לא נכנס לדיוני ה"למי היה יותר גדול לפני עשור באיזה חודש בעונה?", אבל מה שבעיקר הזכרת לי בהודעה שלך זה שיש דבר כזה “יותר מידי קלאסיקו בעונה”. אומנם כל אחד מהם היה יותר חי ומלהיב מאלו האחרונים (טוב, כמעט מכל אלו האחרונים), אבל כשיש 4 מפגשים בפחות מחודש - זה קצת מוריד.
אני חולק עלייך אייל, זו הייתה אחת התקופות הכי מגניבות שיש. ריאל מדריד נגד ברצלונה בכל מקום ועל כל תואר. עם שני מאמני על שעומדים על הקווים, הקבוצות בשיאן או קרוב לכך, לבטח לא רחוקות (כבר בעונה הראשונה של מוריניו היינו קבוצה חזקה לדעתי, ברצלונה הייתה רף גבוה מדי עבורנו בחצי הגמר ומעניין איך היינו מתמודדים עם יונייטד שהגיעה לגמר, עם באיירן שעפה נגד אינטר וכן הלאה), שחקנים היסטוריים. זה לא שהיה מדובר בארבעה קלאסיקוס נגד ברצלונה הבינונית של קומאן וריאל שהייתה כדור שינה עם זידאן. זה גם לא המקום הזה של כמו פפ וקלופ עכשיו, שריאל ובארסה הוציאו אחת מהשנייה את המיטב כמו רונאלדו ומסי?
אגב, לא יודע אם ספציפית איתך אבל יצא לי לדבר עם לא מעט אוהדי ברצלונה או להתנגח יותר נכון לגבי התואר הזה - גביע המלך. מבחינתי המשקל שלו עולה כשברצלונה היא היריבה בגמר כמובן. זה שינה לחלוטין את גודל המאורע ב-2010/11. אני בטוח שכך זה גם אצלכם. לנצח את ריאל בגמר הגביע או בסופרקופה, גם אם זו אותה המתכת - זה יותר מרגש וחשוב מבטיס או סביליה וגם מאתלטיקו.
אתה לא חייב להיכנס לדיון (לקחת חלק הכוונה) אבל בלי עקיצה כואב לך? (“למי היה יותר גדול לפני עשור באיזה חודש בעונה?”), אתה כאילו רומז או אומר שאני הטרול ואני בא לקלקל או לרקוד על הדם וכן הלאה. אתה ממש לא עם יותר קלאסה. אגב, עדיין לא קיבלתי ממך תשובה מה הפשע שעשיתי בת’רד של המשחק של ברצלונה כשכתבתי שתוספת הזמן לדעתי הייתה מוגזמת ושצ’אבי\פיקה\אלבס דיברו קצת יותר מדי ובחוסר כבוד. דעות סופר-לגיטימיות בלי ירידה לפסים אישיים.
בסופו של דבר, ה-‘אזכור’ הזה נכתב בקטגוריית ריאל מדריד (יותר נכון הועתק מדף הפייסבוק שלנו ששם אני כותב אפילו יותר כאוהד), עם הטלת ספק (המילה ‘אולי’) וגם אם הייתה קביעה נחרצת - לא מבין למה זה כל כך שורף לאנשים פה. אבל האמת שכבר לא אכפת לי.
@Ender, ברצלונה לא נתנה איזה קונצרט בברנבאו במהלך ה-1:3 שלה. היא ניצחה כמו תמיד בסופו של דבר, אז מה. ‘עדיפה בבירור’ במפגשים הישירים לטעמי זו קצת הגזמה. ריאל הצליחה לגבור על יריבה מצוינת בדרך לאליפות. היו הרבה משחקים שהשאלה לא הייתה ‘מה’ אלא ‘כמה’, פירקנו יריבות ברוורס. המפגשים היו צמודים מאוד גם בסופרקופה וגם בגביע כשריאל חזרה משום מקום מ-2:0 ל-2:2. זה לא מוריד מהטיעון שלי אלא רק מחזק אותו, להיפך.
איזו עקיצה? בכנות לא ניסיתי לעקוץ בתגובה שלי, אלא רק לציין את עניין חוסר האהבה שלי ל-6-8 קלאסיקו-אים בעונה. יש שם “ביקורת” כלפיך בדיוק באותה מידה שיש שם כלפיי שביט, לצורך העניין, ואני “במחנה” שלו מבחינת הקבוצה האהודה.
