הדיון של המלך ראול :: הרבה נוסטלגיה וגם קושי כמאמן בקסטיליה

Raulito-7 · 23 באוגוסט,‏ 2019,‏ 5:37pm

היום בדיוק (23 באוגוסט) לפני שש שנים: ראול מגיע לסנטיאגו ברנבאו עם קבוצת דאז, אל סעד הקטארית, ומתקבל בכבוד של מלכים לצד כל גביעי אירופה, אצטדיון מפוצץ, מחמאות מכריסטיאנו רונאלדו, קאקא ואיקר קסיאס. “התיקון”, משחק הפרידה החגיגי באיחור של שלוש עונות. ראול משחק מחצית בכל קבוצה. בדקה ה-23 כשלוח התוצאות הראה על 0:0 - אנחל די מאריה שלח כדור לרחבה, ראול עצר ובנגיעה אחת בעט לרשת, עם סרט הקפטן על הזרוע ומספר 7 על הגב - הוא נישק את הטבעת, רץ לעבר הקהל שכל כך אוהב אותו, חייך והסתכל למעלה. כפי שקרה 323 פעמים במשחק רשמי. זה סדרו של עולם. יש דברים שלעולם לא ישתנו.

ועל זה נאמר “האושר הפשוט”. לא יכול להסביר לכם את הרגעים האלה. אני יודע שהיה גם מזל רע - אילוצי לו"ז, פציעה לא מתוכננת, אף אחד לא ידע במאה אחוז שראוליטו יעזוב - אבל הייתה לי בטן מלאה על המועדון לגבי הפרידה מראול, האלוהים של הכדורגל בעיניי והשחקן שבגללו אני כל כך אוהב את המשחק. באותו יום - הסדר שב על קנו. מחזיר אותי לילדות, ואולי לימים בהם הייתי חופר בפייסבוק על כדורגל והבנות היו כועסות
ובימים אלה, אוגוסט 2019, כשדור, הילד הנצחי מזדקן, הכוח הולך ונעלם אבל הכדורגל משאיר אותי שפוי - אני רועד מפחד אחרי כל הפסד של קסטיליה.

Raulito-7 · 18 בספטמבר,‏ 2019,‏ 9:57am

פעם, בעידן שלפני כריסטיאנו רונאלדו וליאו מסי, ליגת האלופות הייתה מזוהה עם שם אחד כמעט יותר מכל אחד אחר - ראול. עונות בהן היה קשה להבקיע קרוב לעשרה שערים בעונה. קצת נוסטלגיה. 18 באוקטובר 1995, ריאל מביסה 1:6 את פרנצוורוש ההונגרית בברנבאו. ילד צעיר בשם ראול כובש שער בכורה במפעל. שם החלה המורשת. ראול סיים עם שלושער - השחקן הצעיר ביותר שעשה זאת - בגיל 18 ו-113 ימים בלבד. כבר בעונת הבכורה במפעל כבש שישה שערים. עד גיל 25 זכה שלוש פעמים בגביע עם האזניים הגדולות כשהוא כובש בשני גמרים (נגד ולנסיה בשנת 2000 ונגד באייר לברקוזן ב-2002), עונת השיא: עשרה שערים. עוד תצוגות גדולות: 2002/03 - נגד מנצ’סטר יונייטד ומילאן.

הנה כאן רשימת 20 המבקיעים הצעירים ביותר בתולדות ליגת האלופות - מה קרה עם כל אחד מהם. גם ליאו מסי, אנדריי שבצ’נקו, פטריק קלייברט.

Raulito-7 · 13 באוקטובר,‏ 2019,‏ 6:02pm

עשרים שנה ליום הגדול של ראול בקאמפ נואו. כבש את הראשון בקלאסיקו והשווה ל-2:2 רגע לפני הסיום בגולאסו ענק ואפילו שלא כהרגלו - השתיק את אוהדי ברצלונה (התנצל על כך בהמשך). ראוליסימו. געגועים. היו ימים.

