להפך, הכוונה היתה ששניהם מעדיפים לשחק בדיוק באותו איזור במגרש, ולכן קצת נכנסים אחד לשני ברגליים.
אם אמבפה חלוץ, הוא צריך לשחק במרכז ההתקפה ולהפסיק לברוח שמאלה. אם הוא לא חלוץ, הוא צריך לפתוח בשמאל וויניסיוס צריך להיות החלוץ או להיות בקבוצה אחרת.
בפועל, בהינתן ענייני האגו, קשה לי לראות אחד מהם מוותר.
אבל אמבפה חלוץ, והיה לו ברור שעל תקן זה הוא מגיע. למרות זאת, הוא לא משחק ככזה כי זה לא נוח לו. אף מאמן לא מעמיד אותו על מקומו (בגלל ההתנהלות של המועדון) = לא נותנים גולים ומתלוננים שאין חלוץ.
ענייני ה"אגו" וניתוחי העומק של הנפשות הפועלות, מעבר להיותם ספקולטיביים לגמרי, לא רלוונטיים לטענה שלי.
אמבפה לא משחק שונה בריאל מאשר שיחק במועדונים אחרים אם זו הטענה.
בשביל הוא ישחק כחלוץ צריך שהוא יעבוד על זה ושיעבדו איתו על זה.
ה2 לירות שלי בנושא הזה של אמבפה וויני:
אמבפה חלוץ, אבל לא חלוץ “9” או חלוץ רחבה כמו האלאנד או לבנדובסקי. הוא יותר דומה לfalse 9 מבחינת מיקום וסט יכולות. מבחינת אתלטיות ויכולת בעיטה זה עובד לו, מבחינת השאר (מיקום ברחבה, משחק גובה, לקבל את הכדור עם הגב לשער) פחות. ודווקא שם אנחנו צריכים אותו יותר.
מבחינת ויני, הוא שחקן כנף קלאסי וזהו. שם נגמרות היכולות שלו. הוא אפילו פחות מוכשר מאמבפה בדברים ששניהם עושים טוב, אם כי נתון לויכוח מי יותר מהיר. אבל שם זה נגמר.
הבעיה איתם ביחד באותה קבוצה נובעת ממספר גורמים די ברורים לדעתי:
הראשון זה העובדה ששניהם נוטים לזוז לאותו אגף, ומכאן שהמשחק שלנו תמיד נוטה שמאלה והאגף נהיה צפוף מדי גם בשביל שהם יעשו שם משהו רלוונטי. מה שפוגע בשניהם וביכולת שלהם שם במקביל.
הדבר השני הוא ששניהם מסתמכים בעיקר על כדור לרגל, אמבפה קצת פחות והוא מסוגל לקבל כדור בתנועה, אבל זה לא הפורטה שלו כרגע, בעבר (במונאקו) הוא היה עושה את זה יותר טוב. ויני גם מסוגל לכך, אבל הדריבל שלו וקבלת ההחלטות הנוראית שלו גרמו לכך שהוא הפסיק עם זה כמעט לגמרי. משמע ששניהם לא רצים לשטח “מת” כדי ליצר מצבים אלא תוקעים ומאטים את המשחק שלנו כשהכדור חייב להגיע אליהם כשהם סטטים ועומדים. וזה נותן להגנות נגדנו זמן להתמקם.
הדבר השלישי הוא ששניהם לא שחקנים קבוצתיים. הם לא טובים במשחק מסירות מהיר עם השחקנים שסביבם בין אם זה אחד עם השני או המגן/קשר שלידם באותו רגע. שוב, זה לא שהם בכלל לא מסוגלים לכך, אלא שהם לא עושים את זה מספיק בשביל להפוך את זה לכלי אפקטיבי בסט היכולות שלהם, ומכאן שהמשחק שלנו “תקוע” מול קבוצות שמצופפות, סוגרות שטחים ועוצרות את המשחק השוטף. יש גבול למה ששחקן אחד יכול לעשות לבד מול הגנה שלמה.
