר: 2001 (באיירן מינכן)| 2003 (יובנטוס)| 2011 (ברצלונה)| 2012 (באיירן מינכן - פנדלים)| 2013 (בורוסיה דורטמונד)| 2015 (יובנטוס)| 2021 (צ’לסי)| 2023 (מנצ’סטר סיטי)
שתי הדחות ברבע הגמר: 2004 (הדחה מול מונאקו), 2025 (הדחה מול ארסנל)
שמונה הדחות בשמינית הגמר: 2004-2010 (יובנטוס, ארסנל, באיירן מינכן, רומא, ליברפול, ליון)| 2019 (אייאקס)| 2020 (מנצ’סטר סיטי)
הקבוצות שהדיחו אותנו הכי הרבה פעמים בפרק הזמן הזה הן באיירן מינכן ויובנטוס עם שלוש פעמים כל אחת| ארסנל ומנצ’סטר סיטי הדיחו אותנו פעמיים.
לעומת זה למשל אנחנו הדחנו אימפריה כמו באיירן מינכן ב-2002, ב-2004, 2014, 2017 ו-2018 - כלומר חמש פעמים, כנ"ל את אתלטיקו מדריד עם שני ניצחונות בגמר וכן התגברות עליהם ב-2015 - רבע גמר, ב-2017 - חצי גמר וכן העונה בשמינית הגמר| ארבע פעמים את מנצ’סטר סיטי (2016, 2022, 2024 והעונה 2025) ואת ליברפול (שני גמרים ב-2018 וב-2022 וכן רבע גמר 2021 ושמינית גמר 2023; שלוש פעמים את מנצ’סטר יונייטד שפעם הייתה קבוצה-קבוצה.
מבחינת מאמנים:
-זינדין זידאן: שלוש זכיות בליגת האלופות ברציפות| הדחה בחצי גמר| הדחה בשמינית גמר
-קרלו אנצ’לוטי: שלוש זכיות בליגת האלופות| שתי הדחות בחצי גמר| הדחה ברבע הגמר
-ויסנטה דל בוסקה: שתי זכיות בליגת האלופות| שתי הדחות בחצי גמר
-ז’וזה מוריניו: שלוש פעמים חצי גמר
2 לייקים
ריאל מדריד העונה - 54 משחקים: מאזן 35-7-12| יחס שערים 121:66
שימו לב כמה שערים כבר ספגנו העונה ומחכים לנו עוד שני קלאסיקוס נגד ברצלונה. הלכתי ובדקתי ויש שלוש עונות בהן ריאל מדריד ספגה מעל 70 שערים (בדקתי וזה ככה גם ב-1999/00 אבל ביותר משחקים - אשכרה 65 משחקים.
-עונת 2003/04: 59 משחקים - מאזן 34-11-14| יחס שערים 113:76
עונת 2008/09: 50 משחקים – מאזן: 31-3-14| יחס שערים 108:73
-עונת 2018/19: 57 משחקים - מאזן 33-6-18| יחס שערים 108:71
נציין כי הן בעונת הקיירוש והן בעונה לאחר חמש שנים, הפסד ביתי בקלאסיקו הביא לרצף של עוד ארבעה הפסדי ליגה רצופים. מעבר לכך ב-2004 הבלמים שלנו היו איבן הלגרה, פאקו פאבון ואלברו מחייה. קשרים אחוריים? אסטבן קמביאסו - שלא נספר כלל בחצי השני של העונה, בורחה שהיה אמור להיות ‘ההפתעה’ נגד באיירן מינכן ומונאקו וכמובן ‘הגרזנים’ גוטי ודיוויד בקהאם.
בדיוק היום לפני 14 שנה: ריאל מדריד זוכה בקופה דל ריי אחרי ניצחון 0:1 ענק על ברצלונה בגמר במאסטייה. גביע ראשון של המועדון מאז עונת 1992/93, ותואר ראשון לז’וזה מוריניו וכריסטיאנו רונאלדו. זו הייתה עונה מטורפת עם ארבעה קלאסיקוס תוך שלושה שבועות וכחייל בצבא לא יכולתי להתרכז בשום דבר אחר. כמובן שהיה את הקלאסיקו הקשה של ריאל בנובמבר. בתחילת אפריל - משחק ליגה “על הכבוד” - 1:1 בסנטיאגו ברנבאו. לאחר מכן גמר הקופה ובהמשך מפגש כפול בחצי גמר ליגת האלופות.
אז 55 אלף אוהדים במאסטייה חזו במשחק גביע ענק - ספק אם יהיה עוד גמר דומה ברמת הבאז: ז’וזה מוריניו מול פפ גווארדיולה, כריסטיאנו רונאלדו מול ליאו מסי, סרחיו ראמוס מול ג’רארד פיקה ועוד ועוד ועוד. מאיר איינשטיין ז"ל שידר את המשחק בצ’רלטון באמצע הלילה (התחלנו ב-22:30 שעון ישראל). מוריניו המשיך עם הפאטנט שעבד נהדר בליגה: פפה עלה בקישור האחורי לצד סמי קדירה וצ’אבי אלונסו ודרס כל מה שזז. אבל היה לזה מחיר: כריסטיאנו שיחק כ-‘9’ מזויף בעמדה זרה לו. ברצלונה גם כמעט במלוא הדרה עם שלישיית הקישור המיתולוגית, ללא קרלס פויול שאינו כשיר ונותר על הספסל (אריק אבידאל גם כן לא שיחק), חוסה מנואל פינטו בין הקורות כפי שהכריע המאמן במשחקי הגביע.
