לאור המצב בעקבות לחץ לא מתון מצד @asafbarca אני נאלץ לפתוח את הת’רד לאחר שנים של שתיקה:
בפרספקטיבה היסטורית, מי יותר גדול?
הסטטיסטיקה נוטה לכיוונו של קון, אבל הלב אומר דרוגבה.
עד צ’לסי של 2004-2005 הקבוצה האחרונה שזכתה בפרמייר ליג מלבד ארסנל ויונייטד היתה בלקבורן (!!!) ב94-95, לפני כן לידס זכתה ב91-92 ולפני כן ליברפול עם רוני פאקינג רוזנטל (אפרופו שחקנים אגדיים של מכבי חיפה) כשגארי ליניקר מוליך את טבלת המבקיעים!
דרוגבה היה חלק משבירה של תקרת זכוכית עבור צ’לסי ולא רק במסגרת המקומית: את הגביע עם האזניים הארוכות הוא הניף בשלב מאוחר יחסית בקריירה, אבל הקמפיינים שלו היו מרשימים יותר משל קון גם כשצ’לסי הודחה.
כשצופים בקון יש תחושה של הבטחה. שחקן שיכול להיות יום אחד לממש פוטנציאל היסטורי. כשנזכרים שזה תחושה שמרגישים מ2007 נוכחים לדעת שקון סובל ממחלה שכל הארגנטינאים שלא קוראים להם ליאו או חוויאר סובלים ממנה,מחלת כרונית של אי עמידה בציפיות.
כשרואים את דרוגבה בפעם הראשונה, רואים שחקן איטי מאוד, קצת גמלוני (למרות שלא יחסית למימדי גופו, אז יש בשיפוט הזה משהו לא הוגן) עם נגיעה ראשונה של חולה בדלקת מפרקים. לוקח קצת יותר זמן להעריך את המשחק הגב לשער האדיר, או את היכולת להוציא בעיטה מכל זווית של הגוף, או את היכולת להוציא בעיטה בלי קשר למיקום של המגן. אלא אם כן אתה בר מזל כמוני שאחד המשחקים הראשונים שהוא ראה היה המשחק של צ’לסי ברצלונה בשלב הבתים בסוף שנת 06 (חבר טחן את המוח על רונלדיניו, איזה אכזבה) משחק מזעזע חוץ מדקה קסומה של דרוגבה שלא הצליחה להציל אותו ודחתה את העניין שלי במשחק עד שמעקב משועשע באברם גראנט וליאו מסי הגיעו.
שורה תחתונה. עצם העובדה ששאלה כזאת יכולה להישאל היא כתב אישום עצום נגד קון. שני שחקנים הפוכים במידה מסויימת שכל אחד מהם מייצג את הליגה האנגלית בעשור בו הם שיחקו
אגווארו לדעתי אחד השחקנים הכי אנדרייטד בעולם ואחד האהובים עליי באופן אישי ובכל זאת אקח את דרוגבה - אחד החלוצים הכי מרשימים שיצאו לי לראות.
האמת שאם הייתי מדרג את החלוצים הטובים ביותר שראיתי שניהם נכנסים לטופ 5-6 וכנראה באים ממש אחד אחרי השני.
לדעתי כרגיל חייבים ללמוד להבחין בין גדולה ליכולת.
גדולה = ההישגים של אותו שחקן וקבוצתו, הגעה לרגעי האמת, וחקיקתם בזכרוננו.
יכולת = כשמה כן היא, יכולת. מי יותר טוב.
דרוגבה חתום על פאקינג ליגת אלופות ראשונה בהיסטוריה, לדעתי דפי ההיסטוריה יזכרו אותו כגדול יותר. אך אם מחר אני בונה קבוצה ואני נאלץ לבחור מבין שניהם אז אקח את הארגנטינאי.
גארת’ בייל היה יכול להיות דוגמה טובה לכך. שחקן שהיה נוראי ברוב תקופתו בריאל. אך בראיה היסטורית הוא חתום על 2 גמרי אלופות (אחד מהם במספרת ענקית) ועל גמר גביע עם המבצעת הענק שלו. אולי עוד עשור ידברו על בייל כאחד הגדולים שדרכו על הדשא בברנבאו…
עם או בלי קשר לדיון שלכם, ב-BBC האנגלי בחרו את עשרת החלוצים הגדולים בתולדות הפרמיירליג וביקשו מהגולשים לדרג, קרוב ל-90 אלף הצביעו:
הבחירה שלהם:
אלן שירר - “אני אגיד רק דבר אחד - 260 שערים, ועוד הייתי פצוע שלוש שנים”, אמר שיאן המבקיעים בליגה מאז ומעולם.
