בטח שמתם לב ש...גירסת ריאל מדריד

news

#393
  1. השאלה הייתה למה וראן כן וויניסיוס לא
  2. כשוראן הגיע פפה היה בן 28, שיא הקריירה של כדורגלן עם עוד הרבה שנים לתת - בטח לבלם. פפה המשיך לתת תפוקה עוד שנים רבות ולא מעט יטענו שכבלם הוא עדיף על ראמוס
  3. באותם ימים אלביול גם היה נחשב להבטחה

יורנטה וקאסמירו לא רלבנטיים כי זו לא אותה עמדה.
סבאיוס כביכול יושב על המשבצת של קרוס/מודריץ׳/איסקו/קובא. איסקו הוכיח שהוא לא בעמדה (וכרגע גם לא ברמה) של קרוס ומודריץ׳. קובצ׳יץ׳ לדעתך מהווה איום כלשהו על המעמד של סבאיוס אם יגלה יכולת שהיא יותר מבינונית ויציבות טובה משל נדנדה בגן הציבורי? אתה מחשיב את מודריץ׳ הנוכחי כשחקן לפני סבאיוס אבל מכנה את פפה של 2011 ‘מזדקן’?


#394
  1. כמו שתיקנת נכון - פפה בעשר שנים מבוגר מוראן. וראן הגיע כאשר פפה היה בן 28 וכשעוד הרבה שנים לפניו. הציפייה מוראן להחלפתו נבנתה בהדרגה, עם טבילות, עמוקות יותר ופחות, בעיקר בהתאם לכשירותו של פפה. אף אחד לא ציפה ממנו לפרוע שטרות באופן מיידי אך מהר מאוד, כל פעם שעלה בהרכב, הוא הוכיח שיש למה לצפות ובהתאם היה ברור לכל שמשנה לשנה, כשסיומו של פפה בקבוצה מתקרב, גדל לו בלם שחייב לקבל הזדמנות אמיתית.

ויניסיוס נאלץ לפרוע שטרות רק בגלל המצב הרעוע של הקבוצה וכבר עכשיו, בהיותו בן 18 בלבד. בקבוצה מתוקנת הוא היה מקבל פירורים/מושאל והציפיות היו נבנות בהתאם למה שהיה מציג, כמו עם וראן וכמו עם כל שחקן כשרוני אחר.
מה שקורה בפועל זה שויניסיוס נאלץ להתמודד עם כך שכל הביצים של ההתקפה הדלה שלנו הולכות לסל שלו וכל פדלדה שלו נראית פתאום כמו חלום. הכותרות המפוצצות במארקה כבר עכשיו מעלות לו את הערך, מבלי שהוא הוכיח משהו לפה או לכאן. תראה בקיץ 2017 כמה הגול וחצי שאסנסיו שם בקיץ העלו את מניותיו (והשוואות מרובות לאמבפה). כמו שמירי רגב הייתה מתנסחת - 2 עונות לא הספיקו לו לתקן את הנזק. מצד שני אין ספק שאם יימכר זה יהיה בסכומים גבוהים, גם כשבפועל הוא לא הוכיח יותר מדי.

  1. יכול להיות שהיה טוב מראמוס. בנוסף לזה גם היה פציע ומבוגר מראמוס והשתייכותו למדרידיסמו שונה. לא חושב שלמישהו היה ספק מי יישאר יותר.

  2. אלביול הגיע בשיא הקריירה ובזמן קצר מאוד הוכיח מה הוא שווה ומה לא.

בעניין “פפה המזדקן” - רפאל וראן החליף את פפה. הצרפתי היה בוסר כשרק הגיע וכשהם התחלפו סופית זה קרה בין היתר בגלל הנטייה של פפה לפציעות. גם אם הגיל של פפה לא היה מופלג כשוראן הגיע - כשיווי משקל יש לך את הגיל של וראן שהיה צעיר מאוד. הרי כשהם התחלפו זה כבר היה בלם בן 33 (ושוב, פציע). בסופו של דבר מדובר בעניין של ניסוח. אם מפריע לך שקראתי לו מזדקן אני מבין את כוונתך אבל זה לא האישיו. מבחינתו של וראן הוא היה מזדקן ולכן גם קרה חילוף הדורות.

