אני לא חושב שבוואטספ אתה מנהל דיון של כדורגל כמו בפורום. אני בן אדם שמאוד אוהב להקליט הודעות קוליות, יש חבר שלפעמים אנחנו מדסקסים על כדורגל אבל זה נגרר להקלטות ארוכות ואתה כבר שוכח חלק קטן, איך לך ‘מול העיניים’ את הכל ואתה לא באמת תאזין מחדש להודעה של שלוש דקות. לגבי הנוסטלגיה אני מסכים איתך. פעם קראתי על ראול דרך גיא קליין, לאט לאט נכנסתי ישר למארקה ועכשיו אני מקדים את המארקה. כל דבר שהוא “ראשוני” חקוק אצלך בזיכרון כהכי טוב ומוצלח ומלהיב.
עד היום כשאני מספר על הפורום ומה שקורה כאן לא כולם מצליחים להבין, במה זה שונה מטוקבק בפייסבוק אבל זה באמת שונה. אז בטח כשאתה ילד בן 14 ומוצא לך כאילו חברים חדשים (לא במקום החברים מהבית).
אז לא הבנתי את כוונתך. כמובן שיש לנו פרספקטיבה אחרת 15 שנה אחרי, משתנים כמו גיל, גם אולי מעין עייפות החומר - יש כאלה שכותבים כמעט מדי יום ועברו כל כך הרבה שנים [מדהים אותי לחשוב כמה אנשים, כמוני נניח - כתבו הרבה באתרים של מועדוני האוהדים והקדישו מהזמן שלכם כי כל כך כיף להם, ואחרים קראו, מבלי לדרוש דבר בתמורה]. אני פשוט חושב שעדיין יש כאלה שרוצים, לעתים לפחות - את הדיונים הארוכים והעמוקים האלה והירידה לעובי הקורה, יותר מאשר ניתוח של המשחק האחרון אם שחקן היה טוב או לא וקבלת ההחלטות הייתה טובה או לא.
אגב לייזר קטל גם את אלסנדרו דל פיירו דומה מאוד (אבל קצת פחות) למה שאמר על ראול אז אני רגוע הוא פשוט היה מחפש את הת’רד של השחקן האהוב שהפך לפרה קדושה ויורד עליו. אולי חוץ מדניס, הרי אוהד ארסנל לא?
אולי שיכתוב לנו מתי ארסנל כבר תיקח אליפות, למה זה לא קרה, מתי המועדון לדעתו התחיל להתדרדר וכו’ וכו’.
טוקבקיסט שמופיע בכל מקום אפשרי ברשת גם היום. צחוק צחוק, אבל משיחה שלי איתו לפני עשור+, יש לו ארכיון של הקלטות ישנות של משחקים שלפי איך שזה נשמע, שם את שלי בכיס הקטן.