הדיון של המלך ראול :: הרבה נוסטלגיה וגם קושי כמאמן בקסטיליה

ריאל מדריד
63

image

אחרי הניצחון המרשים על יובנטוס, Juvenil A של ראול תפגוש מחר את אינטר ברבע גמר ליגת האלופות לנוער. “אנו מצפים למשחק, זו הזדמנות ייחודית. היריבה קשה, אך הגבנו טוב נגד יובה. אנחנו רוצים לזכות בתואר הזה לראשונה. החבר’ה האלה כל כך צעירים והם יכולים לחוות משחק כה מיוחד. הטורניר הזה חדש גם להם וגם לי. עלינו להיות נאמנים למה שריאל מדריד מייצגת”.

על החוויה כמאמן: “מבחינתי זו הפתעה נעימה להיות כאן, זו קבוצה כמעט חדשה. אנחנו עובדים כבר שישה שבועות. יש לנו את הרצון לזכות בתואר אך אנחנו הולכים לאט לאט. אנחנו פוגשים יריבה קשה שלא הפסידה. נעשה הכל כדי לנצח והכי חשוב שנהיה מרוצים מההשקעה שלנו כשהמשחק נגמר. בהרבה רגעים אנחנו משחקים כדורגל טוב. נסתכל אל העתיד באופטימיות. גדלנו וצמחנו עם הניצחון על יובה”.

64

image
image940×400 107 KB

ריאל וראול עושים את זה, מנצחים 3-0 מרשים את אינטר ועולים לחצי הגמר ליגת האלופות לנוער.
הכובשים: מארבין, מיגל גוטיירז ואיבן מורנטה.

ריאל כבשה את כל השערים במחצית השניה וגם הספיקה להחמיץ פנדל.
מי שרשם משחק נהדר הוא סרחיו אריבאס, קשר מרכזי בן 18 שרשם 2 בישולים וסחיטת פנדל, גם בלנקו (הקשר האחורי) רשם משחק טוב.
מי שרשם דקות ראשונות בחובניל א’ הוא ישראל סלזאר, אחד הכשרונות הגדולים באקדמיה שקיבל זימון מראול ובגיל 17 רשם 5 דקות ראשונות בקבוצה והראה הרבה ניצוצות.

אין ספק שראול עושה שם עבודה יפה למדי, כיף לראות ונקווה שזה ימשיך ככה.
בשלב הבא תפגוש ריאל את רד-בול זלצבורג.

הביצועים של אנטוניו בלאנקו, מי שהוזכר כמועמד לעלות לסגל הבוגר כגיבוי לקסאמירו:

הנגיעות בכדור של ישראל, ב-5 הדקות בהן שיחק:

לייק 1
65

היריבה הבאה: זלצבורג בחצי הגמר. לפי מה שהבנתי ריאל מעולם לא זכתה בתואר הזה - גביע אירופה לנוער. אני לא באמת יודע כמה זה מצביע על איכויות כמאמן ואני הכי לא אובייקטיבי לגביו (גם קיים החשש שהברנבאו יפנה עורף לאלוהים אם לא יצליח כמאמן, זה סיכון!) אבל אין מישהו טוב ממנו להעביר לילדודס האלה את ערכי המדרידיסימו. אני מתרגש זה אנדרסטייטמנט. לא עוקב אחרי אף שחקן, רק אחריו.

אגב, הנה מה שגרם גם לאיטליה להתאהב: ראול מנחם את אחד משחקני אינטר שלקח קשה את ההפסד.

5 לייקים
66

הטורניר קיים רק מ2013.

67

הילדודס של ראול גברו 1:2 על זלצבורג בחצי גמר ליגת האלופות לנוער משערים של לטאסה ומיגל גוטיירס. המטרה הבאה: הגמר נגד בנפיקה ביום שלישי.