Raulito-7 · 26 באוקטובר,‏ 2019,‏ 5:28pm

"ראול יכול להיות הגווארדיולה או הסימאונה של ריאל מדריד"

בטור השבועי שלו ב-El Pais חורחה ואלדנו משבח את ראול מאמן קסטיליה ורואה בו היורש הברור של זינדין זידאן. “אם המועדון יידע לטפל ולהשתמש בו נכון, הוא יוכל לבוא לידי ביטוי במשך שנים ארוכות ולהיות הדמות שריאל צריכה כדי להתגבר על הלחץ מהתקשורת והקהל והציפיות הלעתים מוגזמות שיש מהקבוצה. תמיד אומרים לי ‘עדיין מוקדם’ כשאני מדבר על ראול המאמן. אותו דבר אמרו גם לפני 25 שהיה שחקן צעיר”.
“אף אחד לא ישתלב טוב יותר עם הסגנון של שחקני ריאל מדריד. עם ראול, הברנבאו יהיה משהו אחר. הוא חלק מריאל מדריד, הוא מיישם את כל מה שהיא מציגה. הוא יכול לסחוט עד טיפת הזיעה האחרונה מכל שחקן כדורגל, כפי שהוא עשה. המדרידיסטה תמיד היה גאה בראול. הוא יהיה בלתי נלאה בכל הקשור לדרישה”.

ואלדאנו לא אהב את האזכורים לגבי אלגרי, מוריניו ואחרים ואמר שהמועדון ימצא את המאמן שיהיה כה מזוהה איתו מתוך הבית,הוא כרגע דורש לתת כבוד לזידאן, “אך אם נדבר על העתיד שאף אחד לא ישכח את ראול. זו הדרך הטובה ביותר לכבד את ריאל מדריד”.

Santi_Yago · 26 באוקטובר,‏ 2019,‏ 7:02pm

תזמון לא טוב של ולדאנו, ראול רושם הפסד ביתי עם קסטיליה הערב.

Raulito-7 · 29 באוקטובר,‏ 2019,‏ 6:19am

25 שנה להופעת הבכורה של ראול: "זה היה רגע ייחודי, זה שהכי זכור לי"

29 באוקטובר (1994), תאריך קדוש עבור המדרידיסימו. לפני 25 שנה ערך ילד צכחר בשם ראול את הופעת הבכורה שלו בריאל מדריד במשחק חוץ נגד סראגוסה בלה רומארדה. “ציפיתי שיהיה לחוץ אבל הוא ישן באוטובוס כמעט כמו כלב מת”, אמר חורחה ולדאנו. כעבור שבוע, בדרבי נגד אתלטיקו מול 80 אלף איש הוא תקע את הכדור כמו שחקנים גדולים באמת במצב הראשון אליו הגיע וכבש שער בכורה. ראול גונזאלס בלאנקו. האהבה הראשונה.

את הסיפור הזה אתם יודעים היטב. ולא שהיה לכם ספק - ראול לא ישכח את הרגע הזה לעולם. האגדה, מאמן קסטיליה כיום, התראיין לאתר הרשמי ונזכר: “זה היה רגע ייחודי, זה שזכור לי יותר מכולם, כי באותו יום לא הייתי יכול הלאמין שתהיה לי כזו קריירה כמו שחלמתי עליה, כזו שנמשכה שנים רבות. הגשמתי את כל החלומות שהיו לי באותו היום. וגם בהמשך”. "יש לי הרבה זיכרונות. הייתי צעיר מאוד, הייתי כמעט ילד, והחלום שהיה לי מאז שהייתי צעיר מאוד היה להיות מקצוען וזה התגשם בכך שלבשתי את החולצה ההיא באוקטובר 29 בסראגוסה. כשאני רואה את החולצה הזו אני זוכר הרבה דברים שחייתי כילד ”.

על הלה רומאדה: “תראו את המצב, שיחקתי שם את המשחק הראשון והאחרון שלי. במשחק הראשון היו לי המון הזדמנויות ולא הצלחתי לכבוש אבל במשחק האחרון שלי עם החולצה של ריאל מדריד, אחרי שנפצעתי בקרסול במהלך הקודם וחשבתי על חילוף - רצתי לכיוון השער, כריסטיאנו רונאלדו מסר לי ויכולתי לכבוש על אותה הבמה. אני מאוד אוהב את העיר והאצטדיון הזה”.

“בגיל 17 אתה לא באמת יכול להבין את האחריות הזו של לשחק בריאל מדריד, הייתי מאוד צעיר ומה שעמד לנגד עיניי היה הלהט לשחק כדורגל. אמיליו בוטראגיניו היה מאלה שעזרו לי הכי הרבה. זו הייתה השנה האחרונה שלו במעודון. יכולתי לחוות את הפרידה שלו, הוא היה סמל לא רק של ריאל מדריד אלא גם של הכדורגל הספרדי. הדבר היחיד שניסיתי היה ליהנות, להפיק את המקסימום מכל משחק, לנסות לנצל כל רגע כי לא ידעתי כמה זמן זה יימשך. לאט לאט התחלתי את העונה השנייה והשלישית”.

