הדיון של המלך ראול :: שנתיים מאז הפרישה

players

#1

הדיון של המלך הוא הראשון שהיה צריך לפתוח. “ראול הוא ריאל מדריד - וריאל מדריד היא ראול” - כך, בשבע מילים קסומות, כמה לא מפתיע - תמצת אמיליו בוטראגיניו, עוד אגדה לבנה בפני עצמה - את התורה כולה. 16 שנה העביר ראול, שבכלל אהד אתלטיקו בילדותו - בריאל מדריד, מ-1994 אז שולב בתבונה ע"י חורחה ואלדאנו וכבר בעונת הבכורה זכה באליפות(וכמובן שאת שער הבכורה שלו כבש בברנבאו נגד אתלטיקו, שבוע אחרי הבכורה בלה-רומארדה של סראגוסה) - ועד 2010 כשהחליט לפרוש כנפיים ולשחק בשאלקה. ראול אהב את ריאל מדריד אבל יותר מכך אהב את הכדורגל ולא רצה להיות שחקן שולי.

מה שראול נתן לריאל מדריד ומיליוני אוהדיה בעולם קשה לסכם במילים. לא בביוגרפיית הענק שכתבתי על הקריירה שלו, וגם לא עשרות וידאו של הגולים הגדולים, או ציטוטים כמו זה ששמעתם למעלה, וגם לא תמונות למרות שאומרים שתמונה שווה אלף מילים. גם המספרים והתארים שלו לא יעשו את העבודה, ובכל-זאת, רק כדי לסמן V: שיאן ההופעות בריאל מדריד מאז ומעולם(741 משחקים)| שיאן השערים של ריאל מדריד מפברואר 2009 ועד אוקטובר 2015 - עם 323 שערים| מלך השערים של ליגת האלופות ונבחרת ספרד לשעבר| 6 אליפויות ספרד, 3 פעמים הגביע עם האזניים הגדולות ובסה"כ 16 תארים.

לפני שנתיים בדיוק, ב-16 בנובמבר, לאחר משחקו האחרון בקריירה, כשזכה באליפות עם ניו-יורק קוסמוס בארץ התפוח הגדול - הודיע ראול על פרישה מכדורגל(וזו הייתה טבילת האש שלי בתקשורת הספורט עם הכתבה על ראול ב-‘וואלה ספורט’), ומשהו באהבה שלי למשחק כבה. אין יותר את הצעקות בבית ‘Gol De Raul’ וברור לכם שכל גול גולאסו, גם הדחיקה ממטר. אפשר לומר שזה קרה עוד כשעזב את ריאל מדריד באותה מסיבת עיתונאים ההיא שלא יכולתי לצפות בה ונפרד בדמעות(שהן כלום לעומת הדמעות שלי), אבל המשכתי לעקוב. להתלהב מכל גול בבונדסליגה במדי שאלקה, לחגוג את השער ה-400 בקריירה והאמת שהשנתיים שלו בגרמניה היו טובות, להתעדכן על מעלליו בקטאר ולעדכן באופן שוטף את הת’רד של ראול. אם האתר והפורום הוא הבית שלי, אז ‘החדר’ האהוב עליי היה הת’רד של ראול. במתכונת המקורית, ב-2005, הוא נפתח כשראול עקף את די-סטפאנו וכבש נגד אולימפיאקוס את השער ה-50 שלו בליגת האלופות.

הקסם של ראול פג לו איי-שם ב-2003, קצת אחרי השלושער הפסיכי ההוא נגד ויאדוליד, ומעללי הקבוצה השפיעו עליו, אתם יודעים: עזיבתו של דל-בוסקה, מכירתו של מקאללה, החיסרון של פרננדו היירו. הוא היה נראה איום ונורא, משוטט, וכשהתחיל טוב את 2005/06 הוא ספג את הפציעה הקשה בקריירה שלו, דווקא בקלאסיקו. הוא לא היה השחקן הסוחף של האליפות הראשונה של קאפלו, אבל שער שנים אחרי היה שם במאני-טיים, כל הזמן: דרבי, קלאסיקו - הגול המטורף אחרי 2 דקות, שער ניצחון במאסטייה וגם צמד מול באיירן בצ’מפיונס ושערים חשובים מול אספניול ודפורטיבו. בסיום אותה עונה הוא זכה באליפות ראשונה כקפטן, ועם שוסטר כבר עלה ל-23 שערים ואולי השחקן הטוב ביותר שלנו באותה אליפות. ב-2008/09 הוא עוד הספיק לעבור את די-סטפאנו ביום החגיגי ההוא בפברואר 2009 ולהפוך לגדול הכובשים של ריאל בכל הזמנים, וגם לכבוש שלושער במשחק החוץ בפיחואן, שבוע לפני הקלאסיקו ההוא.

סגירת המעגל של ראול הייתה, איך לא, ברומארדה של סראגוסה. ריאל הייתה זקוקה לו וראול עלה לשחק כשהוא לא כשיר במאה אחוז. הוא כבש את שער היתרון בדקה ה-50 אחרי מסירה של כריסטיאנו ושאג בטירוף והתמונה שלהם הייתה מעין החלפת השרביט. בסיום המשחק נודע שהוא החמיר את הפציעה ולרוע המזל גמר את העונה. באוגוסט 2013 הוא התקבל בברנבאו בכבוד של מלכים במשחק חגיגי נגד אל-סעד ובדקה ה-23 אחרי בישול של די-מאריה הוא כבש ורץ לחגוג בברנבאו מול הקהל שכה אוהב אותו, כי יש דברים שלא משתנים. זה היה גם עניין של זמן עד שיחזור לתפקיד כלשהו בריאל מדריד אחרי שהיה שגריר הליגה. את ראול זכינו לראות חוגג בקאמפ-נואו את הגולאסו של אסנסיו.