image
image768×960 120 KB

מעבר לכך, לא פחות חשוב: שבע שנים עברו מאז מספר 7 האלמותי נפרד כמו שצריך מריאל מדריד. קבוצתו אל סעד הקטארית הגיעה לטורניר גביע הברנבאו המסורתי והמגרש היה מפוצץ עד אפס מקום. 80 אלף אוהדים היו חייבים להגיע כדי להיפרד מהאגדה. ראול שיחק מחצית בכל קבוצה, ובתחילת המשחק לבש את החולצה הלבנה והקדושה וענד את סרט הקפטן. כל גביעי אירופה בהם זכה הונחו במגרש והאוהדים פרגנו עם שלט ענק “Gracias Raul” על רקע התמונה האגדית מ-2002. בדקה ה-23 אנחל די מאריה הרים לרחבה. ראול עצר על החזה, נתן לכדור לקפוץ ובעט לרשת. העולם עצר מלכת. הוא נישק את הטבעת ורץ לחגוג עם הקהל שכה אוהב אותו כפי שעשה 323 פעמים במשחק רשמי. יש דברים שחייבים לקרות. ככה הם חוקי הטבע. כמובן שרכשתי את החולצה המיוחדת של המשחק הזה. ואם תרצו: המסע ללה-דסימה החל :slight_smile: | הנה התקציר לכל אלה (כמוני) שמתגעגעים.

68

image
image1073×630 237 KB

הפרמיירה של ראול!| ריאל מדריד זוכה בגביע האלופות לנוער בפעם הראשונה בתולדותיה! אחרי ניצחון 2:3 על בנפיקה במשחק סוער - הפורטוגלים החמיצו פנדל ובעטו למשקוף בתוספת הזמן (שבע דקות, כמה סמלי). אפשר לומר שהאיש שלנו בין הקורות היה המצטיין במשחק. כמובן שרגע אחרי שאגת הניצחון והחיבוק לשחקניו - ראול עבר לשחקני המפסידה וניחם אותם. בכל מקרה את החיוך שלו היה קשה לפספס. כמובן שהוא הונף למעלה על ידי הילדודס. פאבלו רודריגס כבש בדקה ה-26 ורגע לפני ההפסקה ריאל נהנתה משער עצמי. בנפיקה צימקה בפתיחת המחצית השנייה אבל אז כבש מיגל גוטיירס. גונסאלו ראמוס צימק בדקה ה-58 וכעבור עשר דקות כמעט היה 3:3 אבל לואיס לופס הדף את הפנדל.

“El ‘Raúl Madrid’ conquista La Primera” - ראול מדריד כבשה את התואר הראשון, נכתב במארקה. תחילתה של קריירת אימון מבטיחה? 18 שנה אחרי שזכה עם ריאל בגביע עם האזניים האחרונות בפעם האחרונה שלו, בגלאזגו - ראול משתפשף על הקווים וזוכה בתואר כמאמן ראשי. פלורנטינו גם כן הגיע למשחק ובירך את השחקנים עוד קודם, וגם רוברטו קרלוס נצפה ביציע.

3 לייקים
69

כמובן שמוקדם עדיין לשפוט, אבל עושה רושם שלפחות התחת של ראול כמאמן קורץ מאותו החומר של התחת של זידאן - החלטות שיפוט 50-50 שהלכו איתנו, שער עצמי של היריבה, משחק ענק של השוער שלנו שעוצר פנדל ומשקוף של בנפיקה עמוק בתוספת הזמן. עוד שנה-שנתיים בעזרת השם נראה אותו ככה גם מול באיירן :upside_down_face:

12 לייקים
70

:heart:

image
image1706×960 253 KB

4 לייקים
71

image
image660×750 131 KB

ה-29 באוקטובר. יום קדוש בהיסטוריה של ריאל מדריד. לפני 26 שנה (ויום) ילד פלא בשם ראול ערך הופעת בכורה, במשחק החוץ נגד סראגוסה בלה רומארדה. רפא בניטס רצה אותו בקסטיליה אך ואלדאנו התעקש שהוא מוכן לקבוצה הבוגרת. ראוליטו היה מצוין אך קצת התבלבל מול השער והחמיץ מספר הזדמנויות (אם כי בישל בהרמה מצד שמאל) וריאל הפסידה 3:2. כעבור שבוע הוא “תקע את הכדור ברשת כמו שעושים שחקנים גדולים” כפי שתיאר המאמן ואלדאנו. דווקא בדרבי נגד אתלטיקו מדריד בסנטיאגו בברנבאו. והשאר? היסטוריה. “אני לא גיליתי את ראול. הוא גילה את עצמו”), אמר המאמן דאז שעל שמו נקרא בנו הבכור של ראול| אגב, בלי קשר, עם קצת עזרה מ-TransferMarkt - ראול כבש שמונה שערים בעשרת משחקיו הראשונים בליגת האלופות מה שמדרג אותו בטופ עשר. רק רק סימונה אינזאגי וסאדיו מאנה, הארי קיין (כולם תשעה) וארלינג הולאנד השיאן (12) כבשו יותר. ראול כבש שלושער נגד פרנצווארוש, סיים את עונת הבכורה שלו בצ’מפיונס עם שישה שערים בשמונה משחקים כולל אחד נגד יובנטוס ברבע הגמר שלא הספיק. “ראול הוא ריאל מדריד וריאל מדריד היא ראול”. השחקן שבגללו אנחנו אוהבים כדורגל⚽️