על מספר 7: “בשנה הראשונה שלי שיחקתי עם חולצה מספר 17. ב-1996 קיבלתי את מספר 7, אחריות גדולה בשל הסמלים הגדולים שהיו בריאל מדריד עם החולצה הזו, אבל בקבוצה הזו תמיד הייתה אחריות, לא המספר עצמו אלא ללבוש את החולצה עם הסמל של ריאל מדריד”.

שעריו הגדולים: “למרבה המזל כבשתי שערים רבים אבל אני תמיד אזכור את הראשון כמו שאזכור את הופעת הבכורה. זה היה נפלא לכבוש את שער הבכורה בדרבי נגד אתלטיקו מדריד, מסירה נפלאה של מיכאל לאודרופ. אני זוכר את זה כאילו זה קרה ממש עכשיו, וגם את השער בגביע הבן יבשתי נגד ואסקו דה גמא או בגמר ליגת האלופות. אין לי ספק אבל שכל שער שעזר לקבוצה בצורה כזו או אחרת לנצח היה חשוב, או שהתקדמנו שלבים בליגת האלופות. כבשתי הרבה למזלי אבל הכי חשוב שנהנתי והקבוצה ניצחה”.

על הסטטיסטיקה: “צריך לנתק אותה, שיאים הולכים ונשברים כל הזמן. אני שמח וגאה בכל מה שעשיתי במועדון הזה. המשחקים ששיחקתי, התארים. בטח יכולתי לעשות יותר ולהשיג יותר אבל נהנתי מכל רגע ונתתי את המקסימום שלי בריאל מדריד. תמיד ניסיתי לעזור לחבריי לקבוצה, למאמנים, למועדון, לשמח את האוהדים בכל משחק ושיראו שריאל מדריד היא הדבר החשוב ביותר עבורי. הגעתי לכאן בגיל 15 וגדלתי כאן בבית הזה, ריאל מדריד נתנה לי הכל באופן אישי, למשפחתי, להורים שלי, הקמתי כאן בית ומשפחה וילדים. זו תחושה הדדתי שאנחנו כל כך מרגישים של ראול וריאל מדריד”.

מה עוד אפשר להגיד, אני בטוח שיש לכם צמרמורת מטורפת ברגעים האלה. 323 שערים, 16 תארים, 741 משחקים (שיאן ההופעות). " ראול הוא ריאל מדריד וריאל מדריד היא ראול " (אמיליו בוטראגיניו).

זה בדיוק מה שהייתי צריך כדי לצאת מהדיכאון. תודה אלוהים, תודה. בלי הכדורגל הייתי אדם עצוב וריק.

Raulito-7 · 26 בדצמבר,‏ 2019,‏ 9:29am

בזמן פגרת חג המולד, שער המארקה עם “השיטה של ראול” בקסטיליה. חלק חשבו שראול דמות חיובית מדי, חייכן, תהו האם הוא מסוגל להציב גבולות ולהיות גם ‘רע’ מעבר לסמכותיות כשחקן עבר ענק ואגדה במועדון. בכתבה שפכו אור על שיטות האימון של ראול שמקפיד על כל פרט ולא רק הטקטיקה. על קצה המזלג: הלבוש של שחקני קסטיליה אחיד - מדים מלאים של המועדון, אותם תיקים ואותן הנעליים. הוא לא רוצה לראות שחקנים צעירים עם מותגים מוגזמים. “אתה לא יכול ללכת לשחק במגרשים כמו לאס-רוזאס עם תיק של לואי ויטון ב-600 יורו”, אמר. הוא גם לא רוצה לראות אוזניות יקרות או כפכפים. בינתיים ברמת הנקודות זה לא מניח את הדעת וראול השיג 22 נק’ בלבד ב-17 משחקים, קרוב לתחתית (אם כי יש לה משחק חסר). יש לציין שהוא משחק ללא קובו או רודריגו וההנחה הייתה שלפחות אחד מהם יהיה בקבוצה הצעירה.

ראול קבע כי השחקנים צריכים להגיע למתחם האימונים לפחות שעה וחצי לפני כל אימון, אחרת זה נחשב לאיחור. גם הקנסות ברורים. מי שיגיע דקה באיחור לאוטובוס - לא ייסע עם הקבוצה, מנופה מהסגל. כשראול מרגיש שהקבוצה לא הציגה משחק מקובל, הוא מריץ את השחקנים בסיום המשחק. ראול בקיא מאוד בכל מה שהצעירים עושים ברשתות החברתיות וביקש מהם לא להגזים. מעבר לכך, בקיץ רצו לצלם את התנהלות הקבוצות הצעירות של המועדון. ראול וצ’אבי אלונסו נבחרו. אלונסו שאל האם זה יכלול טקטיקה ונאומים בחדר ההלבשה ואמר שלקטעים האלה הוא לא מוכן. ראול סרב מייד בפגישה עם כל המאמנים. הוא לא רצה הסחות דעת והטיל וטו - “תודה אבל לא תודה”.