הייתי מוסיף עוד הערה על האופי שלהם, אבל זה מיותר בהינתן שזו הבעיה הכי לא רלוונטית.
זה לא משנה כמה נקרא להם אגואיסטים כשההנהלה מגבה אותם ולא את המאמן, שזה מי שאמור לטפל בבעיות כאלה אצל שחקנים. זה פשוט לא פתיר תחת הנסיבות הקיימות.
אישית, הייתי נפרד מויני כי הוא פשוט שחקן פחות טוב. לא מחדש לו חוזה ומחפש חלוץ רחבה כדי לתת לאמבפה לשחק כמו שנוח לו באגף. את השערים שלו הוא יביא, וזה מספר משמעותית יותר גבוה מויני. בנוסף זה יפתח לנו עוד אופציות כמו משחק גובה, ואפילו עוד יותר במידה ויכנסו במקום שחקנים שמסתמכים על משחק מסירות ולא רק על דריבל.
אני לא יודע אם הציפייה הייתה שקיליאן אמבפה יעשה ‘דברים כדורגלניים’ אחרת, אבל אולי המועדון קיבל את הכאפה במובן אחד [בעצם על מי אני עובד זה רק אנחנו האוהדים] - קיליאן אמבפה כביכול “אוהד ריאל מדריד” מילדות שחלם לשחק בה ועשה הרבה כדי להגיע לכאן [לא מתכוון על העניין הכספי אלא עמד בלחצים גדולים של פריז סן ז’רמן]. אז גם הוא מתנהג בדיוק באותה הדרך בה התנהג בפ.ס.ז’. אין מה לצפות ששחקן ישנה את עורו “משום שאנחנו ריאל מדריד” או “בגלל שכאן זו לא הליגה הצרפתית”. הוא הגיע ככוכב-על וזה הכי חשוב לו.
לדעתי אמבפה כן יודע לשחק בנגיעה והמשחק שלו היה מעט יותר מגוון וחד בעבר במדי הצרפתים. אני לא אצליח לשלוף לכם כאן גולים שלו בנגיחות או משהו כזה, אבל אני משוכנע שקיבלנו אמבפה כבד ומסורבל יותר בדריבל למשל.
לא ציפיתי ששיתוף הפעולה שלו עם ויניסיוס על המגרש יהיה ממש אידיליה אבל כן חשבתי שהם באמת חברים ויראו את טובת הקבוצה, ימסרו אחד לשני ושהשילוב ביניהם יהיה ‘קצת יותר גרוע’. לפחות-לפחות-לפחות בעונה השנייה.
נניח שעד נובמבר למרות הדרבי העלוב - ריאל הייתה קבוצה שלא ממש קל להגיע נגדינו למצבים וגם ניצחנו בקלאסיקו. זה לא היה הכאוס של העונה הקודמת תחת קרלו אנצ’לוטי למרות הקשיים שלנו להזיז את הכדור. גם בשלב הזה לא היה סינכרון בהתקפה. אמבפה היה מעולה ו-ויניסיוס בבצורת הגדולה שלו.
אדר מיליטאו נותח היום בהצלחה ובימים הקרובים יחל עוד מסע מפרך של חמישה חודשים עד לכשירות. הבלם כתב באינסטגרם:
“אלו שהיו איתי יודעים כמה התחייבתי ועבדתי קשה כדי להיות במצב גופני מיטבי ולחזור לשיא שלי. אך למרבה הצער, אני צריך לטפל בגופי שוב כדי להיות מסוגל לשחק עבור ריאל מדריד ולנבחרת הלאומית ברזיל בביטחון. לכל מי ששלח לי הודעות של אהבה ותמיכה, תודה עמוקה. וגם לכל מי שנמצא לצידי, המשפחה שלי, הילדים שלי, אשתי, יודעים שהמאבק נמשך, אבל הטוב ביותר עוד לפנינו”.
