למרות מה שאוהבים להגיד ובעיקר לצחוק על מוריניו - הוא אשכרה עלה עם ה-4:2:3:1 הרגיל שלו בקאמפ נואו, עם שני קשרים אחוריים בלבד מול בארסה בשיאה - וזה היה מוקדם מדי עבורנו, חטפנו חמישייה (גם קארים בנזמה שיחק במקום גונסאלו היגואין הפצוע). הקבוצה ההיא של 2011/12 כבשה מספר בלתי נתפס של שערים - שלושה בממוצע למשחק ובהחלט רצה ראש-בראש עם בארסה הנפלאה והיו משחקים גדולים גם כשלא הצלחנו כמו למשל בסופרקופה הספרדי ובגביע המלך, היה להם את הגרוש ללירה.
אבל מצד שני הקבוצה של 2016/17 ואם אתם רוצים גם בחלוף עונה - ניצחה אינסוף קבוצות גדולות והגמר נגד יובה היה מרשים. הבעייה של הקבוצה של מוריניו שאולי המשחק נגד באיירן עושה לה עוול - שלב הבתים היה די חלש ושאר היריבות בנוקאאוט היו אפועל ניקוסיה וצסק"א מוסקבה. לא יכולנו למדוד אותה עם יריבה שהין ‘בין-לבין’, נניח מנצ’סטר יונייטד. ואם מחברים את העונה השלישית של מוריניו - אז לא הרשמנו נגד מנצ’סטר סיטי ובורוסיה דורטמונד - גם בשלב הבתים חילצנו תיקו בבעיטה חופשית של אוזיל בדרמה גדולה. ה"כמעט רמונטדה" נגד דורטמונד הייתה כואבת, הזוי איך לא כבשנו בעשר הדקות הראשונות למרות שלושה מצבים של מאה אחוז.
לא ממש היו גדולות ברחבי אירופה באותה תקופה, זאת אחת הסיבות לשלבי הנוקאאוט הקלים. פס"ז לא הייתה, יובה לא הייתה, את מילאן שהייתה אז אלופת איטליה ניצחנו, את האלופות של אנגליה ממנצ’סטר ניצחנו ועם בארסה התמודדנו בליגה. רבע שעה גרועה בדורטמונד לא יכולה לבטל תקופה שלמה, מה גם שזה קרה בסוף התקופה כשמוריניו כבר חרך את האדמה.
אגב, בארסה ב12/13 הייתה בלי מאמן אבל עשתה 100 נקודות בליגה - 2012 היא שנת התשעים ומשהו גולים של מסי. עונה שעשתה שירות רע מאוד למעמד המאמן בכדורגל.
גם נגד יונייטד הגיע לנו לעוף
ממש לא מסכים.
אולי לא נראינו טוב כמו בדרך כלל אבל עדיין טוב מהם. אני זוכר שם תצוגת שוערות שלא ראיתי כמותה מצד דה חאה (וגם לופז).
גם האדום היה מוצדק בעיני, רק שנתיים קודם לכם כולם התרעמו איך דה יונג (לא הזה של ברסה או של סבילה) לא קיבל אדום על פאול דומה מול אלונסו, שבגללו שינו את החוקה בנושא אגב.
בכל אופן לא צריך להתנצל על ניצחום כי היריבה קיבלה אדום, עבירות העלולות לגרום לאדום הן עברת עם סיכון ועם רווח, הפעם השחקן הימר והפסיד, תשאלו את ראמוס כמה פעמים הוא הימר והפסיד
אתה לא באמת השוות את הכניסה של דה יונג באלונסו לכרטיס אדום של נאני? בבקשה תגיד לי שזה תעתוע ראייה
אפילו מוריניו אמר שהאדום הזה לא היה מוצדק, בחיאת. תסתכל על לחיצת היד בסוף המשחק של מוריניו ופרגוסון ותבין לבד.
שחקן שקופץ עם הרגל ככה גבוה זה אדום.
שחקנים קיבלו על פחות.
אבל יודע מה, גם לפני האדום לא נפלנו מהם בטוח
באותה מידה שהגיע לנו לעוף מול באיירן ב16/17 ו- 17/18. מפגשי 50/50 לכל הפחות. ליגת האלופות היא מבחן לא טוב
אם זאת הברקה של פעם ב 10 שנים אז זה מבחן לא טוב, אבל אם 9 שנים רצוף במשחקי 50/50 אתה מגיע לחצי הגמר וב-4 מקרים אתה מגיע לגמר וזוכה זה כבר מספיק משחקים והצלחות במשחקי 50/50 כדי לא לטעון שזה מבחן לא טוב.