Raulito-7 · 15 בפברואר,‏ 2020,‏ 9:19am

התאריך ה-15 בפברואר נכנס לדברי הימים של ריאל מדריד. בדיוק לפני 11 שנה ריאל מדריד הביסה 0:4 את ספורטינג גיחון במשחק חוץ וחלום האליפות נותר בחיים. זה קרה בהובלתו של הקפטן ראול שכבש צמד והפך למלך השערים בהיסטוריה של ריאל מדריד כשהוא עובר את אלפרדו די סטפאנו עם 309 שערים. ראול כבש את הראשון אחרי כדור רוחב חזק של סרחיו ראמוס מצד ימין כשהוא מקדים את ההגנה, ואת השער האחרון במשחק בדחיקה לרשת (עוד היילייטים: שער בכורה למרסלו בליגה, ושער ראשון לקלאס יאן הונטלאר). “מיתוס נולד”, נכתב בשער המארקה שם הוציאו מהדורה מיוחדת.

בכל רחבי אירופה החמיאו לראול, אגדות ענק כמו פאולו מאלדיני, אלסנדרו דל פיירו, ראיין גיגס, קרלס פויול, והוא הצטנע בסיום המשחק, כרגיל ואמר בפשטות שהוא מתרגש מהשיא אבל הכי חשוב שהקבוצה ניצחה, ושהוא רוצה לברך את הילד הצעיר דני פארחו שערך הופעת בכורה בקבוצה הבוגרת. וזו הייתה התמצית של מי הוא ראול, השחקן שגרם לי להתאהב בריאל מדריד. אני זוכר כילד צעיר סופר איתו שלב אחר שלב - עבר את פוקאש, עבר את הוגו סאנצ’ס, עבר את סנטיאנה. זה פשוט היה יום מרגש ובלתי נתפס. ראול גונזאלס בלאנקו - שיאן השערים של ריאל מדריד בכל הזמנים - וואו, זה ישב עליו כל כך טוב.

Raulito-7 · 18 במרץ,‏ 2020,‏ 10:43am

Golazo De Raul. ביום הזה ממש, במדי שאלקה, גולאסו אמיתי ולא כמו שבמארקה היו כותבים אחרי כל שער שלו (כל כך אוהב אותם). שנתיים סבבה לגמרי היו לו שם - זכייה בגביע הגרמני, חצי גמר הצ’מפיונס (כבש שערים חשובים ולא רק נגד הפועל), מספרים בסדר. ובעיקר: אשכרה בחודש הבא זה עשור למשחק האחרון שלו בלבן, היכן שהאגדה התחילה - בלה-רומארדה של סראגוסה. געגועים.

[אגב, תמיד אמרתי שהשיער הארוך היה מנחוס אמיתי. עם קצר הוא שיחק יותר טוב ונראה צעיר יותר, חבל שחמש שנים אצלנו הוא לא הוריד את הרעמה הזו].

Raulito-7 · 1 באפריל,‏ 2020,‏ 8:06pm

התגעגעתם? שתי אנקדוטות מהקריירה של ראול:

סיפור ראשון: עונת 2009/10. לאחר ההפסד לברצלונה בקלאסיקו בברנבאו, ריאל רחוקה שלוש נקודות מהקבוצה של פפ. ראול מגיע למרפאה ורואה שם את קאקה ולתחושתו הברזילאי “בילה” שם קצת יותר מדי. לאחר ההדחה נגד ליון והכעס של הקשר כלפי פלגריני, הוא נעדר כמעט שבעה שבועות. נכתב במארקה כי בקבוצה הייתה קצת חשדנות כלפי הברזילאי. ראול הגיע אליו וקרץ לו : “הקבוצה צריכה אותך, אתה צריך לדעת לשחק עם כאב”. קאקה חזר לקראת המשחק בלה רומארדה נגד סראגוסה. זה היה המשחק האחרון של ראול בריאל. הוא קיצר את זמן החלמתו מהפציעה, עלה בהרכב כי הקבוצה הייתה זקוקה לו - וכבש את ה-0:1. מייד לאחר מכן הוחלף, הוא נעדר לחודש בגלל פציעה ולא לבש יותר את הלבן של ריאל. ואת שער הניצחון באותו ערב? כבש קאקה.