בעונת 2002/03 פגשה ריאל מדריד את מנצ’סטר יונייטד ברבע גמר ליגת האלופות. שלוש שנים אחרי שראול חיסל ליונייטד את חלום הטרבל בגומלין באולד-טראפורד - פרגוסון שוב ידע מי האיש שממנו צריך לחשוש. באותו ערב, כשהכל התחבר לאלופת אירופה - גם מנצ’סטר יונייטד שימשה רק כתפאורה. אחרי גולאסו של פיגו בבעיטה לחיבור, החלה ההצגה של ראול. זה לא היה רק ניהול המשחק הנפלא עם זידאן אלא גם צמד השערים - הראשון אחרי סיבוב גדול על הפרצוף של פרדיננד, שתי נגיעות ושער - והשני בפתיחת המחצית השנייה במתפרצת מחשמלת כשהוא עוצר מחוץ לרחבה ושולח כדור שטוח לרשת.
שער מצמק של רוד ואן ניסטלרוי עוד השאיר ליונייטד סיכוי בגומלין, אבל זה לא הספיק לאלכס פרגוסון. המאמן, שלא בדיוק אוהב לפרגן, אמר בכנות: “ריאל מדריד קונה את השחקנים הטובים בעולם כמו פיגו, רונאלדו וזידאן, אבל השחקן הטוב ביותר בעולם - ראול - גדל אצלה בקאנטרה”. הסר התלוצץ ואמר שהוא מקווה שהמשטרה באנגליה לא תאפשר את כניסתו למגרש בגומלין. באותה העת, זו הייתה אמירה שלא היה קל להפריכה…

קצת ציטוטים - אמרו עליו::

“היריבה היחידה של ראול היא ההיסטוריה”(חורחה ואלדאנו)

“ציפיתי שיהיה מתוח ועצבני באוטובוס לקראת המשחק הראשון שלו, אך ראיתי את ראול מנמנם בשקט לקראת המשחק. כבר אז הבנתי מאיזה חומר הוא קורץ”(חורחה ואלדאנו, שהיה המאמן הראשון של ראול, מספר על התנהגותו של הילד לפני הופעת הבכורה).

“ראול דינמי מאוד וקר רוח מול השער. אנחנו מכירים אותו היטב ממחלקות הנוער, אבל היו כאלה שהטילו ספק ביכולתו בסראגוסה. במצב הראשון אליו הגיע, הוא תקע את הכדור בצורה שבה עושים זאת שחקנים גדולים. צריך לקחת בחשבון שזהו המשחק הראשון שלו בברנבאו מול 100 אלף צופים, בדרבי. אין ספק שזכינו בשחקן גדול”(חורחה ואלדאנו מתמוגג מהיכולת של ראול אחרי הדרבי נגד אתלטיקו)

“ראול הוא שחקן כל כך טוב גדול כך שאני חושב שהוא למד משהו מכל המאמנים שאימנו אותו בקריירה. אני חושב שהדבר החשוב ביותר שהשארתי לו היא המנטליות והנכונות לעבוד קשה”(פאביו קאפלו).

“הוא בעל כריזמה, ווינר אמיתי, סקורר נהדר ושחקן קבוצתי. עשהב מה שמעט מאוד מסוגלים לעשות - ללכת לאצטדיון עם מאה אלף אנשים ולשחק כמו שאתה משחק בשכונהי”(אלפרדו די-סטפאנו)

“ראול הוא כמו פרארי, הוא עוקף את כולם”(פרננדו היירו, חברו לריאל מדריד, אחרי שראול עבר אותו והפך לגדול הכובשים בנבחרת ספרד)

השערים הגדולים:

עונת 1997/1996 – הדרבי של מדריד - ראול מקבל את הכדור באגף השמאלי, עובר שלושה שחקני הגנה בקלילות ומזווית לא פשוטה מצליח להכניע את השוער. לא בפעם הראשונה והאחרונה – ראול מעניש את אתלטיקו.

עונת 1997-1998, ריאל מדריד נגד ריאל סוסיאדד. ראול מנסה למסור אך הכדור פוגע בשחקן סוסיאדד. ראול, במהלך וירטואוזי טיפוסי, מקפיץ את הכדור בעזרת העקב מעל שחקן ההגנה, ובנגיעה אחת מדהימה שולח מעל ידיו של שוער סוסיאדד.

עדיין באותה עונה – ריאל מדריד נגד ספורטינג גיחון. ראול נמצא באגף השמאלי כשהוא מקבל את הכדור. הוא מבחין בשוער גיחון שנמצא מעט מחוץ לשער ובבעיטת פאלש אדירה הוא מקפיץ מעליו כאשר הכדור פוגע בדרך לרשת.

ריאל מדריד נגד ואסקו דה גאמה, גמר הגביע היבשתי. לוח התוצאות מראה 1:1 והשעון נמצא על הדקה ה-88. ראול מקבל כדור ארוך מסיידרוף, מטעה באומנות את שני הבלמים זה אחר זה, וברגל ימין מכניע את השוער.

גמר ליגת האלופות, שנת 2000 – ריאל מנצחת 3:0 את וולנסיה אחרי משחק מעולה. את השער האחרון כובש ראול בדקה ה-72, כשהוא מקבל מסירה מסאביו, רץ יותר מחצי מגרש, עובר את קניזארס ומגלגל לרשת ברגל ימין החלשה. שחקן ההגנה של וולנסיה שהספיק לרוץ ולהגיע לקו השער – לא מצליח לבלום את הבעיטה.

ריאל מדריד מארחת את ראיו וייקאנו במחזור ה-16 של עונת 2000-2001. ראול מקבל כדור ארוך, משתלט עליו היטב וטאץ’ קל מקפיץ מעל השוער שיצא אליו. כשהכדור באוויר ראול מבצע בעיטת יעף אדירה שחודרת לרשת.

שלב הבתים הראשון בליגת האלופות, עונת 2001-2002, אנדרלכט מגיעה לברנבאו. אחרי התקפה יפה ראול, ששבר את הנבדל, מקבל מסירת עומק טובה ומהפינה השמאלית שולח ואסילינה אדירה מעל השוער, לו נותר רק להסתכל כיצד הכדור פוגע במשקוף וחודר לרשת.

גומלין חצי גמר ליגת האלופות בברנבאו(עונת 2001-2002), ריאל מארחת את ברצלונה אחרי ניצחון במשחק הראשון. ראול וזידאן מפעילים לחץ על שחקן הגנה שמאבד את הכדור. ראול מתקדם מעט ושולח עם כל הלב פצצה אדירה מחוץ לרחבה לתוך החיבורים של רוברטו בונאנו. “מעולם לא בעטתי כל-כך חזק לשער”, סיפק ראול לאחר המשחק.