יורנטה וקאסמירו, אקסקלוסיבית, לא באותה עמדה רק במשחקים גדולים. בפועל יש רוטציה מסויימת בינם לבין שאר שחקני הקישור המרכזיים. הרי כמו שכתבת בעצמך - אם להסתכל על עמדות בצורה מכנית - לאיסקו אין עמדה בקבוצה. בפועל הוא ברוטציה של הקשרים. יורנטה חוזר בקרוב. אני מניח שאם שניהם ימשיכו להציג יכולת טובה, אנחנו עוד נראה וריאציות אלו ואחרות עם שניהם בהרכב.

לדעתי קובאצ’יץ’ היה בעמדת פתיחה הרבה יותר טובה לפני שנה וחצי. הוא הגיע בריש גלי וכוון לגדולות. אני לא חושב שהוא מהווה איום על מעמדו של סבאיוס כרגע כי מעמדו שלו התערר, לא כי המעמד של סבאיוס כל-כך רם בקבוצה. אם ישתפר? וואלה שאלה. אני בכללי לא מבין מה הולך איתו. הוא שחקן שבסה"כ הושאל אבל עושה רושם שאף אחד לא מחכה לו יותר מדי בחזרה. אולי יש סעיף קניה לצ’לסי שאני לא מכיר.

ההשוואה בין המצב של מודריץ’-סבאיוס לוראן-פפה היא בעייתית. מודריץ’ כרגע בגיל שבו פפה עזב את הקבוצה אבל הוא לא פציע כמוהו ורק זכה בשחקן העולם (שנרצה או לא, מעלה גם את המניות שלו). כמו כן, בסיפור עם הבלמים היה ברור מי הולך להחליף את פפה בקבוצה. אם אתה שואל מי יחליף את מודריץ’ וקרוס אני אישית עד עכשיו תוהה.


#395

לא בטוח שהבנתי - היה ברור שוראן מיועד להחליף את פפה, או שהציפיות נבנו בהדרגה? כי את שניהם טענת.

השחקנים הבינוניים שאתה מדבר עליהם אולי יקבלו יותר דקות בעונה כזו, אבל כשתגיע עונה טובה הם כנראה שוב ידחקו. זו השורה התחתונה האמיתית - מה רמתם כשחקני כדורגל, כי במוקדם או במאוחר תגיע הזדמנות. דוגמאות לפריצה בעונה טובה או גרועה אפשר למצוא בשפע.


#396

שבועיים לאמסטרדם: אייאקס קיבלה היום בראש 6-2 מפיינורד של ואן פרסי. במחזור הקודם ספגה בתוספת הזמן וסיימה ב4-4 מול הירנביין. אם כריסטיאנו היה פה הוא מסיים את הדו-קרב הקרוב עם 5 שערים לפחות. בלעדיו, נקווה שקארים יועיל בטובו להיכנס למלבן המכונה רחבה.


#397

image

ראול וארבלואה השתתפו במירוץ הסולידריות הקצר של מדריד הבוקר והשלימו בהצלחה את ה-10KM(מירוץ צדקה). ראול השתתף כבר במרתון בעבר כך שזה קטן עליו. “היה כיף לראות כל-כך הרבה אנשים, ממדריד ולא ממדריד, באים לרוץ ולהשתתף וליהנות איתנו. זו דרך מעולה להתחיל את הבוקר. ארבלואה ניצח אותי, זה נכון, אבל יש לו חמש שנים פחות ממני. השתפרתי ביחס לפעם הקודמת”, סיכם ראול בחיוך. 7000 אנשים השתתפו במירוץ. ארבלואה הגיע למקום ה-18 כשרץ בזמן של 36:17. ראול סיים במקום ה-36 עם 38:27 דקות, ואבל אנתון, אלוף העולם לשעבר בריצת מרתון ואלוף אירופה בריצת 10KM, סיים במקום ה-40 עם זמן של 38:41, אבל הלו, הוא כבר בן 56…


#398

הת’רד הזה תופס יותר מאשר המוליטימדיה, וברוח הזו:

ארבע שנים אחרי הבישול האלוהי לזידאן נגד סביליה, גוטי הצליח אפילו להאפיל על כך. העקב המדהים לבנזמה במשחק החוץ בריאזור, בו שברנו נאחס עצום במגרש המנחוס של לה-קורוניה - הותיר אותנו פעורי פה. במקום לבעוט לשער ממרחק כל-כך קרוב - גוטי פתאום החליט לתת עקב אחורה. תשע שנים עברו ועדיין מרגש כל פעם מחדש. היו ימים.

