טוני מעריך את המדרידיסטה דונצ’יץ’ מעבר לים.
-
מאז שקארים בנזמה חזר לנבחרת יש לו שמונה שערים ב-12 הופעות - צמדים נגד פורטוגל ושווייץ ביורו, שערים נגד ספרד בגמר ליגת האומות בה זכה, ונגד בלגיה וכן עוד שני בישולים. ועל הדרך הוא עקף את דויד טרזגה והוא במקום החמישי בטבלת המבקיעים של הטריקולור בכל הזמנים. קודם לכן היו לו 27 שערים בלבד ב-91 משחקים| רוצה לומר: כל מי שאמר שחזרתו לנבחרת הייתה שגויה - אין לו קייס. זו הייתה הבעיה האחרונה של הנבחרת ביורו - דשאן נרדם בשמירה, השאננות, קאנטה בטורניר לא טוב, ההגנה. בנזמה נראה נפלא והכימיה עם אמבפה - מחכים לך בברנבאו, ילד.
-
לא פעם אמרתי שלוקה מודריץ’ ‘היה צריך’ לפרוש מהנבחרת הקרואטית ולהתרכז בריאל מדריד, ללמוד מחברו טוני קרוס. הנסיעות התכופות האלה יחסית הן סכנה אמיתית לפציעות, הוא נשחק עד תום בעונה שעברה. בין כה מודריץ’, כבר לא ילד, ייזכר לעד כקרואטי הגדול איי פעם ולקח את הנבחרת לגמר - הישג שאי אפשר לשחזר. ועדיין, הוא יהיה הקפטן של הנבחרת בקטאר בגיל 37 ואי אפשר שלא להתרגש יחד איתו - כמה זה חשוב לו.
ה-17 בנובמבר ייזכר תמיד כאחד הימים החשובים בהיסטוריה של ריאל מדריד, לפחות בעידן המודרני. “דל בוסקה לוקח את המושכות לידיים”, הבהיר הנשיא לורנצו סאנס ב-17.11.1999, כשפיטר את המאמן ג’ון טושאק שפרק ב’ שלו במדריד היה כושל. כולם זוכרים איך אותה עונה עם האיש והשפם, ‘מכבה השריפות’ (פעמיים בשנות ה-90 עשה זאת לתקופות קצרות) ושחקן העבר, הסתיימה, כעבור כמעט שבעה חודשים - בזכייה השמינית בליגת האלופות עם 0:3 על ולנסיה. איפה שלא הצליח כשחקן (הפסיד בגמר לליברפול ב-1981) - הצליח כמאמן.
אלא שההתחלה לא הייתה פשוטה. ריאל לא ניצחה ארבעה משחקי ליגה רצופים, כשהיא סופגת חמישייה ביתית איומה מסראגסה. לקראת סיום הסיבוב הראשון היא התדרדרה עד למקום ה-16. בשלב הבתים השני באיירן כבשה מולה שתי רביעיות, וריאל הגיעה למשחק הגדול כשהיא אמנם הדיחה את מנצ’סטר יונייטד הטרבליסטית הגאה ואותה באיירן בחצי הגמר, אך בידיעה כי סיימה רק במקום החמישי (שלושה הפסדי ליגה בחמשת המשחקים האחרונים) ואם לא תנצח בגמר - לא תשחק במפעל היוקרתי ב-2000-01. בשלוש וחצי עונות על הקווים, הוא זכה פעמיים בצ’מפיונס (1:2 על לברקוזן ב-2002), בשתי אליפויות ספרד והכל תוך הצגת כדורגל נפלא בשירות הגלאקטיקוס. לדל בוסקה יש שבעה תארים, כשרק מיגל מוניוס, זינדין זידאן ולואיס מולווני לפניו. ב-30 ביוני 2003 הוא הועזב כשחוזהו לא הוארך. גם אליפות ספרד לא הספיקה לו כדי להישאר (ריאל הודחה בחצי גמר הצ’מפיונס מול יובנטוס). ועם מכירתו של מקאללה ושחרורו המביש של היירו - החלה הדעיכה…
אגב, עוד משהו לגבי דל בוסקה, שימו לב. יש לו שני הפסדי בית בלבד בליגה בין 2000/01 ל-2002/03, שניהם למאיורקה, ורצף של 49 ברציפות ללא הפסד. איפה אתם מדרגים אותו מבין המאמנים הגדולים של ריאל?
