קודם כל זה שבשני המקרים גם של בארסה וגם של ריאל אתה באותה עמדה זה דבר טוב ומעיד על אובייקטיביות כמה שניתן.
לגבי אמבפה, אני מבין לחלוטין את העצבים כלפיו, הוא שיחק בריאל עד השניה האחרונה ואחרי שכבר הגיע לסיכום, יכול להיות שבגלל זה לא הלכנו על שחקנים אחרים כמו האלנד וכו.
לא הייתה לי חצי טענה אם היה בא ואומר שלא מתאים לו מראש ומשחרר אותנו מהסאגה הזו, לא ככה.
ואותו דבר בדיוק לגבי ניימאר, לא מפתיע שבשני המקרים מעורבת פאריס, מועדון מגעיל ומסריח.
אני קצת מקיא שאני אומר את זה אבל אם בעונה הבאה יש משחק בין ביניכם לבין השייחים אני בעדכם.
3 לייקים
אתמול התקשרו אלי שני חברים אוהדי ברצלונה ושונאי ריאל ואמרו לי שזה מוציא אותם מדעתם.
זה מעבר לכדורגל.
3 לייקים
יש הבדל בין התרחישים. יימאר היה שחקן ברצלונה תחת חוזה שמשך אותנו עד אמצע אוגוסט עם השטויות שלו בשביל לעקוץ סעיף נאמנות.
אמבפה מעולם לא היה שחקן ריאל. מעולם לא באמת הייתה הודעה רשמית. היו שמועות מאוד רציניות, אולי התבטאויות שלו כמה הוא אוהב את ריאל, שמועות ממישהו שמכיר מישהו אחר שהוא צפוי להגיע לריאל כי הוא אהב שהוא היה ילד והוא אוהב צ’ורוס יותר מקוראסון.
אם כבר המקרה עם וראטי הוא בעל דמיון רב יותר. גם שחקן שפימפמו אותו בכל מקום, הצטלם עם חולצה של בארסה במצלמה של MD, גם שמועות מסביבו כמה הוא מאס בפריז ובא לו לעבור, ובפועל, לא שמו על בארסה. אוהדי ריאל נעלבים מהסיפור הזה כי זה ממש נראה שהם לא ציפו להיות דחויים ממישהו שהיה נראה שבדרך לקבוצה. באסה, אבל זה קורה, יותר מגוחך לראות את התקשורת במדריד וריאל עצמה עושה סלטות באויר כדי להפוך את הפיאסקו התקשורתי הזה ל"אנחנו ריאל, וישרפו מי שלא רוצים אותנו". טוב שלא אמרו שיש עוד אלף כמוהו וכל הצרפתים ז!נ!ת. מביך.
התנהגות ילדותית של התקשורת המדרידאית שלא יודעת להתמודד עם הפאדיחה, והניסיון להשוות את זה לקייס ניימאר, שחקן שהיה תחת חוזה ובחר לדפוק אותנו ללא שחקן מפתח בסוף חלון ההעברות זה שונה. לריאל יש קיץ שלם לעשות מה שהיא רוצה ולבנות את עצמה? אין תכנית ב’ טובה? זאת כבר אשמה של פלורנטינו, כמו שלהוציא ערימה של כסף על דמבלה וקוטיניו זו טעות של ברתומיאו.
לייק 1
אני מסכים מאוד עם ניפוח המצב. אנשים חייבים לקחת את
זה בפרופורציה. כולה שחקן אמר לא ולא קרה כלום. cest la vie מה שנקרא.
לא צריך לשנוא אותו, ובטח שמבחינתי הדלת שלנו תמיד פתוחה לשחקן ברמתו. האגו שלי לא יגיד לו לא עוד 3 שנים אם ירצה להגיע. אני אולי אעריך אותו פחות וכנראה שלא אבנה עליו עד שלא תהיה חתימה, אבל רק טיפש יגיד לו לא.
אבל אתה מפספס חלק מהנקודה ומקטין אותה בהשוואות לוראטי.