בכל מקרה, אם השתמע אחרת, מתנצל.
לא כל-כך מתאים לנושא התרד אבל ארכב על מה שאייל כתב כדי להגיד שאני מסכים איתו וזה הרגיש אז יותר מדי וגם בעונה אחרת שהיה 4 מפגשים (כמעט) רצופים, 2 בצמפיונס, 1 בליגה ו1 גמר הגביע.
למה זה חשוב? כי כל תומכי הסופרליג במתכונתה הראשונית חזרו שוב ושוב על הטענה שהיא תיתן מפגש גדול כל שבוע.
בעיני, אחרי 4-5 מפגשים כאלה כבר ירד ההייפ והעניין וכמו שכבר אמר מי שאמר ׳לפעמים צריך גם פרוסת שוקולד ולא רק סטייק׳
4 לייקים
אני מסכים ואוסיף שלדעתי זה לא רק רמות ההתרגשות שלנו שירדו, גם לא מובטח שנקבל איזה כדורגל טוב.
הזקנים כאן יזכרו את שלב הבתים השני של ליגת האלופות, שהבטיח הרבה אבל איכשהו תמיד קבוצות עלו קודם לבטל את היריבה ולשחק על בטוח. אפילו ברצף הקלאסיקו הזה ב2011 שתי הקבוצות עלו בעיקר כדי להעביר את הזמן במשחק בליגה, אף אחד לא רצה להתסכן שם באמת. במידה מסוימת זה נכון גם למשחק הראשון בליגת האלופות עד שמסי הריח דם במים. יש גבול כמה דקות שחקנים יכולים לשחק בחודש באינטנסיביות שמביאה לנו את המשחקים הטובים באמת
5 לייקים
בדיוק לפני שמונה שנים: המשחק הכי גדול שראיתי כאוהד ריאל מדריד. שנתיים אחרי, סגרנו חשבון עם באיירן מינכן. ריאל מדריד, כריסטיאנו רונאלדו, סרחיו ראמוס וגם האוהדים. ריאל מדריד הגיעה לגומלין חצי הגמר נגד הטרבליסטית הגאה ובגרמניה הבטיחו: “זה יהיה הגיהנום של ריאל” - אחרי 0:1 קטן ומינורי בזכות שער של קארים בנזמה (פאביו קונטראו בישל). חשבנו שיהיו לא מעט דפיקות לב נגד החבורה הנהדרת של פפ גווארדיולה. בפועל - שעה שלמה של גארבץ’-טיים. צפינו במשחק בפאב המקלארנס (ז"ל) בהרצליה ופשוט היינו כחולמים. במחצית, אשכרה, עם יתרון 0:3 - התחלנו לבדוק דילים לגמר הדסימה…
אז היה כיף מה שנקרא וריאל מדריד ניצחה 0:4! עד אז היא הפסידה בכל הביקורים שלה במינכן. אני זוכר אותי מעדכן באתר הישן את הבלוק ‘המשחק הבא’ ו’המשחק הקודם’, התוצאה הייתה 0:4 ונגד אוססונה. והנה זה חזר. זה לא היה משחק עם כדורגל מרגל לרגל כמו ב-1:3 על מנצ’סטר יונייטד ב-2003 עם ראול-פיגו-זידאן, רחוק מכך. זה לא ירגש אוהדים כמו המאניטה של זאמורנו מול ברצלונה ב-1995 (הייתי ילד) וכמובן שזה לא היה גמר. גם לא היו גולים עוצרי נשימה כמו ה-2:7 על ויאדוליד וכן הלאה. אבל אחרי המשחק הזה הרגשתי כל כך הרבה עוצמה, הלב פעם. כאילו אנחנו הכי גדולים, כאילו הגביע כבר שלנו. לא יכולתי לחלום על תוצאה כזו. מבחינתי המשחק הזה מאפיל על ה-1:4 על הגמר נגד יובנטוס ב-2017 וגם על ה-0:3 נגד אתלטיקו מדריד ב-2017 בחצי הגמר (נוסף האלמנט הרגשי - הייתי שם). גמר הדסימה כמובן היה יותר מרגש.