אז בגלל “פגרת הנבחרות” (אולי צמד המילים המאוס ביותר, מישהו אשכרה עדיין צופה בכדורגל נבחרות, מתוך בחירה ממש? לא נגיד שהוא מבקר במקרה את סבתא שלו והיא צופה בזה), דוחסים עכשיו 7 משחקים ב- 21 יום, משחק כל 3 ימים. איזה יופי. למי אכפת שייפצעו בלי סוף ורמת הכדורגל תרד בגלל עייפות ועומס.
אבל היי, העיקר שהמושחתים המנותקים מתכננים לערוך מונדיאל כל שנתיים, תנו לנו כמה שיותר מכל הטוב הזה!
ותלונה אחת אחרונה ברשותכם: זה רק נדמה לי, או ששעות המשחקים השנה הפכו לבלתי נסבלות ובלתי ניתנות לצפיה?
15 לייקים
אורי אורי, כבר כמעט שכחתי כמה פולני אתה 
וכן, כאחד המקטרגים הכי גדולים של כדורגל נבחרות אני מסכים עם כל מילה.
לייק 1
קצת נוסטלגיה, לאלה שמתגעגעים לליגת האלופות של פעם, לפני עידן החייזרים ליאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו - כך נראתה טבלת המבקיעים בליגת האלופות בתום עונת 2002/03, שלאחריה ערך רונאלדו את הופעת הבכורה שלו במפעל. ראול כבר בגיל 25 היה אלוף אירופה שלוש פעמים (כולן תוך חמש שנים, בין 1997/98 ועד 2001/02, כולל עונת שיא של עשרה שערים ב-1999/00) ולאט לאט נישל מכס המלכות את אלסנדרו דל פיירו שזכה בתואר כבר ב-1996. ראול כבש בשני גמרים וגם ב-2003 רשם עונה נפלאה עם תשעה שערים (צמדים נגד מילאן ומנצ’סטר יונייטד). עוד שמות גדולים מהעבר: ממוצע שערים מטורף לרוד ואן ניסטלרוי, בדגש על 2001/02 ו-2002/03, אך הוא לא חצה מעולם את רף רבע הגמר. אנדריי שבצ’נקו קנה את עולמו עם השלושער ההוא נגד ברצלונה במדי דינמו קייב בקאמפ נואו. תיירי הנרי על אף רגעי קסם התקשה להותיר חותם במפעל לפני המעבר לברצלונה.
ייתכן וזה עלה כאן פעם, אפילו סביר שכן: האכזבה מאסנסיו: כבר לפני שלוש שנים, לאור פתיחת העונה החלשה שלו כשנדרש “לסחוב את המכונית” עם הפיכתו לשחקן הרכב בלתי מעורער בעונת פוסט רונאלדו - כותב שורות אלה התריע שמרקו אסנסיו מאכזב. לצערנו התחזית הקודרת התממשה עם עונה מבוזבזת של שער ליגה אחד (2018/19) ועוד הרבה לפני הפציעה. יש לו מאז 20 שערים ב-115 משחקים. כמה האמנו בו - חבל. לאוהדים שהגיבו לנו בדף של האתר בפייסבוק - המדד הכי טוב הוא הציפיות. אם לפני שלוש-ארבע שנים הוא היה נותן שני משחקים כמו האחרונים - אף אחד לא היה מתרגש.
[וכשאני רואה דברים כאלה לפעמים מגרד לי ובא לי לחזור שוב לתקשורת הספורט - אני מחוץ למשחק ומעדכן רק את האתר שלנו ודף הפייסבוק מאז יולי].
לייק 1
מבט אל העבר: צ’אבי אלונסו בן 40!| אחד השחקנים הכי אהובים שדרכו בסנטיאגו ברנבאו בשנות ה-2000 ללא ספק. ריאל מדריד רצתה אותו כבר בקיץ 2004 וכל ההיסטוריה יכלה להשתנות אם היה מגיע אליה ולא לליברפול - היה עושה סדר במרכז השדה הלא קיים שלנו. אין דבר, כעבור חמש שנים התבצע “התיקון”. אם כיום לוקה מודריץ’ הוא המאסטרו במרכז השדה, מי שעשה לו את ‘החפיפה’ הוא הספרדי, אחד ויחיד. מתקל בחסד, כל כך חכם, בעל מסירות סרגל, אחד שלא מאבד את הראש גם בדקות הפחות טובות. קלאסה אמיתית. מנהיג, קפטן בלי סרט ומאמן על המגרש. בעונת 2011/12 האדירה, בגיל 30, כשתרם לא פחות מעשרה בישולים - זכה סוף סוף באליפות ראשונה בקריירה שלו.