ממש לא הגיע לנו לעוף נגד יונייטד, בברנבאו שכבנו להם על השער, הם כבשו שער במצב נייח ובגומלין ראמוס הרחיק לשער שלו בשלומיאליות. ואם מחזור אחרי מחזור בליגה העונה אנחנו לא כובשים אז ברור שיש בעייה וזה לא ‘מזל רע’. ואם תמיד ניצחנו במשחקי ה-50\50 שאני לא מסכים עם ההגדרה הזו - אז כנראה שיש סיבות לכך. וזה לא ‘תחת’ ולא רק כריסטיאנו. שחקנים שהגיעו בכושר מעולה למשחקים האלה, צמד מגנים שאני לא זוכר כמוהו הרבה זמן בכדורגל העולמי מבחינת תרומה להתקפה ועוד ועוד.
אם אנחנו מסתכלים על התקופה של מוריניו כמלול כלומר 2010-2013, אז הייתי משווה אותה עם תקופה כמעט מלאה של זידאן על הקווים כלומר גם 2017/18. ניצחנו בכל משחק חוץ בעונה האחרונה (לא קרה מאז שנות ה-60 מצד ריאל), זו הייתה דרך פסיכית לחלוטין, אולי הקשה ביותר לגמר. לא היינו טובים מטוטנהאם בברנבאו בשלב הבתים ובנזמה בעט על השוער לוריס במקום לדחוק לרשת ממטר? המשחק היחיד שהגיע לנו לעוף זה נגד באיירן בעונה האחרונה, כל משחק היה הרבה יותר מ-50\50.
אגב לא שזה עלה בדיון אבל מבחינתי מוריניו בהחלט הניח את היסודות לדסימה מכל הבחינות ואפילו בכך שהוא התעקש על רכישתו של לוקה מודריץ’. הזיכרון שלי טוב אבל לא עד כדי כך ואין לי זמן לגשת לארכיון בספורטאנטר אם קיים דבר כזה אבל אני מניח שגם על הקבוצה של 2011/12 היו הרבה תלונות.
ברוח סיכומי העשור הבלתי פוסקים, מציגים בפניכם קליפ מדהים של 12 דקות עם כל טוב . עשר שנים, למעלה מ-1500 שערים, ו- 50 השערים של התקופה האחרונה. ואיזו קשה הבחירה, באמת. כמובן שיש שערים שהם יותר סמליים כמו שער הבכורה של כריסטיאנו במועדון (בפנדל נגד דפורטיבו), השוויון של ראמוס בקלאסיקו ברגע האחרון או הפנדל נגד יובנטוס ברבע הגמר ב-2017/18 והתחושה היא שהרבה גולים נפלאים נותרו בחוץ, אבל חכו לדקות האחרונות. שער האליפות של כריסטיאנו בקאמפ נואו, הגול בגמר הגביע, הסלאלום המבריק של בייל וגם המספרת מהגמר, אסנסיו מדביק את הכדור לחיבורים של ברצלונה, כריסטיאנו מול יובנטוס בצ’ילנה וכמובן - ראמוס בדסימה. צפייה נעימה, ותודה על הזכרונות הנפלאים מהעשור הזה. Gracias
ראמוס אמר פעם באיזה ראיון שהוא רואה את הגול הזה כל יום לפני השינה. קראתי את זה והשבתי לו ‘היי! גם אני!’ אבל הוא לא שמע.
בתור רגע בודד, אני לא יודע אם דבר כזה יחזור בחיי כאוהד כדורגל. עם כל הרקע והציפייה לדסימה והעובדה שזה דרבי… הכי גדול בעשור הזה בפער עצום.
אסנסיו 
איזה גולים הוא נתן במשחקים מאוד חשובים, מקווה שיחזור יותר חזק מהפציעה הקשה, מבחינת כישרון הוא אולי השחקן הכי טוב בסגל שלנו.
אני רק הארה…
אחרי מקרה דה יונג והמונדיאל אופא הוציאו הודעה שכל כניסה עם הסטופקטס קדימה מעל המותן היא כרטיס אדום ישיר.
בדיוק כמו בספרד העונה עם מודריץ.
נאני יכול לבוא בטענות רק לעצמו.
ובנושא הקבוצה של מוריניו- אני יודע שאין מה לשחק ב"מה אם" אבל אני טוען כבר שנים, אם בייל מגיע שנה קודם לשיטת המשחק של מוריניו, אז העונה שלישית הייתה נראית אחרת לגמרי וריאל הייתה הקבוצה הכי מפחידה באירופה.