כבר שמעתם כל כך הרבה פעמים את הסיפור שלי. בכל מקרה, זה היה יכול להיות מרתק ‘לחיות’ ממש את הפריצה והעלייה המטאורית שלו, כמו שחווינו עם ראמוס למשל, אלף-אלפי הבדלות בין שחקן הגנה להתקפה. הרי ברור שהייתי רק בן שנתיים, אפילו פחות. זה מעניין. כל עניין שידורי המשחקים בארץ, אם בכלל, התקשורת שהייתה אחרת ובכלל ילד שניבאו לו גדולות ופשוט עמד בציפיות ובגדול כשכל כך הרבה התרסקו בדרך. ראול הצעיר, אני מתגעגע. והלוואי שלא היה שופך לאגר בגיל 27.

2 לייקים
72

לא תהיה עוד אהבה כזאת עבורי בכדורגל שוב. יש משהו בשחקן הראשון שגורם לך להתאהב במשחק שלא יכול לחזור על עצמו. בתור ילד לא אהבתי כדורגל בכלל הייתי הרבה יותר בקטע של כדורסל עד שראיתי את ראול משחק במדי נבחרת ספרד מול ישראל. מהרגע הזה ראיתי כל משחק שלו ומשם כמובן שהאהבה עברה גם לריאל.

גם כשהוא עזב את ריאל בשנתיים בשאלקה צפיתי בכל משחק ומשחק שלו. האמת צרם לי הכבוד הבלתי נתפס שהוא קיבל שם בשנתיים האלה לעומת איך שסיים בריאל. סניור ראול הם קראו לו ואפילו הפרישו את המספר שלו לעונה שתיים אחרי שעזב, זה כבוד שראוי למלך של הכדורגל. לא יודע כמה פה עקבו אחריו בשנתיים האלה שם אבל הוא שיחק פשוט כדורגל מופלא כאילו כל הניסיון והבגרות שלו הדביקו את הפער ליכולת הפיזית שדעכה. שערים עוצרי נשימה ביופיים, שערי ניצחון חשובים, ניהול משחק, בישולים וחניכה של צעירים. גם הגיע לארץ בליגה האירופית אז זכיתי לראות אותו בלייב כמה שזה היה מצמרר.

4 לייקים
73

הראשון של ראול!| ה-5 בנובמבר תמיד יהיה יום היסטורי. לפני 26 שנה ילד צעיר בשם ראול, במשחקו השני בקבוצה הבוגרת - כבש שער ראשון דווקא בדרבי נגד אתלטיקו מדריד, לעיני 80 אלף איש. “במצב הראשון אליו הגיע הוא תקע את הכדור ברשת כמו כוכב אמיתי. אין ספק שזכינו בכוכב גדול”, אמר חורחה ואלדאנו שהתעקש: “לא אני גיליתי את ראול - ראול גילה את עצמו”. כן, שבוע קודם לכן ראוליטו ערך בכורה נגד סראגוסה והיה נפלא אך הכדור לא נכנס בלה-רומארדה. אין דבר, מאז אותו יום בברנבאו הוא עשה זאת עוד 322 פעמים. “ראול הוא ריאל מדריד וריאל מדריד היא ראול”. לכבוד המאורע בחרתי את 7 השערים האהובים עליי של מספר 7 האל-מותי:

העקב נגד ויאדוליד ב-2003-04 – הרמה של פיגו מימין, הראשון מתוך שלושה של ראול באותו ערב, אולי במשחקו המפלצתי האחרון באמת בקריירה לפני שכוכבו דעך.

הגולאסו נגד ברצלונה בחצי הגמר ב-2002- “מעולם לא בעטתי כל כך חזק”, אמר ראול, שבישל לזידאן באומנות במשחק הראשון. באותו ערב הוא תקע את הכדור בחיבור של בונאנו. “גולאסו לגלאזגו”, נכתב בכלי התקשורת.