מעבר לבישול המדהים לאלברו ארבלואה בדרבי נגד אתלטיקו ב-2009/10, כשהוא עם הפנים לשער שלנו(!) וסיפק מסירת עומק מדהימה נגד חוקי הפיזיקה, 65 מטר מהשער - אי אפשר לשכוח, אני (דור) לפחות תמיד אזכור את הטירוף שלו בגמר הדסימה. הוא לא יכל לשחק בגמר בגלל הצהוב הארור ההוא נגד באיירן (וגם את הצהוב הזה ספג ביתרון 0:3 והראה על הפקפקציוניזם שלו - לא רצה ששחקן יעבור אותו. תמיד שם את הקבוצה מעל טובתו האישית). אלונסו בדרך כלל שמר על פאסון אבל במשחק החשוב מכל - “איבד את זה” ביציע ליד חסה רודריגס הפצוע. בעט בעמוד אחרי עוד החמצה של בייל, מרט את שיערותיו ולא ידע מה לעשות עם עצמו כשהזמן הלך ואזל, עד שהגיע ראמוס והשווה ובהמשך בייל הבקיע - ואז הספרדי דפק ספרינט לדשא כדי לחגוג עם השחקנים. עוד קודם, ב-2013, סבל מפציעה סופר-טורדנית שהביאה לכך שפתח את העונה האחרונה בלבן באיחור גדול. כמובן שאסייר יירמאנדי לא היה יכול להיות היורש שלו. אלונסו חזר באוקטובר והיה שם ברגעי ההכרעה של העונה, איך לא.
לאחר הדסימה חש מיצוי ועזב לבאיירן מינכן של פפ גווארדיולה כשריאל, מתוך הערכה עצומה לפועלו - הסכימה לשחררו. “לעולם לא אפסיק להיות אוהד ריאל, גם אם איני חלק מהקבוצה. צריך לדעת מתי להיפרד, זה קשה מאוד. אני רוצה להודות לכולם, צחקנו ובכינו יחד. זכינו בלה דסימה והגשמנו את החלום של כולם. אני בטח לא עוזב בגלל הצטרפותו של טוני קרוס, מה פתאום, הוא שחקן נהדר והיינו משחקים הרבה יחד. הייתי צריך הרפתקה חדשה אחרי הדסימה והיה עליי להיות כנה עם המועדון”. ברבע הגמר ב-2017, כשריאל התגברה על אותו באיירן - הברנבאו חלק כבוד בפעם האחרונה לאגדה.
כעת הוא מאמן הקאנטרה של ריאל סוסיאדד בהצלחה גדולה ואולי, יום יבוא - נתראה שוב על הקווים של המועדון הגדול בעולם. חמש עונות היו לו בלבן של ריאל מדריד, חמישה תארים, שישה שערים, 236 משחקים וסיפור שהמספרים לא יכולים לספר לבדם. איפה אתם מדרגים אותו בין שחקני הרכש הגדולים שלנו? מה אתם זוכרים ממנו?
3 לייקים
קצת נוסטלגיה ואוף טופיק. הפייסבוק הזכיר לי - לפני שמונה שנים הוזמנו, אוהדי ריאל מדריד, לערוץ הספורט כדי לשמש כ"קהל", בימים שעוד היה לכך טעם. ריאל מדריד עצמה הביסה את גלאטאסראיי 1:4 במשחק די חסר חשיבות בשלב הבתים וזכור גולאסו של גארת’ בייל בכדור חופשי אם כי זה לא היה העיקר…
היות ועבדכם הנאמן היה אחראי על הקהילה והביא את האנשים, בערוץ החליטו לפרגן לי בריאיון קצר-צר עם מודי, הכוכב של בובה של לילה. הוא שאל אותי איזה תואר חשוב יותר - אליפות ספרד או ליגת האלופות. כמובן שאמרתי לו: “אנחנו ריאל מדריד, אנחנו רוצים את כל התארים, זה לא עובד ככה. אבל אם בכל זאת צריך לבחור - אין כמו האובססיה לדסימה. זה החלום שלי. אני רוצה את הלה דסימה וזה יקרה”.