בדקה 12, מסוט אוזיל מאתר את כריסטיאנו שממצב לא נוח קצת ימינה - ספק בועט וספק מוסר רוחב, הכדור מורחק מהקו. שתי דקות להפסקה פפה שהצטיין וכיסח - נגח נהדר לקורה אחרי הרמה של אוזיל שנע בין האמצע לכנף.
את ברצלונה הזו היה קשה להשאיר ללא מצבים, בלתי אפשרי. ריאל התעייפה, ליאו מסי לא הצליח להכניע את איקר קסיאס הקפטן, שער של פדרו נפסל בגלל נבדל - שגיאה, ובהמשך השוער הדף כדור מסובב אדיר שלו. מוריניו ריענן את השורות, בחר בעמנואל אדבאיור החלוץ שהגיע בינואר על פני קארים בנזמה וגונסאלו היגואין, וזה איפשר לכריסטיאנו לנוע כמו שהוא אוהב. די מאריה ניסה את כוחו ברגל ימין החלשה ופינטו הדף את הכדור לקרן. בהארכה ריאל השתפרה. כריסטיאנו נע לשטח מצוין והחמיץ באלכסון, בהמשך אדבאיור גם כן החטיא באחד על אחד.
בדקה ה-103 דאבל פס של אנחל די מאריה ומרסלו, הקשר הארגנטינאי שלח הרמה נפלאה בצד שמאל וכריסטיאנו נגח ברשת כנגד כיוון התנועה של פינטו - 0:1 לריאל מדריד ושער שני שלו בקלאסיקוס מאז שהצטרף. מאז “משהו נפתח” אצלו. מיד לאחר השער נכנס אסטבן גראנרו במקום קדירה, ודקה לסוף גם הבלם אסקרייל גאראי ודי מאריה קיבל צהוב שני והורחק.
לא נרדמתי אתמול - זה קורה לי כל הזמן ולא בגלל הכדורגל - הרצתי קצת יוטיוב לפני השינה:
פעם זה היה קצת אחר, היום הרי כל מהלך טוב עולה בטוויטר. בעבר זה היה נדיר למצוא קטעים כאלה של שחקנים בודדים וממשחקי ליגה די זוטרים.
ריאל מדריד עונת 2001/02, אלופת אירופה אבל גם קבוצה עם עשרה הפסדי ליגה, הגנה מרגרינה ובקושי 70 נקודות ליגה. עוד אליפות שהלכה לאיבוד. תמיד אהבי את הקבוצה ההיא עם ההילה הגדולה הזו של הכוכבים והגלאקטיקוס1 ושחקנים שגדלתי עליהם, והעונה הזו “החמירה” את המצב.
המשחק הזה הוא משחק בית סתמי לחלוטין נגד בטיס העולה החדשה, בסיבוב השני, אפילו נגמר 1:1. אבל כל כך חסר כדורגל מינימלי העונה, אז פשוט ישבתי ונהניתי. אין כאן איזה מצבים גדולים לגול. פשוט המסירות הקטנות האלה של רוברטו קרלוס וזינדין זידאן, לא ליד השער של היריבה בכלל. ההשתחררות של זידאן מלחץ. ניסיון ההקפצה הזה של ראול מ-20 מטר בכל משחק וזה לא ממש עבד לו למרות שהיה מלך הוואסילינות. העבודה של קלוד מקאללה. לואיס פיגו בעונה של פציעות וכדומה - מכדרר לפעמים באגף ומעניין. אני מתגעגע לניצנים של כדורגל.
משחק אליפות בקאמפ נואו בשיא הלחץ אחרי שהפער מעט הצטמצם. אבל זו הייתה האליפות שלו. אליפות ה-Calma, Calma. אחרי שלושער גדול שלו בדרבי בוויסנטה קאלדרון…רגע לפני הגומלין נגד באיירן מינכן.
13 שנה לשער הניצחון המיתולוגי של כריסטיאנו. תנועה לעומק, מסירת סרגל של מסוט אוזיל, לוויקטור ואלדס אין סיכוי. משחק הגנה מעולה של כולם ובדגש על פפה וסרחיו ראמוס. יום בלתי נשכח. ניצחון 1:2 במגרש של “הרעים” מול היריב האכזר ליאו מסי. ניצחון ראשון של ריאל מדריד בקלאסיקו בליגה מאז הפאסיו במאי 2008. בשער הראשון אגב - של סמי קדירה - ריאל שברה את שיא השערים שהיה שייך לה (107 בעונת 1989/90).
האליפות הגדולה בתולדות הליגה - אליפות 2011/12 - עם 121 שערים ומאה נקודות. ריאל מדריד שלי. תודה לך, ז’וזה מוריניו.
תוסיף ״לדעתי״.
מה הופך אותה לאליפות הכי גדולה בתולדות הליגה? הקבוצה לא הייתה וואו, לא היסטורית לפחות, וברצלונה עונה אחריי עשתה 100 נקודות עם רק 6 שערים פחות, וגם היא בעיניי הייתה בינונית.
למה לדעתך היא הכי גדולה בתולדות הליגה?