לא מעט מאגדות המועדון כמו לוקה מודריץ’ וטוני קרוס, גם האקס לוקאס ואסקס ושחקנים מהסגל הנוכחי [רודריגו שפצוע בעצמו העלה סטורי] ותמכו.
ה-29 באפריל. היום לפני 12 שנה ריאל מדריד פירקה 0:4 את באיירן מינכן בגומלין חצי גמר ליגת האלופות באליאנץ’ ארנה והעפילה לגמר הדסימה. אפשר לקרוא לזה דל"פ - זה המשחק הכי גדול של ריאל מדריד שראיתי כאוהד. לא ברמת איכות הכדורגל - אלא התוצאה, נגד הטרבליסטית הגאה, מפלצת של כדורגל עם כוכבי על ופפ גווארדיולה על הקווים, ממש שעה של כדורגל שהיא גארבץ’-טיים טהור. זה היה הניצחון הראשון של ריאל מדריד על באיירן בחוץ, הגענו לגומלין קצת משקשקים עם ה-0:1 הצנוע של קארים בנזמה מהמשחק בסנטיאגו ברנבאו בו בקושי הגענו לכדור. ולמען האמת, אם יש יריבה שחששתי ממנה בליגת האלופות - זו באיירן.
תקשיבו באותם הימים האתר היה חלק בלתי נפרד ממני, היה בלוק של לעדכן את המשחק הבא והקודם עם סמלי הקבוצות. המשחק הקודם היה ניצחון 0:4 על אוססונה, הייתי בהלם שאני משאיר את התוצאה זהה ומשנה את הלוגו לזה של באיירן מינכן.
הצטופפנו במקלארנס בהרצליה במרכז העיר - הבר הזה כבר נסגר מזמן, למפגש צפייה, ואני זוכר את החבר’ה פשוט בהלם, מנסים לברר על דילים לליסבון כבר במחצית! “היינו כחולמים”.
ואני לא שוכח את ההתרברבות של קרל היינץ רומיניגה ואולי הנס לפני המשחק. אמרו שזה יהיה “הגיהנום של ריאל מדריד” כמו שריפה ביער. אז אמרו. זה היה לבסוף הגיהנום של באיירן.
מה אפשר להגיד על הצמד של סרחיו ראמוס תוך ארבע דקות? בהתחלה אחרי כדור קרן של לוקה מודריץ’ – נגיחה בעוצמה של בעיטה, מכל הלב, וכעבור ארבע דקות שוב! אחרי החגיגה השנייה הוא כבר הצביע על הסמל של ריאל מדריד וסימן ‘אנחנו כאן!’. וסגר את החוב שלו על אותו פנדל שובר לב ב-2012. בלם עם נפש של חלוץ.
השער השלישי של ריאל – על הפרצוף של פפ שהימר ופתח בלי קשר אחורי אמיתי אלא עם שחקן בשם טוני קרוס קצת רך – התנפץ לו לרסיסים. אותו גול במעורבות של ה-BBC אחרי שהמהלך התחיל עם חילוץ של צ’אבי אלונסו [טראגי – ספג את הצהוב שמנע ממנו לשחק בגמר] והמשיך במסירה של אנחל די מאריה – הוא אחד השערים הכי מזוהים עם הטריו הזה שלא תמיד עמד בציפיות. בייל בעונת הבכורה הפנטסטית פתח את המנוע ופירגן, כריסטיאנו רונאלדו הכניע את מנואל נוייר וחגג בצורה מטופשת עם כפות הידיים – שבר את שיא השערים לעונה בליגת האלופות. בהמשך סמוך לסיום הוא גם כבש בבעיטה חופשית מתחת לחומה, 0:4. אני זוכר את דני קרבחאל משתק את פרנק ריברי באגף, את פאביו קונטראו במשחק טוב מול המפלצת אריאן רובן. את סרחיו ראמוס ופפה עפים באוויר בקטע טוב.
