הדיון של המלך הוא הראשון שהיה צריך לפתוח. “ראול הוא ריאל מדריד - וריאל מדריד היא ראול” - כך, בשבע מילים קסומות, כמה לא מפתיע - תמצת אמיליו בוטראגיניו, עוד אגדה לבנה בפני עצמה - את התורה כולה. 16 שנה העביר ראול, שבכלל אהד אתלטיקו בילדותו - בריאל מדריד, מ-1994 אז שולב בתבונה ע"י חורחה ואלדאנו וכבר בעונת הבכורה זכה באליפות(וכמובן שאת שער הבכורה שלו כבש בברנבאו נגד אתלטיקו, שבוע אחרי הבכורה בלה-רומארדה של סראגוסה) - ועד 2010 כשהחליט לפרוש כנפיים ולשחק בשאלקה. ראול אהב את ריאל מדריד אבל יותר מכך אהב את הכדורגל ולא רצה להיות שחקן שולי.
מה שראול נתן לריאל מדריד ומיליוני אוהדיה בעולם קשה לסכם במילים. לא בביוגרפיית הענק שכתבתי על הקריירה שלו, וגם לא עשרות וידאו של הגולים הגדולים, או ציטוטים כמו זה ששמעתם למעלה, וגם לא תמונות למרות שאומרים שתמונה שווה אלף מילים. גם המספרים והתארים שלו לא יעשו את העבודה, ובכל-זאת, רק כדי לסמן V: שיאן ההופעות בריאל מדריד מאז ומעולם(741 משחקים)| שיאן השערים של ריאל מדריד מפברואר 2009 ועד אוקטובר 2015 - עם 323 שערים| מלך השערים של ליגת האלופות ונבחרת ספרד לשעבר| 6 אליפויות ספרד, 3 פעמים הגביע עם האזניים הגדולות ובסה"כ 16 תארים.
לפני שנתיים בדיוק, ב-16 בנובמבר, לאחר משחקו האחרון בקריירה, כשזכה באליפות עם ניו-יורק קוסמוס בארץ התפוח הגדול - הודיע ראול על פרישה מכדורגל(וזו הייתה טבילת האש שלי בתקשורת הספורט עם הכתבה על ראול ב-‘וואלה ספורט’), ומשהו באהבה שלי למשחק כבה. אין יותר את הצעקות בבית ‘Gol De Raul’ וברור לכם שכל גול גולאסו, גם הדחיקה ממטר. אפשר לומר שזה קרה עוד כשעזב את ריאל מדריד באותה מסיבת עיתונאים ההיא שלא יכולתי לצפות בה ונפרד בדמעות(שהן כלום לעומת הדמעות שלי), אבל המשכתי לעקוב. להתלהב מכל גול בבונדסליגה במדי שאלקה, לחגוג את השער ה-400 בקריירה והאמת שהשנתיים שלו בגרמניה היו טובות, להתעדכן על מעלליו בקטאר ולעדכן באופן שוטף את הת’רד של ראול. אם האתר והפורום הוא הבית שלי, אז ‘החדר’ האהוב עליי היה הת’רד של ראול. במתכונת המקורית, ב-2005, הוא נפתח כשראול עקף את די-סטפאנו וכבש נגד אולימפיאקוס את השער ה-50 שלו בליגת האלופות.
הקסם של ראול פג לו איי-שם ב-2003, קצת אחרי השלושער הפסיכי ההוא נגד ויאדוליד, ומעללי הקבוצה השפיעו עליו, אתם יודעים: עזיבתו של דל-בוסקה, מכירתו של מקאללה, החיסרון של פרננדו היירו. הוא היה נראה איום ונורא, משוטט, וכשהתחיל טוב את 2005/06 הוא ספג את הפציעה הקשה בקריירה שלו, דווקא בקלאסיקו. הוא לא היה השחקן הסוחף של האליפות הראשונה של קאפלו, אבל שער שנים אחרי היה שם במאני-טיים, כל הזמן: דרבי, קלאסיקו - הגול המטורף אחרי 2 דקות, שער ניצחון במאסטייה וגם צמד מול באיירן בצ’מפיונס ושערים חשובים מול אספניול ודפורטיבו. בסיום אותה עונה הוא זכה באליפות ראשונה כקפטן, ועם שוסטר כבר עלה ל-23 שערים ואולי השחקן הטוב ביותר שלנו באותה אליפות. ב-2008/09 הוא עוד הספיק לעבור את די-סטפאנו ביום החגיגי ההוא בפברואר 2009 ולהפוך לגדול הכובשים של ריאל בכל הזמנים, וגם לכבוש שלושער במשחק החוץ בפיחואן, שבוע לפני הקלאסיקו ההוא.