סיפור שני: כריסטיאן פוקס הוא כיום מגנה של לסטר סיטי האנגלית. בזמנו הוא שיחק בשאלקה יחד עם ראול. בגרמניה קראו לו “סניור ראול”. פוקס סיפר כי השנתיים האלה עשו את שלהן. הוא אומר שהוא עדיין צופה בסרטונים של ראול כשחקן וכך גם עושה עם חבריו בחדר ההלבשה. “בפעם הראשונה שהרגשתי מסנוור מהכדורגל זה היה בזכות ראול”, אמר. הוא לא היה רק שחקן טוב אלא גם ג’נטלמן אמיתי, מנהיג, אחד הטובים ביותר ששיחקתי איתם". פוקס עוד אמר: "זה היה חלום שהתגשם כשאחד השחקנים שראיתי ככוכב ענק בילדותי - הגיע והייתה לי הזדמנות לשחק איתו. הוא נגע בכדור והבקיע. זה היה עונג שהוא היה בחדר ההלבשה. בשלישי, אגב, איבן ראקיטיץ’ מברצלונה ששיחק גם הוא עם ראול בשאלקה, העלה תמונה שלהם חוגגים יחד בבונדסליגה וכתב “זוכר זמנים ישנים ויפים”. הוא כתב גם “ראול, אגדה” ואמר בעבר: “למדתי ממנו המון, על המגרש ומחוצה לו, הוא היה אדם מפואר, כמו אבא שלנו בתקופה בשאלקה. אני אסיר תודה על כל רגע שהיה איתנו”.

https://twitter.com/ivanrakitic/status/1244964742546034689

Raulito-7 · 5 באפריל,‏ 2020,‏ 7:44am

https://twitter.com/realmadrid/status/1245682394193113089

מחזור 16 בספרד, עונת 2000/01, ריאל מדריד מארחת את ראיו ואייקנו בסנטיאגו ברנבאו וראול כובש את הגולאסו הענק הזה בעונה בה יסיים כפיצ’יצ’י של הליגה בפעם השנייה (והאחרונה) בקריירה [במסגרת הזיכרונות שמעלה המועדון בטוויטר שלו מדי יום]. מהשערים הראשונים שראיתי מצד ראול והראשונים שהייתי שם בקליפים שהייתי עורך כנער מתלהב. באותה עונה כבש 32 שערים ב-50 משחקים - העונה הפורייה בקריירה שלו: 24 בליגה (סיים כמלך השערים על חשבון ריבאלדו ברגע האחרון), 7 בליגת האלופות ואחד בסופרקאפ האירופי נגד גלאטסראיי. צמד נגד ברצלונה בברנבאו, שער נגד ולנסיה בכל אחד מהמשחקים, שער נגד לה קורוניה, חמישה צמדים בליגה ושבעה בסך הכל. כמובן שלואיס פיגו היה הכי נוצץ אחרי שהגיע מבארסה והיה השחקן הטוב בעולם והוא רשם עונה גדולה, אבל זו הייתה האליפות של ראול.

16 משעריו אגב כבש ב-2001. אז הוא לא היה דריבליסט גדול מעולם ולא טכני כמו רונאלדו או הנרי, אבל היו לו את הגולים המיוחדים שלו וכמובן אמן הואסילינות. זהו-זה, תמה פינת הנוסטלגיה

Raulito-7 · 24 באפריל,‏ 2020,‏ 8:45am

תחזיקו חזק, ציון דרך לא פשוט. סגירת המעגל (העצובה) של ראול. היום לפני 10 שנים זה קרה. חילופי המשמרות החלו רשמית. ראול גונזאלס, הקפטן הבלתי מעורער, הסמל הגדול ביותר של המועדון הגדול ביותר, הסקורר, כל תיאור שתרצו - חזר ל-“לה רומארדה”, המקום בו החלה האגדה וסיפור האהבה הגדול ביותר בכדורגל העולמי ב-1994/95. הוא פתח בהרכב לאור מצוקה בחוד על אף שהיה לא כשיר. דקה 50: היגואין בעט חזק, השוער הדף, גם כריסטיאנו לא הצליח להבקיע אבל מסר הצידה. ראול עט על הריבאונד, עשה את ה-0:1 ונישק את הטבעת.