בקיצור, מה היה? דקה 16: קרן של לוקה מודריץ’, הפאטנט שיעבוד גם בגמר - וראמוס נוגח בעוצמה של בעיטה ואין סיכוי למנואל נוייר (זוכרים איך הוא התגרה בראמוס אחרי דו קרב הפנדלים?) - 0:1. עברו ארבע דקות, והבלם עם הנפש של החלוץ שוב עלה לרחבה בביטחון ובאמונה שהוא יבקיע, וזה קרה, אלוהים ישמור. כדור חופשי של אנחל די מאריה, הסטה קלה וסופר-חשובה של פפה לאחור - והנה ראמוס שוב עושה את זה, הפעם הוא חגג יותר בטירוף, כאילו מבציע על הסמל - “אנחנו ריאל מדריד”. בדקה ה-34 ריאל טסה למתפרצת שהחלה עם די מאריה והמשיכה ב-B-B-C במלוא הדרם. פפ, ששיחק ללא קשר אחורי טבעי (טוני קרוס, משהו?) - אכל אותה. בנזמה העביר לבייל שדהר ודהר ודהר ופירגן לכריסטיאנו שלא התבלבל מול נוייר - 0:3 והחגיגה המפורסמת עם כף היד - שער 15 בליגת האלופות שהיה שיא כל הזמנים לעונה אחת. צ’אבי אלונסו קיבל את הצהוב שמנע ממנו להחמיץ את הגמר וגרם לנו לעצב, אבל זה לא משנה. בדקה ה-90 כריסטיאנו השלים צמד עם כדור חופשי ערמומי מתחת לחומה. ריאל מדריד חוזרת לגמר אחרי 12 שנה. האללה ללסיבון, APorLaDecima. היו ימים
בטח לא שמתם לב שאריבאס הבקיע את שערו ה-14 במדי הקסטייה היום, בנוסף ל5 בישולים.
במקום דקות מיותרות לאיסקו במשחקים שנותרו העונה, הייתי רוצה לראות אותו מקבל קצת דקות בליגה.
גם פיטר פדריקו שכבר קיבל כמה דקות העונה ראוי, במיוחד לאור העובדה שאין לנו קיצוני ימני אמיתי בסגל.
8 לייקים
מאמין ששמתם לב לניצחון של סיטי על לידס 4-0
הקבוצה של פפ התמודדה יפה מאוד עם העובדה שליברפול עלתה זמנית למקום הראשון והציגה משחק מצויין נגד לידס שנלחמת על חייה בתחתית.
חשוב מכך, דה בראיינה ומאחרז קיבלו מנוחה וברנרדו סילבה נכנס ל 10 דקות בלבד (לטעמי היה השחקן הכי טוב שלהם נגדנו).
2 לייקים
10 לייקים
הלהט הזה של שחקני כדורגל לשים כובע כמו פרחחים.
2 לייקים
לא יודע איפה לשים את זה, אבל כמעט מאז שהתחלתי לאהוד את ריאל (שזה בערך 20 שנה) תמיד פלורנטינו המעיט בלהפגין רגשות. נראה אפילו שהוא בז לאנשים. הפעם היחידה שראיתי את פלורנטיניו ״יוצא מגדרו״ היה כשראמוס הבקיע בדסימה.
2 לייקים
השערים שהוציאו אותו מגדרו היו של בנזמה נגד ליון בגומלין ב-2010/11 - הסוף לנאחס שמינית הגמר הארור!! (זה מה שאמרו אגב, אני לא זוכר קלוז אפ שלו ביציע) וכמובן ראמוס והדסימה. גם בגמר נגד אתלטיקו ב-2016 אחרי הפנדל של כריסטיאנו הוא חבט שם בכיסא מאושר והתפדח כי בדיוק נשיא אתלטיקו בה ללחוץ לו את היד.
אני חושב שגם היו לו את הרגעים האלה עם זינדין זידאן, נדמה לי ב-2017, לאחר מכן הוא אמר שהוא יוכל להיות ‘הפרגוסון של ריאל מדריד’. הייתי רוצה לשמוע את פלורנטינו מתראיין ומדבר יותר
נראה לי שזה החיבוק הראשון בחייו של יוביץ’, איזה איש מוזר הוא.
2 לייקים
פלורנטינו עושה טובה לא פחות. קרלו מזמזם לו באוזן והבן אדם בלוק של ״שחרר אותי יא קרלו — אתה לא נשאר עונה הבאה גם ככה״, אח״כ מגיע למנדי ונותן לו כיף מאולץ של ״לא מאמין שאני אשכרה משלם לדחליל הזה״ וכו.
. מעניין אפילו למה השתיקו את האודיו שלו.