מודי לא ידע מה זה אומר, והסברתי לו - “לה דסימה הוא גביע האלופות העשירי, זו המטרה שלנו מאז 2002”. מודי הינהן ואיחל בהצלחה. בסיום אותה עונה, בגמר נגד אתלטיקו מדריד - השלמנו את המשימה מה שנקרא. אני הייתי שם, בגמר באצטדיון בליסבון, ברגע הכי יפה בחיים שלי עד היום, והיו עוד כמה ברי מזל שעשו זאת. מהפורום שלנו הייתה נציגות יפה - גם גיא היה, נירו, אור ואולי עוד…
4 לייקים
“ויניסיוס יותר ויותר (ויותר) טוב”, מהללים במארקה על רקע המספרים שלו העונה. הדיוק השתפר פלאים. ויניסיוס שתמיד היה שחקן אמיץ שחולל מהומות ופאניקה בהגנת היריבות - הפך גם לשחקן שיודע להבקיע - לסיים. הפעולה הכי חשובה בכדורגל. השער האדיר שלו מול סביליה הוא רק דוגמה נוספת לשיפור שלו בבעיטה והעצה של אנצ’לוטי - פחות נגיעות בכדור ובעיטה מהירה. עוד נציין שבקרוב הוא עתיד לקבל דרכון וכך לא ייחשב כבר כזר - ברכה. הנתונים:
-
ב-19 המשחקים ששיחק, יש לו 51 בעיטות לשער, כמעט שלוש למשחק . בכל העונה שעברה הוא רשם 59 בכמעט כפול דקות משחק. והוא כבש. רק על שישה שערים.
-
הברזילאי מבקיע שער כל 138 דקות העונה , כאשר בעונתו הראשונה הנתון עבר את ה- 500 ובעונה שעברה הוא עמד על שער כל 453 .
-
יותר ממחצית מהאיומים לשער של ויני העונה הגיעו למסגרת (26 מתוך 51) בניגוד ל -32% בעונה שעברה, עונת 20-21. רק בעונת הבכורה היו לו יותר איומים למסגרת (30) מאשר העונה אבל הוא נזקק ל-88 בעיטות. הנה הגרף המלא לכל המעוניינים.
מיליטאו היה כל כך טוב אתמול שהוא הרחיק אפילו בקבוקים שנזרקו מהיציע.
5 לייקים
מדי מחזור אני בודק את מצב הנקודות והשערים שלנו ביחס לשנים עברו באותה נקודת הזמן, ואני חייב לומר שמשבוע לשבוע עם דיבור על העידר רוטציות, העייפות הבולטת לעין של שחקני האמצע ועוד ועוד וכשאנצ’לוטי נשאל על כך בתקשורת השכם והערב - אני ממש מרגיש שאני חוזר אחורה ל-2014/15 וחי את אותה עונה מחדש, מתאכזב ממנה וכועס על איך שזה נגמר. ברור שברצלונה ההיא הייתה היסטורית עם שלישיית ה-M-S-N אבל הרגשתי שאנחנו לא נופלים מהם.
ב-24 במאי 2014 קרלו אנצ’לוטי היה על גג העולם כשעמד בהבטחה והביא לריאל מדריד את הלה דסימה (ותודה לך סרחיו ראמוס), המילה הכי שכיחה במסדרונות וולדבבאס מאז הוולה של זינדין זידאן ב-2002. כעבור 366 ימים(!), ב-25 במאי 2015 - פלורנטינו פרס החליט לפטר אותו אחרי שהעונה הסתיימה בידיים ריקות - ללא תואר גדול. “צריך לקבל החלטות קשות, בשביל זה אנחנו כאן”, אמר. אין ספק שזה היה כתם גדול, פצע שלא הבריא, לא רק עבור אנצ’לוטי שדיבר עד כמה שנפגע (והקמפיין כביכול של השחקנים להשאירו). איך רצף 22 הניצחונות הרצופים ואינסוף השערים - הספיק רק לשורה אחת בהיסטוריה, השורה הלא נכונה. היינו קבוצת על, אימפריה, קבוצה שמפרקת כל מה שזז, 0:4 או מאניטה כבר במחצית. ברור שהיה חסר קשר אחורי כמו צ’אבי אלונסו. כשגארת’ בייל נפצע נראינו נהדר עם ארבעה קשרים, חאמס רודריגס בעונת בכורה מדהימה לדוגמא, כריסטיאנו עם עונת חייו ברמת המספרים - 61 כיבושים.