בדימיון שלי כאוהד ריאל מדריד מהילדות מה שאפיין אותנו מעבר לגלאקטיקוס, לראול, התארים וההיסטוריה – אלא תחושה לאו דווקא נכונה שאנחנו הכי טובים בעולם, כמה עוצמה. ואחרי אותו 0:4 – ובטח לא ידעתי איזה מאבק אתלטיקו מדריד מכינה לנו – הרגשתי ככה. איזה ימים, איזה ימים. טסתי לגמר וחזרתי עם הגביע אבל על הדסימה תשמעו שוב בתאריך הרגיל כמדי שנה – ה-24 במאי.
כל הזמן אנחנו אומרים ובצדק שריאל מדריד כושלת בליגה שוב ושוב ושוב, פחות או יותר מאז שנות ה-90. אז: 14 שנה לאליפות המיוחדת עם ז’וזה מוריניו ב-2011/12. ביום כמו היום, השניים במאי, ריאל מדריד הביסה 0:3 את אתלטיק בילבאו בסאן ממס במחזור ה-36 והבטיחה את אליפות מספר 32 בתולדותיה. אליפות המאה נקודות [ברצלונה השוותה את השיא כעבור עונה] ו-121 שערי הזכות - שיא ליגה שהחזיק מעמד.
-ריאל מדריד ניצחה את אתלטיקו מדריד 1:4 פעמיים בדרבי בליגה.
-השיגה ניצחון ראשון על ברצלונה בליגה מאז הפאסיו ב-2007/08, עם 1:2 בקאמפ נואו.
-המאזן זהה: 50 נקודות בבית [16-2-1] וגם 50 נקודות בחוץ [16-2-1].
-הקבוצה הייתה בפסגה 31 מחזורים במצטבר ומאז המחזור העשירי לא ירדה משם. במחזור ה-23 עלתה לפער בלתי נתפס של עשר נקודות על ברצלונה האדירה של פפ גווארדיולה.
-שני רצפים מרשימים של עשרה ניצחונות (מחזורים 6-15) ו-11 ניצחונות (מחזורים 17-27).
-שלוש פעמים בלבד ריאל לא כבשה: בהפסד 1:0 לראסינג סנטאנדר, בתיקו המאופס נגד לבאנטה ובתיקו המאופס נגד ולנסיה.
-שביעייה אחת (1:7 נגד אוססונה), שלוש שישיות (0:6 בסראגוסה במחזור הפתיחה), 2:6 על ראיו וייקאנו ועל סביליה, ארבע חמישיות, עשר רביעיות.
-הכובש הבכיר: כריסטיאנו רונאלדו כמובן עם 46 שערים, אחריו: גונסאלו היגואין עם 22 וקארים בנזמה עם 21
גם זה קרה אתמול:
השניים במאי, ב-2017 - כבר תשע שנים עברו איך הזמן טס: ריאל מדריד מפרקת 0:3 את אתלטיקו מדריד בחצי גמר ליגת האלופות בסנטיאגו ברנבאו. כריסטיאנו רונאלדו שהתעורר בשלב רבע הגמר (חמישה שערים נגד באיירן מינכן בצמד המפגשים) - כבש שלושער ענק (כמו בוויסנטה קאלדרון בליגה באותה העונה) וקינח בחגיגה אייקונית עם האוהדים. לא כדורגל גדול אבל משחק מאוד בטוח עם שליטה בלתי מעורערת ומעט מאוד סיכון מצד אתלטיקו.
הדבר היחיד שהעיב על החגיגה היה כשדני קרבחאל נפצע והוחלף במחצית בנאצ’ו אבל קרבחאל כבר בעמדת הריאיונות מיהר להרגיע ואמר “אני מגיע גם על קביים לגומלין”.
