להפך, הכוונה היתה ששניהם מעדיפים לשחק בדיוק באותו איזור במגרש, ולכן קצת נכנסים אחד לשני ברגליים.
אם אמבפה חלוץ, הוא צריך לשחק במרכז ההתקפה ולהפסיק לברוח שמאלה. אם הוא לא חלוץ, הוא צריך לפתוח בשמאל וויניסיוס צריך להיות החלוץ או להיות בקבוצה אחרת.
בפועל, בהינתן ענייני האגו, קשה לי לראות אחד מהם מוותר.
אבל אמבפה חלוץ, והיה לו ברור שעל תקן זה הוא מגיע. למרות זאת, הוא לא משחק ככזה כי זה לא נוח לו. אף מאמן לא מעמיד אותו על מקומו (בגלל ההתנהלות של המועדון) = לא נותנים גולים ומתלוננים שאין חלוץ.
ענייני ה"אגו" וניתוחי העומק של הנפשות הפועלות, מעבר להיותם ספקולטיביים לגמרי, לא רלוונטיים לטענה שלי.
אמבפה לא משחק שונה בריאל מאשר שיחק במועדונים אחרים אם זו הטענה.
בשביל הוא ישחק כחלוץ צריך שהוא יעבוד על זה ושיעבדו איתו על זה.
ה2 לירות שלי בנושא הזה של אמבפה וויני:
אמבפה חלוץ, אבל לא חלוץ “9” או חלוץ רחבה כמו האלאנד או לבנדובסקי. הוא יותר דומה לfalse 9 מבחינת מיקום וסט יכולות. מבחינת אתלטיות ויכולת בעיטה זה עובד לו, מבחינת השאר (מיקום ברחבה, משחק גובה, לקבל את הכדור עם הגב לשער) פחות. ודווקא שם אנחנו צריכים אותו יותר.
מבחינת ויני, הוא שחקן כנף קלאסי וזהו. שם נגמרות היכולות שלו. הוא אפילו פחות מוכשר מאמבפה בדברים ששניהם עושים טוב, אם כי נתון לויכוח מי יותר מהיר. אבל שם זה נגמר.
הבעיה איתם ביחד באותה קבוצה נובעת ממספר גורמים די ברורים לדעתי:
הראשון זה העובדה ששניהם נוטים לזוז לאותו אגף, ומכאן שהמשחק שלנו תמיד נוטה שמאלה והאגף נהיה צפוף מדי גם בשביל שהם יעשו שם משהו רלוונטי. מה שפוגע בשניהם וביכולת שלהם שם במקביל.
הדבר השני הוא ששניהם מסתמכים בעיקר על כדור לרגל, אמבפה קצת פחות והוא מסוגל לקבל כדור בתנועה, אבל זה לא הפורטה שלו כרגע, בעבר (במונאקו) הוא היה עושה את זה יותר טוב. ויני גם מסוגל לכך, אבל הדריבל שלו וקבלת ההחלטות הנוראית שלו גרמו לכך שהוא הפסיק עם זה כמעט לגמרי. משמע ששניהם לא רצים לשטח “מת” כדי ליצר מצבים אלא תוקעים ומאטים את המשחק שלנו כשהכדור חייב להגיע אליהם כשהם סטטים ועומדים. וזה נותן להגנות נגדנו זמן להתמקם.
הדבר השלישי הוא ששניהם לא שחקנים קבוצתיים. הם לא טובים במשחק מסירות מהיר עם השחקנים שסביבם בין אם זה אחד עם השני או המגן/קשר שלידם באותו רגע. שוב, זה לא שהם בכלל לא מסוגלים לכך, אלא שהם לא עושים את זה מספיק בשביל להפוך את זה לכלי אפקטיבי בסט היכולות שלהם, ומכאן שהמשחק שלנו “תקוע” מול קבוצות שמצופפות, סוגרות שטחים ועוצרות את המשחק השוטף. יש גבול למה ששחקן אחד יכול לעשות לבד מול הגנה שלמה.
הייתי מוסיף עוד הערה על האופי שלהם, אבל זה מיותר בהינתן שזו הבעיה הכי לא רלוונטית.