אחרי שני הפסדי ליגה רצופים, לריאל סוסיאדד כשריאל הוליכה כבר 2:0 באנואטה וספגה 4:2, והמסורתי נגד אתלטיקו בדרבי בברנבאו - הקבוצה טסה. היו שם 2:8 מטורף בריאזור על דפורטיבו לה קורוניה, 0:3 באנפילד בחצי הילוך, 1:3 בקלאסיקו בברנבאו כשהצלחנו לחזור מפיגור. בזמן מסוים כריסטיאנו כבש יותר שערי ליגה ממסי וניימאר גם יחד. “סן לורנצו הקבוצה של האפיפיור? ריאל מדריד היא הקבוצה של אלוהים”, אמר סרחיו ראמוס אחרי הזכייה באליפות העולם לקבוצות.
אחרי ההפסד לוולנסיה במאסטייה בינואר, המשחק בו בייל היה אגואיסט - הגיעו חמישה ניצחונות ליגה רצופים וקצת שקט. אולם, מעבר למסע המטופש לדובאי ומשחק היוקרה נגד מילאן - בשבעה בפברואר ריאל הושפלה 4:0 בדרבי והאוהדים הגיעו לוולדבבאס למחות. עוד נקודת משבר הייתה בעשרה במרץ כשריאל, אחרי יתרון 0:2 על שאלקה מהמשחק בגרמניה - הפסידה 4:3 בברנבאו וכמעט הודחה, אוי ואבוי. מעבר לכך ולפציעה של מודריץ’ (לא חזר לשחק מאז אפריל וראמוס היה צריך לשחק בקישור האחורי נגד יובנטוס ונגד אתלטיקו מדריד, והוא נעדר גם בין פברואר למרץ), אנצ’לוטי שחק את השחקנים - ריאל ניצחה רק משחק ליגה אחד במרץ. היא איבדה את המקום הראשון עוד לפני הקלאסיקו עם תיקו ביתי נגד ויאריאל והפסד בסאן ממס, נכנעה 2:1 בקאמפ נואו על אף שהייתה טובה יותר והציגה משחק מצוין. כריסטיאנו כבש אחרי בישול של בנזמה בעקב ומהלך התקפי עצום של ריאל, שספגה ממצב נייח של מאתייה ומכדור ארוך לכיוונו של סוארס שבעט בין הרגליים של קסיאס.
בברנבאו קיוו ש-30 מ-30 יספיקו לאליפות אבל ברצלונה לא הביטה לאחור ובמחזור ה-36 הגיעה ולנסיה הארורה וסחטה 2:2. כעבור ארבעה ימים, שוב בברנבאו, נגמרה העונה עם תיקו 1:1 מאכזב נגד יובנטוס. ברגע האמת משחק ההתקפה לא עבד. היו מספיק מצבים אך הם לא נוצלו. ריאל לא השיגה את השער השני (אני זוכר מצב מצוין של כריסטיאנו שהתמהמה והרים לרחבה משום מה ובייל החמיץ) והסתפקה בשער אחד מפנדל.
אנצ’לוטי עצמו חזר שוב לעונת 2014/15 ואמר במסיבת העיתונאים: “נכון שבאותה שנה לא הצלחנו, אבל היינו מאוד קרובים. כמעט זכינו בליגה והגענו לחצי גמר ליגת האלופות. בין ינואר לפברואר דברים לא הלכו טוב, היו פציעות חשובות, כמו של מודריץ’. אבל לכל שנה יש את ההיסטוריה שלה, אי אפשר להשוות”.
במספרים: עונת 2014-15:
בליגה: מאזן 30-2-6, 92 נקודות, יחס שערים 38:118 (רק בעונה עם מוריניו כבשנו יותר)| ריאל הוליכה בפסגה מהמחזור העשירי עד המחזור ה-25
בליגת האלופות: שלב בתים מושלם עם יחס שערים 2:16, בשמינית עברנו את שאלקה וברבע הגמר את אתלטיקו מדריד (הו צ’יצ’ריטו!)
גביע המלך: הדחה נגד אתלטיקו מדריד בסיבוב השני אחרי הפסד 2:0 בקאלדרון ורק 2:2 בברנבאו.
סופר קאפ אירופי: ריאל ניצחה 0:2 את סביליה מחזיקת הליגה האירופית עם צמד של כריסטיאנו
סופרקופה ספרדי: הפסד לאתלטיקו בגומלין בקאלדרון (1:0) אחרי 1:1 מאכזב בבית
שיאני ההופעות: טוני קרוס עם 55 משחקים, כריסטיאנו עם 54 משחקים, מרסלו ואיסקו עם 53 ואיקר קסיאס עם 47.