אני חושב על הבישולים הכי גדולים שראיתי כאוהד ריאל מדריד. חוץ מגוטי שזו קטגורייה בפני עצמה(סביליהXמי זוכר), היה את הבישול המדהים של זידאן לפורטיו נגד ולנסיה ב-2002/03, פיגו רץ את כל קו ימין נגד בילבאו ב-2000/01 ומרים לרחבה, העקב של רדונדו והרוחב לראול באולד-טראפורד וגם את בקהאם מול ויאדוליד ואתלטיקו.


#399

בישול שצריך לבוא עם אזהרה לא לנסות את זה בבית, ע"ע ואלורדה בבטיס


#400

ארבעת הזכיות האחרונות שלנו בצ’מפיונס, לא עברו (ישירות) דרך הקאמפ נואו. (וגם הזכיה בתווך של בארסה לא עברה במדריד)
ארבעת הזכיות האחרונות של בארסה בגביע המלך, לא עברו דרכנו.
כל שנה אני חושב שזהו, אין מנוס מקלאסיקו בנוקאאוט, ואיכשהו קורה נס.
יש לי הרגשה שהקלאסיקו בשני למרץ לא יהיה האחרון העונה…


#401

לא לקח יותר מדי זמן.


#403

הערב עוד הפסד להראקלס ואם פ.ס.ו תנצח מחר היא תברח ל8 הפרש שמשמעותו אליפות.

אופטה מעדכנים את זה על הרכש של בארסה, ובכך מבטיחים שייתן את משחק חייו ביום שלישי:


#404

image

קאסמירו מצטרף למועדון המכובד, מועדון ה-‘Chilenas’, אלה שכבשו במדי ריאל מדריד במספרת. בייל עשה זאת בקייב בגמר המרגש, כריסטיאנו גרם לעולם לעצור נגד יובה, ובנזמה כבש במספרת שלוש פעמים במדי ריאל מדריד, תחזיקו חזק - נגד אייקס באמסטרדם, נגד גיחון ובקאמפ-נואו בניצחון עם זידאן על הקווים. גם ראמוס כבש במספרת, פעמיים(מול סביליה בפיחואן ואשתקד מול אפועל ניקוסיה) וכמובן - הוגו סאנצ’ז הגדול. לראול יש חצי מספרת ממחזור פתיחת העונה נגד ולנסיה 2000/01(03:45). להיגואין יש חצי מספרת נגד לבאנטה ב-2012/13.

הנה המספרים מהדרבי, שניים עיקריים: ראמוס שבר את שיאו האישי עם שערו ה-11 העונה(היריבה אתלטיקו היא השנייה המועדפת עליו - 6 שערים, נגד סביליה האקסית כבש 7)| ומעבר לכך, ריאל מדריד היא הקבוצה הראשונה בתולדות הליגה שהשיגה 600 נצחונות בחוץ. ברצלונה הבאה בתור עם 551 נצחונות חוץ. בעונת 2011/12 ריאל קבעה את שיא הליגה, עם 16 נצ’ חוץ, 2 תוצאות תיקו והפסד בודד - דווקא ללבאנטה, סה"כ 50 נקודות!


#405

ניחסת אותו גיא,לפי הדיווחים הוא מתח את שריר הירך ולא ישחק מולנו ברביעי.


#406

אז אכתוב גם משהו על זייך, טאדיץ’ ומסי… אולי זה יעזור.

https://www.marca.com/futbol/real-madrid/2019/02/11/5c5f473c22601d18088b4571.html

כתבה נחמדה במארקה על רגילון עם החברים שלו מההשאלה בלוגרונייס בעונת 16/17. מספרים שבערבים שהחבר’ה היו יושבים באחד הבתים ומשחקים פיפ"א, בכל בית הכיבוד היה קפה וביסקוויטים. רק אצלו היו פותחים שולחן עם חאמון, שרימפסים ויין. אחד מהם אמר ש"בגלל זה הוא בצ’מפיונס ואנחנו בליגה השלישית".

והטרלת השנה של סרחיו ראמוס באליפות העולם לקבוצות:


#407

רואה את המשחק של בארסה נגד אתלטיק. 0-0, סביבות הדקה 70, אפשר לחתןך את המתח בסכין. פתאום נמני פולט " אני אומר לך, תוך שלוש שנים, ויניסויס השחקן הטוב בעולם" . כולם פה השתגעו?