זה לא רק הלא עצמו.
זה הלא אחרי הפמפום התמידי על כמה שהוא רוצה לשחק בריאל.
זה הלא אחרי שכבר 5 שנים אנחנו רודפים אחריו למרות שהוא אומר שהוא רוצה ריאל.
זה הלא אחרי ששנה שעברה הוא עשה הכל כדי לעזוב והיינו מוכנים לשים 200 עליו עונה לסוף חוזה.
זה הלא אחרי שכל מקום כבר הצהיר שהוא שחקן ריאל במשך שנתיים.
זה הלא אחרי שהוא קיבל תשואות מהקהל בברנבאו.
ולסיום, וראטי הוא פשוט לא אמבפה. לא ברמה, לא במחיר ולא בחשיפה.
אני מסכים שאוהדי ריאל יצאו מפרופורציות ואני גם עונה על כך בפורום. אבל אין צורך להקטין. זה ממש לא מקרה וראטי.
לייק 1
אני בכוונה מעביר נושא, ויכול להיות שרק לי זה מפריע:
הנה רשימת הבלמים של לואיס אנריקה למשחקים הקרובים של נבחרת ספרד: אריק גארסיה, אמריק לאפורט, איניגו מארטינס, פאו טורס. עד מתי יימשך הזלזול הגדול שלו בנאצ’ו? מעבר לכך שהוא יכול לשחק גם בכנפיים במידת הצורך, נאצ’ו בעונה טובה, גם אם דמבלה ‘שרף’ אותו בקלאסיקו. שחקן בלי יחסי ציבור, תמיד מדברים עליו כמדרידיסטה ואחלה גבר. נאצ’ו אחלה בלם. אריק גארסיה לא היה קיים עד ינואר. פאו טורס הבלם היחיד שטוב מנאצ’ו ברשימה הזו. מעצבן. אני לא אומר שלואיס אנריקה אנטי ריאל או משהו כזה, את ההחלטה לא לזמן את סרחיו ראמוס ליורו הבנתי חד משמעית. אבל זה מעצבן.
7 לייקים
האג’נדה של לואיס אנריקה זה להצעיר את הנבחרת גם במחיר של איכות. כמובן שיש לו חיבה לשחקני ברצלונה כי הם גדלו על שיטה שהוא רוצה ליישם בנבחרת, עם משחק מסירות, אבל הוא מזמן המון צעירים בכל מיני עמדות-חיל מולנסיה, פינו מויאריאל, השוער אונאי סימון, דני אולמו מלייפציג, אוירזבל, פראן שהיה עוד בסיטי, רגילון, פורו, אדאמה…הוא ממש רוצה להכניס שחקנים צעירים שלא נמצאים רק בקבוצות הגדולות. בעיניי זאת מגמה מבורכת.
הבנאדם אנטי ריאל, כל עיוור רואה את זה. הוא בעצמו גם אמר דברים דומים בעבר. אתה לא צריך להגיד את זה בשביל שזה יהיה נכון… זה פשוט ככה.
לייק 1
אני לא צעקתי ‘נאצ’ו להרכב’ למרות שזו בקשה לגיטימית. זה כן משמעותי מבחינתי אם שחקן השתתף בהמון אירועים גדולים ויש לו את קור הרוח הזה (גם אם נאצ’ו הוא מסוג ‘שחקני ההגנה הפסימיים’ כפי שאמר אנצ’לוטי). הנקודה שלך נכונה אבל חלקית. אלברו מוראטה לא שחקן צעיר והוא עדיין בסגל ובצדק, לא כי הוא עילוי אלא כי אין חלוצים מבריקים. גם מרקו אסנסיו לא מי יודע מה למרות שהסטטיסטיקה שלו תציג 12 שערים העונה. לדעתי נעשה לנאצ’ו עוול והוא בטח היה רוצה להיות חלק מהנבחרת גם אם זה לא אומר שהוא ישחק. אפילו במשחקי הידידות הוא לא שותף…
הוא גם אנטי ריאל שהוא מזמין את אסנסיו וקרבאחל שלא נראים משהו? הוא היה אנטי ריאל כאשר התעלם לחלוטין מאלבה שנים? הוא לא אנטי כלום. הוא רוצה להנחיל בסיס לנבחרת צעירה שתרוץ שנים. לא צריך להיות רדופים.
