לא שייך לכאן אבל נזכרתי בסצנה מ"משפחת סימפסון" בה בוחנים למה יש להומר פגיעה מוחית, הרופא שואל אם אי פעם הוא חטף מכה בראש, ואז מראים את בני המשפחה נזכרים בכמות אינסופית של מכות שהוא חטף בראש באינסוף סיטואציות
לייק 1
תודה לך, לא רציתי לקלקל את החגיגה.
בלי מונדיאל אחד מצליח אף אחד פה לא היה מעיז לשים את די מריה ורובן באתה נשימה
לייק 1
לטורניר של ליגה - אני אקח את רובן, בגלל היציבות שלו לאורך זמן והפיק היותר גבוה. אבל לטורניר גביע - לחלוטין את די מריה, כי בזמן שרובן חירבן במכנסיים במשחקים גדולים, די מריה תמיד התעלה בהם.
לייק 1
אם לרגע “נשכח” את התפקיד של די מריה בדסימה של 2014 (בדגש על הפריצה שהביאה לשער הנגיחה של בייל), כל אוהדי ארגנטינה לא תמיד התלוננו על די מריה (לפחות עד הטורניר האחרון) בכך שהחידלון שלו מנע ממסי כמה תארי נבחרות?
2 לייקים
בהתחשב בעובדה שדי מריה היה פצוע בגמרים של 2014 ו-2015 (נראה לי גם שנפצע באמצע זה של 2016), והבקיע באלה של 2008, 2021, 2022 ו-2022, אני אניח שאתה מתבלבל בין די מריה להיגוואין.
2 לייקים
אוהדי ברצלונה האשימו את היגואין ובצדק במקום הראשון. במקום השני הופיע די מריה.
הדבר המשותף בין רובן לדי מריה שלשתיהם היה תדמית מסוימת של לוזרים עד יחסית לסוף הקרירה שלהם ואז הם לקחו את הגביעים והשתיקו את המבקרים שלהם.
השנקל שלי הוא שרובן תמיד היה השחקן הבכיר או אחד משלושת הבכירים בכל מקום שהיה, ודי מריה רחוק מזה. כמובן שההחטאות מסמרות השיער (של האחרים, לא שלו) מול קסיאס בגמר המונדיאל לא ישכחו עוד הרבה זמן, אבל אני הייתי לוקח אותו תמיד לפני האיטריה
זכרתי גם את היגווין אבל משום מה די מריה גם זכור לי כנוכח נפקד מאותם גמרים בהם היה פצוע כמסתבר
צדקת במה שכתבת, הביקורת על די מריה היתה על זה שהוא נפצע ותמיד נעדר מהמשחקים החשובים באמת, ובמשחקים שהוא שיחק בוא נגיד שהוא לא היה מקבל פרס על הצטינות על קבלת החלטות שלו.
עכשיו שזוכרים לו ובצדק את המונדיאל הטוב והמעולה שהיה לו מנסים “לשפץ” את מה שלא היה טוב בו בעבר.
שחקן טוב אבל אני לוקח את רובן בכל יום עליו.
2 לייקים
המונדיאל לא העלה ולא הוריד לי ממנו. אני לא מבין איך משווים שחקן שהוא וואן טריק פוני לשחקן שהוא יכול לעשות הכל כמעט בכדורגל.
אם משווים את הסטטיסטיקות אז רובן השיג 209 שערים ו165 בישולים, די מריה עם 171 שערים ו256 בישולים. אפילו בשורה הסטטיסטית די מריה עדיף עליו. מונדיאל אחד? באמת?
הטעות הקשה של די מריה היא שהוא עזב אותנו בשיא ההצלחה שלו, למרות שהיה חלק קריטי ושחקן הרכב, רק כי רצה יותר כסף. עזב ליונייטד והתבוסס שם בבינוניות שהתחילה להתפתח שם, לא עמד בציפיות שעד היום הם לא מצליחים לענות עליהם ועבר לקרקס של פסז כעבור עונה.
אין לי שום ספק שאם היה נשאר היה הופך לאגדה. לא כואב לי הסיפור, כי למרות שאהבתי אותו הצלחנו בלעדיו גם ככה והוא זה שבחר לעזוב בשביל עוד כסף. אבל בתכלס מדובר בשחקן הכי אנדרייטד שזכור לי.