כריסטיאנו כבר את הראשון בדקה העשירית אחרי הגבהה של קאסמירו כשנגח לרשת והכניע את יאן אובלאק. בדקה ה-73 הוא הצליח להכין לעצמו את הכדור אחרי נגיעה של קארים בנזמה ובעט מכל הלב לרשת. בדקה ה-86 היה זמן לשער נוסף וחשוב כשהמחליף לוקאס ואסקס - החייל הנאמן של זינדין זידאן - כידרר בכנף ימין והוציא מסירה אחורה, רונאלדו שהיה אשכרה פנוי - גלגל לרשת.
לחוות את המנון ליגת האלופות בסנטיאגו ברנבאו וכמובן את המנון הדסימה זה משהו אחר לגמרי, יש לך עור ברווז, צמרמורת, זה נצחי. מעבר לכך כשכריסטיאנו כבש את השלישי היינו אחוזי טירוף, לא ממש יכול לתאר לכם במילים מה זה מבחינתי לצעוק יחד עם עוד 80 אלף “האטריק דה כריסטיאנו - רונאלדו” יחד עם הכרוז ואחר כך לשמוע אצטדיון שלם שואג את ה-SSUUII.
אותו משחק היה הרביעי שלה, שני כמובן בדירוג אחרי הדסימה. מאז הייתי ברק עוד שלושה והאמת שזמן רב לא טסתי. מבאס אותי מאוד שלא נכחתי בעוד משחקים של ריאל הגדולה ההיא ושלא נדבר על הדרך הפסיכית לגביע ה-14. אבל למען האמת אני קצת מתעכב עם הטיסה. הייתי כבר בקלאסיקוס בליגה, בדרבי..אני לא אטוס לאיזה סתם משחק נגד ראיו וייקאנו בבית. הקבוצה ממש מבאסת וספרד לא ממש מכניסת אורחים כלפי הישראלים..
ארבע שנים עברו מאז נס רודריגו נגד מנצ’סטר סיטי| זה קרה ב-ארבעה במאי 2022. הגדרתי את המשחק הזה כ-“שני רק לדסימה” ואני מקנא בכל אוהד שהיה בסנטיאגו ברנבאו באותו ערב.
אתם כבר מכירים וזוכרים מה שהיה שם. הפסדנו רק 4:3 באמא של הפוקסים באיתיחאד, כשטוני קרוס אמר שהגיע לנו להפסיד 10:1. גם בגומלין בסנטיאגו ברנבאו היינו נחותים מאוד מהקבוצה של פפ גווארדיולה שהייתה קבוצה אדירה. כן הייתה פה נגיחה של קארים בנזמה ושם החמצה מזעזעת של ויניסיוס ג’וניור אחרי תרגיל בפתיחת המחצית השנייה, אבל סיטי הייתה טובה יותר וגם הוליכה משער של ריאד מאחרז והיה נראה שהמשחק הזה נגמר. אגב, חגגנו אליפות רק ביום שבת עם 0:4 על אספניול ומרסלו הניף את הגביע אבל לא היינו שמחים באמת. חלמנו על משהו גדול יותר.
לאחר מכן ג’ק גריליש הגיע לשני מצבים פנסטיים כשהוא עושה צחוק מכל צד ימין שלנו. פעם אחת פרלאן מנדי הציל מהקו וההרחקה שלו פגעה בפיל פודן, ובפעם השנייה טיבו קורטואה עם הציפורן של הרגל…
מי שעוקב אחריי שם לב שאני האוהד הפסימי. לפני שריקת הפתיחה של הגומלין ציפיתי לנצח ולעבור כי צריך בסה"כ 0:1 או יותר ריאלי 1:2 נגד קבוצה כזו, ויש את ההיסטוריה והברנבאו וכמה שחקנים בכושר יוצא מן הכלל כמו בנזמה בעונת הבלון ד’אור. אבל מתחיל המשחק ואנחנו רואים שאנחנו לא שם.
