משחק הפתיחה של יורובאסקט 2029 ייערך באצטדיון הכדורגל של ריאל מדריד, סנטיאגו ברנבאו. 80 אלף איש יוכלו לצפות בהתמודדות
חייב לעמוד בחוץ ולמכור משקפות.
מי יראה את הכדור מקומה 3 בברנבאו
משחק הפתיחה של יורובאסקט 2029 ייערך באצטדיון הכדורגל של ריאל מדריד, סנטיאגו ברנבאו. 80 אלף איש יוכלו לצפות בהתמודדות
חייב לעמוד בחוץ ולמכור משקפות.
מי יראה את הכדור מקומה 3 בברנבאו
ביום כמו היום ה-24 במאי יש לריאל מדריד שתי זכיות אייקוניות בליגת האלופות. יש מועדוני על שבקושי יש להם שתי זכיות בליגת האלופות (מנצ’סטר סיטי למשל) או אפילו אחת (פריז סן ז’רמן וארסנל). אם זה לא מעיד על עוצמה של מועדון שהוא פשוט שני קילומטר מעל כל היתר אז אני לא יודע מה.
אז ביום כמו היום זכתה ריאל מדריד גם בלה אוקטבה עם ה-0:3 על ולנסיה בשנת 2000 בגמר כל ספרדי (הגמר הראשון בו שיחקו שתי קבוצות מאותה המדינה) - מתבקשת תמונה של ראול ופרננדו רדונדו עם הגביע.
וכמובן ביום כמו היום גם זכתה ריאל מדריד בלה דסימה, גביע אירופה העשירי ב-2014 אחרי ה-1:4 המטורף והמותח והדמעות נגד אתלטיקו מדריד בגמר בליסבון - מתבקשת כאן תמונה של איקר קסיאס וסרחיו ראמוס עם הגביע.
-בשנה שעברה פתחתי דיון ‘עשור לדסימה’ - הזכרונות והחוויות שלכם, לפחות עוד שני אוהדים כאן חוץ ממני היו בגמר. לא התרגשתם כמוני מציון המאורע אבל אין דבר, אני ממשיך: לה דסימה ואני.
על היום הזה אני יכול לכתוב ספר שלם ובגלגול הקודם של האתר הישן גם היה יומן מסע של 10,000 מילה לדעתי. המילים שאמרתי הכי הרבה כאוהד ריאל מדריד: ריאל מדריד, ליגת האלופות, ראול, כריסטיאנו רונאלדו ו…הדסימה. בכל שנה אמשיך לחגוג את זה. 11 שנה ל-24 במאי 2014, היום הכי גדול בחיים שלי. לצערי עדיין לא הקמתי בית ובכל זאת, כל כך הרבה זמן עבר ושום דבר לא התקרב לתחושה הזו שהרגשתי באותו יום, כאילו אלוהים נגע בי. הצמרמורת והשמחה המדהימה הזו. אני והגביע
כתבתי בכל שנה על היום הזה. בפוד קלאסיקו כבר צוחקים עליי שבכל טייק אני מזכיר את המשחק הזה. אני תמיד אומר בחיוך – לי אין טיול אחרי צבא. אני הגשמתי חלום וטסתי “עם ריאל מדריד” לגמר ליגת האלופות. האובססיה לגביע העשירי הייתה מוחלטת. קרן של מודריץ’, כבר דקה 92, הבונקר של אתלטיקו הצליח. כבר סימסתי לבחורה שאהבתי ולא הייתה שלי..אני מתחיל ללכת החוצה אבל לא באמת..מציץ בחצי עין, ראמוס נוגח…שער. דמעות של אושר. אני, דור רומנו, אוהד שרוף מארץ ישראל הקטנה – היה שם במשחק היסטורי. קמתי בלילה בבהלה במלון לוודא שזה לא חלום.