אלברו מוראטה בנבחרת כי המספרים שלו שם פשוט טובים.
2 לייקים
אני לא חושב שזה עניין של הצערה של הנבחרת כי איניגו מרטינז באותו הגיל של נאצ’ו. הוא גם מזמן שחקנים כמו בוסקטס, אלבה, אזפיליקווטה, אלונסו וקרבחאל למרות שיש אלטרנטיבות צעירות שלטווח הרחוק יתרמו יותר לנבחרת.
לואיס אנריקה זימן את נאצ’ו לאחרונה בשתי הפגרות הראשונות שלו כמאמן לפני ארבע שנים. הרבה בלמים אחרים, צעירים ומבוגרים, זומנו במקומו התקופה הזו. יכול להיות שיש לו משהו אישי נגד נאצ’ו ויכול להיות שהוא פשוט לא מחזיק ממנו בכלל ושום דבר לא ישנה את דעתו.
ברור שיש גם שחקנים מבוגרים וותיקים יותר. אתה חייב לשלב שחקנים מבוגרים עם צעירים, הוא פשוט לא חושב שנאצ’ו מספיק טוב/מתאים לנבחרת הזאת. זאת דעה לגיטימית, בטח כאשר אתה עושה תהליך של שינוי לשנים הבאות.
לייק 1
אני חושב שבדעות שלו על שחקנים מסוימים הוא יכול להיות מאוד עקשן (בדומה להרבה מאמני נבחרות אחרים) ולתת לדעה קודמת/רושם ראשוני משקל גדול יותר מהכושר של שחקן ברגע נתון. זה נשמע קצת מוזר (לא בהקשרי קונספירציות של ריאל/בארסה וכו’) שנאצ’ו אפילו לא קיבל צ’אנס כל כך הרבה זמן, כנ"ל לואיס אלברטו שהוא כבר כמה שנים אחד השחקנים הטובים בסרייה א’ ויכול להיות שיש עוד.
שמונה שנים לגמר הדסימה הבלתי נשכח. ה-24 במאי הוא היום הולדת השני שלי מאז. אפשר לכתוב הרבה, הטקסט בעריכה על אף שכתבתי על המשחק הזה כל כך הרבה פעמים - אבל אומרים שתמונה שווה אלף מילים. גיסי היה הפרטנר שלי לגמר ורדף אחריי כדי לתעד את הרגע המקסים הזה - דמעות של אושר. מעולם לא התביישתי בתמונה הזו אבל לקח לי זמן לשים אותה בפרהסיה, בעידן הנוכחי של הרשתות החברתיות (ובטח לרווקים…). וכמובן שהדבר הראשון שעולה לי לראש זה הגעגועים לאדון הדסימה - תודה לך, סרחיו ראמוס.
ועכשיו עשר נקודות על הגמר ההוא, למרות שכתבתי עליו כל כך הרבה פעמים:
-
אדון הדסימה - הדבר הראשון שקורה לי כשאני רואה שוב את התקציר, בפעם האלף - געגועים לראמוס. האיש שכבש אולי את השער הכי חשוב בהיסטוריה של המועדון הזה. אחד הווינרים הגדולים בתולדות הספורט. איך הוא כבש בנגיחה מדהימה, כשכולו מוקף בשחקני הגנה, בסיבוב, לחור הקטנצ’יק בין היד הארוכה של טיבו קורטואה הגדול לבין הקורה. שער שהביא להתפרצות שמחה מדהימה. רגע שאף אחד מאיתנו לא ישכח. כנראה הגמר הכי גדול. הכל היה נראה אבוד…
-
אותו ראמוס היה כאן גם ברגעים הקשים. בנאחס שמינית הגמר כשהגביע היה נראה כל-כך רחוק. או בשלוש העונות בהן הודחנו בחצי הגמר וזה היה סופר-כואב: האדום שלא הגיע לפפה נגד ברצלונה; דו-קרב הפנדלים נגד באיירן מינכן ב-2012, האליפות הגדולה, בה היה אולי הגיבור הטראגי; וגם ב-2013 כשכבש את השער נגד דורטמונד ופרץ בבכי בסיום - לא הייתה רמונטדה. ואותה זכייה פתחה את הדרך להתשלטות על אירופה. שלוש זכיות ברציפות וארבע בחמש שנים. והפעם ראמוס, מ-2016 עד 2018 - הניף את הגביע כפי שאיקר הבטיח לו.
