הצוות המקצועי בראשות רונאלד קומאן :: פוטר, והיינו כחולמים

כן, לגמרי זה

מה לדעתך הפוסט הזה אומר? כי אני למשל לא הבנתי את זה, ולכן לא התייחסתי אליו.

מה אני רוצה שזה יגיד: ‘קומאן, זמנך אוזל, עוד מעט יגיע מאמן שמאמין בשיטה ובי’
מה הפוסט ככל הנראה אומר: ‘אני עושה פרסומת לשעוני עצר חדשים של סוני’.

או שזה אומר “זמני בברצלונה עומד להיגמר”, או שזה אומר “אני הולך לקבל בממוצע 6 דקות למשחק במשחקי החוץ של ברצלונה שישוחקו עם החולצה הסגולה”.

לדעתי זה סתם. ואני גם מקווה שזה סתם. לא חסר לנו רעש במועדון כרגע, וריקי לא צריך להוסיף קיסם למדורה בעצמו.

רומארו דיוח לפני כמה ימים שלאפורטה שוב בקשר עם צאבי. כמו כל האינטרנט, הייתי בטוח שזה עוד פייק שלו ולא יחסתי לזה שום חשיבות. כנראה שהפעם באופן מאוד נדיר הוא צדק.

https://twitter.com/fansjavimiguel/status/1446068365186027525

אני התלבטתי לאיפה להכניס את הסרטון הזה, אבל יצא לי להשקיע קצת זמן בלנסות להבין את הזוית של צ’אבי בנוגע לאיך הוא רואה כדורגל, מבלי לנסות להסתחרר מעוד סרטון יח"צ בסגנון “AL SAAD TIKI TAKA” בליגה בה יש לו יתרון משמעותי מבחינת מעמד, רכש וכדומה.

יש כמה נקודות מעניינות לגבי השיטה של צ’אבי. אומנם יש דברים צפויים כמו העובדה שהוא רוצה לשחק עם POSSESSION ושהוא אוהב שחקנים שאוהבים את הכדור, אבל על מה הוא דיבר שבכל זאת היה יותר יוצא דופן:

1. הוא דיבר לא מעט על זה שהוא מעדיף מערך של 3-4-3 בכגלל היכולת לייצר באופן דינאמי יתרון מספרי כדי להקשות על על השחקנים שמפעילים עליו לחץ או במידה והם נכנסים להגנה נמוכה וצפופה באיזור הרחבה שלהם. הוא העלה נקודה נכונה שאין באמת לרוב המערכים משמעות (אספקט עליו דיבר גם זידאן לא מעט וגם פוצ’טינו), אלא הפילוסופיה איתה הוא משחק. באופן עקבי הוא אוהב ליצר יתרון מספרי כדי להימנע ממשחק של הנעת כדור עומדת, וכל פעם ליצר מצב בו ההקבוצה מצליחה להתקרב לשער או לכל הפחות בין הקוים עם יתרון מספרי כלשהו. כשהוא מגיע לקו ההגנה האחרון הוא רוצה להשתמש בשטחים שמתאפשרים לו, או באחד על אחד כדי להגיע לשער.

2. חלק מאוד קשה בכדורגל מהסוג הזה, ומערך מהסוג הזה הוא מה קורה שהקבוצה מאבדת כדור. לכל מאמן יש ישטה אחרת איך להתגונן במצב הזה, וזה אפילו יותר דינאמי כשזה מגיע ל3-4-3 כי מיסודו הוא מערך מוטה לפרוענות, ולא יכול להישמר בתצורה הסטטית שלו בהגנה. סמפאולי לדוגמא אהב להתמש בשחקני האגף שלו גם כמגינים באותו אגף ולהגיע למצב שהוא תמיד חוזר חזרה לנקודה בה הוא עובר משלושה שחקנים בקו ההגנה לארבעה בהתאם לצד ממנו מתחילה ההתקפה של היריב. הפתרון של צ’אבי הוא תצורה אחרת כדי להימנע ממתפרצות וזה ה"לחץ ההיררכי". יש סדר מסויים בו צ’אבי רוצה לייצר את הלחץ במצ’אפ מובנה של שחקן על שחקן, ובמידה ואם כן השוער מנסה להעביר את הכדור מעבר לקו הלחץ, יש ירידה הדרגתית אחורה כדי לשנות את המצ’אפים במשחק הלחץ, ולהימנע ממצב ל יתרון מספרי במתפרצת.