#408

קצת עניינים :

זו השעה של הברנבאו . השנה המושבים ריקים עם ממוצע האוהדים הנמוך מזה עשור, וריאל בקושי כובשת. ועכשיו ארבעה מחמשת המשחקים הקרובים של ריאל ייערכו במקדש. ג’ירונה היא רק החימום. בהמשך: פעמיים קלאסיקוס והגומלין מול אייקס. שימו לב שבשנה שעברה הברנבאו היה הבעייה של הקבוצה שניצחה בנוק-אאוט בחוץ והסתבכה בבית מול יובה ובאיירן, וכמובן בליגה ריאל לא ניצחה משחק גדול בברנבאו מאז 2014/15.

שער המארקה הבוקר עם אסנסיו - “זה הזמן שלך”. אחרי שער הניצחון מול אייקס, אסנסיו יפתח בהרכב וירצה לכבוש בליגה לראשונה מאז אוקטובר(כבש מול אספניול).

בדיוק לפני שלוש שנים: הפרמיירה של זיזו בצ’מפיונס כמאמן. ריאל מנצחת 2:0 ברומא משערים של כריסטיאנו וחסה. שם הכל התחיל. בפייסבוק כתבתי על רקע תמונה מהפאב עם חבר נוסף - “את רומא לא בנו ביום אחד אבל פירקו בחצי שעה. העונה התחילה”.


#409

image

1000 ימים: אלופת אירופה הנצחית

מה-28 במאי 2016 ודו-קרב הפנדלים העוצר נשימה נגד אתלטיקו, דרך הגמר החד-צדדי נגד יובה והדאבל ההיסטורי עם זידאן, המספרת המדהימה של בייל נגד ליברפול ועד היום. ריאל מדריד סופרת אלף ימים ברציפות כאלופת אירופה. אני מאוהב

אלף ימים. 1000 ימים שריאל מדריד כבר אלופת אירופה. אולי במספרים זה יהיה יותר מהדהד וחזק. אולי בתמונות וסרטונים. גם אלף מילים שנכתוב עכשיו לא יוכל לתאר את התחושה הזו. ‘המלכים של אירופה’, ‘אלופת אירופה הנצחית’, השושלת של כריסטיאנו-זידאן-ראמוס. קבוצה שתיזכר לעד. הקבוצה הטובה בתבל. זה מרגיש כל-כך טוב על האולימפוס של הכדורגל. תקופה שלא יכולנו אפילו לדמיין, תקופה שלא תחזור. תקופםה שאולי נדע להעריך רק בדיעבד. אינסוף סופרלטיבים שאפשר לכתוב. אני מאוהב.

אם נחבר לרגע גם את הדסימה, ריאל מדריד עם 4 זכיות בליגת האלופות ב-5 השנים האחרונות. אני זוכר את עצמי כותב פוסט עצוב ומדוכא אחרי שריאל הודחה מול יובה ב-2014/15 בחצי הגמר, יחד עם התמונה שלי מגמר הצ’מפיונס שנה קודם לכן. ‘וכעת ריאל מדריד נפרדת מהגביע שלה, וגם אני’, כתבתי אז. אני יודע שיבוא יום וניפרד מהכתר, זה כנראה יקרה כבר העונה. ואני פשוט לא מוכן להיפרד. התחושה הזו היא בלתי-נתפסת. התואר ‘אלופת אירופה’, כל-כך הולם אותנו.

‘בספורט יש פסגות שאתה לא יכול לטפס אליהן’, כתבו במארקה. ‘מה שהשיגה ריאל מדריד בליגת האלופות, התחרות הקשה ביותר בהיסטוריה של הכדורגל, שייך לעידן אחר’. יש קבוצות שבכל ההיסטוריה שלהן לא היו אלף ימים אלופות אירופה, במצטבר. זו קבוצה שחטפה אינסוף ביקורות על סגנון הכדורגל שלה ועל חוסר היכולת שלה בליגה(מאז 1998 - ריאל זכתה ב-6 אליפויות ספרד לעומת 7 גביעי אירופה), למרות תחרות קשה מצד ברצלונה ורק עונת נפל אמיתית אחת(ההאחרונה), אבל זו קבוצה שיזכרו לנצח, ויסלחו לנו המלעיזים כמו פפ גוארדיולה. כדי לבדוק את ההצלחה אפשר להביט עוד על הצד השני, לדברים שאמרו פויול(‘ברצלונה צריכה לבדוק את סדר העדיפויות שלה, איך ריאל זוכה בגביע שוב ושוב ושוב’, בתקופתו של מסי), או צ’אבי שתמיד היה פחות פוליטיקלי-קורקט('הם מנצחים אותך. הם לא צריכים לשחק טוב כדי לנצח. רק הם מסוגלים לסיים עונה כזו[2015/16] עם זכייה בליגת האלופות).