השער נגד ואסקו דה גמא ב-1999 – אליפות העולם למועדונים, ראול מקבל כדור ארוך מסיידורף, משגע את הבלם, מגלגל הצידה מהשוער ובועט לרשת. גולאסו, מה נאמר ומה נגיד.

ראול משתיק את הקאמפ נואו – עונת 1999-00, בארסה מובילה 1:2, ראול כבש כבש באותו ערב ואז הוא מקבל כדור מסאביו, מקפיץ באלגנטיות כמו שכל כך אהב – איש הוואסילינית ומשתיק את הקאמפ נואו. איזה גול, איזה אושר של רגע.

על הפרצוף של פרדיננד – רבע גמר ליגת האלופות ב-2003, אולי משחקו הגדול בקריירה, שירה בתנועה. ראול כובש צמד, הראשון אחרי שהסתובב על הבלם האנגלי ובעט לרשת של בארטז. אחרי אותו ערב פרגוסון, שלא אוהב לפרגן במיוחד – הגדיר אותו כשחקן הטוב בעולם.

כל הדרך אל השער – גמר ליגת האלופות בשנת 2000, ראול מקבל את הכדור בחצי המגרש שלו, דוהר ודוהר, עוקף את קניזארס וכובש. 0:3 לריאל מדריד על ולנסיה, ראול מגיע לעשרה שערים בעונת השיא שלו במפעל. גביע אירופה שני בגיל 22 בלבד. המלך של המפעל.

נגד כל העולם – הדרבי בעונת 1996-97 בקאלדרון, ראול מקבל את הכדור בצד שמאל, מושך וגובר על שחקן הגנה, מתגבר על עוד אחד ומזווית קשה בועט לרשת. באותו משחק כבש צמד. לראול היה הכל אבל שער שלו בדריבל עוצר נשימה זה היה מחזה מדהים.

לא נכנסו: ההקפצה נגד אנדרלכט ב-2001/02 - הטאץ’ האלוהי| השער נגד יונייטד ב-1999/00 באולד טראפורד| השער נגד ראיו וייקאנו ב-2000/01 - לכו חפשו ביוטיוב!| השער נגד דפורטיבו לה קורוניה ב-2001/02| השער נגד ברצלונה בעונת הקאפלו כבר בדקה השנייה!

74

זה גולאסו. אני מתגעגע לריאל מדריד הזאת. היה כיף.

75

image

לפני חמש שנים ראול פרש מכדורגל אחרי שזכה באליפות בארה"ב. אני כל כך שמח שגדלתי על ראול ולא התאהבתי בכדורגל בגלל שחקנים אחרים - לא רונאלדו “השמן”, לא זידאן, לא בקהאם, לא הנרי, לא טוטי, ולא חסר. המחמאה הכי גדולה שיש לי “ראול היא ריאל מדריד - וריאל מדריד היא ראול”. תמיד חלמתי שיעקוף את תלמו סארה ויהיה שיאן המבקיעים בליגה הספרדית מאז ומעולם אבל מאז 2003 משהו דעך, הקסם אבד, המשחק הברוטאלי האחרון שלו היה השלושער נגד ויאדוליד. דווקא מהשנים הקשות אני זוכר את השער בקלאסיקו נגד ברצלונה, כל כך מרגש דווקא כשהיה מעבר לשיאו - כבר בדקה השנייה.

המשבר הראשון שלי בכדורגל היה כשנפצע נגד סראגוסה - במקום בו החלה האגדה - היא גם הסתיימה והבנתי שגמר את העונה, היה ריח של עזיבה באוויר. זה המשיך כשעזב לשאלקה, אמרתי איך יכול להיות שראול לא יפרוש בריאל מדריד. התאכזבתי אפילו מעט אבל לאחר מכן הבנתי: האהבה של ראול לכדורגל> האהבה של ראול לריאל מדריד, הוא רצה להמשיך להיות שחקן משמעותי. באותו יום, במסיבת העיתונאים, הלכתי לשחק כדורגל עם חברים, רציתי ללבוש את חולצה מספר 7 המסורתית הטהורה מ-2002/03 ולראשונה בחיי היא לא עלתה עליי. כמה אירוני.
המשבר השני היה כשאחרי שנתיים בשאלקה, באפריל 2012, ראול הודיע שהוא גמר את הפרק שלו בכדורגל האירופי. אני זוכר שזו הייתה הפעם הראשונה שכתבתי בפורום ובאתר מהטלפון, איי שם בימי פלמחים העליזים בצבא הגנה לישראל.
אפשר לומר שהיה עוד משהו בין לבין אני זוכר תמונה קודרת של ראול בסופרקופה נגד ולנסיה ב-2008, כאב לי שדווקא כשהנבחרת עשתה היסטוריה הוא לא היה חלק מזה אלא יותר מעין סמל קל של כישלונות העבר ורף רבע הגמר. ברור שדויד ויאה ופרננדו טורס היו טובים ממנו כבר.