ועדיין. זה היה ערב יום העצמאות, מבחינתי לא הייתה שאלה בכלל מה עושים. סירבתי לכל הצעה שקיבלתי. אבא שלי חזר הביתה בדיוק כשרודריגו הגיע לקצר, הקדים את כולם ודחק לרשת [הקפצה יפה של אדוארדו קמאבינגה ונגיעה אדירה של בנזמה שמתח את כל הרגל כמו בלרינה]. צרחתי ב-1:1! אבא שלי לא מבין: “אבל דור - זה לא מספיק לא? צריך עוד גול?”. ואמרתי לו: “לך תדע, יש עוד זמן”. הכרוז בברנבאו מכריז על תוספת זמן “Seis Minutos” וכל הקהל שואג כאילו הבקענו עוד גול…
קורטואה בעט למעלה והכדור הגיע לוויניסיוס שעשו עליו עבירה והמשיך לכדרר בצד שמאל, נכנס לרחבה אבל נבלם אחרי שעבר 2-3 שחקנים. סיטי רצתה מתפרצת אבל נאצ’ו ההירואי במשחק חייו הכניס את הראש. הכדור הגיע לפרלאן שהרים מצד שמאל חזק מדי. רודריגו נגע בכדור והעביר לאדר מיליטאו שמסר הצידה - תיראו כמה זה היה יכול “להיהרס”. דני קרבחאל בשארית כוחותיו עשה הטעייה על גריליש, הרים, מרקו אסנסיו הגבוה משפשף את הכדור ורודריגו נוגח מכל הלב למשקוף ופנימה. פפ גמור.
עקבתי אחרי התנועה של כל שחקן ושחקן, פעם ראשונה שהסתכלתי מזווית כזו על דבר הזה בגול שלנו. ראיתי את נאצ’ו חוגג וחובט בריצפה, כמעט דומע. בנזמה היה יחסית אדיש, אבל אפילו מנדי חגג בטירוף וכמובן מרסלו על הספסל מצחקק, טוני קרוס ולוקה מודריץ’ שהוחלפו ו..קאסמירו מתגלגל פנימה.
גם עכשיו לא תכננתי שייצא טקסט כזה ארוך אבל אני לא מצליח לעצור. בכל מקרה התחושה האלוהית והעילאית שהרגשתי באותו רגע - וואו - ועדיין לא השלמנו את המשימה כי ה-1:3 בפנדל הגיע רק לאחר מכן, ועדיין היה גמר וגמר מפחיד נגד יריבה ענקית כמו ליברפול, ובריאל מדריד זה לא שווה כלום להגיע לגמר - כי גמרים צריך לנצח ולא לשחק. ועדיין. תהיתי ביני לבין עצמי אם הכדורגל יוכל להביא אותי לסף רגש כזה שוב.
וכפיים לחסוס ואייחו שעלה בדקה ה-115 במקום אדר מיליטאו הפצוע. מהדקה ה-75 אגב כל ה-CMK היו בחוץ. לפני הגול הראשון של רודריגו במסך הראו 99% שסיטי עוברת ואחוז אחד של ריאל.
בזמנו כשדף הפייסבוק היה בחיים אני זוכר שכתבתי אחד לאחד את השידור של נדב יעקובי ואיך הוא תיאר בצורה מצמררת את השערים. “בבקשה. זוהי ריאל מדריד! שאסור להספיד אותה. לעולם!” - זה היה משהו כזה. ובשידור האנגלי אמרו שהקבוצה הזו משחקת בשביל הניסים והם מגיעים. The team of Dreams.
זה היה מסע מטורף בדרך לגביע ה-14, אני לא חושב שיהיה משהו יותר מזה. ירדו לנו מאה שנה מהחיים. חצי הגמר הזה היה יותר דרמטי ופסיכי משמינית הגמר נגד פ.ס.ז’ והשלושער של בנזמה, יותר מרבע הגמר נגד צ’לסי שהיינו בברוך..