מחזור שלישי בעונת 2003-2004, ריאל מדריד, אלופת ספרד, מארחת את ויאדוליד. לואיס פיגו מתנהל באגף ימין ומרים למרכז. ראול מתמקם מצויין ובלי להסתכל בכלל על המסגרת הוא שולח את העקב ומהאוויר כובש שער נפלא. זה לא היה השער הגדול האחרון שלו במשחק הזה…

שוב ויאדוליד, אותו משחק בברנבאו בעונת 2003-2004. ראול מקבל כדור ארוך מרוברטו קרלוס ועל-אף לחץ של שחקן הגנה מצליח להשתלט על הכדור ובנגיעה אחת לשלוח מעל שוער היריבה, שעמד כמעט על קו השער. חשיבה מהירה, ביצוע מהיר ודיוק מקסימאלי.

ועכשיו אתם:: ראול הוא השחקן שבגללו אני אוהב כדורגל. יש לי ארון שלם של חולצות שלו. החולצה המיתולוגית של הצ’מפיונס מעונת 2002/03, כולה נקייה, לבנה, טהורה - היא ‘חולצת הגמרים’ הקבועה שלי. לבשתי אותה בדסימה כשהייתי בליסבון וגם לקראת גמר האלופות בסאן-סירו ובקארדיף. אתם מוזמנים לספר מה היה כל-כך מיוחד בו, רגע יוצא דופן עבורכם, אולי סיבות לנסיגה אפילו בניחוח הנוסטלגיה, ואיפה הוא ממוקם לדעתכם בהשוואה לחלוצים הגדולים בהיסטוריה או לפחות לאלה בתקופתו.


#2

image

שער המארקה חגיגי היום: ראול יהיה מאמן. החודש הוא מקבל את התעודה הרשמית. נכתב שראול לא היה משוכנע שהוא רואה את עצמו כמאמן אבל לאט-לאט החל לאהוב את העבודה ועיקר פועלו השנה בריאל מדריד היה מעורבות בקבוצות הצעירות של המועדון, כאשר בתקופתו האחרונה באל-סאד הוא הגיח לדשא לא פעם. ראול צפוי להיות המאמן של Juvenil B, אותה מאמן כרגע אלבארו בניטו שהיה חברו מהקאנטרה. במחלקה הצעירה יהיו שינויים - סולארי לא ימשיך וגוטי צפוי ‘לקפוץ כיתה’ לקאנטרה.
האם ראול יהיה מאמן גדול? אם הקריירה שלו על הקווים תהיה כפי שהייתה על כר הדשא - אז בהחלט כן.


#3

אני מאד מפחד מהיום שבו ראול יאמן אותנו. הוא אגדה כל כך גדולה בשבילי. נחמד לי שהוא ישאר סוג של אל, וממש לא בא לי שדמותו הנשגבת תיסדק


#4

מדובר בשחקן שכל-כך אהבתי, הכי אהבתי, שימו לב לכינוי, השחקן שבגללו אני אוהד כדורגל ואוהד ריאל מדריד, ואני עדיין מתלהב כמו ילד כשרואה דיווחים עליו במארקה או כל מיני אזכורים ותאריכים היסטוריים, אוטוטו 8 שנים מהגול האחרון שלו וסגירת המעגל בלה-רומארדה, כך שגם אם הוא ייכשל כישלון חרוץ(כמעט כתבתי ‘חרוץ’) דעתי עליו לא תשתנה לעולם. כרגע זה עוד מאוד-מאוד רחוק, מדובר בתהליך איטי, לא כל אחד מתמזל מזלו כמו זידאן. הרומנטיקנים יגידו שזה חלום לראות אותו ואת גוטי נניח על הקווים[היירו - חשבתי שימשיך בקו הזה ויהיה דומיננטי יותר כעוזר מאמן], אבל אני כן מפחד שהעסק הזה לא יצליח. כולנו מכירים את חדר ההלבשה של ריאל מדריד ואני מפחד שראול ‘נחמד מדי’.


#5

לא חסרה לו כריזמה, היה קפטן הרי.
וגם זיזו נחמד, לאף אחד אין ספק שזה לא מפריע לו.


#6

זידאן נחמד, אבל כולם יודעים מה עלול לקרות כשהוא מתעצבן… :blush:


#7

מבחינתי אפשר לעשות פינה קבועה שאחת לשבוע אני ארשום על משחק גדול של ראול מהעבר או משהו בסגנון ‘חיים שכאלה’ ואתם תמחאו כאפיים גם לי וגם לו. וברצינות, הדיון דעך במקצת, אבל היום ה-27/6 - וראול חוגג 41.

image

מצרף לכם שני דברים:
ראשית, הכתבה עם סיפור הקריירה של ראול - הפריצה שלי בעולם התקשורת - כתבתי אותה ל-‘וואלה ספורט’ מייד לאחר פרישתו ממשחק.

ככה זה התחיל:
את המונח “עוד יום בהיסטוריה” השיק אלכס פרגוסון, המנג’ר הדגול של מנצ’סטר יונייטד. לא בכל יום מתרחשת היסטוריה אמיתית, משהו שנכתב ב"דברי הימים" של הכדורגל. על אחת כמה וכמה לא בריאל מדריד. ה-15 בפברואר 2009 היה יום כזה. ריאל ניצחה 0:4 את ספורטינג חיחון וצימקה מעט את הפער מברצלונה, אבל גולת הכותרת – ראול כבש צמד והפך לשיאן השערים של ריאל מדריד בכל הזמנים, כשהוא מנשל מכס המלכות את אלפרדו די סטפנו. עיתון “מארקה”, ששימש תמיד כשופר של ראול ורק ימים ספורים קודם העניק לו תואר ייחודי – ‘אגדת מארקה’ - בו זוכים רק ‘ספורטאי על’, יצא מגדרו כמו יתר כלי התקשורת המדרידאית. גם קולגות מרחבי הגלובוס פרגנו. פאולו מאלדיני, הקפטן האגדי של מילאן, אמר: “ראול הוא אייקון של הכדורגל, הוא זכה בהכול ועדיין משחק עם אותה תשוקה כמו ביום הראשון”. אלסנדרו דל פיירו, הסמל הבלתי מעורער של יובנטוס, הגדיר את הרקורד כ"מדהים. אבל ראול לא חושב על הגולים אלא על איך לעזור לקבוצה שלו לנצח". מיד לאחר המשחק, כשהכתבים עטו על ראול כדי שידבר על שיאו הייחודי, הם שוב נחלו אכזבה. “אני שמח שניצחנו”, פתח ראול את דבריו ובהמשך פרגן לילד הצעיר דני פארחו, שרשם בכורה בקבוצה הבוגרת. וזה המאפיין הבולט של ראול לאורך כל הדרך. הצניעות, הקבוצתיות והעבודה הקשה. כך נקראת הביוגרפיה שלו - “ניצחון הערכים”. בערוץ ‘קאנאל-פלוס’ הספרדי הייתה בעבר תכנית בשם “החרצופים”, על דמויות ספורט בולטות – ודמותו של ראול, זו עם האף הארוך, תמיד שחררה לאוויר את אותן הקלישאות על “עבודה קשה וקבוצתיות”. בלי קשר לשאלה.
וכתבה שנייה היא בשנה שעברה לכבוד יום הולדתו ה-40, על ‘האהבה הראשונה’ - השחקן שבגללו אני כל-כך אוהב כדורגל.

