הצוות המקצועי בראשות רונאלד קומאן :: פוטר, והיינו כחולמים

אני התלבטתי לאיפה להכניס את הסרטון הזה, אבל יצא לי להשקיע קצת זמן בלנסות להבין את הזוית של צ’אבי בנוגע לאיך הוא רואה כדורגל, מבלי לנסות להסתחרר מעוד סרטון יח"צ בסגנון “AL SAAD TIKI TAKA” בליגה בה יש לו יתרון משמעותי מבחינת מעמד, רכש וכדומה.

יש כמה נקודות מעניינות לגבי השיטה של צ’אבי. אומנם יש דברים צפויים כמו העובדה שהוא רוצה לשחק עם POSSESSION ושהוא אוהב שחקנים שאוהבים את הכדור, אבל על מה הוא דיבר שבכל זאת היה יותר יוצא דופן:

1. הוא דיבר לא מעט על זה שהוא מעדיף מערך של 3-4-3 בכגלל היכולת לייצר באופן דינאמי יתרון מספרי כדי להקשות על על השחקנים שמפעילים עליו לחץ או במידה והם נכנסים להגנה נמוכה וצפופה באיזור הרחבה שלהם. הוא העלה נקודה נכונה שאין באמת לרוב המערכים משמעות (אספקט עליו דיבר גם זידאן לא מעט וגם פוצ’טינו), אלא הפילוסופיה איתה הוא משחק. באופן עקבי הוא אוהב ליצר יתרון מספרי כדי להימנע ממשחק של הנעת כדור עומדת, וכל פעם ליצר מצב בו ההקבוצה מצליחה להתקרב לשער או לכל הפחות בין הקוים עם יתרון מספרי כלשהו. כשהוא מגיע לקו ההגנה האחרון הוא רוצה להשתמש בשטחים שמתאפשרים לו, או באחד על אחד כדי להגיע לשער.

2. חלק מאוד קשה בכדורגל מהסוג הזה, ומערך מהסוג הזה הוא מה קורה שהקבוצה מאבדת כדור. לכל מאמן יש ישטה אחרת איך להתגונן במצב הזה, וזה אפילו יותר דינאמי כשזה מגיע ל3-4-3 כי מיסודו הוא מערך מוטה לפרוענות, ולא יכול להישמר בתצורה הסטטית שלו בהגנה. סמפאולי לדוגמא אהב להתמש בשחקני האגף שלו גם כמגינים באותו אגף ולהגיע למצב שהוא תמיד חוזר חזרה לנקודה בה הוא עובר משלושה שחקנים בקו ההגנה לארבעה בהתאם לצד ממנו מתחילה ההתקפה של היריב. הפתרון של צ’אבי הוא תצורה אחרת כדי להימנע ממתפרצות וזה ה"לחץ ההיררכי". יש סדר מסויים בו צ’אבי רוצה לייצר את הלחץ במצ’אפ מובנה של שחקן על שחקן, ובמידה ואם כן השוער מנסה להעביר את הכדור מעבר לקו הלחץ, יש ירידה הדרגתית אחורה כדי לשנות את המצ’אפים במשחק הלחץ, ולהימנע ממצב ל יתרון מספרי במתפרצת.

3. ההתמודדות שלו עם לחץ גבוה מצד היריבה, זה בגדול מה שראינו לא מעט אצל לואיס אנריקה בברצלונה עם הנעת כדור בקו האחרוי יחד עם השוער , כדי לנסות למצוא כל הזמן את השחקן החופשי כדי להתחיל לבנות משחק ולצאת קדימה.

4. המגבלה פה היא היא בצורך בשחקנים מאוד איכותיים כדי שהסיפור הזה יעבוד כשזה נוגע להגנה ולהתקפה. כשזה מגיע למרכז המגרש המטרה היא תמיד להצליח לייצר את היתרון המספרי עד השער, אבל חלק גדול מהתרחישים מגיעים לסיטואציה של אחד על אחד בין אם זה בהגנה או בהתקפה. אני מניח שזו הגבלה שתהיה לכל מאמן לא משנה מה כי באחד על אחד הרבה יכול לקרות וזה תלוי באיך השחקן הגיע למשחק ובאיזו רמה הוא. אולי כן יש לו פתרונות ספציפיים, ושם ההכנה הפרטנית שלו פר משחק באה לגידי ביטוי, כי בכל זאת, הכדורגל יותר דינאמי מלייצר קווים על לוח.

5. אני תמיד תוהה במצבים כאלו מה קורה אם באופן תיאורטי הוא פוגש מאמן שגם רוצה להחזיק בכדור כמוהו. ביילסה, פפ ועוד. איך הסיפור הזה מוכרע. אני מניח שזה לא משהו שקורה הרבה, ויותר “משתלם” לרוב הקבוצות לארוב במטרה לפרוץ קדימה, אבל סתם מחשבה שאני תוהה איך היא תוכרע.

מוזמנים לשתף את דעתכם.