זה לא משנה כמה נקרא להם אגואיסטים כשההנהלה מגבה אותם ולא את המאמן, שזה מי שאמור לטפל בבעיות כאלה אצל שחקנים. זה פשוט לא פתיר תחת הנסיבות הקיימות.
אישית, הייתי נפרד מויני כי הוא פשוט שחקן פחות טוב. לא מחדש לו חוזה ומחפש חלוץ רחבה כדי לתת לאמבפה לשחק כמו שנוח לו באגף. את השערים שלו הוא יביא, וזה מספר משמעותית יותר גבוה מויני. בנוסף זה יפתח לנו עוד אופציות כמו משחק גובה, ואפילו עוד יותר במידה ויכנסו במקום שחקנים שמסתמכים על משחק מסירות ולא רק על דריבל.
אני לא יודע אם הציפייה הייתה שקיליאן אמבפה יעשה ‘דברים כדורגלניים’ אחרת, אבל אולי המועדון קיבל את הכאפה במובן אחד [בעצם על מי אני עובד זה רק אנחנו האוהדים] - קיליאן אמבפה כביכול “אוהד ריאל מדריד” מילדות שחלם לשחק בה ועשה הרבה כדי להגיע לכאן [לא מתכוון על העניין הכספי אלא עמד בלחצים גדולים של פריז סן ז’רמן]. אז גם הוא מתנהג בדיוק באותה הדרך בה התנהג בפ.ס.ז’. אין מה לצפות ששחקן ישנה את עורו “משום שאנחנו ריאל מדריד” או “בגלל שכאן זו לא הליגה הצרפתית”. הוא הגיע ככוכב-על וזה הכי חשוב לו.
לדעתי אמבפה כן יודע לשחק בנגיעה והמשחק שלו היה מעט יותר מגוון וחד בעבר במדי הצרפתים. אני לא אצליח לשלוף לכם כאן גולים שלו בנגיחות או משהו כזה, אבל אני משוכנע שקיבלנו אמבפה כבד ומסורבל יותר בדריבל למשל.
לא ציפיתי ששיתוף הפעולה שלו עם ויניסיוס על המגרש יהיה ממש אידיליה אבל כן חשבתי שהם באמת חברים ויראו את טובת הקבוצה, ימסרו אחד לשני ושהשילוב ביניהם יהיה ‘קצת יותר גרוע’. לפחות-לפחות-לפחות בעונה השנייה.
נניח שעד נובמבר למרות הדרבי העלוב - ריאל הייתה קבוצה שלא ממש קל להגיע נגדינו למצבים וגם ניצחנו בקלאסיקו. זה לא היה הכאוס של העונה הקודמת תחת קרלו אנצ’לוטי למרות הקשיים שלנו להזיז את הכדור. גם בשלב הזה לא היה סינכרון בהתקפה. אמבפה היה מעולה ו-ויניסיוס בבצורת הגדולה שלו.
אדר מיליטאו נותח היום בהצלחה ובימים הקרובים יחל עוד מסע מפרך של חמישה חודשים עד לכשירות. הבלם כתב באינסטגרם:
“אלו שהיו איתי יודעים כמה התחייבתי ועבדתי קשה כדי להיות במצב גופני מיטבי ולחזור לשיא שלי. אך למרבה הצער, אני צריך לטפל בגופי שוב כדי להיות מסוגל לשחק עבור ריאל מדריד ולנבחרת הלאומית ברזיל בביטחון. לכל מי ששלח לי הודעות של אהבה ותמיכה, תודה עמוקה. וגם לכל מי שנמצא לצידי, המשפחה שלי, הילדים שלי, אשתי, יודעים שהמאבק נמשך, אבל הטוב ביותר עוד לפנינו”.
לא מעט מאגדות המועדון כמו לוקה מודריץ’ וטוני קרוס, גם האקס לוקאס ואסקס ושחקנים מהסגל הנוכחי [רודריגו שפצוע בעצמו העלה סטורי] ותמכו.