כנראה שבגלל הערב הזה תמיד תהיה לי סוג של אמונה בריאל מדריד בליגת האלופות. כנראה שבגלל הערב הזה אני תמיד אוהב את רודריגו. אני צריך להזכיר לעצמי שוב את הערב הזה - למרות שראיתי את הדקות האלה שוב איזה אלף פעמים, כל יום לפני השינה, עם השדר הספרדי שצורח שם, כאילו אני אבא של רודריגו - כשיש לי אכזבה מכדורגל. כי אין כמו כדורגל. תודה אלוהים, תודה.
ספרו לי למה אמבפה לא יכול לתת פס כזה -
בהינתן הקורלציה הדי ברורה בין הצבתו של אמבפה לירידה באחוזי ההצלחה שלנו (גם ברמת המיקרו וגם במאקרו) אני יותר ויותר משתכנע שחוסר הרצון שלו לשחק בעמדה שלא נוחה לו זו הבעיה המרכזית שלנו, על גבי הכאוס במועדון.
זה והחוסר בתנועה ללא כדור של כל הקבוצה.
ויניסיוס רב עם אלונסו.
פיטורים של אלונסו.
פציעות בקצב לא הגיוני.
ארבלואה רב עם קרבחאל.
ארבלואה רב עם סבאיוס.
ארבלואה רב עם קרארס.
ויניסיוס לא מחדש חוזה.
כל משחק ריבים עם שופטים.
ויניסיוס ואמבפה לא מסתדרים.
ויניסיוס רב עם קהל.
איזה מאמן יחליף את ארבלואה שנה הבאה.
אמבפה טס לשייט במקום להגיע למשחק.
הפמלייה של אמבפה מוציאה תירוצים.
ואני בטוח ששכחתי עוד המון דרעק שקרה רק העונה.
מתי בדיוק יהיה זמן להתעסק בכדורגל?!
מישהו עוקב אחרי כל הרפש בטוויטר? מסתבר שרודיגר מחלק סטירות לאנשים על ימין ועל שמאל, בלינגהם עוקץ אמבפה באינסטגרם ו"השחקנים מעדיפים את ויניסיוס כי הוא תמיד מופיע כשצריך אותו בניגוד לאמבפה”
אנחנו מתקרבים לסוף העונה השנייה [הכושלת] שלהם יחד - כוכבי ה-BMV: בלינגהאם-אמבפה-ויניסיוס. בדקתי את המאזן של ריאל מדריד כששלושתם פותחים יחד בהרכב. אחוז הניצחונות די זהה בין העונה הזו לעונה שעברה. בעדינות? זה לא עובד.
עונת 2024-25: 30 משחקים - > מאזן 17 ניצחונות, 4 תוצאות תיקו, 9 הפסדים
עונת 2025-26: 20 משחקים - > 11 ניצחונות, 4 תוצאות תיקו, 5 הפסדים
אז סה"כ: 50 משחקים יחד בהרכב - > 28 ניצחונות, 8 תוצאות תיקו ו-14 הפסדים.
בעונת הבכורה הפסדנו לברצלונה שלוש פעמים עם שלושתם, שתי תבוסות - בליגה ובסופרקופה, ו-4:3 צמוד בקלאסיקו השני בליגה ופעמיים לא היווינו יריב לארסנל ברבע הגמר. העונה זה כן הצליח במשחק בסנטיאגו ברנבאו, אבל לא עבד נגד ליברפול (1:0), לא נגד באיירן מינכן בגומלין (4:3 - אם כי הייתה ההרחקה) וגם לא בדרבי הראשון בליגה (5:2).
אגב, אמבפה בישל רק שער אחד לג’וד בלינגהאם [שבישל לו ארבעה] וארבעה לוויניסיוס [סיפק לו 15 בישולים].
