מה שמצחיק לגבי מריאנו דיאס שהיו כמה פעמים שהוא באמת היה יכול לקבל פירורי דקות, נניח כשלוקה יוביץ’ היה פצוע - ואז הוא לא היה זמין. יחס הפציעות לעומת דקות משחק שלו היה מצחיק ממש.
אם מריאנו היה מקצר קצת את “החיים הטובים” רגל על רגל כשחקן ריאל מדריד ומבזבז פחות זמן מהקריירה שלו אז הייתי מעריך אותו הרבה יותר. אי אפשר להגיד שאין משהו מוזר בהתנהלות שלו, הרי הוא סיים בריאל ב-2023 ועד לפתיחת העונה הזו באלאבס לא קרה כלום, אי אפשר להגיד שהכל זה מזל רע ותמיד המאמנים שמו לו רגליים.
כמובן שהוא לא איזה שחקן חכם אלא פרוע, אבל יש לו קצת מהירות ופיזיות והוא תמיד היה עולה עם תשוקה. כלומר קבוצה בליגה הבכירה בספרד תואמת את האיכויות שלו והוא ביזבז זמן רב מהקריירה.
לפחות אני הרווחתי את הרגע ממנו כשהייתי בקלאסיקו בברנבאו במרץ 2020 כשגם כריסטיאנו רונאלדו צפה ביציע. מריאנו עלה מהספסל בתוספת הזמן במטרה להרביץ ולמשוך זמן ובסוף לקח את סמואל אומטיטי לטיול ועשה 0:2 בשער מרגש. הורדתי חולצה בגשם וצעקתי SSUUII והסתכלו עליי כמו אהבל.
אני מסכים שכסף הוא פרמטר חשוב, בטח ובטח בקריירה קצרה כמו של כדורגלן. עם זאת, אני חושב שיש הבדל בין ״למכור״ את הקריירה בשביל כסף וללכת לשחק בליגה כמו הסינית או הסעודית לבין למכור את הקריירה בשביל ממש להפסיק לשחק כדורגל ולהיות שחקן אימונים כמו שמריאנו עשה. אני חושב שהספורטאים ברמות האלה צריכים איזושהי תשוקה תחרותית והמעשים שלי פשוט הוכיחו לי שאין את זה בבן אדם הזה.
ברור אבל שמע הגיע חלוץ בשם לוקה יוביץ’ ב-2019 וכבר אז ניסו להזיז את מריאנו דיאס הצידה, היו הצעות. יוביץ’ הגיע בהרבה כסף - 60 מיליון יורו - כך שהיה ברור שיש לו יתרון בעמדה הלא הוגנת הזו של “מחליף לקארים בנזמה”. הוא משך ומשך ומשך ומשך ומשך ואיבד לפחות שנתיים מהקריירה, וזה בזבוז, הרי הוא היה לפני גיל 30. היו קבוצות בליגה הספרדית שרצו אותו, גם בשלב מסוים דיברו על ראיו וייקאנו שזה אומר להישאר לגור במדריד. הוא גם הבטיח בשלב מסוים ש"אנחנו נבין".
לא כועס עליו או משהו, הוא פשוט שם שאתה זורק בצחוק בשיחת חולין. גם הרעיו לקחת את חולצה מספר 7 אחרי שכריסטיאנו רונאלדו עזב לא היה נראה לי מבריק במיוחד למרות שאני בטוח שאמא ואבא שלו מסגרו אותו ותלו בסלון בעיקר אחרי המשחק נגד רומא.
כבוד לקיליאן אמבפה שהגיע ל-71 שערים בליגת האלופות בשלישי והשתווה לאגדה ראול במקום החמישי בטבלת הכובשים. נראה די ברור שלא רחוק היום בו הצרפתי ידלג מעל בן ארצו קארים בנזמה הרביעי לו 90 שערים וגם לחלוף על פני רוברט לבנדובסקי השלישי ולחצות את רף מאה השערים בליגת האלופות זה יעד ריאלי.