הכובשים: כריסטיאנו עם 61(!) – 48 בליגה ועשרה בצ’מפיונס, בנזמה עם 22, בייל וחאמס עם 17, צ’יצ’ריטו עם תשעה.
ריאל כבשה 162 שערים ב-59 משחקים בכל המסגרות. 43 ניצחונות, שש תוצאות תיקו, עשרה הפסדים. ניצחון השיא היה 1:9 על גרנאדה בחודש אפריל.
לייק 1
המזל הטוב ממשיך: סוארס לא ישחק בדרבי.
בתקשורת מדווח שפינטוס לא התריעה על פציעה מתקרבת אך אמר שויני מתחיל להיות עמוס.
ויני חייב לרדת לספסל למשחק או שתיים אנחנו גומרים אותו ויחד איתו את העונה שלנו
צריך ככל הנראה להודות בזה, אבל כנראה הרגליו של אנצ׳לוטי כמאמן מעידים על האופי שלו, וזה לא משהו שיישתנה כזה מהר - כנראה הוא בן אדם שאוהב ללכת על בטוח ואוהב סיסטמטיות. ניתן רק לקוות שמישהו יכול לא רק לייעץ לו, אלא לדחוף אותו לנסות כמה שיותר שחקנים ולתת מנוחה.
אם זה לא ייקרה כנראה לא יעזור לנו לרשום שאיך הוא לא רואה מה שאנחנו רואים. א׳, או שהכושר הגופני של השחקנים טוב כמו שמישהו כאן טען או ב׳, כמו שציינתי, זה האופי של אנצ׳לוטי.
אני חושב שזה די ברור שאנצ’לוטי הוא אנצ’לוטי והוא לא ישתנה.
אי אפשר לצפות ממאמן שבאופן קבוע ממעיט ברוטציות פתאום לשנות את הרגליו, לצערי זה כנראה יפגע בנו בהמשך.
כבר ראינו גם בקדנציה הקודמת, גם באברטון וכו’ שהקבוצות של קרחו פותחות חזק ונחלשות לקראת הסוף.
כולי תקווה שנצליח להישאר עם הפער הגדול הזה ממקום שני לעוד כמה משחקים ונהיה רגועים יותר כך שאפילו קרלו יוכל לתת קצת מנוחה לשחקנים ושפציעה אפשרית של אחד משחקני המפתח שלנו לא תגמור לנו את העונה.
מהצ’מפיונס גם ככה אין לי ציפיות.
לייק 1
לא חושב שלפתוח חזק ולהתעייף זה בהכרח רע.
במרץ-אפריל (ובתקווה מאי) נשחק 2 משחקים קשים בשבוע כשהמשחק באמצע השבוע יהיה ליגת האלופות ולא גביע נגד קבוצה מליגה שניה. אם נגיע לשלב הזה במצב בליגה בו נוכל להרשות לעצמינו להסתכן באיבוד נקודות ולא נהיה במרדף אחרי המוליכה אנחנו נוכל להתייחס למשחקי הליגה כמשחקי מנוחה. זה מצב אידיאלי עבורנו.
כמובן שכדאי שאנצ׳לוטי יעשה יותר רוטציות, אבל היי, אולי בזכות אותן רוטציות לא גבוהות במיוחד השגנו כזה מומנטום?
קבוצות של אנצ׳לוטי מתעייפות לרוב לקראת השלבים המכריעים, זה נכון, אך מצד שני הן גם משיגות מומנטומים בצורה טובה יותר מקבוצות אחרות. סיכוי טוב שיש קשר בין השניים.
לפני אותו מומנטום שהשגנו תחת אותו קרלו למישהו פה היו ציפיות כלשהן למעבר למאבק על האליפות? פתאום אנחנו נראים כמו קבוצה שפייבוריטית לזכות בליגה וכל דבר פרט לזכיה תהיה אכזבה ואפילו יש לנו ציפיות גם מהאלופות (לשלבים מתקדמים).
ראו טוב מאוד כמה ביטחון היה מה שחסר לקבוצה שלנו. ויניסיוס הוא דוגמה לזה, לדעתי השינוי שעשה היה בעיקר מנטלי. רודריגו ואסנסיו גם כן נראים טוב יותר העונה, ואם לגבי הראשון זה יכול להיות טבעי לגמרי בגלל הגיל אז לגבי השני זה נראה מנטלי נטו.