ויניסיוס ובלינגהאם יחד ב-110 משחקים - ריאל מדריד עם ממוצע של 2.08 נקודות [מחשיב כמובן גם את ליגת האלופות והגביע וכדומה] - 11 שערים ג’וד בישל לו והברזילאי בישל לאנגלי שישה
זה לא רק בטויטר, זה גם במארקה.
רודיגר רב עם קרראס.
היו דחיפות, כמעט מכות, בין פדה לבין צ’ואמני.
6 שחקנים לא מדברים עם ארבלואה, לא פירטו מי, אבל אני יכול לנחש לפחות 4. סבאיוס, קרראס, קרבחאל ומאסטה.
יש מחנאות, ושחקנים ממחנה אחד בקושי מדברים עם המחנה השני.
הייתי אומר שקצת אקשן זה לא רע וכל העונה הרגשתי דווקא ועדיין מרגיש - שממש לא אכפת להם - אבל האמת שלא השחקנים האלה דווקא. אורליאן טשואמני בעונה לא רעה ופדה ואלוורדה חזר להיות פדה שאנחנו אוהבים אחרי שאיכזב בתקופת צ’אבי אלונסו. בכל מקרה דביל מי שהדליף את זה לכתב.
דבר דומה שאני זוכר מהעבר [כילד מן הסתם ביליתי פחות זמן בקריאה במארקה מאשר היום] זה רוביניו ותומאס גראבסן ב-2006, ואולי היה לזה משקל אפילו קטן בכך שהקירח לא המשיך בריאל.
דימה קח בחשבון שיוני מה ששאל בשעות הבוקר ואתה עידכנת על הניוז העיקרי של האימון של ריאל מדריד מהיום - דיווח שעלה סביב 20:00 שעון ישראל. אלא אם כן אתה חוזה עתידות.
לגבי השחקנים - זו כל הקליקה הספרדית כמעט, לאלבארו ארבלואה היו גם עימותים עם ראול אסנסיו. אבל דווח על יחסים לא טובים בינו לבין קיליאן אמבפה שמאוד תמך בצ’אבי אלונסו.
לונג סטורי שורט:
אין היררכיה, רק כאוס.
הכל מתחיל מזה שויניסיוס לא נענש ואילו קיבל את מבוקשו כשאלונסו פוטר. איזה סיבה לאחרים יש להיות ממושמעים אם אין שום השלכות?
האשמים? ויניסיוס שהתחיל את הכל ופרז שמאפשר לבית זונות הזה לקרות.
אחרי שהיה את הסיפור בקלאסיקו, כתבתי שהדבר הכי טוב לריאל ולויניסיוס זה שיעיפו אותו ליציע לכמה משחקים. בסוף, לא רק שזה עשה נזק למועדון- לא נראה לי שזה באמת טוב עבורו.
הוא עצמו יכול להיות שחקן הרבה יותר טוב עם קריירה הרבה יותר מצליחה (ואחרי לבקש יותר כסף) אם רק היה מישהו שייתן לו סטירה כשצריך ויאפס אותו, במקום לתת לו להשתולל.
חבל, כי הוא כשרוני בטירוף.
אני לא בטוח שהבנתי את הרעיון של הדיון אבל-
שמתם לב שאמבפה כבש העונה 16 שערי ליגה לא כולל פנדלים ופראן טורס 15?
בעיקר מעיד על ההתקפות של הקבוצות לדעתי.
נראה שדווקא הבנת את הרעיון של הדיון, רק הפוך:
הודעה כמו זה שכתבת נניח, כותבים בדיון המקביל - ‘אנקדטות ברסאיות’/’ת’רד היריבות (של בארסה)’.
פה כותבים הודעה כזאת אם זה הפוך, לדוגמה - “בטח שמתם לב שללאמין ימאל ולקרבחאל יש כמעט אותו מספר שערים.”
אלא אם כן אתה שביט, כמובן, ואז כתבת את ההודעה במקום הנכון.