בפעם ה-228 בליגה - המבקיע השלישי הטוב בכל הזמנים דאז (רק הוגו סאנצ’ס ותלמו זארה עברו אותו) ובעיקר: בפעם האחרונה. זו גם הייתה הפעם ה-77 בה הוא כבש את השער הראשון במשחק - יותר מכל אחד אחר. אבל עזבו את השיאים. ראול הוחלף כאמור וגמר את העונה (“ביקשתי חילוף עוד לפני הגול, הייתי בר מזל להבקיע. הניצחון הכי חשוב. הלה רומארדה תמיד כיף לחזור לכאן”). ואלדאנו עוד אמר: “אנחנו מעריצים את ראול ששיחק עד שלא היה יכול לקום על הרגליים. זו תהיה החלטה שלו האם ימשיך. אנחנו מקווים שנוכל ליהנות ממנו עוד הרבה”).

למחרת הגיעו הבשורות הרעות. אני זוכר את ההלם שקיבלתי עם הידיעה על כך שהוא לא יחזור לשחק, ובהתאם לשמועות על כך שיעזוב בקיץ - הבנתי שזה הסוף. אבל זה לא קרה, ראול עזב. זה היה קשה יותר מכל הדחה בשמינית הגמר, מכל תבוסה בקלאסיקו. כמה שהגיעה לו פרידה אחרת…

Raul777 · 25 באפריל,‏ 2020,‏ 8:25am

אחד הרגעים היותר קשים עבורי כאוהד היה לראות את זה. הוא חגג והוא ידע שזה הסוף. אגב הוא עלה כמחליף בעצמו במחצית הראשונה ולא פתח במשחק

KB9 · 6 במאי,‏ 2020,‏ 6:45am

כזה אוסף אני רוצה

https://www.instagram.com/p/B_ze8LvnG2E/?utm_source=ig_embed

Raulito-7 · 22 במאי,‏ 2020,‏ 7:26pm

ראול לא מדבר הרבה. איזה כיף לשמוע אותו מתראיין. הנה סיפור שכנראה לא ידעתם: ראול היה בספק גדול לקראת גמר ליגת האלופות ב-2002, הוא סבל ממכה חזקה באצבע אחרי תאקל עם איבן קאמפו באימון ולא היה מסוגל אפילו לשים נעליים. “אמרתי לרופא שיעשה כל מה שהוא יכול, הרדים לי את האצבע. בגלל זה בעטתי כל כך רע אבל הכדור נכנס” (אחרי הוצאת החוץ של רוברטו קרלוס).

“קשה מאוד להישאר עם רגע אחד מתקופתי במועדון. הבכורה שלי, בה הגשמתי חלום ילדות, הזכייה בגביע האלופות השביעי, השער בגביע הבן יבשתי מה שהביא לקפיצת דרך בקריירה שלי ברמה הבינלאומית”.

על הגמר נגד יובה ב-1998: “זה היה מרגש מאוד מכיוון שלא זכינו בגביע במשך 32 שנה, היינו קבוצה שעשתה עונה לא טובה בליגה, אבל ליגת האלופות הייתה שונה ולכן ניצחנו את יובה שהיו לה שחקנים נפלאים. סבלנו מתקופה קשה בליגה אבל היה לנו הרבה קסם בליגת האלופות. זה היה אירוע היסטורי ואני זוכר את קבלת הפנים במדריד. הקבוצה ההיא זכתה שלוש פעמים בליגת האלופות אבל זה היה משהו מאוד מיוחד”.

על התקופה כמאמן קסטיליה: “יש לי הזדמנות להיות מאמן וללמד את המשמעות של ריאל מדריד, להנחיל את הערכים שהעבירו לי כשאני הגעתי את ה-DNA המנצח. זה מה שעליי לעשות לצד שיפור השחקנים והכדורגל הטוב”.

Raulito-7 · 27 ביוני,‏ 2020,‏ 7:04am

"ראול הוא ריאל מדריד. וריאל מדריד היא ראול". כך, במשפט אחד תמצת אמיליו בוטראגיניו, אגדה בפני עצמה - את התורה כולה. האיש שנתן לנו כלכך הרבה רגעים יפים וסיבות להרים את הראש ולהיות גאים גם בתקופות פחות טובות. השחקן הנערץ עליי ביותר. סקורר ענק (עדיף בוואסילינה), הלב והנשמה, מיסטר-צ’מפיונס. השחקן שמזוהה עם הקבוצה יותר מכל אחד אחר ומבחינתי כך זה יישאר לנצח. השחקן שיש לי ארון שלם של חולצות שלו וכל פריט אפשרי חוץ מתחתונים. כן, אתם לא טועים, זה פוסט המזל טוב המסורתי - 43.

