הדיון של המלך ראול :: הרבה נוסטלגיה וגם קושי כמאמן בקסטיליה

במארקה חושבים קדימה: האם לראמוס יש סיכוי לעקוף את ראול?

ביום רביעי ערך ראמוס את הופעתו ה-600 במדי ריאל מדריד. מחר הוא ירשום את משחקו ה-601 וישתווה להיירו וחנטו האגדיים במקום החמישי בטבלת ההופעות של ריאל מדריד. במארקה כתבו על ‘אתגר בר השגה’ בשאלה האם ראמוס יכול להתגבר על ראול גונזאלס, שיאן ההופעות של ריאל מדריד עם 741 משחקים? אפילו איקר קסיאס לא הצליח לעבור את ראול ונעצר במקום השני.

בגיל 32 סרחיו ראמוס, בעונתו ה-14 במועדון, חייי רגע טוב מאוד בקריירה שלו. הוא סבל רק מחצי פציעה השנה, עדיין לא הורחק ולו פעם אחת והוא שיאן הדקות של ריאל מדריד העונה. ראמוס החמיץ רק מחצית אחת העונה בליגה, כשהוחלף במשחק החוץ מול אספניול בגלל פציעה. כבלם מן הסתם הוא רץ הרבה פחות מיתר התפקידים על המגרש ואין לו את התחרות שיש לחלוצים. גורם מפתח נוסף, שהפעם לא תלוי רק בראמוס, הוא עניין החוזה. יש לו שתי עונות נוספות קרי עד סיום 2021. ממוצע ההופעות שלו בעונה עומד על 42 משחקים. השיא היה בעונת האליפות עם מוריניו ושוחזר בעונת הדסימה - 51 משחקים. העונה מספר המשחקים שלו הוא 36, מתוך 40 ששיחקה הקבוצה. ראמוס שבוודאות רוצה להמשיך בקבוצה ולקשור את עתידו, מקווה שזה לא החוזה האחרון שלו - יהיה זקוק ליותר זמן. ממוצע המשחקים של ראול בעונה הוא 46.3. ראול כמובן לא הורחק ולו פעם אחת בקריירה והוא שיחק בעמדה אחרת, פרץ בגיל מאוד מוקדם. בתקופתו של ראול, ריאל מדריד מצד אחד חוותה עונות ארוכות יותר בצ’מפיונס - שלב הבתים השני ולא 1/8 הגמר(כלומר 17 משחקים בעונה מלאה של ליגת האלופות, יחד עם הגמר, ולא 13 העונה), אבל ריאל של ראמוס הגיעה לגבהים אחרים.

בכתבה הזכירו שוב את המובן מאליו על היותו המנהיג הבלתי-מעורער בחדר ההלבשה אחרי עזיבת כריסטיאנו, בליווי בנזמה ומודריץ’, שהוא משחק יותר מתמיד, היום כתבו ב-AS שסולארי משתף אותו בכל ההחלטות ונעזר בו לפתרון בדינמיקה הקבוצתית כשיש אירועים פחות נעימים כמו עם איסקו או מרסלו. הוא הפסיד העונה שני משחקים בצ’מפיונס - קיבל מנוחה מלופטגי מול צסק"א מוסקבה, ולא שיחק נגדה גם ‘בגומלין’ במשחק שנעל את שלב הבתים, ופעמים בגביע המלך. לצד ההתלהבות אחרי היכולת הנפלאה שלו בשבוע החשוב, השטות שלו בסיום המשחק כשדיבר בכנות מוגזמת במקרופונים של אופ"א - עלולים לגרום לו להשעייה לא רק מהגומלין אלא גם משלב רבע הגמר.

מה שבטוח הוא שראמוס אגדה במועדון, מהיכל התהילה. הקפטן שהניף שלוש פעמים ברציפות את גביע אירופה, ועל מה שמביא לקבוצה לא רק על המגרש אלא מחוצה לו. אם חידוש החוזה בקיץ 2015 לווה בקשיים אינסופיים, הפעם יש אינטרס משותף ברור, הרבה שקט וכבוד בין הצדדים, שנמצאים באותו מקום: הברנבאו.