אפשר לכתוב כאן שוב ושוב על אותן זכיות, אבל זה נראה חסר טעם. זה הזמן ללכת ביוטיוב ולהציף את הרגשות מחדש. אפילו קשה לדרג את המשחקים עצמם כי מעורב שם כל-כך הרבה רגש וגוון גדול. המחצית מול יובה? אולי דווקא הניצחון בטורינו בשנה שעברה? ומה דעתכם על ה-4:2 על באיירן מינכן בהארכה? ומה נגיד על השחקנים עצמם? הגולים של כריסטיאנו? הווינריות של ראמוס? המנוע לוקה מודריץ’? מרסלו שתמיד הופיע ולמד אפילו לעשות הגנה אבל רק לעתים?

אלה זכיות שהיה בהן הכל: דרמות עוצרות נשימה כמו בגמר הפנדלים נגד אתלטיקו ב-2015/16, או הפנדל של כריסטיאנו נגד יובה בשנה שעברה, וזועות דווקא בברנבאו - דפיקות לב ושריקה לסיום רק בדקה ה-98 מול באיירן| זכיות עם כדורגל שיא כמו הגמר המדהים מול יובה ומחצית שנייה לפנתיאון, שם החלה ההיסטוריה| התעלות של כוכבי על כמו כריסטיאנו ושלבי הנוק-אאוט או המספרת ההיא בטורינו, או בייל מתעופף בקייב - וגם שחקני המשנה כמו קאסמירו שדופק פצצה בגמר בזכייה ה-12, נאצ’ו שמילא היטב את מקומו של ואראן הפצוע, אפילו לוקאס ואסקס שמסובב את הכדור על האצבע בסאן-סירו כדי להירגע. היו שם גם צעירים כמו אסנסיו עם גולים חשובים מאוד| היו שם נצחונות היסטוריים כמו הדרך הקשה לגמר אשתקד - החל מהניצחון בדורטמונד סוף-סוף ועד למשולש יובה-פאריס-באיירן| היו שם דמעות של שמחה - פפה והפנדלים, והיו שם גם דמעות של עצב כמו קרבחאל ששוב במבט קורע לב - מבין שנגמר לו הגמר, וגם היורו(או המונדיאל)| והיו שם גם בלמים\מגנים שהם בעצם חלוצים - הקפטן ראמוס או מרסלו שכבש אשתקד בכל שלבי הנוק-אאוט וגם בישל בגמר.

אם הייתה קבוצה שהייתה צריכה ויכולה לשבור את ‘הקללה’ על ליגת האלופות במתכונת החדשה - זוהי ריאל מדריד. ‘אי-אפשר לזכות פעמיים בליגת האלופות’, כתב פדרו פינטו ל-CNN בטור שתורגם ב-One. מייד לאחר הזכייה ה-12 בצ’מפיונס, אותה תמונה הופצה והפכה ללעג בקבוצת הוואטספ שלנו. זה פשוט שלטון יחיד בו גם ליברפול נכנסה לרשימת הקורבנות.

בשנים האחרונות זה היה נוהל - לא משנה מי היריבה, לא חשוב באיזה מגרש, לא קריטי מה קורה במהלך המשחק - ריאל מדריד תנצח. בזכות הווינריות של זידאן, של כריסטיאנו, של ראמוס, בזכות ההיסטוריה, הברנבאו, החואניטו וכל המיתוסים. אנחנו עוד נתגעגע לימים האלה.

אני אישית הייתי בגמר הדסימה, ופשוט אין לי מילים. נכחתי גם בחצי הגמר נגד אתלטיקו ב-2016/17, וכשכריסטיאנו כבש את השער השלישי וכל המגרש שואג ‘SSUUII’ - זו בטח תמונה שקשה לשכוח. לאחר כל משחק גדול בו היינו מתקבצים מאה-מאתיים מטורפים בפאב, עשיתי לעצמי מנהג, ולעזאזל המשמרת בוקר - אני הולך לצפות בשידור החוזר בטלוויזיה. קראנו, ראינו, התעדכנו, דיסקסנו, נהנינו, נשמנו את ההצלחות האלה 24/7, ושלא ייגמר לעולם. אלופת אירופה הנצחית. לסיום, לפרוטוקול בלבד: דירוג ‘הטופ 5 שלי’ .