-
איקר טעה, ובמשחק גדול, האמא של המאני-טיים. מי היה מאמין. כמה הוא הייתסר אחרי הגול של דייגו גודין. הוא עבר עונה לא פשוטה בה לא שיחק בליגה, היה כבר מעבר לשיאו. אבל איקר, שפרץ בבכי כשזכה במפעל בגיל 19 ולאחר מכן ב-2002 נכנס כמחליף במקום סזאר וסיפק סדרת הצלות - בכה שוב. והוא ייזכר לעד כקפטן שהניף את הדסימה. “האיש שעצר הכל חוץ מאת הדמעות”, כתבתי עליו כשפרש. מה שווים החיים האלה בלי רגש?
-
אפשר לומר שזה היה מעין ‘גמר הדמעות’. גם אנחל די מאריה שנבחר בסיום ל-MVP - התייסר. הארגנטינאי הבין שזהו-זה - עשינו את זה. הוא היה זה שכידרר במרץ במהלך השער השני וחרש את הקו. שיבוצו באמצע החל מהחלק השני של העונה היה הברקה ענקית. זו העונה הטובה ביותר שלו אצלנו ולצערנו גם האחרונה…מאז הוא התקרב לגביע כשחקן פ.ס.ז’ - אבל לא יותר מזה.
-
את השער כבש בייל, בעונת בכורה אדירה שלו. שישה שערים היו לו במפעל למשל. “ברגע הזה בייל אכן שווה לריאל מדריד מאה מיליון יורו”, אמר שגיא כהן ובמדויק. בייל למעשה היה השחקן הכי מסוכן שלנו באותו הערב. הוא רשם החמצה מזעזעת מתוך הרחבה, המשיך לנסות אבל הבעיטה הייתה חלשה. בייל היה המנצח הגדול, כחודש אחרי שלקח את בארטרה לסיבוב. כעבור ארבע שנים הוא ישאיר מזכרת אפילו גדולה יותר. כן, כבר שכחנו כמה היית גדול - גארת’.
-
מי שגדולתו לא נשכחה לעולם הוא כריסטיאנו שזכה בליגת האלופות על אדמת מולדתו. חלק ראו בחגיגה שלו אחרי השער הרביעי כמגוחכת, כולה פנדל, אבל כמה הוא רצה לכבוש. כריסטיאנו באותה עונה כבש לא פחות מ-17 שערים! - שיא לשחקן במפעל (מה אתה מתכנן, קארים בנזמה?), בעשרה משחקים בלבד אגב. הוא הבקיע צמד נגד באיירן מינכן בחצי הגמר וחגג עם האצבעות כשסימן - 15. בדיוק בשביל זה הביאו אותו - כדי לזכות בדסימה. השחקן הכי חשוב שלנו בכל אחת ואחת מהזכיות.
-
וגם את ‘מיסטר צ’מפיונס’ עד שבא זינדין זידאן - הביאו כדי לזכות במפעל. קרלו אנצ’לוטי אמר לפלורנטינו פרס כבר בשיחת המשרד הראשונה, כל מספרת האגדה שהפכה למציאות - “אני אביא את הדסימה”. וכך היה. זו הייתה הזכייה השלישית שלו אחרי שתיים כמאמן מילאן. בחגיגות בברנבאו הוא לקח את המיקרופון וזייף כהוגן כשכולו מחויך - את ההמנון המפורסם. השחקנים התפרצו במסיבת העיתונאים כדי להשפריץ עליו, כמה הם אהבו אותו.