3. ההתמודדות שלו עם לחץ גבוה מצד היריבה, זה בגדול מה שראינו לא מעט אצל לואיס אנריקה בברצלונה עם הנעת כדור בקו האחרוי יחד עם השוער , כדי לנסות למצוא כל הזמן את השחקן החופשי כדי להתחיל לבנות משחק ולצאת קדימה.

4. המגבלה פה היא היא בצורך בשחקנים מאוד איכותיים כדי שהסיפור הזה יעבוד כשזה נוגע להגנה ולהתקפה. כשזה מגיע למרכז המגרש המטרה היא תמיד להצליח לייצר את היתרון המספרי עד השער, אבל חלק גדול מהתרחישים מגיעים לסיטואציה של אחד על אחד בין אם זה בהגנה או בהתקפה. אני מניח שזו הגבלה שתהיה לכל מאמן לא משנה מה כי באחד על אחד הרבה יכול לקרות וזה תלוי באיך השחקן הגיע למשחק ובאיזו רמה הוא. אולי כן יש לו פתרונות ספציפיים, ושם ההכנה הפרטנית שלו פר משחק באה לגידי ביטוי, כי בכל זאת, הכדורגל יותר דינאמי מלייצר קווים על לוח.

5. אני תמיד תוהה במצבים כאלו מה קורה אם באופן תיאורטי הוא פוגש מאמן שגם רוצה להחזיק בכדור כמוהו. ביילסה, פפ ועוד. איך הסיפור הזה מוכרע. אני מניח שזה לא משהו שקורה הרבה, ויותר “משתלם” לרוב הקבוצות לארוב במטרה לפרוץ קדימה, אבל סתם מחשבה שאני תוהה איך היא תוכרע.

מוזמנים לשתף את דעתכם.

מה צורת ה"עמידה" בקישור ובהתקפה של השביעייה? ומי אצלנו מתאים לזה לדעתך?

@Eyal

הקישור של צ’אבי מכיל שני פיבוטים שאחד מהם יוצא קדימה (בעיקר במשחק הלחץ) ואחד מהווה סוג של קשר אחורי פרופר, יחד עם שני קשרים בסגנון שפפ אוהב (חצאי כנף או במונח הטקטי שלהם באיטלקית MEZZALA). הייתי מציב את בוסקטס ופרנקי בדאבל פיבוט שפרנקי הוא זה שיוצא קדימה בשאיפה לשלב את ניקו שיחליף את בוסקטס שעשוי להתקשות לאורך זמן ביציאה קדימה בלחץ. בחצאי הכנף הייתי מתלבט בין השלישייה גאבי, פוץ’ ופדרי. אני תוהה אם גאבי יוכל להתמודד עם עמדה מאוד מותחכמת כמו זאת, ואני דיי מאמין שפדרי ינצוץ בה כמו גם ריקי פוץ’ שרק מחכה לשחק בעמדה כזאת.

לגביי ההתקפה זה מעניין. יש פה צורך בשני שחקני אגף שטובים באחד על אחד. אידאלית זה שחקן כמו דמבלה בימין, ושחקן כמו פאטי בשמאל, אבל אני תוהה מי מתאים להיות התשע. בתור נקודת מוקד כלשהי, אחד כמו לוק דה יונג, או אפילו ברייטוייט יכול לעבוד, אבל יש מצב שאידאלית זה יהיה אחד כמו ממפיס, שאולי כל היכולות שלו לא יבואו לידי ביטוי בתפקוד הזה, אבל הוא זז, הוא לוחץ והוא משמעותית יותר טכני מלוק וברייטוויט. במקרה בו דמבלה פצוע (כרגיל), הייתי אולי וקל לשים את ממפיס באגף שם יהיה אפשר לנצל את האחד על אחד שלו.

אגב תמיד שאני חושב על שחקני אגף אני מתקשה להבין למה שחררו דווקא את קונארד, אבל זה כבר סיפור אחר.