ככה זה התחיל:
ראול בן 40. מה זה אומר עלייך שהשחקן שגדלת עליו וגרם לך להתאהב בדבר הזה ‘כדורגל’, מי שהערצת כמו עיוור- כבר פרש ממזמן ממשחק והוא כבר בן 40? זה אומר שאתה כבר לא ילד! אבל את האהבה הראשונה, אהבת הנעורים שלך - אתה לעולם לא תשכח. אהבה ללא תנאים, ללא גבולות, ללא פשרות, אהבה ללא שאלות, מן קסם מאגי כזה. והכדורגל תמיד מחזיר אותך להתלהב כמו ילד. אני לא זוכר את החיים שלי לפני הכדורגל ולא יכול לחשוב עליהם ללא כדורגל. רונאלדו היה כובש יותר מכולם, זידאן היה קוסם עם הכדור, בקהאם היה האייקון הנערץ - אבל לא, אני בחרתי ראול!

“ראול הוא ריאל מדריד, וריאל מדריד היא ראול”, כך, ב-8 מילים, תימצת אמיליו בוטראגיניו, עוד אגדה של ריאל מדריד - את התורה כולה. אחד המשפטים היותר נכונים שנאמרו בהקשר הכדורגל איי-פעם. ראול הוא הסיבה שבגללה התאהבתי בקבוצה הזו והפכתי לאוהד מס’ 1 של ריאל מדריד. אני זוכר כל גול שלו, והיו לו הרבה, ברוך השם - מלך השערים של ריאל מדריד בכל הזמנים עד שבא כריסטיאנו - עם הנשיקה המסורתית לטבעת, החיוך, הטירוף. הוא כבש לא פעם ב-‘ואסילינה’ - הקפצה - כמו זו בקאמפ-נואו כשהשתיק את הקהל, שהייתה הסמל המסחרי שלו, הוא כבש בנגיחות, הוא כבש בדריבל. אבל הוא כבש גם בדחיקה. וכל גול מבחינתי היה ‘גולאסו’. אין כמו לחגוג גול של השחקן שגדלת עליו, אין כמו לצעוק את שאגת ה-Gol De Raul. להבקיע איתו בפיפה ובפלייסטיישן, ללכת עם החולצה שלו בביה"ס, להוריד עוד תמונה במחשב, אחח - היו ימים. הוא ליווה אותי כילד, כנער מתבגר, בתיכון, בחלק מהצבא.

קליפ הפרידה שהכנתי על ראול - לחצו כאן


#8

בשאלקה לא שוכחים את אחד הימים היפים שלה בעידן הנוכחי ועושים כבוד לראול: היום לפני 8 שנים הוצג ראול רשמית כשחקן שאלקה04 בין היתר בזכות המאמן פליקס מאגאת’. ראול קיבל את חולצה מס’ 7 מייד עם הגעתו וביציעים נקרא ‘סניור-ראול’. בעונה הראשונה בקבוצה זכה איתה בגביע הגרמני(לראול לא היה קודם לכן גביע מקומי) וכן הגיע איתה עד לחצי גמר ליגת האלופות כשהוא כובש חמישה שערים בליגת האלופות, אחד ולנסיה בשמינית הגמר ושניים, אחד בכל משחק נגד אינטר - ברבע הגמר. ראול כבש 40 שערים ב-98 הופעות בקבוצה ובחודש אפריל הודיע שעתידו לא באירופה והוא עובר לשחק בקטאר. שאלקה נפרדה ממנו בצורה מעוררת כבוד כשכל המגרש מלא בשלטים ודגלים לכבודו וראוליטו ירד עם כל משפחתו הענפה לכר הדשא ונהנה מהאהבה שהורעפה עליו. גם ראול הנרגש העלה פוסט מיוחד ברשתות החברתיות. שאלקה אפילו הפרישה את חולצה מס’ 7 לעונה אחת.


#9

image

זה חייב לרגש אתכם: היום הראשון של ראול כמאמן. ראול שסיים ממש לא מזמן את קורס המאמנים מאמן את האקדמייה לנוער של ריאל מדריד, Cadete B(גילאי 14) והיום זה היה יומו הראשון בולדבבאס. דייגו נוגאלס יהיה עוזרו ומאמן הכושר הוא כריסטיאן הרננדו. הקבוצה תתאמן במשך שבוע ימים וב-24-26 יהיה הפריויו לדבר האמיתי עם טורניר גביע הנוער במדריד. מה-31 באוגוסט עד ה-2 בספטמבר ייערך טורניר נוסף שנקרא ‘גביע האתגר’ והליגה עצמה תתחיל אחר-כך נגד Élite Talavera ו-ED La Salle. התמונות הרשמיות שפורסמו ע"י המועדון באתר האינטרנט מוכיחות - תוכנית ראול כבר בעיצומה.


#10

הנה וידאו קצר של ה-AS שמסכם את הבכורה של ראול כמאמן קבוצת הילדים Real Madrid Cadete B. צמרמורת מובטחת. ‘עצבים, רגשות ושערים’, כך תיארו את מה שקרה. בטורניר הנוער הראשון לא נחל ראול הצלחה גדולה והקבוצה סיימה בתיקו פעם - 1:1 נגד קבוצת גמבה אוסקה אחת והפסידה במשחק נוסף - 2:1 נגד אלקורקון. המחצית בכל משחק היא 25 דקות בלבד. ראול הרבה לצעוק ‘להניע כדור, להניע כדור’ והיה לא רגוע על הקווים. הוא גם דרש יותר ניידות. אחרי שהקבוצה ספגה את השער הראשון מהיריבה היפנית, ראול דירבן ‘ואמוס, ואמוס’. הוא לא צועק ולא משתולל אבל מעורב בכל מהלך. 50 אוהדים היו ביציע במשחק ולא הפסיקו לעודד אותו.