אותו משחק שינה הכל. ריאל מדריד של “הכמעט” השתלטה מחדש על אירופה עם ארבע זכיות בחמש שנים, שלוש מהן ברציפות. ריאל האגדית של כריסטיאנו, של ראמוס, של מודריץ’, של מרסלו, של המאמן זיזו, ו..עכשיו השריד האחרון הוא קרבחאל. המלכים של אירופה: סיפורה של ריאל מדריד. כמו שם הספר שלי.
הגשמתי חלום. הכדורגל הגשים לי כמעט את כל החלומות. חשבתי שאחרי הרגע הזה אני ארגע, להיפך. הזמן טס ואני עדיין ילד עם אותה תשוקה מטורפת לריאל מדריד. עבר עשור, החולצה של ראול עם הכיתוב ‘9’ שמציין את מספר הגביעים בצד – התחלף בחולצה ‘עדכנית’ עם המספר 15, אבל החיידק של הכדורגל ממשיך. בניצחונות ובהפסדים, באושר ובעצב, בדמעות של שמחה וגם ההיפך – אני כאן. תודה אלוהי הכדורגל, תודה. בלי הכדורגל הייתי בן אדם עצוב וריק.
אגיב פה.
אבל סלאח לקח 2 אליפויות מפפ הגדול מכולם, האיש שהמציא את הכדורגל, המאמן הטוב והמושלם עלי אדמות, זה הישג אדיר לא ?
נוסיף, שמבחינת הוצאות ליברפול מוציאה באנגליה יחסית כמו סביליה בספרד.
אם לצטט את ידידי רביע @Aragones עם התאמות קלות -
"פפ, אור לעמים,
הכדורגל שלו אמת בין שקרים.
מסירות קצרות, ריקוד מושלם,
אם הפסיד זה בטח מזל נעלם.
כי הוא גאון, זו עובדה ברורה,
אם נפל זה בגלל אלימות גסה.
הם גנבו, בעטו, שיחקו לא יפה,
פפ קדוש, ממש אגדה חיה.
לא רק מאמן, אלא חזון,
הניצחון שלו הוא תיקון עולם.
האוהדים שלו לא סתם קהל,
הם נביאים בכחול-אדום, עם חלום נאצל.
אנחנו לא בוכים, רק מציינים עובדות,
שהשופטים עיוורים, שהיריב בלי כבוד.
ואל תשכחו: גם כשאנחנו מובסים,
אנחנו עדיין המודל. אתם רק מחקים"
מודריץ’ והכול, אבל גם ואסק-עז עזב אותנו היום. עצוב לי
כנראה דל"פ, אבל שלושתם היו צריכים לעזוב בסוף עונה שעברה בשיא (כולל אנצלוטי), יחד עם קרוס בטעם טוב ולא בטעם מר כמו שעזבו עכשיו.
נכון שאף אחד לא ציפה לעונה כזאת, אבל עדין כולם ראו שהם הרבה אחרי השיא.
עם ההגעה של אמבפה היה צריך לעשות את חילופי הדורות.
אני חושב שהעונה הזו כתם אבל זה לבטח לא נדבק בלוקה מודריץ’ שלא היה שחקן הרכב קבוע גם אם שיחק הרבה והכישלון הקבוצתי העצום לא ממש נוגע בו. הוא טיפס עד למקום התשיעי במספר ההופעות, מונה לקפטן שהניף גביע והפך לשיאן התארים הבלעדי. ואפילו העונה רשם את שיא ההופעות בעונה בקריירה שלו. הפרידה הייתה בעיקר אייקונית ושלו מבלי “להתערבב” עם טוני והיו לו גם משחקים נהדרים השנה.
עדין הוא עוזב אחרי 4 השפלות בקלאסיקו וללא שום תואר רציני. אני אישית אם הייתי שחקן במעמדו ואחרי כל מה שהשגתי עם הקבוצה הייתי מתבאס לעזוב ככה, אחרי עונה כזאת.
שלא תחשוב שאני מאשים אותו בעונה הזאת כן?!? הוא בין האחרונים שאפשר להאשים אותם במצב הקבוצה. אך עדין זה באסה לעזוב אחרי עונה כזאת, בטעם מר כזה.