רק כדי להבין, ה-MEZZALA זה אה-לה אינייסטה (ברגיל, ולא בחלטוריו כקיצוני)? כי אם יש שניים כאלו, ו-2 “אחוריים” (אם כי אחד מהם יוצא קדימה במשחק הלחץ), מי זה שמנווט? בהנחה שתחת הסגנון הזה של צ’אבי יש דגש יותר חזק על משחק הקישור, ביחס ל-4 המאמנים האחרונים שלנו (לא שזו חוכמה), לא צריך להיות איזשהו גורם שהכל עובר דרכו?
אלא אם, כמובן, מדובר ב"פרנקי" של המערך, וזה בהחלט משהו שההולנדי צריך להיבחן בו (פשוט כי אני לא משוכנע שהאופציות האחרות שקיימות אצלנו כרגע, כן יכולות למלא את התפקיד הזה).

אני מנחש שזה מאוד תלוי גם האם זה 9 אמיתי או נסוג. בכל מקרה, נראה לי שממפיס פה כדי להישאר, ולא בהכרח מהסיבות הנכונות, ככה שאם הייתי צריך לשים על זה כסף, הייתי מהמר שהוא זה שיתופקד שם. אם וכאשר. במיוחד לאור העליונות המשמעותית שלו על התחליפים הנוכחיים.

יש את קויאדו, דמיר, פאטי, דמבלה ועל הנייר גם טרינקאו. יש שחקנים שאפשר למקם שם. השאלה היא מה הם שווים, ומה הם שווים במערך הזה.

בדיוק. צ’אבי ואינייסטה היו שניהם חצאי כנף. פפ מנסה לשחזר את זה עם גונדואן ודה בריינה, אבל דיי ברור מי מבין השניים הוא היותר דומיננטי. בברצלונה של פפ לא היה מצאלה “דומיננטי” באופן ספציפי אלא הניווט הלך בין שניהם. מה שמעניין פה זה התפקיד של הפיבוט הדינאמי שאני תוהה איך הוא יכול להתפתח, אבל יש מצב שזו תהיה עמדה שתפורה ליכולות של פרנקי מבלי להתעקש לדחוף אותו להיות בוקס טו בוקס, אלא לשמור אותו בתור קשר אחורי שדוחף את המשחק קדימה.

שכחתי לגמריי מקויאדו ודמיר, אבל הם לחלוטין יכולים להתברג בתוך השיטה באגפים, בעיקר האוסטרי. התפקוד של קויאדו בבארסה ב’ נראה לי היה קצת שונה, אבל לא ראיתי אותו מספיק.

לגבי סוגיית ה9 אני מסכים איתך.

מישהו שצופה באייאקס פה ותכלס באמת רוצה לשקר לעצמו ולכולנו פה ולהגיד שצאבי עדיף על טן האח בשבילנו? או שלחיות בבועה זה כיף?

מי שלא יודע אני עובד ברדווד, זאת חברה שמנתחת משחקי כדורגל. עכשיו אל תתלהבו זה לא ניתוחים מטורפים, אבל במסגרת העבודה שלי אני רואה את כל הליגות ומלא משחקים. התמזל מזלי לנתח את המשחק האחרון של צ’אבי, ומאוד רציתי (וביקשתי שישבצו לי אותו בגלל העניין של צ’אבי כמאמן) לראות בעצמי על מה מדובר.

הופתעתי שהוא משחק עם 3 בהגנה, זה קודם כל. לא הייתי מוכן לזה…הכנפיים אצלו הם גם לא מגנים שעולים למעלה, הם ממש משחקים כשחקני כנף התקפיים. במשחק שלי פתח בצד ימין ברזילאי אחד, ובצד השני השחקן הקטארי הכי מוכר בעולם נראלי, הקפטן וגם הקפטן של נבחרת קטאר. שחקן מעולה. הם לא תפקדו כשחקני כנף במערך של 3 בלמים קלאסי. לא דומים לחאקימי, אזפיליקווטה, ואפילו לא לקוארדו ביובה שמעולה לתפקיד. הם ממש שיחקו כשחקני כנף.