2 לייקים
זה נכון, במשך שנים הייתה לו קבלת החלטות קטסטרופלית. ועדיין, בתקופה של 2012-2016 הוא היה השחקן היצירתי היחיד בנבחרת הזאת חוץ ממסי. הפציעות שלו ושל אגוארו בשלושת הגמרים גמרו את ארגנטינה, כי בהינתן שמירה משוששת על מסי, הכל היה תלוי על כתפיו של היגוואין וכולנו זוכרים מה הוא שווה במאני טיים.
אני לא יודע אם זה רק מאמנים לא מספיק טובים שהוא עבר תחתיהם בתחילת הדרך או העובדה הוא היה צעיר, אבל מאז די מריה שיפר משמעותית את קבלת ההחלטות שלו והוא לגמרי אחת הסיבות המרכזיות לעובדה שארגנטינה זוללת תארים ב-2020-2022.
אני לא יכול להיתחס למה היה קורה (אילו) ודברים היפוטתים. תבוא על זה בטענות לדי מריה ותאבת הבצע שלו.
במציאות, בלי הטורניר וחצי האחרונים, רוב הפורום פה לא היה מעיז לבחור בדי מריה על פני רובן. (אני יודע שאתה אהבת אותו תמיד לכן לך תמיד מגיע קרדיט על זה)
כבודו במקומו מונח, אבל רובן יותר טוב בעיני.
מי שצריך היה להיות ‘מואשם’ במקום הראשון הוא כמובן מסי עצמו שהיה רחוק מלהתעלות בטורנירים האלה
2 לייקים
היה השחקן הכי טוב במונדיאל 2014, ובקופות של 2015 ו-2016, ולא זכה בפרס שחקן הטורניר של 2016 רק כי הקונמבול נקמו בו על ההתנהגות הלא מכבדת שלו ב-2015. את כל זה הוא עשה כששומרים עליו שמירה כפולה ומשולשת במינימום בכל משחק. נו באמת. בלי מסי ארגנטינה לא עוברת את שלב הבתים באף אחד מהטורנירים האלה.
שחקן המשחק בכל משחק במונדיאל ובקופה:
מול בוסניה: מסי
מול איראן: מסי
מול ניגריה: מסי
מול שוויץ: מסי
מול בלגיה: היגוואין
מול הולנד: רומרו
מול גרמניה: גצה
מול פאראגוואי: מסי
מול אורוגוואי: מסי
מול ג’מייקה: די מריה
מול קולומביה: מסי
מול פאראגוואי: מסי
מול צ’ילה: וידאל
מול צ’ילה: די מריה
מול פנמה: מסי
מול בוליביה: לאבצי
מול ונצואלה: מסי
מול ארה"ב: מסי
מול צ’ילה: בראבו
איש המשחק ב-11 משחקים מתוך 18 משחקים (היה פצוע בקופה של 2016 ולכן הוא לא שיחק מול צ’ילה בבתים ב2016 ועלה מהספסל מול פנמה ובוליביה). היה גם הכי טוב על המגרש מול בלגיה, אבל היגוואין הבקיע את השער הבודד אז כולם התלהבו.
לייק 1
כנס לפורום של מסי , אני ומסי ברוגז.
שפוך את חמתך כמה שאתה רוצה על מסי, חופשי 
אי אפשר להשוות מספרים מפריז (רוב הקריירה של די מאריה) לתקופה של רובן בבאיירן, עם כל הכבוד. אלו היו שנים תחרותיות מאד בליגה הגרמנית. שלא לדבר על הקדנציות שלו בריאל וצ׳לסי. די מאריה הגיע לקבוצה שדורסת את הליגה ברוורס גם בלעדיו.
השוואה מספרית קשה מאד לעשות, כי ברמת המועדונים התקופה המוצלחת הרלוונטית היחידה של די מאריה היא אצלנו. ביתר הזמן הוא נכשל (יובה, יונייטד) או שיחק בליגה חלשה ללא מתחרות (פריז).
לייק 1
ועדיין - ב-2022 הוא גם זכה, גם נראה הרבה יותר טוב וגם סיפק מספרים הרבה יותר טובים עם סגל נחות בצורה דרמטית. וזה כשהוא ללא עוררין שחקן הרבה פחות טוב אבסולוטית. כנראה שהיו דברים שעשה פחות טוב ב-2014 (וגם סקאלוני ואקראיות וכו׳ וכו׳).
אני הייתי בוחר בדי מריה עוד ב2014 בלי לחשוב פעמיים.