סגירת המעגל של ראול הייתה, איך לא, ברומארדה של סראגוסה. ריאל הייתה זקוקה לו וראול עלה לשחק כשהוא לא כשיר במאה אחוז. הוא כבש את שער היתרון בדקה ה-50 אחרי מסירה של כריסטיאנו ושאג בטירוף והתמונה שלהם הייתה מעין החלפת השרביט. בסיום המשחק נודע שהוא החמיר את הפציעה ולרוע המזל גמר את העונה. באוגוסט 2013 הוא התקבל בברנבאו בכבוד של מלכים במשחק חגיגי נגד אל-סעד ובדקה ה-23 אחרי בישול של די-מאריה הוא כבש ורץ לחגוג בברנבאו מול הקהל שכה אוהב אותו, כי יש דברים שלא משתנים. זה היה גם עניין של זמן עד שיחזור לתפקיד כלשהו בריאל מדריד אחרי שהיה שגריר הליגה. את ראול זכינו לראות חוגג בקאמפ-נואו את הגולאסו של אסנסיו.
בעונת 2002/03 פגשה ריאל מדריד את מנצ’סטר יונייטד ברבע גמר ליגת האלופות. שלוש שנים אחרי שראול חיסל ליונייטד את חלום הטרבל בגומלין באולד-טראפורד - פרגוסון שוב ידע מי האיש שממנו צריך לחשוש. באותו ערב, כשהכל התחבר לאלופת אירופה - גם מנצ’סטר יונייטד שימשה רק כתפאורה. אחרי גולאסו של פיגו בבעיטה לחיבור, החלה ההצגה של ראול. זה לא היה רק ניהול המשחק הנפלא עם זידאן אלא גם צמד השערים - הראשון אחרי סיבוב גדול על הפרצוף של פרדיננד, שתי נגיעות ושער - והשני בפתיחת המחצית השנייה במתפרצת מחשמלת כשהוא עוצר מחוץ לרחבה ושולח כדור שטוח לרשת.
שער מצמק של רוד ואן ניסטלרוי עוד השאיר ליונייטד סיכוי בגומלין, אבל זה לא הספיק לאלכס פרגוסון. המאמן, שלא בדיוק אוהב לפרגן, אמר בכנות: “ריאל מדריד קונה את השחקנים הטובים בעולם כמו פיגו, רונאלדו וזידאן, אבל השחקן הטוב ביותר בעולם - ראול - גדל אצלה בקאנטרה”. הסר התלוצץ ואמר שהוא מקווה שהמשטרה באנגליה לא תאפשר את כניסתו למגרש בגומלין. באותה העת, זו הייתה אמירה שלא היה קל להפריכה…
קצת ציטוטים - אמרו עליו::
“היריבה היחידה של ראול היא ההיסטוריה”(חורחה ואלדאנו)
“ציפיתי שיהיה מתוח ועצבני באוטובוס לקראת המשחק הראשון שלו, אך ראיתי את ראול מנמנם בשקט לקראת המשחק. כבר אז הבנתי מאיזה חומר הוא קורץ”(חורחה ואלדאנו, שהיה המאמן הראשון של ראול, מספר על התנהגותו של הילד לפני הופעת הבכורה).
“ראול דינמי מאוד וקר רוח מול השער. אנחנו מכירים אותו היטב ממחלקות הנוער, אבל היו כאלה שהטילו ספק ביכולתו בסראגוסה. במצב הראשון אליו הגיע, הוא תקע את הכדור בצורה שבה עושים זאת שחקנים גדולים. צריך לקחת בחשבון שזהו המשחק הראשון שלו בברנבאו מול 100 אלף צופים, בדרבי. אין ספק שזכינו בשחקן גדול”(חורחה ואלדאנו מתמוגג מהיכולת של ראול אחרי הדרבי נגד אתלטיקו)
“ראול הוא שחקן כל כך טוב גדול כך שאני חושב שהוא למד משהו מכל המאמנים שאימנו אותו בקריירה. אני חושב שהדבר החשוב ביותר שהשארתי לו היא המנטליות והנכונות לעבוד קשה”(פאביו קאפלו).
“הוא בעל כריזמה, ווינר אמיתי, סקורר נהדר ושחקן קבוצתי. עשהב מה שמעט מאוד מסוגלים לעשות - ללכת לאצטדיון עם מאה אלף אנשים ולשחק כמו שאתה משחק בשכונהי”(אלפרדו די-סטפאנו)
“ראול הוא כמו פרארי, הוא עוקף את כולם”(פרננדו היירו, חברו לריאל מדריד, אחרי שראול עבר אותו והפך לגדול הכובשים בנבחרת ספרד)
השערים הגדולים:
עונת 1997/1996 – הדרבי של מדריד - ראול מקבל את הכדור באגף השמאלי, עובר שלושה שחקני הגנה בקלילות ומזווית לא פשוטה מצליח להכניע את השוער. לא בפעם הראשונה והאחרונה – ראול מעניש את אתלטיקו.