תיירי הנרי - ארבע פעמים היה מלך השערים, יותר מכל אחד אחר
סרחיו אגוארו - בעל הרקורד הטוב ביותר של גולים פר דקות משחק - 0.69, קצת יותר משל זה שמעליו.
וויין רוני - שיאן השערים של מנצ’סטר יונייטד, “היה שחקן נפלא כבר בגיל 16”.
רוד ואן ניסטלרוי - היה אחראי לרצף הכיבושים הטוב ביותר - עשרה משחקים ברציפות איי שם ב-2003.
כריסטיאנו רונאלדו
דידייה דרוגבה
הארי קיין - מחזיק ברקורד הטוב ביותר פר עונה אחת בליגה.
לואיס סוארס - המועמד ששיחק בליגה בפרק הזמן הקצר ביותר
אנדי קול
אני לא יכול למדוד חלוץ רק בגולים, הנרי היה שחקן מושלם ומבחינתי יישאר תמיד מספר אחד. אני חולה על כריסטיאנו אבל הוא מקום 10 אם בכלל. לדעתי קול מקופח כי הוא ‘ישן’ יחסית, רוד היה מפלצת של רחבה, געגועים לקרבות בינו לבין הנרי. זו תמיד אותה השאלה של התמדה ומספרים שהתנפחו לבין עד כמה שחקן היה תותח למשל בשלוש שנים בלבד שהיה, למשל סוארס ששיחק לדעתי הכי מעט זמן בליגה מבין העשירייה. אני אגב שם את רוד לפני דרוגבה, סליחה.
הדיון: אגוארו התגבר על פציעות לדעתי ושיפר את הפיזיות שלו באנגליה, עבר גם מעין הסבה של פנטזיסט באתלטיקו, חלוץ שני, לבין חלוץ רחבה יותר.
העשירייה של דור:
תיירי הנרי.
אלן שירר
רוד ואן ניסטלרוי
סרחיו אגוארו
דידייה דרוגבה
וויין רוני
הארי קיין
דאוויט יורק
לואיס סוארס
כריסטיאנו רונאלדו
אהבתי את הרעיון של הדיון ואני הייתי משאיר אותו באופן כללי של X או Y כלומר לא רק השניים האלה, חוץ מויכוח סרק אחד - רונאלדו או מסי.
יש לי מלא בשלוף: לואיס פיגו או זינדין זידאן, פטריק ויירה או רוי קין, רוד ואן ניסטלרוי או תיירי הנרי, ראול או רונאלדו פנומנו…
אני מתרגש שאוריה כתב פה וזה הרבה יותר מעניין מקון או מדרוגבה או ממוטי קקון.
קון, חד משמעית. בחר לעצמו מסלול קריירה בעייתי ובהחלט מרגיש כמו פספוס בשל הכשרון הבאמת מטורף שלו, ולפחות בשבילי איכשהו מרגיש כאנדרייטד בו"ז. אבל דרוגבה בעיני אפילו לא היה הגורם המרכזי להצלחות הכי גדולות של צ’לסי, והזכיה בצ’מפיונס מעוותת מאד את הפרספקטיבה עליו. “חלוץ טקטי” אדיר, אבל אני חושב שחלוצים אחרים עם מאפיינים דומים שמוריניו היה הופך לפרוייקט היו מראים הישגים דומים. לא יכול להגיד את זה על קון.
לא יכול שלא להפיל על קון את העובדה שמבחינת יכולת וכשרון הוא היה יכול לשבת על המדרגה עם מסי ורונאלדו אבל הוא לא התקרב למה שהם הראו, זה הופך אותו לפלופ בעיני וגורם לי לבחור בדרוגבה, שהתעלה על עצמו (גם אם זה כי היה פרוייקט של מוריניו).