אתה מספר לי, אחד שהיה שם? וכן מישהו אמר לי ש"אני הייתי שם" חוזר כל הזמן, מפמפם את זה, לא רק מדי שנה ב-24 במאי. אני יכול לספר לך את הסיפור שלי, בקצרה:
ארגנו מפגש צנוע בהרצליה לגומלין נגד באיירן וכבר במחצית היינו בטירוף שם עם ה-0:3, אין אחד שלא אמר שהוא ייסע. חבר טוב שהייתי איתו במדריד באותה שנה ועשיתי את הפרמיירה - עשה לי קטע מסריח, חברים טובים אחרים שחלקם אוהדי כדורגל נייטראלים וחלק אוהדי ריאל אבל ממש לא ‘פסיכיים’ כמוני - התלהבו ואז שמעו על המחיר והחליטו לרדת מזה. בסוף יצא לי טיול עם גיסי שהיה שווה כל רגע.
אני אוהד מטורף אבל לא מבין כל כך בדברים האלה - מה הכי זול, איזה מלון, איזה אתר, השתפרתי אבל לא מספיק, סגרתי דיל אחד וזהו, אמרתי שזה פעם בחיים וזה שווה את הכסף ואני מחשיב את זה גם לטיול אחרי הצבא שלי. הכרטיס עצמו לגמר עלה לי 1100 יורו ואז גיליתי הפתעה - הכרטיס ליציע של אוהדי אתלטיקו, למזלי החלפתי אותו עם אוהד אתלטיקו שנתקל בבעיה הפוכה ואיימתי על חברת הכרטיסים שאם לא יפצו אותי אני אפתח עליהם פה והחזירו לי חצי מהכסף.
סגרתי טיול של שבוע אבל לא באמת נהנתי בו עד לאחר הגמר, רק אז השתחררתי והתפניתי לדברים אחרים. התחלנו ללכת ברחוב יום לפני זה ואיזה קטע - פסטיבל גמר ליגת האלופות, ראיתי מרחוק את הפוסטר של המלך ראול, אז שיאן השערים של המפעל. היה תור ענק לתמונה עם גביע הצ’מפיונס אבל כמו ישראלי אמיתי - הצלחנו לעקוף. זו התמונה פרופיל שלי בפייסבוק, אני עם הגביע והצעיף, האושר הפשוט, לא מחליף אותה עד שאני אתחתן או שיהיה משהו עדכני יותר.
הגעתי לגמר שלוש שעות לפני המשחק, תמונות וכאלה, אמרתי לאוהדים שם “ואמוס” ודפקנו תמונה מהסרטים. בכל מקרה, כמה קיללתי את בייל שהחמיץ, לא האמנתי שאיקר יעשה טעות, דווקא הוא. התחלתי ללכת לכיוון היציאה, לא באמת, רק ‘מוריניו סטייל’… ואז הקרן של מודריץ’, אני רואה את כריסטיאנו ובייל מנוטרלים, הכדור מגיע, נגיחה, היד הארוכה של קורטואה, יש רווח קצר. בכיתי כמו מטורף כל החיים עברו לי בראש. הביה"ס, הצבא, הכדורגל, אהבת חיי שנשואה למישהי אחר. גיסי מיהר לקחת מצלמה וצילם אותי וחשפתי את התמונה הזו פה כמה פעמים, לא מתבייש. זה הרגע הגדול בחיים שלי ולנצח יישאר. תודה אלוהים, תודה, בלי כדורגל הייתי בן אדם עצוב וריק.
למרות שהכרתי את הסיפור, שאפו. מרגש מאד.
זה בודאי מבחן טוב לכך שמדובר באחת מ4-5 הקבוצות הטובות ביבשת בעשור האחרון ככלל ובכל עונה בנפרד. יותר מזה? לא.
בכל מקרה, לענייננו, מוריניו הוא המאמן עם אחוזי ההצלחה הכי טובים בהיסטוריה של ריאל מדריד. נתונים כאלה במשך שלוש שנים זה כבר מספיק משחקים כדי לטעון שזאת הקבוצה הכי טובה שהייתה לנו למרות רבע שעה בדורטמונד והפסד בפנדלים מול באיירן.