-
מי שחגג בטירוף על אף שלא שיחק הוא צ’אבי אלונסו ש’הקריב’ את עצמו בחצי הגמר בעבירה מטופשת ביתרון 0:3 על באיירן. הספרדי, נראה כמו כוכב קולנוע בחליפה ביציע - ישב ליד נאצ’ו וחסה ומירר להם את החיים. הוא בעט בעמוד, התעצבן, כמעט תלש את השיערות הג’ינג’יות שלו במהלך הגמר. עד לשער של בייל שגרם לו לפרוץ למגרש כדי לחגוג עם ערימת השחקנים (ולחטוף השעייה מאופ"א למשחק אחד). ללא ספק מרגעי השיא של הגאון הזה במועדון. לאחר מכן הוא עזב…
-
מי שעדיין כאן הוא לוקה מודריץ’, האיש שהרים את הכדור המושלם לראש של ראמוס. והפעם זה לא היה באימון. ‘תירגלנו את זה לא פעם’, אמר, וזה הצליח. בשניות הבודדות האלה לפני הקרן הוא היה נראה האדם הבודד בעולם. “ניסיתי להירגע ולעשות את זה נכון”. לוקה היה הירושה של ז’וזה מוריניו לריאל מדריד, האיש שהתעקש להביא אותו.
-
לא הרבה יודו בכך אבל זו הייתה אחת הזכיות המרשימות איי פעם. ריאל מדריד הסתערה על הגביע מההתחלה, עם ה-1:6 בגלאטאסראיי בשלב הבתים לדוגמא. אותה התוצאה חזרה בשמינית הגמר נגד שאלקה בגרמניה עם צמדים של ה-B-B-C, ועד לאותו הניצחון ריאל השיגה רק ניצחון בודד בגרמניה. ומה נגיד על רבע הגמר וה-0:3 נגד בורוסיה דורטמונד? וכמובן ה-0:4 על באיירן מינכן בחוץ? אחרי שאולי הנס הבטיח “זה יהיה הגיהנום של ריאל”. זה המשחק הכי גדול שראיתי כאוהד ריאל.
עוד על הגמר ההוא, העונה המרגשת בליגת האלופות אז וכל הזכיות של ריאל בגמר - בספר שלי: “המלכים של אירופה: סיפורה של ריאל מדריד”. לכל מי שמעוניין וטרם התחדש - לינק רכישה.
3 לייקים
https://twitter.com/elchiringuitotv/status/1529406762864066560?s=20&t=16oDcIgaQdWkr_kPnU0I-g
רשימת בלמים שלואיס אנריקה יזמן לנבחרת לפני נאצ’ו:
דייגו יורנטה
אלביול
ואייחו
מינגסה
אולגר
קרלוס גרסיה
סאבוריט
מארק ואליינטה
ראול בראבו
אלברו מחייה
6 לייקים
מה עם דוד מתאוס?
עריכה: מבחינתי ששחקנים כמו נאצ’ו, קרבחאל, קרוס, מודריץ לא ישחקו דקה בנבחרת.
נכון שזה מרגש לראות אותם במדי הנבחרת במונדיאלים ויורו, אבל מבחינתנו זה רק עוד סיכון לפציעה/ עומס וכו’.
לצעירים כמו ויני, מיליטאו, ואלורדה המצב קצת שונה. צוברים ניסיון נוסף במצבי לחץ שיא ועוד קצת מוניטין.
לייק 1
דווקא ציפיתי לשמוע למה לא הזכרתי את פאבון אבל גם מתאוס מועמד ראוי.
בכל מקרה, הרווחנו שנאצ’ו ינוח כמו שצריך בקיץ במקום לשחק במפעל מיותר כמו ליגת האומות. נקווה רק שקרבחאל לא ייטחן שם יותר מדי, אסנסיו בתקווה יהיה פחות קריטי לעונה הבאה.