יש לנו קבוצה חצי צעירה וחצי זקנה, לצעירים זה נהדר שיש את אנצ׳לוטי על הקווים שנותן להם אמון וביטחון. רק כדאי מאוד שהוא ידע להתייחס אחרת לוותיקים ושייתן להם יותר מנוחה. אני חושב שאין שום משחק בו הקישור שלנו צריך לסיים 90 דקות. בטח לא מודריץ המבוגר שבדקות הסיום כבר נראה לרוב עייף יותר. לא צריך להיות משחק שלא קורה בו חילוף ראשון בקישור בדקה 60. אולי אולי אם אנחנו חייבים שער והמומנטום אצלינו ולא רוצים לקלקל.
גם מיליטאו הוא דוגמה נהדרת לחשיבות הביטחון והאמון.
פאקינג רק לפני שבועיים-שלוש אנשים פה בפורום דיברו עליו כאכזבה ושהוא לעולם לא יהיה בלם מוביל ברמה של ריאל.
כשהגנתי עליו והזכרתי את ההתחלה של פפה נעניתי בזלזול.
ההתעקשות על מיליטאו ואלאבה חיזקה את מרכז ההגנה שלנו מאוד, להזכירכם איזה מסננת הוא היה בהתחלה?
כנראה שזה מה שאנצ׳לוטי רצה להשיג. כמובן שרוטציות זה חשוב, אבל זה גם חשוב גם להחזיר את קרוס ומודריץ׳ לעניינים. כמוהם גם את קאסמירו.
אם אותה התעקשות באמון בקאסמירו תחזיר לנו את הקשר האחורי שהיה אז זה שווה כל דקה בה הוא לא נח.
3 לייקים
כן.
לא יודע מה איתך, אבל אני לפחות כבר עונה שלישית שהציפייה שלי היא אליפות לפחות. לי זה מרגיש שרב הפורום היה עם אותן ציפיות.
בנוסף שנה שעברה חצי הגמר היה הפתעה נחמדה וגם השנה אין פה הרבה שמאמינים שאנחנו באותה רמה של אריות אירופה (סיטי, באיירן, ליברפול וצ’לסי).
אצל זידאן הצעירים שיחקו יותר ממה שהם משחקים אצל אנצ’לוטי ומבחינתך הוא היה מאמן שאין לו מושג בבניית קבוצה ושהוא “הורס את הצעירים שלנו”.
עכשיו כשהם משחקים פחות אפילו, אז זה נהדר שאנצ’לוטי נותן להם אמון וביטחון? מאיפה הבאת את זה? כי אנחנו במצב טוב יותר בטבלה?
לייק 1
אילו צעירים שיחקו יותר?
מיליטאו אצל אנצ׳לוטי באנקר ואצל זידאן היה רביעי בהיררכיה.
איזה דקות מיגל ראה אצל זידאן כשמנדי היה כשיר? מישהו שלא עקב אחרי הקאסטיליה ידע בכלל מי הוא לפני אותה פציעה?
מישהו ידע מי הם בלאנקו ואריבאס כל עוד הקשרים שלנו היו כשירים? זה עוד מבלי להכנס לכך שכשהזאר היה כשיר הוא הקדים את ויניסיוס ורודריגו אצל זידאן, בעוד אצל אנצ׳לוטי הזאר כשיר כבר תקופה והוא אחריהם.
כמה פעמים ואסקז הקדים את ויניסיוס ורודריגו אצל זידאן. אצל אנצ׳לוטי נראה שזה קורה פחות.
בקישור המצב די זהה אצל שני המאמנים כאשר שניהם בעיקר נותנים לשלישייה הקבועה לשחק ופדה ו(קאמבינגה) מקבלים דקות רבות.
בנוסף, פיתוח צעירים הוא לא רק דקות אלא גם אמון והמשכיות.
אצל זידאן כשמיליטאו שיחק משחק אחד רע הוא ירד לקצה הספסל. אצל אנצ׳לוטי הוא קיבל המשכיות.
כנ״ל לגבי שחקני ההתקפה שלנו שעוד לפני הפציעה של בייל החליפו את בייל והזאר במיקומם בהיררכיה. היו לרודריגו ואסנסיו לא מעט משחקים רעים בהם לא תרמו דבר ועדיין הם נשארו מעל הזאר ולא עברנו ל442 שמראה חוסר אמון בהם.