ה-29 באפריל. היום לפני 12 שנה ריאל מדריד פירקה 0:4 את באיירן מינכן בגומלין חצי גמר ליגת האלופות באליאנץ’ ארנה והעפילה לגמר הדסימה. אפשר לקרוא לזה דל"פ - זה המשחק הכי גדול של ריאל מדריד שראיתי כאוהד. לא ברמת איכות הכדורגל - אלא התוצאה, נגד הטרבליסטית הגאה, מפלצת של כדורגל עם כוכבי על ופפ גווארדיולה על הקווים, ממש שעה של כדורגל שהיא גארבץ’-טיים טהור. זה היה הניצחון הראשון של ריאל מדריד על באיירן בחוץ, הגענו לגומלין קצת משקשקים עם ה-0:1 הצנוע של קארים בנזמה מהמשחק בסנטיאגו ברנבאו בו בקושי הגענו לכדור. ולמען האמת, אם יש יריבה שחששתי ממנה בליגת האלופות - זו באיירן.
תקשיבו באותם הימים האתר היה חלק בלתי נפרד ממני, היה בלוק של לעדכן את המשחק הבא והקודם עם סמלי הקבוצות. המשחק הקודם היה ניצחון 0:4 על אוססונה, הייתי בהלם שאני משאיר את התוצאה זהה ומשנה את הלוגו לזה של באיירן מינכן.
הצטופפנו במקלארנס בהרצליה במרכז העיר - הבר הזה כבר נסגר מזמן, למפגש צפייה, ואני זוכר את החבר’ה פשוט בהלם, מנסים לברר על דילים לליסבון כבר במחצית! “היינו כחולמים”.
ואני לא שוכח את ההתרברבות של קרל היינץ רומיניגה ואולי הנס לפני המשחק. אמרו שזה יהיה “הגיהנום של ריאל מדריד” כמו שריפה ביער. אז אמרו. זה היה לבסוף הגיהנום של באיירן.
מה אפשר להגיד על הצמד של סרחיו ראמוס תוך ארבע דקות? בהתחלה אחרי כדור קרן של לוקה מודריץ’ – נגיחה בעוצמה של בעיטה, מכל הלב, וכעבור ארבע דקות שוב! אחרי החגיגה השנייה הוא כבר הצביע על הסמל של ריאל מדריד וסימן ‘אנחנו כאן!’. וסגר את החוב שלו על אותו פנדל שובר לב ב-2012. בלם עם נפש של חלוץ.
השער השלישי של ריאל – על הפרצוף של פפ שהימר ופתח בלי קשר אחורי אמיתי אלא עם שחקן בשם טוני קרוס קצת רך – התנפץ לו לרסיסים. אותו גול במעורבות של ה-BBC אחרי שהמהלך התחיל עם חילוץ של צ’אבי אלונסו [טראגי – ספג את הצהוב שמנע ממנו לשחק בגמר] והמשיך במסירה של אנחל די מאריה – הוא אחד השערים הכי מזוהים עם הטריו הזה שלא תמיד עמד בציפיות. בייל בעונת הבכורה הפנטסטית פתח את המנוע ופירגן, כריסטיאנו רונאלדו הכניע את מנואל נוייר וחגג בצורה מטופשת עם כפות הידיים – שבר את שיא השערים לעונה בליגת האלופות. בהמשך סמוך לסיום הוא גם כבש בבעיטה חופשית מתחת לחומה, 0:4. אני זוכר את דני קרבחאל משתק את פרנק ריברי באגף, את פאביו קונטראו במשחק טוב מול המפלצת אריאן רובן. את סרחיו ראמוס ופפה עפים באוויר בקטע טוב.
בדימיון שלי כאוהד ריאל מדריד מהילדות מה שאפיין אותנו מעבר לגלאקטיקוס, לראול, התארים וההיסטוריה – אלא תחושה לאו דווקא נכונה שאנחנו הכי טובים בעולם, כמה עוצמה. ואחרי אותו 0:4 – ובטח לא ידעתי איזה מאבק אתלטיקו מדריד מכינה לנו – הרגשתי ככה. איזה ימים, איזה ימים. טסתי לגמר וחזרתי עם הגביע אבל על הדסימה תשמעו שוב בתאריך הרגיל כמדי שנה – ה-24 במאי.