desktop02.jpg1320×5006 1.27 MB

בגרף של המארקה השוו בין ראמוס וראול, על מספר ההופעות של כל אחד ואחד בעונות בקבוצה, למשל, עונת הבכורה של ראול 1994/95, הושוותה עם עונת הבכורה של ראמוס ב-2005/06, אז ראמוס רשם 46 משחקים. בעונת קאפלו, 2006/07, לראול היו 43 הופעות, משחק אחד יותר מסרחיו ראמוס. עונה לאחר-מכן ראול שוב שיחק יותר מראמוס, 48 הופעות לעומת 45. ניתן לראות ששניהם כמובן הפכו לשחקנים מובילים למן הרגע הראשון. ראמוס הוא ‘העכשיו’, אפשר לומר, אבל הגרף הזה שוב מעלה מהזיכרון את מה שאני תמיד יודע: עד כמה ראול היה גדול . איך הוא היה שחקן שתמיד זמין, מעולם לא נח ולא נפצע, להוציא את הטרגדיה בקלאסיקו ב-2005/06. ראול כבר בעונה השלישית שלו בבוגרים שיחק אשכרה בכל משחקי הליגה - 42 משחקים בעונת 1996/97. מ-1997/98 ועד 2003/04, רק ב-2003 הוא רשם מספר נמוך יחסית, 31 הופעות, בגלל ניתוח התוספתן.

ועכשיו אולי תבינו למה זה נכתב בת’רד של ראול. התואר שמבחינתי היה הכי הולם עבור ראול הוא ‘מלך השערים של ריאל מדריד בכל הזמנים’, אבל ראול היה שחקן גדול בעוד כריסטיאנו רונאלדו הוא מעולם אחר. לפתע הבנתי עם השנתים שגם תואר שיאן ההופעות של המועדון הטוב בתבל - זה מדהים. לא שוער, אלא חלוץ. ברור שהיו עונות גרועות בהן היה פרה קדושה, אבל שוב: ראול תמיד היה בריא וזמין - שיחק יותר משחקים בקריירה מכל הרונאלדו\ואן-ניסטלרוי וכן-הלאה, וגם יציב ונלחם ואף פעם לא שבע. תודה אלוהים שאני אוהד מס’ 1 של ראול ולא של שחקן אחר.

ראול מקבל תפקיד רשמי במועדון במקום החלטורה שהייתה לו עד עכשיו, ועובר לאמן את Juvenil B (גילאי 16-18) אחרי שהמאמן הקודם זרק כמה הערות על היכולת של קרוס וקאסימירו באיזו תוכנית רדיו.

שיהיה לו בהצלחה, מניח שבעוד שנה וקצת נשמע על המינוי שלו לקסטיליה ואז רק נשאר לחכות כמה חודשים עד שיקריבו את השה/מאמן התורן והוא יקבל את הקבוצה באמצע השנה.

אני מוכן לקבל את ראול נטו אם הוא יהיה פרגוסון או וונגר: או שיישאר למיליון שנה בלי תנאים או שלא יאמן את הבוגרים לעולם. יש גבול עד כמה אפשר לזלזל במורשת שלנו.

image.jpg990×557 216 KB

היה לכם ספק? חלקכם אולי יעלו חיוך בימים קשים: ראוליטו פתח את הקדנצייה שלו כמאמן Juvenil B עם ניצחון 4:1 מול הקבוצה הצעירה של לגאנס. התגובות נעו בין הפתעה גמורה מפיטוריו של אלברו בניטו האהוב והמוערך, לבין ההערצה לראול. האוהדים שאגו לעברו ‘ראול’, ‘ראול’, ‘ראול’ וצעקו - "אתה תהיה מאמן העתיד. אתה תהיה זידאן הבא’. ראול הסתכל, שלח חיוך הצידה והמשיך לדרכו.

סיפור הזוי. המאמן הקודם הוא אלברו בניטו, בחור שגדל במועדון כשחקן ועלה לבוגרים עם גוטי ב95’. שיחק 20 ומשהו משחקים בבוגרים ואז היה בעיקר פצוע עד סוף הקריירה (עשה הסבה לגיטריסט וכותב שירים בלהקת רוק… טיפוס מעניין). הוא מפרשן הרבה בשנים האחרונות בתכנית el chinguirito ומדובר במדרידיסטה אמיתי. למיטב זכרוני זאת לא הפעם הראשונה שהוא מבקר שחקנים שלנו ואני מניח שהדברים האחרונים היו רק הטריגר לפיטורין שלו. בכל מקרה פרט לקריאות לעבר ראול ההורים של השחקנים הצעירים מאוד לא אהבו את העזיבה של בניטו.