לאחר ההדחה מהטורניר התראיין ראול לאתר הרישמי ואמר - “זה עדיין חדש לי. אני מנסה לתרום לילדים מהידע והניסיון שלי ולהדריך אותם אבל הם מקבלים את ההחלטות במגרש. הם לומדים מטעויות ומשתפרים. החלום שלי היה לשחק בריאל מדריד ועכשיו זה אתגר חדש עבורי לראות עד כמה אני יכול לקדם אותם”. כך כתב ראול בטוויטר לפני כמה ימים כשההרפתקאה יצאה לדרך.

מבקש לא לדון על ראול בדיון האקסים. יש סיבה לכך שיש לו דיון מיוחד.


#11

50 אוהדים באים לעודד מאמן של קבוצת ילדים, איזו אגדה. אני יודע שאם הייתי שחקן דבר כזה היה גורם לי להיות מוכן למות בשבילו.
במועדון שלנו הוכח פעמים רבות שפיגורה זה דבר חשוב, וראול עוד יוביל את הבוגרת בימינו אמן.

הדבר היחיד הוא שמפחידה אותי הסיטואציה שבה הוא מתגלה כמאמן בינוני ואנחנו צריכים לבקר אותו. ממש לא בא לי שהמיתוס יסדק.


#12

ראול ניצח את בארסה עם הנערים בגמר וזכה בתואר ראשון לא רשמי כמאמן. “הוא לא היה יכול להתחיל טוב יותר את הקריירה כמאמן בלה-פבריקה”, כתבו ב-AS והחמיאו המון ראול מאמן את Cadete B de la Fábrica ופתח את הדרך עם תיקו והפסד כפי שכתבנו, ב-25 באוגוסט, בטורניר ידידות. והיום והקבוצה זכתה בגביע טורניר סאן-גבריאל בו שיחקו גם הקבוצות הצעירות של אספניול וריאל סוסיאדד. אברהם וירי לאנחס כבשו לקבוצה במחצית השנייה.

לא חשוב שזה לא רשמי ומרגיש מאוד רחוק וזניח. זה מרגש. לכלוכית בעין כשראיתי את הכותרת.


#13

במשחקי העבר נגד סביליה בפיחואן תמיד ידברו על השער האחרון של זידאן[אותו הזכרתי], הצלת המאה של איקר נגד דייגו פרוטי, ואת כריסטיאנו רונאלדו שבין 2010 ועד 2015 כבש שם רביעייה ועוד פעמיים שלושער. אני רוצה לדבר על תצוגת על של שחקן אחר: ראול[ותשחקו אותה מופתעים].

שבוע לפני הקלאסיקו הארור ההוא, ריאל מדריד של חואנדה ראמוס המשיכה במירוץ הקשה אחרי ברצלונה. ערב המחזור הפער עמד על 6 נק’ אלא שבארסה סיימה בתיקו במאסטייה, וריאל מדריד הריחה את ההזדמנות לצמצם פערים. בשביל זה היא הייתה צריכה משהו מיוחד. שניות לפני המחצית זה היה נראה כרגיל. סביליה הובילה משער של רנאטו וריאל בלי רובן הנהדר ועם מצלדר כמגן ימני - התקשתה. ואז בא ראול. בדקה ה-45 הוא השווה אחרי פריצה של מצלדר וכדור רוחב מצוין - וזה אמיתי. כל הגולים היום אותו הדבר: ראול מקדים את הבלם ובועט מתוך הרחבה, מטרים ספורים - לרשת. זריז, חד, מדויק, מאה אחוז ניצול הזדמנויות, כמו בימים הטובים. ראול כבש שני שלושערים במדי ריאל בליגה לפניכן - שניהם נגד ויאדוליד. אבל זה היה מעין ‘משחק אליפות’, ככה חשבנו. היום בו ראול התעורר והזכיר משהו מהעבר. וזה היה השלושער האחרון שלו בריאל מדריד.

“ריאל מדריד ובעיקר ראול - מאמינים בליגה”, כתבו במארקה לאחר המשחק. ‘הקפטן של ריאל מדריד לקח את הכל עליו. הקבוצה הייתה השתקפות של הרוח של הקפטן שלה שלא נגמר’. ראול עצמו אמר שהוא שמח על הניצחון(ואף מילה על השלושער), שהקבוצה ידעה שיש הזדמנות לקצץ את הפער ואסור לה לתת לזה לחמוק, ושרק משחק מושלם יעזור לה לנצח בקלאסיקו.

בעונת הקאפלו הוא שיחק נפלא במשחקים הגדולים ושוסטר הצליח להחזיר אותו לפורמה - 23 שערים היו לו ב-2007/08 ובאותה עונה מדוברת היו לו 24. ראול כביכול המציא את עצמו מחדש, אבל הערב הזה היה מיוחד. ראול היה כל ההתקפה של ריאל מדריד.


#14

בעקבות הנסיקה המדהימה של קיליאן אמבפה, בתקשורת החלו לפרסם טבלאות שונות - רקורד הכיבושים של הכוכבים הגדולים לפני גיל 20(שערים בקבוצה ובנבחרת). הנה הטבלה שפירסם דור הופמן בכתבה בעיתון ‘ישראל היום’ הבוקר:

  1. רונאלדו פנומנו - 92 שערים
  2. קיליאן אמבפה - 64 שערים
  3. ניימאר - ברזיל 48 שערים
  4. סרחיו אגווארו - 44 שערים
  5. ווין רוני - 43 שערים
  6. ליאו מסי - 27 שערים
  7. כריסטיאנו רונאלדו - 20 שערים.