זה עוד מוקדם מכדי לדבר על זה ברצינות, אבל גם יוביץ נראה תחת אנצ׳לוטי טוב יותר משנראה תחת זידאן ב2 עונות שלמות. אבל פה נחכה כי זה בקלות יכול להיות היוצא מן הכלל.
האם אני יותר אוהב את העבודה של אנצ׳לוטי עם הצעירים פשוט כי תחתיו הם נראים טוב יותר? כן, חד משמעית.
אנחנו קבוצה כמעט זהה ואפילו פחות חזקה על הנייר משהייתה לזידאן (איבדנו את 2 בלמי העל שלנו וקיבלנו במקומם מגן שמאלי שעבר הסבה) וכל יתר השלד שלנו הזדקן בשנה. ולמרות הכל אנחנו נראים טוב יותר.
אז כן אני מאוד מעריך את העבודה של אנצ׳לוטי. זידאן כבודו במקומו מונח אבל לפחות כרגע אנחנו נראים הרבה יותר טוב תחת אנצ׳לוטי מאשר בקדנציה השניה של זידאן. לא הכל באשמת זידאן.
עוד שנתיים כשאמבפה ואולי האלאנד יגיעו ותהיה לנו קבוצה די חדשה עם שלד אחר ונחזור לאיים על הצ׳מפיונס כנראה שזידאן יהיה הפייבוריט שלי, עד אז לא.
לייק 1
אני לא רוצה שזידאן יחזור בשום סיטוציה. איבדתי את החשק ואהבה לכדורגל שהקבוצה שיחקה תחתיו. כדורגל שבלוני משעמם וחסר חיים. השחקנים שלנו כבר זה אחר זה ולא הזכירו כלום ממה שהם היו. כל גול הרגיש כמו לידת עכוז, כל ניצחון בא בייסורים.
את הצעירים שלנו, שכולנו עכשיו מהללים, רצינו לשלוח לכל עבר. את קרוס ומודריץ’ חשבנו לחתוך ולהוציא את בנזמה, היינו נראים ללא יכולת לתקוף או להפתיע.
הכל מושלם תחת אנצ’לוטי? לא. אבל תחת אנצ’לוטי אני הולך לישון פעם - פעציים בשבוע עם חיוך על הפנים. לא יכול לומר שזה קרה לי עם זידאן. כן, אני זוכר את התארים. לא אני לא מתכחש לכך שהכדורגל שלו היה יעיל. הכדורגל שלו היה יעיל ומשמעמם למות.
7 לייקים
כמו שאתה יודע אני מתומכי אנצ׳לוטי הרציניים פה בפורום. ונכון לעכשיו אין שום סיבה שילך או שזידאן יחזור.
ההודעה נכתבה על כך שלזידאן יש יתרונות וחסרונות. וכמו שתקפתי אותו על הרבה נושאים מגיע גם פרגון למאמן ההישגי ביותר בעשור האחרון, ושאת כל זה עשה גם בחצי עשור (6 עונות שאחת מהן הייתה לא רלוונטית בכל המפעלים והשניה לא רלוונטית בליגה).
הכל מבוסס על קריירת אימון בת 5 שנים (בקבוצה שאינה קביצת נוער) אז כמובן שהכל בעירבון מוגבל ויכול להיות שמדובר במזל לפה ולשם.
בזמן שהוא אימן ראו על זידאן שהוא מאמן כוכבים ענק, חדר ההלבשה שלו התנהל ללא שום בעיות והקבוצה ידעה להגיע לשיא שלה במרץ-אפריל. היא היה מאמן נוקאאוט מעולה שהתכונן נהדר למשחקים כאלה וידע לשנות מערכים בצורה נהדרת תוך כדי משחק.
אבל, באותה עת, מדובר במאמן ליגה לא טוב במיוחד עם (2/4 באליפויות בשנים שלטעמי בכולן היינו פייבוריטים לאליפות) כישלון בנוגע לשחקנים צעירים. תחתיו הקבוצה הצליחה לסחוט נהדר את הלימון, אך לא בנינו שום דבר להמשך וזו אחת הסיבות למפלה הכל כך גדולה עם עזיבת רונאלדו.
לכן, אם מתישהו יגיע לקדנציה שלישית, שזה יהיה למוצר מוגמר. לא לקבוצה בבניה ולא לקבוצה צעירה.
בגלל זה לטעמי נבחרת תשב עליו בצורה מושלמת. או כעת לאמן בפריז או קבוצה בסגנון הזה שחסר לה יותר אופי מכישרון.