אורי, קשה להשוות בין המספרים, אבל השורה התחתונה שהבאתי היא נגד הטענה שמדובר בשחקן של טורניר אחד, המונדיאל כביכול. הוא שחקן הציג רמה גבוהה לאורך הקריירה.
לגבי הטענה שלך, שמדובר בשחקן שלא הטביע את חותמו בשום מקום מלבד אצלינו, הקדמתי תרופה למכה עוד בהודעה הראשונה ואמרתי שרובן ידע לבחור קבוצות טובות יותר ונכונות יותר. די מריה עזב אותנו כשהיינו בשיא בשביל קבוצה שהייתה כבר בדימדומיה ואחרי שיאה בשביל עוד כסף, רובן עזב לבאיירן מינכן כשהראו לו את הדלת.
בסופו של דבר ההיסטוריה תזכור את רובן כגדול יותר לא בגלל היכולת שלו על כר הדשא, כמובן לדעתי בלבד, אלא בגלל ששיחק בקבוצות רלוונטיות יותר לאורך הקריירה. מבחינת יכולת, כמו רובן גם די מריה היה מהיר מאוד ודריבליסט מעולה, גם הוא יכל לעשות שער מכלום, אבל גם יכל לעשות הרבה יותר מזה.
ההבדל בין 2014 ל-2022 הוא הרגל של דיבו דקה 123, כן? או לחלופין ההחטאה הפסיכית של היגוואין מול נוייר, או אי השריקה לפנדל על הברכייה של האחרון לפנים של היגוואין. אני לא אוהב להסתכל על התוצאה הסופית בלבד.
מסי היה פליימייקר הרבה פחות טוב ב-2014? אין ספק. התפקוד שלו בארגנטינה במונדיאל (קשר מרכזי לכל דבר ועניין) היה שונה משמעותית מזה שהיה לו במוקדמות (שחקן חופשי מתחת לשלישיית התקפה) או בברצלונה (שחקן כנף או חלוץ מזוייף), ולקח לו זמן במהלך הקריירה עד שהוא השלים את המעבר לעמדה הזאת (2019). אין ספק שמסי של 2022 היה יכול לתפקד הרבה יותר טוב בנבחרת ההיא, אבל גם מסי של 2014 היה יכול להיות מדהים בנבחרת כזאת שבה הוא לא צריך לשחק בעיגול האמצע ולהוציא התקפות. הימור שלי שהוא היה מסיים עם מספרים אפילו טובים יותר מאלה שסיים אתם אשתקד.
אני לא מסכים עם זה. הפציעות של די מריה ואגוארו גמרו את ארגנטינה ההיא. שיחקו כל מיני אנצ’ו פרזים ואיזקייל לאבצים ושחקנים שהזוי לחשוב שהם פתחו בפאקינג גמר מונדיאל.
אפשר לבנות סיפור הפוך לחלוטין בקלות: רובן הגיע אלינו בתקופה נוראית ושנים בודדות לפני שהדברים התחילו להתחבר באמת, פיספס איחוד עם מוריניו. צ׳לסי שהוא עזב היתה קבוצה טובה מאיתנו לאורך כל התקופה שלו פה. בבאיירן הקבוצה נבנתה סביבו וסביב ריברי, אז מצחיק קצת לטעון ש-״יצא לו טוב״. די מאריה היה אמור להיות השחקן הזה עבור יונייטד, אגב, ונכשל. את מרבית הקריירה שלו הוא העביר הרחק מהרמות הגבוהות וכשהוא לא מצליח להיות שובר שיוויון עבור פריז. זה כשלון.
ככל שמתרחקים מהשוואה של שיא מול שיא המצב של די מאריה רק מחמיר לטעמי. בזבוז של קריירה מחוץ לאור הזרקורים בנסיבות שאי אפשר להיכשל בהן כמעט זו לא נקודה לזכותו בדיון על גדולה היסטורית. כשתגיע העת להשוואות היסטוריות בין אמבפה להאלאנד, תהיה בטוח שיזקפו לזכות הנורווגי (ובצדק) את העובדה שהגיע להישגים קבוצתיים אדירים בגיל צעיר בליגה איכותית (וגם הצ׳מפיונס, כמובן), בעוד שאמבפה העביר חצי קריירה בליגה לא רלוונטית.
זה מתאר נהדר חלק גדול מאד מההרכב (והמחליפים) של הגמר האחרון. ללא ההבדלים בתוצאה היית משייך אותם לאותה רשימה.
4 לייקים