אז יצאתי לחקר קצר מה היה הסטטוס של ראול בגיל 20. ובאופן לא מפתיע, גם ראוליטו כבש שערים. ראול נולד ב-27 ביוני 1977, קרי נבדוק את מספר השערים שלו בשלוש העונות הראשונות שלו בריאל מדריד, מ-1994/95 עד עונת האליפות השנייה(עם קאפלו) כלומר 1996/97 - כולל, וכן נתייחס לתחילת דרכו בנבחרת ספרד. והרי התוצאות: 10 שערים היו לראול בעונת הבכורה בקבוצה - 9 בליגה ו-1 נוסף בגביע| ב–1995/96 הוא התחיל את המיתוס שלו ושל ליגת האלופות - 6 שערים באירופה, 19 בליגה ואחד ואחד בגביע - סה"כ 26 שערים| בעונת 1996/97 ריאל של קאפלו לא שיחקה באירופה, וראול כבש 22 שערים(21 מהם בליגה). בנבחרת ספרד ראול החל את צעדיו ב-1996 והיה שחקן קבוע בקמפיין מוקדמות המונדיאל. ב-14 בדצמבר 1996 הוא כבש את שער הבכורה שלו בנבחרת, בניצחון 2:0 על צ’כיה, אחרי בישול של גוארדיולה. בסה"כ: ראול כבש 59 שערים עד גיל 20, שלישי בטבלה רק אחרי רונאלדו ואמבפה. ראול כבש יותר ממסי(27) וכריסטיאנו(20) יחד בגיל 20

ממה נובעת ההשוואה? מגעגועים לעבר, מחוסר חשק להמשיך את הסמינר, וקצת מסקרנות טבעית. אגב, ראול פחות או יותר גמר את הסוס אחרי 2002/03, כשהוא מתקרב לגיל 27. מעניין לערוך השוואה לגבי מס’ הגולים שלו בהשוואה לגדולים אחרים. רונאלדו היה סקורר גדול ממנו מן הסתם אבל סבל מפציעות והיה מעניין לבדוק גם את הנרי, שבצ’נקו, ואן-ניסטלרוי, דל-פיירו ואחרים. זה עוד יקרה.


#15

image

איך אמרו עליו אוהדי ברצלונה פעם? השחקן שהכי פחדו ממנו בקלאסיקוס[עד שבא כריסטיאנו]. 19 שנה עברו מאז הרגע הגדול של ראול בקאמפ-נואו - צמד שערים נגד ברצלונה כולל שער שיוויון אדיר בהקפצה נהדרת, ארבע דקות לסיום, שער שהשווה את התוצאה ל-2:2. זה קרה ב-13/10/1999, במחזור השביעי בעונת 1999/00, עדיין עם ג’ון טושאק על הקווים של ריאל מדריד, שפתחה את העונה רע, בלשון המעטה. מאז ראול לא כבש אף שער במשחקי החוץ בקאמפ-נואו.
ראוליטו שתמיד נתן ריספקט ליריבה ונמנע מהעימותים המלוכלכים בין ריאל מדריד וברצלונה, על המגרש ומחוצה לו - בעיתונות - החליט הפעם לחגוג בתנועת השתקה לקהל של ברצלונה. בספרדית זה נשמע הכי טוב - Raul Manda Callar al Camp Nou
זה היה אחד השערים הזכורים ביותר של ראול בליגה ואולי בקריירה. געגועים.


#16

הבכורה של ראול. איזה תאריך גדול, איזה. ה-29 באוקטובר 1994. כבר 24 שנה חלפו מאז ילד צעיר בשם ראול גונזאלס ערך את הופעת הבכורה שלו במדי הקבוצה הבוגרת. ריאל מדריד הפסידה 3:2 בסראגוסה אבל ראול בישל שער, היה מהיר והגיע להזדמנויות ובקיצור הראה ניצוצות של שחקן גדול. ‘הראה ניצוצות זה אנדרסטייטמנט’. את שער הבכורה שלו הוא שמר כמה ימים, עד לדרבי נגד אתלטיקו מדריד בברנבאו, אירוע גדול בפני עצמו, והוא זכה באליפות כבר בעונתו הראשונה בבוגרים. והשאר היסטוריה… מה שמדהים הוא שגם משחקו האחרון במדי ריאל היה נגד סראגוסה בלה-רומארדה, והא כבש שער וחגג בטירוף עם יורשו - כריסטיאנו רונאלדו, לפני שנפצע. הנה הוידאו - בואו נתרגש מחדש.


#17

ראול ו-ויאדוליד: סיפור אהבה.

לקראת המשחק מחר בברנבאו, בדקתי את הרקורד של ראול נגד ויאדוליד. כל העולם מכירים את השביעיה המדהימה בעונת הקיירוש, ניצחון ה-7:2 כשראול כובש שלושער נהדר - בעקב, בהקפצה ובעוד מהלך ערמומי מעל השוער. אבל לא רבים יודעים שגם את השלושער הראשון שלו בליגה הוא כבש נגד ויאדוליד, בעונת 1998/99 וריאל מדריד ניצחה 3:2. ראול כבש כבר בפעם הראשונה כשפגש את ויאדוליד - במחזור ה-18 בעונת 1994/95. וחשוב מכך - לראול יש 18 שערים נגד ויאדוליד ב-24 משחקים - זה הרקורד הטוב ביותר שלו[נגד קבוצה מולה שיחק מעל עשר פעמים] - נגד ולנסיה הוא כבש כמות זהה וגם בישל הרבה שערים(8), אבל ב-34 משחקים. נגד אלאבס ראול כבש 8 שערים ב-9 משחקים. מעבר לשני השלושערים, ראול כבש שלוש פעמים שלושער נגד ויאדוליד - ב-2000/01 במחזור הסיום כשחלף על פני ריבאלדו והשיג את תואר הפיצ’יצ’י של הליגה| ב-2007/08 כשריאל מדריד מנצחת 7:0 את ויאדוליד| וכן ב-2009/10, הצמד האחרון שלו במדי ריאל מדריד, באותו משחק בו ראול הופך לשיאן ההופעות של ריאל מדריד בכל הזמנים כשהוא חולף על פני מנולו סאנצ’יס.