המשחק באמצע שוחק בנגיעה אחת, קצת על אוטומט. השחקני אמצע שלו קיבלו כדור וישר העבירו אותו בנגיעה אחת לאגף. הייתה שם משמעת טקטית שנועדה לדעתי לא ליפול למשחק לחץ של היריבה ולא להזמין אותו. רוב המשחק זה עבד וההתקפות הגיעו מהצדדים רוב הזמן. כאשר הם מצאו את הפירצה מהאמצע, זה הגיע בזכות רצף מסירות בנגיעה אחת שפתחו את ההגנה. הגול הראשון היה כזה והוא היה מרהיב, והיו עוד 2 כאלה לדעתי.
מאוד אהבתי ששחקני הכנף שלו חופשיים לעשות מה שהם רוצים כשהם מקבלים את הכדור באגף. הרבה פעמים הם הלכו אחד על אחד עם המגן, והרבה פעמים הם גם מצאו את הקשר באמצע שמצטרף ופותח את המשחק.

החסרונות היו שההגנה שלו פרוצה לגמריי. אם הצליחו לחטוף להם באמצע, זה מהר מאוד הגיע להתקפה מתפרצת עם יתרון מספרי של היריבה. זה המצב הכי לא טוב שאפשר להגיע אליו אחרי איבוד כדור. לא רק זה, גם במקרים האלה היו מרווחים עצומים בין השחקנים. המשחק סתם לצורך העניין שתבינו, נגמר בתוצאה של 6-4 לקבוצתו של צ’אבי. דקה 16 הוא הוביל 3-0, אבל משער אחד שלא מחוייב למציאות בכלל (שער עצמי הזוי) ועוד שער עצמי פחות הזוי. ועדיין, דקה 24 לדעתי היה כבר 3-2 ומומנטום אחר לגמרי. מאוד הפכפכך ולא משדר יציבות. אני אעשה לו הנחה ואגיד שמחצית ראשונה הוא נשדד-היה פנדל ברור, והתקפה אחרי פנדל ליריבה (גם ברור). הואר החליט שלא היה פנדל לטובתו.

המשחק לחץ שלו היה דיי טוב יחסית, כאשר כן יכולתי לראות תיאום והבנה של השחקנים מתי זה הזמן לצאת ללחץ יזום ומתי לא. לא ראיתי את הכלים שפפ הנחיל, כמו חוק ה8 שניות, או לחץ מתמיד. היו כמו סימנים כאלה (שחקן אגף של היריבה עם הגב לשער-יציאה ללחץ).

הופתעתי גם שהוא משחק עם שחקן מתחת לחלוץ ממש. זה היה בחור קטארי מספר 12, בנורמה לדעתי זה קאסורלה. לא יודע כמה זה יעבוד במשחקים ברמות הגבוהות.

יש לו סגל מעולה יחסית לליגה הזאת שיכול להוציא לפועל את הסגנון משחק הזה. יש לו את השחקני כנף שציינתי, יש לו את איו שהיה במארסיי ווסטאהם (עלה כמחליף וכבש) יש לו את החלוץ האלג’יראי שהוא מכונה של שערים, יש לו את קאסורלה. זה מספיק לסגנון משחק הזה בליגה הזאת.

סה"כ זה נראה קצת כמו מה שפפ ניסה לעשות בבארסה בעונה האחרונה שלו, שהוא כבר השתגע מרוב קשרים ואלכסיס סאנצ’ס אחד. אם זה יעבוד אני לא יודע, והייתי יותר שמח לראות 4-3-3 פחות “זנותי” מבחינה הגנתית. לדעתי, זה קצת מופקר וברמות הגבוהות הוא יקבל על זה בראש. אין לו באמת תחרות והמאמנים שם לא ברמה גבוה וגם סט הכלים שיש לכל אחד בסופו של דבר מוגבל. אין קהל, אין לחץ.

צ’אבי כמאמן משדר המון לחץ. הוא לא הפסיק לריב עם השופטים, כל החלטה לרעתו מלווה בתנועות ידיים מוגזמות בעיני כאילו כל החלטה היא הזויה. הוא לא חגג באף גול. גם בשער השלישי היה עליו זום והבחור פשוט מסתכל בדאגה על המגרש. כנראה הוא ראה את ההפקרות ההגנתית שאני ראיתי, אבל שמח הוא לא היה בשום שלב.