הדברים שאמר אחרי שעזב (באנגלית):

אגב בניטו הוא לא היחיד שירד על טוני קרוס לאחרונה. ברנד שוסטר אמר שהקישור שלנו לא מסוגל להתמודד אפילו עם ג’ירונה וקרא לקרוס טרקטור דיזל באיזשהו דימוי גרמני מוזר שאמור להיות שלילי (קרוס כמובן הגיב לו בזלזול). לתשומת ליבו של @SantiagoBernabeu

כתבתי כמה פעמים בתקופה האחרונה שאני מתחיל לקלוט את הטענות שלך. אני חושב עדיין שיש לו יתרונות, אבל מבין שיש לו גם חסרונות קריטיים. באמת שאני לא יודע אם אפשר להתפשר על החסרונות שלו, נדמה לי שלא.

כל עוד שהיתה לנו התקפה שעושה הכל ובאמת לא הוצרכנו לקבל עזרה מהקישור כדי להבקיע, היתרונות שלו באו יותר לידיי ביטוי. הוא יכל לשלוט בקצב המשחק. כרגע זה לא מספיק כי ההתקפה שלנו אימפוטנטית והיא צריכה את העזרה של הקישור.

התרומה ההגנתית שלו מתבטאת בלחסום אופציות מסירה ולא בלרדת לגליצ’ים. גם זה, לא יודע אם זה מספיק. כשהיריבה שולחת כדור ארוך למתפרצת צריך גם לרדת לגליץ’.

בקיצור. לא חושב כמוך שהוא גונב דעת, או כמו ברנד שוסטר, אבל גם לא כמו שחשבתי שהוא קשר מושלם. @KB9

קרוס בעונה לא טובה, שיחק משחק וחצי טובים כל העונה. שאלו את סולארי אחרי המשחק מדוע הוציא את קרוס (ציינו שזה אקט נדיר), והוא ענה שהצעירים לוחצים וככה זה בכדורגל.

אני חולה על הפאשיזם הבריא שיש במועדון, וחושש לדמוקרטיזציה ביום שאחרי פלורנטינו.

מוריניו אמר שאחרי פלורנטינו קלדרון יחזור. עדיף הפאשיזם של פלורנטינו על הדמוקרטיה נוסח קלדרון…

אולי כדאי לנו להתחיל לגדל נשיא בקאנטרה כמו שבארסה עושה עם פיקה.

יש לנו אחד כזה, הוא לאחרונה התמנה למאמן ואף ניצח את משחקו הראשון.

once you go
טרנינג
you never come back to
חליפה

ראול יוצא פה מבקיע היסטורי. כי באמת היה כזה.

ה-24 באפריל תמיד יהיה יום מצמרר בהיסטוריה של ריאל מדריד. בדיוק היום לפני תשע שנים, ראול כבש את שערו ה-323 והאחרון בריאל מדריד ורשם סגירת מעגל - הלה רומארדה של סראגוסה, המקום בו האגדה התחילה - הוא גם המקום בו ראול נפרד. ראול עלה לשחק כשהוא לא כשיר ובפתיחת המחצית השנייה דחק לרשת אחרי בישול של כריסטיאנו ורץ באמוק כדי לחגוג ולנשק את הטבעת.

ראול הוחלף מייד לאחר מכן, החמיר את הפציעה, וריאל מדריד ניצחה 1:2 משער של קאקא אבל זה ממש לא חשוב. ראול סבל מפציעה בת חודש ולא חזר לשחק עוד, ולא היה יכול להיפרד כמו שצריך מריאל מדריד. יום קצת עצוב…

מארקה: “הקריירה הבלתי ניתנת לעצירה של ראול בריאל מדריד”, או אם נדבר ת’אכלס: ראול צפוי להתמנות למאמן הבא של קסטיליה. במועדון מעריכים את העבודה שביצע ראול העונה בקבוצת הילדים של המועדון. נכתב שבשבועות האחרונים הוא אפילו נגע קצת בקבוצה הבוגרת יחד עם זידאן ושהוא ממשיך להתקדם. חוסה מנואל דיאס, המאמן הנוכחי של קסטיליה, שאחראי על הגעתה לפלייאוף, יחזור לפקח על כל מה שקורה בקבוצת המילואים

ראול בראיון קצר לאופ"א:

“אני חושב שהתחלתי לשחק כדורגל עוד לפני שנולדתי. הכבוד תמיד היה חלק ממני. בכדורגל לא תמיד הכל מצליח. צריך לדעת איך לנצח ואיך להפסיד, לכבד את היריבים ואת השופט”. עוד אמר ראול: “לא היו בתי ספר לכדורגל, אנשים היו משחקים בגן וברחוב, בזמן ההפסקות בבתי הספר עם חברים. אנשים היו משחקים בכל מקום, זה היה עולם אחר. כשלא היה לי עם מי לשחק הייתי בועט לקיר, הוא היה החבר הטוב ביותר שלי. הגעתי לאן שהגעתי לא בזכות הכישרון אלא בזכות התשוקה”.