#18

היום לפני שלוש שנים: ראול פורש מכדורגל

“אני שמח אבל גם קצת עצוב. קיבלתי החלטה ואני שלם איתה. זו הייתה שנה פנטסטית. לפני שלושה חודשים החלטתי שהמירוץ הארוך הזה נגמר. זו הייתה עונה מדהימה, קשה מאוד. המשחק היום היה מאוד מסובך”. לפני בדיוק שלוש שנים המלך ראול, שחקן שרבים מאיתנו התאהבנו בריאל מדריד בזכותו, שיאן ההופעות של ריאל מדריד ומס’2 בטבלת הכובשים בכל הזמנים - שיחק את משחקו האחרון בקריירה, זכה באליפות עם ניו יורק קוסמוס ופרש מכדורגל. וראול, בדרכו שלו, היה תמציתי בסיכום ולא ביקש כבוד מאף-אחד. עשה את שלו. הוא נשאל איך זה לסיים את הקריירה דווקא בארה"ב בתור אחד ששיחק לא פעם בגמר ליגת האלופות ואמר - ‘זוהי גדולתו של המשחק’. וזו הייתה גדולתו של ראול. [עוד כל הפרישה - ראול נפרד כאלוף ].

חודש לפניכן עם ההודעה הרשמית של ראול שזהו-זה, הייתי במרתון כתיבה עד למשחקו האחרון בקריירה, רדפתי ותרגמתי כל פיסת מידע. רבות נאמר על ראול אבל דומה ששום ציטוט, גם לא של מוריינטס חברו הטוב, או סאלגדו("ידיד ענק ואחד המדרידיסטאס הגדולים ביותר, ובכלל) - לא מספיק כדי להכיל את התחושה שלי כשהשחקן הנערץ עליי ביותר הודיע על פרישה מכדורגל. מה זה אומר עליי, למעשה? גם כתבה של 2500 מילה ב-‘וואלה ספורט’ לא ממש הספיקה. אני מחזיר אתכם אחורה לחלק מהדברים שכתבתי אז:

זו הבשורה שהכי לא רציתי לשמוע, ממש מתחילה הספירה לאחור. היום בו הוא עזב את ריאל מדריד היה היום הכי קשה שלי מבחינה ספורטיבית, לא הפסקתי לבכות. לא המאניטה בקלאסיקו, לא ההשפלות החוזרות בשמינית הגמר(נאחס 6 השנים), לא יודע מה. מה שעוד יותר אירוני הוא שאת מסיבת העיתונאים פספסתי במתכוון, לא הייתי מסוגל. באותו יום הייתי במפגש פורום אייסוקר, שיחקנו כדורגל ברמת-השרון. כמו תמיד, הכנתי לי מראש את החולצה הראשונה של ראול שקיבלתי - חולצה מקורית מעונת 2002/03 שקיבלתי מחבר של אבא שלי שהיה בספרד, כשהייתי בן 10. החולצה תמיד ליוותה אותי והייתי משחק בגאווה. ולפני אותו יום, כמה אירוני - החולצה פשוט לא עלתה עליי, היא הפכה לקטנה, עבר זמנה, תם עידן. דווקא כשאני מתחיל ללמוד תקשורת מגיעה המכה הזו עליי, כמו גרזן לפנים. צריך לשבת על התחת ולהתחיל לכתוב פרויקט פרישה. אני אנסה להעביר את זה הלאה אפילו לאתרים יותר רציניים כמו ספורט 5, וואלה ספורט, אולי לעיתון. האמת? למרות הקליפים, התמונות אינספור ששמורות במחשב שלי, הציטוטים שאמרו עליו, הגולים הגדולים, הביוגרפיה - אני פשוט לא יודע מהיכן להתחיל. אין עוד מלבדו. השחקן שבגללו אני אוהב כדורגל. אני לא יכול להסביר אפילו. בית-ספר, פיפה 2002, בר-מצווה, תיכון, העיתונים ששמרתי, החולצות שקניתי מאיביי, הבובות שיש לי בבית, הצעקה הקבועה בבית Gol De Raul. יום אחד אקח יוזמה ואעלה לכאן את כל השלל המפלצתי שיש לי. אין כמו השחקנים שאתה גודל עליהם ומעריץ אותם ברמה עיוורת ללא כל קשר ליכולת שלהם על כר הדשא.

מצחיק ומיותר אפילו להתחיל להזכיר את השער הראשון שלו, נגד אתלטיקו, כשהייתי עוד בן שנתיים. ההקפצה נגד ברצלונה בקאמפ-נואו וה-‘שששש’, הצמד באולד-טראפורד, הגול כל הדרך עד קניזארס, השער הפשוט והגאוני בגמר נגד לברקוזן, הפארטידזו נגד יונייטד ב-2003 והמשפט של פרגוסון(“ריאל מדריד מביאה את פיגו, ואת זידאן, ואת רונאלדו, אבל השחקן הטוב ביותר בעולם - ראול”), השלושער נגד ויאדוליד שלאחריו אורו של ראול כבה…הוא תמיד היה הרבה יותר משחקן כדורגל וסמל, עם ההליכה האצילית שלו על המגרש, העידן בו שחקנים לא חיפשו תארים אישיים, את ראול לא עניין לכבוש כמה שיותר אלא שהקבוצה תנצח כמה שיותר. תודה שבחרתי בראול. בואו נעצור כאן. אני מגיב מהמחשב בחד"כ ואוי-ואבוי אם יתפסו אותי. בעצם, למי אכפת. דור, מנסה לעצור חלק מהדמעות. אגדות לעולן לא מתות. “ראול הוא ריאל מדריד, וריאל מדריד היא ראול”(אמיליו בוטראגיניו).


#19

20 שנה עברו:: הגול היפה בקריירה של ראול?

בתקשורת בספרד חוגגים את ה-1 בדצמבר. לפני 20 שנה כבש ראול שער מדהים בגמר הגביע הבן-יבשתי נגד ואסקו דה-גמא, שהיה שער הניצחון סמוך לסיום המשחק. האם זהו השער הגדול ביותר שלו בקריירה? בספרד ניסו לתמצת את ראול בכמה מילים, שגולת הכותרת היא ‘שחקן מזר אחר’. הוא בנה את עצמו על עבודה קשה, תשוקה ואמונה בלתי-מעורערת. הוא היה טוב אבל בטח לא הכי אסתטי. הוא לא רק כמו זידאן, לא בעט כמו רוברטו קרלוס, לא רץ או כידרר כמו רונאלדו, אין לו את הטאץ’ של בקהאם ולא היה זוהר כמו פיגו. אפילו מייקל אואן זכה בכדור הזהב והוא לא. אבל אולי הוא היה שלם יותר מכולם, והכי חשוב - הוא מזוהה עם ריאל מדריד יותר מכל אחד אחר. ובשקט, בלי רעש וצלצולים - הוא כבש הרבה שערים יפים בקריירה.