בקיצור, צ’אבי משחק פתוח מאוד, לטוב ולרע. קצת כמו רולטה רוסית. הוא יקבל גולים, גם בבארסה כנראה, השאלה כמה הוא יתן. בליגה הזו השחקנים שלו מעולים והיריבות חלשות יחסית, אני מאוד סקרן לראות את זה בטופ האירופאי. מה שכן, הוא לא מאמן בנאלי. הוא הדבר האמיתי, הוא לא יזנח את הסגנון הזה למשהו יותר בנאלי כמו וואלוורדה או טאטה.

תודה על המידע שביט. לטוב ולרע צריך לדעת איך הפנטזיה של כולם נראית. אולי הגישה שלו תצליח להחיות משהו במועדון.

באותה נשימה, אם אתה משווה נגיד את אופציית גז’ארדו לאופציות צ’אבי, לפחות ממה שאתה רואה על המגרש, מה נראה לך יותר יתאים לנו כרגע?

הפנטזיה שלי נראית כמו העבודה שלו. רואה כדורגל ומקבל על זה כסף.

לא ראיתי משחקים של ריבר בכלל. בארגנטינה אני מבקש לעשות את בוקה וראסינג, ושהיה את הייתה בולז אז את ולז

האמת היא שאני פחות מתלהב מכל ההילולה והכתרים ששמים לו על הראש. בעיניי קשה לבחון שם התמודדויות אמיתיות מול יריבות רציניות. מדובר בליגה פח, אין כוונה לשחק כדורגל ואין משחק לחץ אמיתי ואין תוכנית התקפית אמיתית.

בנוסף, עם כל הכבוד לליברטדורס, שזה הישג מרשים, הוא לקח את זה עם קבוצה מעולה בדרום אמריקה, ועדיין לא לקח אליפות. המעמד שלו הוא של אל, מה יקרה כשהוא יגיע לקבוצה ויעמוד מול שחקנים שלא רואים בו אל? מה יהיה כשהוא יתמודד מול קבוצות שיש להם כלים יותר טובים משיש לו? מה יקרה עם הבדלי שפה? עם המון כסף שמעורב? סוכנים? יש המון שאלות, אני יותר מתרשם ממאמנים שמצליחים בגרמניה/צרפת לצורך העניין.

קשה לי לראות אותו מצליח בעונה הראשונה באירופה, בטח לא במועדון לחוץ כמו ברצלונה שרווי באג’נדות ספורטיביות ופוליטיות.

אין יריבות רציניות, ליגה פח, אין הגנות, מעמד של אל…
אתה בטוח שאתה לא מדבר עדיין על צ’אבי?

אם כבר פתחנו פינה ששואלים את שביט על מאמנים.

טן האח?

צ’אבי גדל במועדון, הוא מזוהה עם השיטה, הוא יודע בדיוק על האג’נדות הפוליטיות והספורטיביות. הוא יתמודד עם המסביב הרבה יותר טוב ממאמן שבחוץ. לואיס אנריקה התמודד יותר טוב מטאטה מרטינו.

טן האח רציתי לפני שנים שיגיע בעסקת חבילה עם דה יונג. הוא המאמן האולטימטיבי לברסה.

בקטע של חדר ההלבשה. זה נקודה שאני לא דואג. רוב השחקנים בברצולונה הם צעירים ולא “סופרסטארים” אין יותר כוכבי על כמו מסי וסוארז יותר ובשנתיים הקרובות גם לא יהיה. אלבה בוסקטס ופיקה הם בערך השחקנים היחידים שנשארו מאלו ששיחקו איתו.

עזוב
ליגה במדינה שצ’אבי מלך בה, אין עליו ביקורת שלילית.
והסגידה אליו שם כאל היא מדד טוב, הוא בטוח יצליח כי הוא מהבית.

ליגה שבה אין כסף, המועדון בצרות כלכליות, הברזילאיות לוקחות כל מה שזז כולל השופטים וצורת ההתמודדות היא העלאת צעירים ומשחק מהיר כדי שלא יכסחו אותך היא לא מדד.

הראייה של שביט התהפכה לו