די מריה הוא ההגדרה המושלמת לאנדרייטד. הייתה לו רגל סרגל ואנשים מעולם לא נתנו לו קרדיט עליה. יכל לשחק בקישור ובאגפים והוורקרייט שלו היה מהגבוהים שראיתי.
אוהדי ריאל כאן בפורום אימצו עליו דעה שלילית, אני לא שותף לה. לדעתי שחקן מאוד מגוון עם המון איכויות.
רובן לא היה מגוון כמו די מריה, אבל ידע לבחור קבוצות נכונות… די מריה anyday all day
די מריה מגוון הרבה יותר גם מבחינת עמדות על המגרש וגם מבחינת סט יכולות. הוא הרבה יותר יוצר וכמובן כמו שהזכרת גם מכונת לחץ
אבל ביום ממוצע באגף רובן פשוט הרבה יותר מסוכן, פשוט כי הוא נשק מפלצתי בפני עצמו שכמעט ואי אפשר לעצור והוא מסוג השחקנים שעצם זה שהכדור אצלו זה המצב המסוכן (וזה בכלל לא רק בגלל הsignature move שלו)
לדעתי גם לדי מריה יש בעיית הובלה ויציבות, לא רואה אותו מתפקד כשהוא הכוכב של הקבוצה או מספר 2 וכמו כן כמו שכשהוא ב״זון״ וקשה מאוד לעצור אותו יש גם הרבה משחקים שהוא באאוט. בנושא הזה אין לי הרבה מה להגיד על רובן כי לא ראיתי אותו שבוע אחרי שבוע (מדבר על התקופה שלו במינכן, בריאל לא היה טוב ככ בלשון המעטה לפי דעתי - אבל זה רק מזיכרון של ילד קטן שרק התחיל לראות כדורגל)
מאוד אוהב את שניהם, וחושב גם ששניהם אנדרייטדים ובסוף אני הייתי מכריע את מי לקחת לפי השאלה לאיזה קבוצה אני לוקח אותם?
אם זה בשביל קבוצה שרוצה לבנות על אותו שחקן כאחד משני סופרסטארים התקפיים (לצורך העניין בשלישיית התקפה) וכך ליצור את הסכנה - הייתי לוקח את רובן
אבל אם זה כצלע שלישית להתקפה / קבוצה שרוצה ליצור התקפה מסוכנת, מגוונת וקבוצתית יותר אז הייתי לוקח את די מריה
נכשל ביונייטד ובילה הרבה יותר מדי שנים בפריז בלי הישגים משמעותיים מדי, וללא שהיה שחקן מוביל.
רובן היה שחקן מוביל בכל אחת מהקבוצות שהיה בהן, כולל מס׳ 1 גם במדריד וגם בצ׳לסי בגיל צעיר מאד. בריאל היה הסיבה האחרונה לכשלונות (רק אם שמים בצד את הפציעות כמובן) ומהסיבות העיקריות לאליפות של שוסטר.
בסהכ אני חושב שהפציעות והבישולים הם מה שמכריע לטובת די מאריה. גם ההמרה המוצלחת לשלישיית הקישור ב-2014 היא שיא שלא אשכח. חבל שהשתן עלה למוח, יכול היה לעשות מעצמו אגדה גדולה וחלק משושלת אצלנו עם קצת פחות כסף.
בהתעלם מפציעות, אין בכלל ספק שאריין רובן. די מאריה לאורך כל הקריירה היה עוד שחקן טוב יותר או פחות בקבוצות טובות יותר או פחות. אריין רובן לאורך כל הקריירה היה אחד מ-2 השחקנים הכי טובים בכל קבוצה שבה דרך ובכלל אחד מ-5 שחקני ההתקפה הטובים בעולם.
די מאריה הוא מצד אחד שחקן שאני מאד אוהב ומצד שני מאד שונא, קצת קשה להסביר. כמות הפעמים שדפקתי את הראש בקיר בגלל שיקול הדעת הקלוקל שלו אין סופית.
באופן עקרוני לא ממש מאמין בהשוואות הללו, אבל רובן היה מכריע משחקים הרבה יותר מאשר די מאריה. כולם ידעו שהוא הכוכב ומה הוא הולך לעשות - ובכל זאת הוא הצליח לעשות. אני מגדיר אותו כוואן טריק פוני הגדול בהיסטוריה.
