בפורום הישן היה דיון יפה על הדעיכה של ראול, רבים האשימו את רונאלדו האגואיסט במה שקרה אבל ב-2002/03 ראול היה נפלא (25 שערים ב-49 משחקים) ורשם אולי את משחקו הגדול בקריירה - נגד מנצ’סטר יונייטד, כבש צמד נגד מילאן והיה מאוד מסוכן, מועמד לגיטימי ל-בלון ד’אור. כששחקן כל כך גדול דועך אי אפשר להאשים את חברו לקבוצה גם אם כנראה הם לא סבלו זה את זה.
הקסם של ראול כבה פחות או יותר אחרי השלושער נגד ויאדוליד, הוא סבל מביטחון עצמי בריצפה ועד ליורו לא הפסיק להחמיץ. הוא איבד קצת מהזריזות והחמקמקות מה שמאוד הקשה עליו. הוא היה חלש עד לפתיחת 2005/06 בה היה לא רע וגם כבש גולים מכלום אבל אז נפצע. בעונת האליפות של קאפלו היינו קבוצת התקפה לא טובה וראול נאלץ לעתים לשחק כקשר, אבל אני זוכר את העונה הזו כמוצלחת. 12 שערים בלבד זה מעט מאוד אבל שימו לב - קלאסיקו (כבר בדקה השלישית), שער ניצחון במאסטייה, שער שוויון בדרבי וגם צמד נגד באיירן. עם שוסטר לטעמי הוא היה השחקן הכי טוב באליפות שלנו, יותר מאיקר הזאמורה, יותר מראמוס וכנראה יותר מגוטי (טוב, נו, קצת לא אובייקטיבי). אגב אני מתומכי ומובילי מחאת התספורת