משחקי השיא:

  1. הגמר מול יובה ב-2016/17 - המחצית השנייה במעמד צד אחד, שבירת הקללה, הדאבל ההיסטורי הראשון מאז 1959, בלתי-ניתנים לעצירה.

  2. ה-3:0 בטורינו בשלב 1/4 הגמר אשתקד - כריסטיאנו-שואו אבל לא רק. שער שלישי קבוצתי ענק(מרסלו), תוצאה היסטורית של פיפה, גומלין מיותר.

  3. הגמר מול ליברפול ב-2017/18 - בגלל הרצף והשושלת, בגלל הסיפור של בייל, בגלל שהשחקנים היו אפילו אדישים ברוב דקות המשחק ולא עשו גליץ’.

  4. הניצחון 2:1 על באיירן בעונה שעברה - זידאן תמיד השתמש במונח ‘לסבול’. ריאל מדריד ידעה לסבול. אסנסיו כבש את השער החשוב ותודה גם לקיילור.

  5. ה-3:0 על אתלטיקו בברנבאו ב-2016/17 - תוצאה שלא הייתי חולם עליה מראש, משחק יציב ואחראי של הקבוצה, אווירה מחשמלת בברנבאו - הייתי שם.

# השחקן המצטיין:

  1. כריסטיאנו רונאלדו - המספרים של כריסטיאנו רונאלדו מדברים בעד עצמם. התעלות מדהימה בנוק-אאוט, רגעים אינסוף למזכרת, והכל התחיל מרמונטדה שרשומה בעיקר על שמו - 3:0 נגד וולפסבורג.

  2. סרחיו ראמוס - תמיד היה חד ברגעי הההרעה, לא אותו בלם שזורק קצוץ במשחקי הליגה. מיטב שחקני העל, חוץ ממסי אותו לא פגש - התקשו מולו.

  3. לוקה מודריץ’ - המנוע, זה שעושה גם הגנה וגם התקפה. בלט בעיקר בשתי הזכיות הראשונות מתוך השלוש. הבישול הנפלא לכריסטיאנו בגמר ייזכר.

  4. מרסלו - הגלישה לעברו של זידאן הייתה מרגשת(פאריס) אבל מרסלו עשה עוד כמה גליצ’ים מאז. אני זוכר אותו משתק את רובן ומבשל לכריס.

  5. קאסמירו - הבינגו של זידאן יש לומר, הוסיף באלאנס לקבוצה עד שהפך לשאנן במשחקו. לחץ, תיקל ואפילו תרם בפן ההתקפי.


#410

נתקלתי בפייסבוק
אצטדיון צ׳מרטין הישן, נחנך ב-1924 (חמש שנים לפני תחילתה של הליגה) ושימש אותנו עד 1946, פרק זמן בו זכינו בשתי אליפויות. הכיל 15,000 מקומות ישיבה.

המילים ״Mi viejo chamartín״ (my old chamartín) מהמנון הדסימה, מתייחסות לאצטדיון הזה. הברנבאו בתחילת דרכו היה קרוי ״Nuevo Estadio Chamartín״ (אצטדיון צ׳מרטין החדש), עד ששונה שמו לסנטיאגו ברנבאו.

!


#411

כולם יודעים מה התאריך מחר ומהי המשמעות של ה-6 במרץ. בכוונה אני מקדים ביום ומנסה שוב לספר את הסיפור שלי ושל ריאל מדריד מזווית אחרת.


ה-6 במרץ 1902 היה היום הכי חשוב בהיסטוריה של הכדורגל. היום בו נוסדה הקבוצה הטובה בהיסטוריה – ריאל מדריד. בזמנו העזתי להשתמש במשפט האל-מותי וכתבתי ‘דור הוא ריאל מדריד – וריאל מדריד היא דור’. לא אספר את כל הסיפור שלי, אבל דבר אחד בטוח: זה אף פעם לא רק כדורגל.