עונת 1997-1998, ריאל מדריד נגד ריאל סוסיאדד. ראול מנסה למסור אך הכדור פוגע בשחקן סוסיאדד. ראול, במהלך וירטואוזי טיפוסי, מקפיץ את הכדור בעזרת העקב מעל שחקן ההגנה, ובנגיעה אחת מדהימה שולח מעל ידיו של שוער סוסיאדד.
עדיין באותה עונה – ריאל מדריד נגד ספורטינג גיחון. ראול נמצא באגף השמאלי כשהוא מקבל את הכדור. הוא מבחין בשוער גיחון שנמצא מעט מחוץ לשער ובבעיטת פאלש אדירה הוא מקפיץ מעליו כאשר הכדור פוגע בדרך לרשת.
ריאל מדריד נגד ואסקו דה גאמה, גמר הגביע היבשתי. לוח התוצאות מראה 1:1 והשעון נמצא על הדקה ה-88. ראול מקבל כדור ארוך מסיידרוף, מטעה באומנות את שני הבלמים זה אחר זה, וברגל ימין מכניע את השוער.
גמר ליגת האלופות, שנת 2000 – ריאל מנצחת 3:0 את וולנסיה אחרי משחק מעולה. את השער האחרון כובש ראול בדקה ה-72, כשהוא מקבל מסירה מסאביו, רץ יותר מחצי מגרש, עובר את קניזארס ומגלגל לרשת ברגל ימין החלשה. שחקן ההגנה של וולנסיה שהספיק לרוץ ולהגיע לקו השער – לא מצליח לבלום את הבעיטה.
ריאל מדריד מארחת את ראיו וייקאנו במחזור ה-16 של עונת 2000-2001. ראול מקבל כדור ארוך, משתלט עליו היטב וטאץ’ קל מקפיץ מעל השוער שיצא אליו. כשהכדור באוויר ראול מבצע בעיטת יעף אדירה שחודרת לרשת.
שלב הבתים הראשון בליגת האלופות, עונת 2001-2002, אנדרלכט מגיעה לברנבאו. אחרי התקפה יפה ראול, ששבר את הנבדל, מקבל מסירת עומק טובה ומהפינה השמאלית שולח ואסילינה אדירה מעל השוער, לו נותר רק להסתכל כיצד הכדור פוגע במשקוף וחודר לרשת.
גומלין חצי גמר ליגת האלופות בברנבאו(עונת 2001-2002), ריאל מארחת את ברצלונה אחרי ניצחון במשחק הראשון. ראול וזידאן מפעילים לחץ על שחקן הגנה שמאבד את הכדור. ראול מתקדם מעט ושולח עם כל הלב פצצה אדירה מחוץ לרחבה לתוך החיבורים של רוברטו בונאנו. “מעולם לא בעטתי כל-כך חזק לשער”, סיפק ראול לאחר המשחק.
מחזור שלישי בעונת 2003-2004, ריאל מדריד, אלופת ספרד, מארחת את ויאדוליד. לואיס פיגו מתנהל באגף ימין ומרים למרכז. ראול מתמקם מצויין ובלי להסתכל בכלל על המסגרת הוא שולח את העקב ומהאוויר כובש שער נפלא. זה לא היה השער הגדול האחרון שלו במשחק הזה…
שוב ויאדוליד, אותו משחק בברנבאו בעונת 2003-2004. ראול מקבל כדור ארוך מרוברטו קרלוס ועל-אף לחץ של שחקן הגנה מצליח להשתלט על הכדור ובנגיעה אחת לשלוח מעל שוער היריבה, שעמד כמעט על קו השער. חשיבה מהירה, ביצוע מהיר ודיוק מקסימאלי.
ועכשיו אתם:: ראול הוא השחקן שבגללו אני אוהב כדורגל. יש לי ארון שלם של חולצות שלו. החולצה המיתולוגית של הצ’מפיונס מעונת 2002/03, כולה נקייה, לבנה, טהורה - היא ‘חולצת הגמרים’ הקבועה שלי. לבשתי אותה בדסימה כשהייתי בליסבון וגם לקראת גמר האלופות בסאן-סירו ובקארדיף. אתם מוזמנים לספר מה היה כל-כך מיוחד בו, רגע יוצא דופן עבורכם, אולי סיבות לנסיגה אפילו בניחוח הנוסטלגיה, ואיפה הוא ממוקם לדעתכם בהשוואה לחלוצים הגדולים בהיסטוריה או לפחות לאלה בתקופתו.