בקיצור, קצת שמחת חיים דון פלורנטינו. מה ביקשנו?
כפי שבטח שמתם לב, אתלטיקו מדריד לא תקיים פאסיו| בקבוצה מתגוננים, מרגישים ‘מותקפים’ מפני התקשורת ובכלל בשיח בספרד לאור ההחלטה שלה שלא לבצע פאסיו במשחק הבית הקרוב לאלופה ריאל מדריד. מהמועדון נמסר כי הם לא יקחו חלק ‘בניסיון הלעג הזה’
אתלטיקו מסבירה: “היינו מעורבים בכמה מצבים דומים בשנים האחרונות לאחר זכייה בתארים שונים, כמו למשל שתי אליפויות ספרד. לעתים הייתה מחווה של היריבה לאלופה ובאחרות לא, אך מעולם לא נוצרה ציפייה או מחלוקת כה מוגזמת ומלאכותית כמו זו שאנו חווים בשבועות האחרונים”.
במחזור הפתיחה אתלטיקו כאלופה ראויה פגשה את סלטה ויגו שהחליטה שלא לקיים את הפאסיו, “וזו הייתה החלטה נכונה. לא היה ויכוח. כי אלו מחוות שחייבים לעשות כדי לקבל מחיאות כפיים והגיוני שזה קורה מול אוהדי האלופה. לא צריך ליצור מתח ולהרעיל את האווירה. קיבלנו כבוד במשחק הראשון הביתי שלנו, מול אלצ’ה. לא דרשנו את זה אבל הערכנו מאוד והודינו להם”.
המסר הסופי היה: “חשוב לדעת להפסיד באותה המידה שחשוב לדעת לנצח. ברור שיש לנו דרך אחרת להבין את החיים”.
אז מהו סלע המחלוקת? אתלטיקו מדריד הגיעה לגמר ליגת האלופות כאלופה הגאה ב-2014. היא כנראה ציפתה למחווה כזו מריאל מדריד אבל במשחק גמר ליגת האלופות זו בטח לא הבמה המתאימה לכך, ופלורנטינו פרס הנשיא הבהיר (לפי הפרסומים) שזה לא יקרה.
כמו כן בימים האחרונים התייחסו לכך לא מעט, היום בין היתר היה דיון ברדיו מארקה: “המחווה של הפאסיו עבור האלופה צריכה להיות מחווה ספורטיבית ולא מקור לעימות”.
בעונת 2017/18 ברצלונה סירבה לעשות פאסיו לריאל ערב הקלאסיקו הראשון בברנבאו בליגה בחודש דצמבר, לרגל זכייתה באליפות העולם למועדונים. ברצלונה טעתה שאין טעם למחווה שכן היא לא השתתפה במפעל הזה. בסיבוב השני בקאמפ נואו ריאל החזירה באותו המטבע וסירבה לעשות פאסיו לברצלונה שזכתה כבר באליפות. “אנחנו מכבדים את ברצלונה ומברכים אותה על התואר”, אמר זידאן, אך הוסיף: “אבל אנחנו לא נקיים את המחווה הזו. גם ברצלונה לא עשתה מחווה לריאל מדריד. ברצלונה טענה שהיא לא השתתפה במפעל הזה, אבל זה לא נכון. הרי מגיעים לאליפות העולם למועדונים דרך זכייה בליגת האלופות, וברצלונה כן השתתפה בליגת האלופות ואנחנו זכינו במפעל הזה”
לייק 1
כל העניין סביב הפאסיו אפשר לסכם בלמי פאקינג אכפת.
פשוט לא מעניין, שיעשו שלא יעשו.
2 לייקים
לא אשקר שהמחשבה על פאסיו מאתלטיקו שעשעה אותי לא מעט, וזו גם הייתה נקודה שדוברה בתקשורת הספרדית, ולכן אני מבין למה באתלטיקו לא רוצים לעשות את זה.
חבל, היה יכול להיות כיף.
להההה…אני חושב שמול אתלטיקו הזו זה פחות כיף. פאסיו של גודין, חואנפרן וכל מיני פליפה לואיס-ים - זה יכול להיות כיף.
לייק 1
עזוב את זה.
פאסיו של דייגו קוסטה לפפה ולראמוס - זה יכל להיות כיף.
לייק 1
לזה כיוונתי. וכשאמרתי “כיף”, לא בהכרח התכוונתי לאוהדי ריאל.
לייק 1