כדורגל הוא האהבה הגדולה שלך, כדורגל הוא התשוקה, הזמן שאתה משקיע בזה. ההתעסקות היום-יומית הזו. מכנה משותף שמאגד מליונים ברחבי העולם. דברים משתנים עם הגיל. התבגרתי, השתנתי, התפכחתי. רק דבר אחד לא משתנה לעולם – הטירוף לריאל מדריד. הכתיבה היומ-יומית באתר, הצפייה המשותפת במשחקים והעובדה שאני לוקח ללב – לפעמים אני חושב שאני עדיין בן 17. אפילו חוזר אחורה לגיל 10. הכדורגל מחזיר אותנו לילדות.

חשבתי שאחרי שהייתי שם בדסימה, בגמר ליגת האלופות המדהים בליסבון ב-2014 – משהו בי ירגע, , אני אהיה שפוי סוף-סוף, הטירוף יידעך. איפה. בלי הכדורגל הייתי בן-אדם עצוב וריק.

אני גדלתי על ראול וחולצת הכדורגל הראשונה שלי הייתה החולצה הנקייה והטהורה בעונת 2002/03, החולצה של ראול. אני גדלתי על ריאל מדריד של הגלאקטיקוס. בדמיוני אני עדיין רואה אותם משחקים: פיגו מוסר לזידאן, זידאן מוסר לראול, ומנצ’סטר יונייטד מתרוצצת חסרת אונים בברנבאו ולא מצליחה לגעת בכדור. אני נזכר בשנים האחרונות והטירוף שעבר עלינו מאז הדסימה ועד שנה שעברה ומתמלא בחיוך.

image

רגע מיוחד שנחקק בזכרוני היה באליפות של קאפלו, אליפות מס’ 30. אני הייתי עוד ילד. צוות מאתר RealMadrid.com הגיע לסקר את מפגשי הצפייה שלנו. אפילו יש תמונה שלי עם הגביע. ממפגשי החמישה איש – אני, גיא, ארתור, נירו ועמירו – קפצנו פתאום ל-300 איש שפשוט לא ידעו את נפשם מרוב אושר. תודה אלוהים, תודה.

@KB9_The_Golden_Head @Niro


#412

שיונייטד ניצחה אתמול 3-1 אחרי שבעטה 5 בעיטות לשער (4 למסגרת, 2 מתוכן באותה התקפה של הגול לאחר ההשמטה של בופון. זא גול בכל תקפה רצינית) לעומת 12 של פאריז. הבקיעה שני שערים מטעויות קשות של ההגנה וקיבלה פנדל לא חד משמעי מהוואר, ומה שבטוח זה שההתקפה שהובילה לפנדל בכלל לא הייתה מסוכנת, ושפאריז הודחה אחרי עליונות מוחלטת בשני המשחקים.

עכשיו תחליפו את יונייטד בריאל מדריד, ובמקום אוננות על הוינריות של סולשיאר ועל ניצחון הרומנטיקה בעיתונות, תיראו סקרים בנוסח “האם פסז נשדדה או שפלורנטינו שדד” ועוד כותרות ספקניות.

ושלא נדבר על הגול שהרג אותנו שאישרו לאייקס לאחר עבר את קו החוץ (ועוד שחקן אייקאס ניסה למנוע זאת עם היד). אם זה היה הפוך, היו טוחנים את המוח כמו לאחר המשחק הראשון. ובכלל נראה לי סופר מסריח שהתאחדות דוחה לקבוצה משחק ליגה בלי שום סיבה מיוחדת, פשוט שכונה.

ולעניין, העיתונות מגמתית ומקדמת את הסיפורים והרומנטיקה שמוצאים חן בעיניה, וזה ידוע- אבל זה, יחד עם שאר העולם האנטי מדרידאי, באים להקטין את הישגי הקבוצה בכל דרך אפשרית, וזה מחלחל אלינו. וזין עליהם.

זה מפעל מדהים אם פסז דורסת את הליגה שלה ברוורס ופשוט משלשלת כל שנה מחדש במעמד הזה, בידיעה שזו המטרה מספר אחת שלה. מדהים שברצלונה מתפרקת שנה אחרי שנה ברגע האמת למרות העליונות המוחלטת של הסגל שלה והכמיהה של השחקן הטוב ביקום שנמצא אצלה לתואר הזה, תוך שהיא רואה את היריבה השנואה שלה קוטפת תואר אחרי תואר והיא אפילו לא מצליחה לשרוד עד לראש בראש איתה.


#413

ביום שתפסיקו להתרגש מכל מה שאומרים עלינו ופשוט להנות מזה, החיים שלכם יהיו הרבה יותר יפים. מבטיח.