יש דימיון בין העונה האחרונה של מוריניו אצלנו לבין 2017/18 של זידאן, מסכים? נכון, מבחינת זה שאיבדנו עניין בליגה, אבל בליגת האלופות…עד שחזר לזידאן היו 71% או 71.5% הצלחה, אני רואה בזה פער מאוד-מאוד זניח. ב-2016/17 הייתה עוד קבוצת על בליגה הזו, בערך - אתלטיקו מדריד, מה שלא היה בתקופת מוריניו, ועוד נתון שמתעלמים ממנו זה שעם זידאן כבשנו ב-73 משחקים ברציפות. אני מעריץ ענק של מוריניו אבל הוא לא נפל בנוקאאוט פעם אחת, אלה היו שלוש פעמים, כל פעם משהו אחר קרה. בורוסיה דורטמונד לדוגמא קבוצה שאמנם העפילה לגמר והיה לה משחק לחץ גדול ושוער נפלא אבל היא קבוצה פחות טובה מאיתנו. אני חושב שבמשחקים כאלה זה לא רלוונטי אם השחקנים לא יכולים לראות את המאמן, כולם בדריכות שיא ובשיא המוטיבצייה להביא את הגביע הזה, אפילו איקר היה על הבירכיים בדקות האחרונות בברנבאו בגומלין.
אגב מילה לגבי 2013/14 והאמירה שזה הסגל הטוב ביותר שהיה לנו - אולי ה-11 הטובים ביותר במידה מסוימת. בנזמה היה החלוץ הבכיר היחיד, לא היה את היגואין אלא מוראטה הצעיר. ועל הספסל היו את חסה ואיסקו. בין היתר סגל קצר כזה פגע בנו בליגה. למוריניו היו את הסופר-סאב קאייחון גם וקאקא שתרם את תרומתו הצנועה בעונת האליפות והיה בסדר.
קצת מספרים:
2011/12: 58 משחקים - 46 ניצחונות, 7 תוצאות תיקו, 5 הפסדים, יחס שערים 53:121
2013/14: 60 משחקים - 46 ניצחונות, 8 תוצאות תיקו, 6 הפסדים, יחס שערים 49:160
2016/17: 60 משחקים - 44 ניצחונות, 11 תוצאות תיקו, 5 הפסדים, יחס שערים 72:173
עוד נקודה שאפשר להעלות כאן ברוח סיכומי העשור ובזמן הפגרה: שלישיית ה-BBC
המונח שהגיע לעולם הכדורגל בקיץ 2013, כריסטיאנו רונאלדו הגיע כדי לקבל בחיוך את גארת’ בייל הגלאקטיקו החדש. עונת בכורה נפלאה, השער השלישי בחצי הגמר נגד באיירן מינכן במתפרצת מושלמת, המשיכו להבקיע בקצב גם בעונה השנייה ואפילו בגמר בסאן סירו נגד אתלטיקו מדריד הם פתחו בהרכב. ואז גארת’ בייל החל לסבול מפציעות, קארים בנזמה הציג עונות חלשות מאוד וספג בוז צורם ורק כריסטיאנו רונאלדו המשיך להבקיע בלי הכרה. בשתי הזכיות האחרונות בצ’מפיונס - כבר בקושי ראינו אותם משחקים יחד. זוכרים את המשפט של הפורטוגלי? “אני לא צריך לאכול איתם יחד ארוחת ערב בבית שלי או להיות חבר שלהם, אנחנו משתפים פעולה נפלא על כר הדשא וזה מה שחשוב” (לקראת הגמר נגד אתלטיקו) התחושה היא שעם הירידה במהירות של בייל - היה חסר כישרון, ניצוץ, והכדורגל הפך לרובוטי. 93 שערים כבשו בעונת הבכורה ו-98 ב-2016.
קצת מספרים:
רונאלדו - 51 שערים ב-2014
רונאלדו - 61 שערים ב-2015
רונאלדו - 51 שערים ב-2016
רונאלדו - 42 שערים ב-2017
רונאלדו - 44 שערים ב-2018
סה"כ: 249 שערים
בייל - 22 שערים ב-2014
בייל - 17 שערים ב-2015
בייל - 19 שערים ב-2016
בייל - 9 שערים ב-2017
בייל - 21 שערים ב-2018
סה"כ: 88 שערים
בנזמה: 24 שערים ב-2014
בנזמה: 22 שערים ב-2015
בנזמה: 28 שערים ב-2016
בנזמה: 19 שערים ב-2017
בנזמה: 12 שערים ב-2018
סה"כ: 105 שערים
כריסטיאנו- 249 שערים| בייל ובנזמה יחד - 193 שערים| סה"כ: 442 שערים
האם מדובר בשלישייה אוברייטדית לחלוטין (גם בלי קשר להשוואה ל-M-S-N של ברצלונה) או שהפרטנרים האלה עזרו לכריסטיאנו להוציא את המיטב?