לגבי כריסטיאנו רונאלדו המלך הבלתי מעורער של המפעל למרות שהוא לא שם מ-2022 (141 שערים) וכן סגנו ליאו מסי עם 129 שערים - המשימה נראית קשה מאוד-מאוד.
אבל עם כל הכבוד לרקורד השערים (0.72 בממוצע למשחק) בו הוא מתקרב לשלושת הראשונים, הרי שבגיל 28 אוטוטו אמבפה שמשחקו הבא במפעל יהיה המאה שלו - עדיין לא זכה במפעל - בדומה ללבנדובסקי שעשה זאת רק אחרי גיל 30. אז הוא ממש לא חרט את שנו למרות הופעות גדולות שכן היו.
ראול שהממוצע שלו עומד על שער לשני משחקים - כבר זכה בתואר שלוש פעמים קצת לפני גיל 25 וכנ"ל ליאו מסי. כריסטיאנו היה אלוף אירופה בגיל 23 לראשונה ובגיל 29 זכה בדסימה - התואר השני שלו וכמובן שהוא וקארים בנזמה סיימו עם חמש זכיות. כריסטיאנו קבע שיא שערים לעונה במפעל - 17 והבקיע 15 ומעלה בכל הזכיות. לבנזמה יש את 21/22 המיתולוגית וכריס ב-16/17 כבש עשרה (!) שערים בנוקאאוט
קבלו אותם. רשימת השחקנים שכבשו שערי ניצחון לריאל מדריד בתוספת הזמן בשנות ה-2000 בכל המסגרות. קרלוס אספי עם ה-2:3 שלו על אלצ’ה הצטרף לרשימה. קדם לו אורליאן טשואמני אשתקד בגומלין שמינית הגמר באיתיחאד נגד מנצ’סטר סיטי (1:2).
קשה לפספס את הנוכחות הבולטת של הקילר ג’וד בלינגהאם שכבש שישה (!) שערי ניצחון כאלו בשלוש עונות וקצת - התחיל נגד חטאפה בליגה וריאל אוניון בצ’מפיונס ופעמיים קלאסיקוס ועוד.
הראשון בשנות ה-2000 היה לואיס פיגו עם גולאסו בכדור חופשי נגד ראיו וייקאנו בוויקאס ב-2002/03. כריסטיאנו רונאלדו תרם שני שערי ניצחון כאלה - בעונת הדסימה. גם רונאלדו-פנומנו (2003/04) וזינדין זידאן (פעמיים) וכמובן נס חוסלו נגד באיירן מינכן ב-2023/24 כשהשלים צמד מרגש ממש אחרי שער השיוויון.
קודם כל מודגש בכוונה - הטבלה כוללת רק את שערי הניצחון. לכן הגול האייקוני של סרחיו ראמוס בגמר הדסימה וגם אחד פחות חשוב ממנו כמו ה-2:2 בסופר קאפ האירופי נגד סביליה - איננו. מעבר לכך מספיק שגול ניצחון היה בדקה 89 ולא אחרי הדקה ה-90 אז הוא לא יכלל ברשימה. לי על פניו לא מצלצל גול זכור שלא פה. רודריגו נגד מנצ’סטר סיטי הביא אותנו להארכה אולי זו הסיבה. אגב ראיתי את זה בכתבה ב-AS.
עונת 2016-17 שהביאה לו את הכינוי הידוע - הוא כבש בדקה ה-90 נגד ברצלונה אבל זה היה “רק” 1:1, כאמור את השוויון נגד סביליה שהזכרתי, ושער הניצחון היחיד היה נגד דפורטיבו לה קורוניה.
ראול לא מופיע כאן בכלל, די מפתיע, בעוד כריסטיאנו רונאלדו נוכח רק פעמיים אבל בעידן שלו היו הרבה ניצחונות בהפרשים גבוהים. לכן למשל ג’וד בלינגהאם מופיע כאן הרבה ואולי יש שחקני הכרעה אחרים של ברצלונה נניח ראפינייה שלא היה “בפיגור גדול” לעומת שערי ניצחון דרמטיים של ליאו מסי בדקה ה-90 אם היינו בודקים טבלה כזו כי גם ברצלונה הייתה מפרקת ועוד יותר.