לייק 1
נסחפתם. אחלה נאצ׳ו, באמת אין סיבה שהוא ישחק בנבחרת.
הוא לא שחקן הרכב בריאל, הוא כבר בן 32, הוא לא משחק מספיק כדי להיות בנבחרת ספרד וגם כשמשחק הוא לא מספיק טוב.
הוא לב והוא נשמה, אבל הוא חד משמעית לא ברמה כרגע.
4 לייקים
את הטענה שהוא לא חלק מעתיד הנבחרת אני יכול להבין, אבל המונדיאל הוא לא כל כך רחוק. מעבר לכך זו בדיוק הטעות. הוא לא ‘אחלה גבר’ ו’מדרידיסטה’. הוא בלם טוב שאפשר לסמוך עליו ויש לו משחקים מצוינים. הקלאסיקו עשה לו שירות רע מאוד, הוא שיחק כמגן שמאלי. לעתים הוא טועה במחשבה להפעיל לחץ גבוה ובנבחרת אין צורך לכך. אגב, בוא, כמו שמיצ’ל סאלגדו תמיד היה המגן הפותח שלנו בשמינית הגמר על אף מאה מגנים בסגל - ככה בדיוק גם נאצ’ו הוא ‘לא שחקן הרכב’. 42 הופעות זה שווה לעונת השיא שלו - 17/18. הוא שיחק מספיק, לא פירורים.
דור, אתה טיפה מזלזל באינטלגנציה של אנשים פה. אני יכול רק לדבר על עצמי, אז אני אגיד שראיתי את נאצו עוד מהופעת הבכורה שלו. ועדיין, אני לא חושב שהוא לא לרמה של נבחרת (שמין הסתם יכולה לבחור מההיצע שיש ולא מחוייבת לשחקנים שנמצאים בנמצא אצלה). עם כל ההערכה שלי אלייך, לא הצלחת לשכנע אותי למה הוא עדיף על השאר. אם היכולת שלו הייתה פנומנאלית אז מילא, אבל ברגע שיש לך מאמן ברסאי שורשי אז הוא יתעדף את השחקנים שמתאימים לשיטה שלו. בטח כשהחלופות שווים ברמתם פחות או יותר.
נאצו שחקן נשמה אמיתי עם יכולות להתאים את עצמו לכמה תפקידים בהגנה. אבל מנגד הוא מבוגר, בינוני בכל תפקיד שהוא מסוגל לנפק והכי חשוב לא מתאים לשיטה של המאמן. אם מתחשבים בתנאים האלה אז אי הזמנתו היא הגיונית, לפחות מבחינתי.
*אגב דור, מה עם דיון לגמר???
אני חס וחלילה לא מזלזל במישהו, על סמך אתה אומר? הדעה שלי היא שהוא צריך להיות בסגל נבחרת ספרד עם אפשרות גם לפתוח בהרכב. הוא גם לא איזה שחקן ש’אתה לא יכול להושיב אותו על הספסל’, זה לא כמו אם סרחיו ראמוס היה מוזמן ליורו כשהוא לא באמת יכול או צריך לשחק. נאצ’ו יותר טוב מאריק גארסיה ואחרים שזומנו, גם מאיניגו מרטינס. אני גם לא אמרתי שלואיס אנריקה מתנכל לריאל מדריד אלא שהוא לא מעריך מספיק את נאצ’ו. זה שהוא טוב בכמה תפקידים זה יתרון ולא חיסרון. היו לו העונה משחקים מעולים נגד יריבות חזקות מאוד, נגד פ.ס.ז’ למשל וגם נגד סיטי וגם לאורך הקריירה עשה מספיק. הוא לא היה סילון מעולם ואיבד מהמהירות, בסדר, אפשר לחיות עם זה.
דיון לגמר בקרוב-בקרוב, יותר מוקדם מבדרך כלל 