הוא מאוד אוהב כדורגל וקשה לו לסיים אחרת לא היה מגיע לאן שהגיע. הוא לא ‘הפסיד’ כלום בעונה הזו כמו שאמרתי, להיפך, רק מתח את החבל עוד קצת. היו רגעים שהרגשתי שזה גדול עליו וזמנו עבר ופחות או יותר אותו מספר רגעים או משחקים שהרגשתי ש-וואלה איתו על המגרש ריאל מדריד טובה יותר ושהוא נחוץ ובטח כשחקן ספסל. גם בקלאסיקו בליגה וגם בגמר הגביע דווקא הוא היה טוב כמחליף.
טעם מר אמיתי זו עונה פח כמו 2018-19 לצורך העניין, או סרחיו ראמוס שהיה פצוע כמעט כל הזמן - באשמתו ולא היה יכול לזכות לאהבת האוהדים גם בגלל הקורונה, או איסקו שב-2021-22 בקושי שיחק. לדעתי לפחות
בטח שמתם לב כמה אלגנטיים כל המאמנים האחרונים של ריאל
זידאן
קרלו
אלונסו
לכולם יש קלאס ביום יום
בטח שמתם לב שהיתה חרא עונה וחרא כדורגל, אבל רק אתמול נגמר והיום כבר מתגעגעים.
החרא כדורגל הוא הסיבה שאנחנו מתגעגעים. כבר שנה לא ראינו כדורגל ועכשיו כשאלונסו חתם אפשר להתחיל לפתח ציפיות שוב.
בטח שמתם לב שריאל שיחקה חרא לפני 2 עונות מקום שני 78 נקודות, ג’וד מצטרף וההגנה משתפרת ריאל משחקת טוב ו 95 נקודות ואליפות קלילה, העונה ריאל שוב משחקת חרא, ההגנה מקרטעת ואין הפתעות, פחות 11 נקודת ל 84 נקודות, זה טבעי.
אצל ברצלונה, צ’אבי 88 נקודות אליפות כי ריאל הייתה חרא.
שוב צ’אבי עם אותו סגל 85 נקודות מקום שני כי ריאל הייתה מצויינת(85 היו מספיקות לאליפות גם העונה), אבל זה כי צ’אבי חרא.
פליק מגיע, אותו סגל, 88 נקודות, בדיוק כמו צ’אבי רק שזה מספיק לאליפות כי ריאל שוב חרא.
כלומר, 3 עונות רצופות אותו סגל אותן נקודות, מה שמשנה זה מה קרלו עושה עם ריאל.
אוהדי ברצלונה משוכנעים שפליק גאון שהקבוצה שלהם הטובה בעולם, כששואלים איפה ההוכחות הם מגיבים כך -
כן כלום, כי אתה משווה בין 2 קבוצות שונות ובליגות שונות, ההשוואה היא אותה הקבוצה אותו הסגל 3 עונות מלאות של 38 משחקים ו 85-88 נקודות כל עונה.
כדורגל יותר התקפי ויותר יפה לא אומר כדורגל יותר טוב, כי צ’אבי המאמן החרא עם הכדורגל חרא היה לוקח העונה גם 85-88 נקודות ולוקח אליפות מול ריאל הנוכחית.
ליברפול אגב לקחה אליפות לפני 4 משחקים, מאז הפסיקה לשחק ועברה לחגיגות, בקצב הרגיל שלה הייתה עוברת בקלות את ה 90 נקודות.
אם היית קורא את הדיון ולא מסתפק בתקצירים, היית מבין למה עשיתי את זה.
לעגתי למשהו בבארסהמניה שהשוו נקודות של טוטנהם לנקודות של היורדת לגאנס.
מסכים עם הכל חוץ מקרוס מעל זידאן.
זה אפילו מקומם אותי להעלות את המשפט הזה על הכתב
מורשת בריאל מדריד? קרוס לוקח בהליכה… גם כי הוא לא דפק ספרינט בכל הקריירה וגם כי זה אפילו לא קרוב.