לא אסלח לעצמי לעולם שלא יצא לי כאוהד לראות את ראול מדלג בכר הדשא בברנבאו, כובש, בין אם בוואסילינה או בשער ריק, מנשק את הטבעת ורץ לעיגול האמצע לחגוג מול הקהל שכה אוהב אותו. אבל מבחינתי בגביע הברנבאו באוגוסט 2013 אני הייתי שם.

פריצת הדרך שלי בתקשורת הספורט הייתה עם הכתבה המיוחדת לוואלה ספורט על סיפור הקריירה שלו. הלכתי לראול קצת יוטיוב, הפתעה אחרונה לסיום:

image
image960×540 158 KB

לייק 1
76

שאלה קצת פחות פופולרית: ראול דעך מאוד מאוד מוקדם. למה לדעתכם?

77

רב עם הספר והחליט להתנזר

78

כן כן, סיפורי התספורת הידועים.

אבל האמת היא שזה מעניין כי אתה מסתכל עכשיו על לוקה ומודריץ’ ואיך שהוא מתחזק את עצמו בגיל 35, ולא יכול שלא להיזכר באיך ראול דעך כמעט עשור צעיר יותר. זה קטע.

79

לדעתי זה שחיקה פשוט. ראול שיחק כמות עצומה של כדורגל מגיל צעיר. הוא התחיל לשחק 60-70 משחקים בשנה(כולל נבחרות) מגיל 17. בגיל 26 היה לו פזמ ששחקן בדרך כלל צובר בגיל 30 פלוס. ולמרות שהיה סופר מקצוען וכמעט לא נפצע רפואת הספורט עדיין לא הייתה ברמה שהיא היום מבחינה שיקום ולשמור על הגוף.

80

פלוס פציעת צולבת לשחקן שהמהירות והזריזות היו מאוד משמעותיות עבורו. הדעיכה התחילה לפני אבל עדיין.

81

בפורום הישן היה דיון יפה על הדעיכה של ראול, רבים האשימו את רונאלדו האגואיסט במה שקרה אבל ב-2002/03 ראול היה נפלא (25 שערים ב-49 משחקים) ורשם אולי את משחקו הגדול בקריירה - נגד מנצ’סטר יונייטד, כבש צמד נגד מילאן והיה מאוד מסוכן, מועמד לגיטימי ל-בלון ד’אור. כששחקן כל כך גדול דועך אי אפשר להאשים את חברו לקבוצה גם אם כנראה הם לא סבלו זה את זה.
הקסם של ראול כבה פחות או יותר אחרי השלושער נגד ויאדוליד, הוא סבל מביטחון עצמי בריצפה ועד ליורו לא הפסיק להחמיץ. הוא איבד קצת מהזריזות והחמקמקות מה שמאוד הקשה עליו. הוא היה חלש עד לפתיחת 2005/06 בה היה לא רע וגם כבש גולים מכלום אבל אז נפצע. בעונת האליפות של קאפלו היינו קבוצת התקפה לא טובה וראול נאלץ לעתים לשחק כקשר, אבל אני זוכר את העונה הזו כמוצלחת. 12 שערים בלבד זה מעט מאוד אבל שימו לב - קלאסיקו (כבר בדקה השלישית), שער ניצחון במאסטייה, שער שוויון בדרבי וגם צמד נגד באיירן. עם שוסטר לטעמי הוא היה השחקן הכי טוב באליפות שלנו, יותר מאיקר הזאמורה, יותר מראמוס וכנראה יותר מגוטי (טוב, נו, קצת לא אובייקטיבי). אגב אני מתומכי ומובילי מחאת התספורת

82

יש פה מישהו שעוקב אחרי קסטיליה או עקב אחרי הנוער ויכול לספר איך ראול כמאמן?