היום בו הוא עזב את ריאל מדריד היה היום הכי קשה שלי בכדורגל (כמובן שהמשכתי לעקוב בכל חור), זה היה לא פייר שלא יכל לקבל את הכבוד הראוי לו מן הסתם גם בגלל הפציעה. אפילו קצת כעסתי עליו אבל בסוף הבנתי: עם כמה שראול אוהב את ריאל מדריד ורציתי שהוא ישחק כאן כל הקריירה - ראול אהב יותר כדורגל ורצה להוכיח את עצמו והשנתיים בשאלקה היו טובות, “סניור ראול” קראו לו שם.
כמובן ששיא השערים שלו נשבר על ידי כריסטיאנו (אני זוכר את הצמרמורת בגוף כשהוא עקף את די סטפאנו עם הצמד נגד גיחון ודבר ראשון לאחר המשחק החמיא לקבוצה עלה ניצחון ובירך את הילד הצעיר דני פארחו שרשם הופעת בכורה), זו מטרה שסימנתי כבר שעקבתי אחרי בכיתה ד’ ונחשפתי לראשונה למספרים - אבל ראול היה המלך של הצ’מפיונס עד להופעה של שתי המפלצות, והוא בינתיים שיאן ההופעות וגם זה תואר בלתי נתפס. כבר הרבה זמן אבל אין כמו אהבה ראשונה, אין לכם מושג כמה אני מתגעגע לראות אותו משחק ולצרוח כמו פעם " Golazo De Raul" גם כשהוא היה דוחק ממטר.
אני רושם בכל פעם בהתלהבות על סגירת מעגל, זה יהיה רגע עוצר נשימה ללא ספק אבל האמת שאני מאוד-מאוד מפחד גם לגבי זה במובן מסוים, שחלילה זה לא יצליח. אלוהים צריך להישאר אלוהים. המלך ראול כבר בן 43. מה הרגע הזכור ביותר שלכם?

Raulito-7 · 25 ביולי,‏ 2020,‏ 11:26am

עשור לפרידה מראול | בדיוק עשור. ב-25/7/2010 ראול, מס’ 7 הנצחי, השחקן הנערץ עליי ביותר, האיש שהוא ריאל מדריד יותר מכל אחד אחר- עזב את ריאל מדריד במסיבת עיתונאים מרגשת כשדמעות בעיניו - ואף עין לא נותרה יבשה, גם לא אצלי. יותר משאהב את ריאל מדריד - ראול אהב לשחק כדורגל ורצה להוכיח לכולם שהוא עדיין שם. וכך היה. בתור אוהד ריאל מדריד היה לי קשה לקבל את זה אך עם הזמן הבנתי. לא מזמן כשהחליף קידומת ל-40, סיפרתי שבדיוק באותו היום כשעזב, באופן קוסמי - חולצת הכדורגל הראשונה שליוותה אותי בתור ילד - זו של ראול - כבר הייתה קטנה ולא יכולתי להשתמש בה…

יותר מעוד הפסד בקלאסיקו, יותר מעוד עונה ארורה עם הדחה מביכה בשמינית הגמר - זה היה היום הכי עצוב שלי בכדורגל. זה היה נראה לי כה טבעי שיפרוש במדי קבוצה. השחקן שגדלת עליו הרי לא יכול לדעוך לעולם. הוא שוב יבקיע שער מדהים, ינשק את הטבעת וירוץ לעיני הקהל שכל כך אוהב אותו. השחקן שבגללו אני אוהב כדורגל. לאחר מכן, הרגש והרומנטיקה והאמוציות נעלמו מהמשחק המרגש והילדותי ששובה את כולנו. לא הכרתי את ריאל מדריד בלי ראול ופחדתי להכיר אותה בלעדיו. לא ידעתי איך לעכל את המצב. משהו באהבה לכדורגל מעט דעך. גם “הפיצוי”, כשהגיע לגביע הברנבאו בקיץ 2013 וכבש אחרי מסירה של די מאריה - וזה היה כה טבעי - לא מילא את החסר.

החלום שראול יחזור לשחק בריאל מדריד לפני הפרישה לא התגשם וחבל. אבל היי, הוא היה איתנו בדסימה, גם בגמר בסאן-סירו וגם בקארדיף, ועכשיו הוא בקסטיליה. זה מתקרב. ויש דברים שחייבים לקרות. הוא עוד יעמוד על הקווים בברנבאו. יש דברים בטבע שחייבים לקרות. עם מסיבת עיתונאים מאולתרת וחגיגית או שלא, וראול לא באמת צריך את זה - ראול הוא ריאל מדריד וריאל מדריד היא ראול.