כמוכן ראול פירסם תמונה חגיגית מיום שבת כאשר סיים רשמית את קורס הפרו. בעונה הקרובה הוא יאמן את ריאל מדריד קסטיליה. לאט לאט מתקרב.

ראול מונה רשמית למאמן קסטיליה לקראת העונה הבאה. ביום שישי שעבר סיים בהצלחה את הקורס של אופ"א יחד עם צ’אבי ושחקני עבר גדולים נוספים. בשנה שעברה אימן בהצלחה בקבוצת הילדים והיה פעיל בולדבבאס ברמה היומית בנוגע לכל הקבוצות הצעירות. כמה שאני נחשב לאוהד מס’ 1 שלו - כרגע בקסטיליה יהיה קל יותר לעקוב אחריו ולהתרשם ממנו. מה עוד נגיד. לא רחוק היום בו יהיה היורש של זינדין זידאן על הקווים בסנטיאגו ברנבאו ואז סגירת המעגל תושלם ואולי אני יוכל לפרוש מכדורגל אחר כך. הגדול מכולם עבורי. אין עוד מלבדו

IMG_20190627_135947_952630×749 116 KB

“ראול הוא ריאל מדריד וריאל מדריד היא ראול”. כך במשפט אלמותי אחד סיכם אמיליו בוטראגיניו את התורה כולה. ראול חוגג היום 42. הלו"ז:

חמישה פוסטים בפייסבוק שלנו (Realmadrid.co.il) החל מ-08:30 וגם חידון ראול באתר ספורט1 מצד עבדכם הנאמן אם לא יהיו תקלות.

“ראול הוא ריאל מדריד וריאל מדריד היא ראול”. כך, במשפט אלמותי אחד, אפשר לתמצת את התורה כולה. השחקן שבגללו אני אוהד כדורגל, הגדול מכולם מבחינתי. , ה-שבע הנצחי. השחקן שגדלתי עליו. מלך הצ’מפיונס. הקלאסה, המנהיגות, המאני טיים, הלב והנשמה. הגולים ובלי רכש וצלצולים, הענווה. הקבוצתיות. היום בו הפך לגדול הכובשים של ריאל מדריד בכל הזמנים היה מטורף והיום בו נפרד - היה העצוב ביותר שלי בכדורגל.

הפעם בלי הרבה מילים ותמונות - נסתפק בחידון.

היי, מה זה הפייסבוק שלנו?

והאתר שקיים כבר 15 שנה נראה לי.
באמת מעניין מתי גיא הקים אותו.

68829731_2066646740102996_5176877588294926336_n.jpg663×960 87.6 KB

היום בדיוק (23 באוגוסט) לפני שש שנים: ראול מגיע לסנטיאגו ברנבאו עם קבוצת דאז, אל סעד הקטארית, ומתקבל בכבוד של מלכים לצד כל גביעי אירופה, אצטדיון מפוצץ, מחמאות מכריסטיאנו רונאלדו, קאקא ואיקר קסיאס. “התיקון”, משחק הפרידה החגיגי באיחור של שלוש עונות. ראול משחק מחצית בכל קבוצה. בדקה ה-23 כשלוח התוצאות הראה על 0:0 - אנחל די מאריה שלח כדור לרחבה, ראול עצר ובנגיעה אחת בעט לרשת, עם סרט הקפטן על הזרוע ומספר 7 על הגב - הוא נישק את הטבעת, רץ לעבר הקהל שכל כך אוהב אותו, חייך והסתכל למעלה. כפי שקרה 323 פעמים במשחק רשמי. זה סדרו של עולם. יש דברים שלעולם לא ישתנו.

ועל זה נאמר “האושר הפשוט”. לא יכול להסביר לכם את הרגעים האלה. אני יודע שהיה גם מזל רע - אילוצי לו"ז, פציעה לא מתוכננת, אף אחד לא ידע במאה אחוז שראוליטו יעזוב - אבל הייתה לי בטן מלאה על המועדון לגבי הפרידה מראול, האלוהים של הכדורגל בעיניי והשחקן שבגללו אני כל כך אוהב את המשחק. באותו יום - הסדר שב על קנו. מחזיר אותי לילדות, ואולי לימים בהם הייתי חופר בפייסבוק על כדורגל והבנות היו כועסות
ובימים אלה, אוגוסט 2019, כשדור, הילד הנצחי מזדקן, הכוח הולך ונעלם אבל הכדורגל משאיר אותי שפוי - אני רועד מפחד אחרי כל הפסד של קסטיליה.