‘רק ראול היה מסוגל לכבוש את השער הנדיר הזה’, כתב חוסה אגואדו באתר ‘לה-ראזון’ בספרד. סיידורף שלח כדור ארוך. ראול הצליח להניף את הרגל ולעצור אותו, ומייד הגיע שחקן הגנה. הוא ‘זרק אותו’ עם הטעיית עקב מדהימה, משך את הכדור ימינה בזכות רגל שמאל והטעה בכך את הבלם הנוסף והשוער, וגילגל לרשת. “אלתרתי את כל הסלאלום הזה, היו לי שניות ספורות להחליט. אחרי שעברתי את השחקן הראשון יכולתי לבעוט, אבל העדפתי לתת למגן לבוא אליי במהירות, לעבור אותו וככה יהיה קל יותר. השערים האלה נשארים בזיכרון קצת יותר, זה יפה, אבל קשה לביצוע ולא תמיד מצליח”, סיכם ראול לאחר המשחק. אביו של ראול שנחבא אל הכלים ומיעט להתראיין, סיכם - "ראול תמיד היה מבקיע ככה בקבוצות הילדים. אחד הילדים תמיד היה אומר כשהמשחק הסתבך עבור הקבוצה שלו - הנה ראול יעשה’. הוא עשה גול כזה אחד לאחד במשחק במדי סן קריסטובל’.

ריאל זכתה בליגת האלופות, ה-‘לה-ספטימה’ עם הגול הנפלא של מיאטוביץ’ נגד יובה, ו-30 שנה אחרי שלא עשתה זאת - שיחקה בגביע הבן-יבשתי. ראול הופיע ברגע הגדול והראה את כל האיכות הטמונה בו. ריאל הובילה משער עצמי, וז’וניניו השווה בסופו של דבר והפך את המשחק למסובך עבור הקבוצה של הידינק, אבל המשחק עצמו לא מעניין. ואז הכדור הגיע לראול. “הוא עשה כל מה שאפשר לצפות ממנו”, סיכם המאמן ההולנדי. ראול אגב זכה במכונית ענקית בתור שחקן ה-MVP של הגמר ומיהר למכור אותה כדי לרכוש להוריו בית גדול.

לוקאס ואסקס התראיין לפני מספר שנים לאתר פיפה וסיפר שבתור ילד בן 7 אם המשחקים היו מאוחרים מדיי - הוא לא היה יכול לראות. "הדבר הראשון ששאלתי בבוקר את אבא היה האם ריאל מדריד ניצחה והאם ראול הבקיע’. “שחקנים גדולים עברו בריאל מדריד תמיד אבל האליל שלי מאז הילדות היה ראול. עבורי הוא ריאל מדריד, איזה שחקן גדול הוא היה”. ‘הגול שריתק את העולם’, סיכמו במארקה. 20 שנה אחרי, ראול תמיד יהיה מזוהה עם הגול הזה, לו הדביקו את הכינוי. ה-El Aguanís de Raúl. ראול מזוהה עם הגול הגדול בדרבי בסלאלום יוצא דופן, עם העקב נגד ויאדוליד, עם גולים בהקפצות רכות, כולל אחד נגד בארסה. אבל יכול להיות שזה השער הגדול בקריירה שלו , איזה כיף להיזכר. כך היה שער המארקה לאחר המשחק


#20

אתמול עם זכייתו של לוקה מודריץ’ בכדור הזהב, נזכרתי: ראול מעולם לא זכה בפרס הזה[התמונה למטה אגב היא מטקס שחקן השנה באירופה]. בראיונות אחרי שעזב את ריאל מדריד וכן לאחר הפרישה, הוא דיבר על כך שזה חבל לו, אבל הוא לא מתחרט יותר מדי כי תמיד שיחק בשביל לזכות באליפויות ובתארים קבוצתיים. ראול תמיד היה שם באיזור בין 1999 ועד 2003. השיא היה בשנת 2001 כשסיים במקום השני. כמה אמר על כך פאביו קאפלו:

“מייקל אואן סיים את העונה היטב, בעוד ראול ראוי לזכות בכדור הזהב כבר תקופה ארוכה. למה לא מעריכים אותו? זוהי תעלומה. אני לא מבין את זה, אבל הפרסים הללו לא מוענקים על ידי המאמנים, אלא על ידי העיתונאים. הוא כמו פראנקו בארזי, שתמיד היה בין הפייבוריטים לזכות אך מעולם לא זכה”.

image

הדירוג בשנת 1999:
מקום ראשון: ריבאלדו - 219 נקודות
מקום שני: דיוויד בקהאם - 154 נקודות
מקום שלישי: אנדרי שבצ’נקו - 64 נקודות
מקום תשיעי: ראול - 27 נקודות

הדירוג בשנת 2000:
מקום ראשון: לואיס פיגו - 197 נקודות
מקום שני: זינדין זידאן - 181 נקודות
מקום שלישי: אנדרי שבצ’נקו - 85 נקודות
מקום תשיעי: ראול גונזאלס - 18 נקודות

הדירוג בשנת 2001:
מקום ראשון: מייקל אואן - 176 נקודות
מקום שני: ראול גונזאלס - 140 נקודות
מקום שלישי: אוליבר קאן - 114 נקודות

הדירוג בשנת 2002:
מקום ראשון: רונאלדו נאזאריו - 169 נקודות
מקום שני: רוברטו קרלוס - 145 נקודות
מקום שלישי: אוליבר קאן - 110 נקודות
מקום רביעי: מיכאל באלאק - 78 נקודות
מקום חמישי: זינדין זידאן - 71 נקודות
מקום שישי: תיירי הנרי - 54 נקודות
מקום שביעי: ראול גונזאלס - 38 נקודות

הדירוג ב-2003:
מקום ראשון: פאבל נדבד - 190 נקודות
מקום שני: תיירי הנרי - 128 נקודות
מקום שלישי: פאולו מאלדיני - 123 נקודות
מקום רביעי: אנדרי שבצ’נקו - 67 נקודות
מקום חמישי: זינדין זידאן - 64 נקודות
מקום שישי: רוד ואן-ניסטלרוי - 61 נקודות
מקום שביעי: ראול - 32 נקודות