Raulito-7 · 28 ביולי,‏ 2020,‏ 6:17pm

בדיוק לפני עשור ראול הצטרף לשאלקה של פליקס מאגאת:

כפי שכבר אמרתי, כעסתי על הבחירה שלו בהתחלה אבל בהמשך הבנתי שהאהבה לכדורגל חזקה מהאהבה שלו לריאל מדריד. התקבל כמו מלך, “סניור ראול” קראו לו, אהבה אינסופית מהקהל, חולצה מספר 7 כמובן (שאף הופרשה למעט זמן לאחר שעזב). 19 שערים בעונת הבכורה, 21 בעונה השנייה, סה"כ 40 שערים ב-98 הופעות. הרזומה? זכייה בגביע הגרמני בעונת הבכורה (מעולם לא זכה הכי בגביע המקומי עם ריאל מדריד), כשכבש בחצי הגמר נגד באיירן, והן בסופר קאפ הגרמני, וגולת הכותרת: לקח את שאלקה לראשונה בתולדותיה לחצי גמר ליגת האלופות, מסע שהחל עם צמד נגד הפועל תל אביב בגרמניה ונמשך עם שערים נגד ולנסיה ואלופת אירופה אינטר בסן סירו (2:5). בעונה השנייה רשם קמפיין יפה בליגה האירופית והגיע גם ל-400 גולים בקריירה [אחרי התספורת המתבקשת!]. באפריל 2012 הודיע “העתיד שלי לא בכדורגל האירופי” ובכה. וגם אני, באמצע יום בצבא…

KB9 · 16 באוגוסט,‏ 2020,‏ 2:50pm

הרבה פעמים קיבלנו בראש מבאיירן מינכן. בעונת 99/00 הפסדנו לבאיירן שלוש פעמים כולל שתי רביעיות, במינכן ובברנבאו במשחק בלהות של איקר הצעיר. ועדיין הדחנו אותם בחצי הגמר בדרך לאוקטבה.

למה זה בת’רד הנוכחי? כי נזכרתי במשחקים במקרה, חיפשתי ביוטיוב ונזכרתי בשתי מסירות העומק של אלוהינו בניצחון האחד בברנבאו שהעלה אותנו לגמר.

אנלקה עם אחת משתי פעולות טובות שלו במועדון - השניה הייתה בגומלין כשנגח את שער החוץ מבישול של סאביו המרגש (אגב שווה לשמוע את אנלקה מדבר על התקופה במדריד, נותן את התחושה כמה ריאל מדריד שונה מכל מועדון אחר).

Raulito-7 · 16 באוגוסט,‏ 2020,‏ 5:18pm

לראול הייתה אחלה יכולת מסירה, אני זוכר שני בישולים מטורפים שלו בליגת האלופות: לזידאן בקאמפ נואו ב-2001/02, הסתובב בתנועה מהירה ושלח אותו לשטח| ובחצי גמר ליגת האלופות נגד יובה בטורינו, כדור מעל ההגנה.
אם כבר ראול ובאיירן, אני הייתי מזכיר את ההדחה שוברת הלב ב-2006/07, אני חושב שהוא נתן הצגה בשני המשחקים גם אם כבש גולים ממש מכוערים. זה לא היה רק הניסיון והדירבון ומה שמדברים עליו כשאין כדורגל ורוצים לטאטא, הוא באמת זהר כמעט כמו פעם מינוס המהירות.

לגבי אנלקה, קראתי חלק מהדברים, אני פחות התחברתי כשהגיע כל העניין של “הספרדים ללא ממש קיבלו אותי, היירו ואחרים, ראול היה חבר של מוריינטס אז זה טבעי שלא…”. הוא כן אמר שהיה שחקן צעיר שלא קיבל הכוונה ושהוא מודה על הזכות להיות חלק מהמועדון. אגב אני כנראה מאלה שלא ממש מחזיקים ממנו גם ברמת ה’-מוכשר’, שחקן שהיה צב, אבל טוב שכבש במשחקים האלה. הוא גם הבקיע ב-0:3 על ברצלונה, שער הליגה הראשון שלו. לפניכן הבקיע באליפות העולם למועדונים או משהו כזה.

אגב, אם כבר ראוליטו, ריאל הצעירה מוליכה 1:3 על יובנטוס כרגע בליגת האלופות, מחקה פיגור מוקדם (דקה שנייה כבר ספגנו) ובעשרה שחקנים. זידאן צריך לחשוש