כדור הזהב ב-2001: כשראול הפסיד למייקל אואן - הכתבה המלאה באתר סנטוס רלבו מלפני שנה. חוסר ההתלהבות להתראיין, הליגה הספרדית מול הגלובאליות האנגלית באותם הימים וההלם בחדר ההלבשה של ריאל מדריד.
הקדמה: באותו הזמן מייקל אואן סיים במקום השמיני במשאל של אופ"א - מאמני עבר גדולים ואחרים, אבל הקדים את ראול בקרב על הבלון ד’אור. המספרים לפניכם. ראול הוביל את ריאל מדריד לזכייה באליפות ספרד תוך שיתוף פעולה אדיר עם לואיס פיגו (אליפות ראשונה מאז 19997) והיה הפיצ’יצ’י של הליגה בפעם השנייה בקריירה עם 24 שערים, אחד מעל ריבאלדו שכבש חמישה בפנדל, וכן לחצי גמר ליגת האלופות כשסיים כמלך השערים עם שישה. 32 שערים הוא תרם ב-2000/01 בעונתו הפורייה בקריירה שלו.
אואן היה גדול, לא נשקר, אולם לא שיחק בליגת האלופות אפילו וליברפול לא הייתה חלק ממאבק האליפות. הוא כבש צמד בגמר הגביע האנגלי, זכה איתה בסופר קאפ האירופי ובגביע אופ"א, וכמובן היה לו משחק ענק בנבחרת עם שלושער נגד נבחרת גרמניה במוקדמות מונדיאל 2002. דעתכם?
“רבים ינצלו את יום שבו ליאו מסי הניף את כדור הזהב השמיני שלו - לזכור את העוול שנעשה לכדורגל הספרדי עם הפרס היוקרתי של פראנס פוטבול. צ’אבי ואנדרס אינייסטה ב-2010 כקשרי ברצלונה ונבחרת ספרד וראול, שהיה אפילו קרוב יותר -2001. הגביע שחמק לו מבין האצבעות הוא עדיין, עבור חלק מהמומחים - אחת העוולות הגדולות שנעשו בתולדות הפרסים האישיים”. והערה ממני: גם פאביו קאפלו התרעם על כך.
מנואל אמור כותב כי זו הייתה העונה המבריקה ביותר של ראול מבין ה-16 שלו בלבן: 24 שערים בליגה בדרך לאליפות ספרד, הגעה לחצי גמר ליגת האלופות ויכולת פנומנלית בטופ. כדור הזהב היה נראה בידו אבל נפל…למייקל אואן שב-2000-01 אכן בלט בליברפול והיה נפלא אבל לא שיחק אפילו בליגת האלופות. בדירוג פיפ"א לשחקן הטוב ביותר הוא סיים רק שמיני. הזמן לא מרפא את הכל מבחינת ריאל מדריד.
“בחדר ההלבשה היינו משוכנעים שרולו (הכינוי של ראול) עומד לנצח. באותה השנה הגיע לו. היינו מאוכזבים מאוד”, מספר הבלם איבן קאמפו. “אם זה הפתיע אותך כעיתונאי - דמיין אותנו. זה היה כל כך קרוב”, אמר השוער סזאר סאנצ’ס. שבוע קודם לכן פרננדו מוריינטס החבר הטוב והפרטנר מקדימה צחק: “אני כבר נתתי לו את הגביע”. “כולם מסכימים שמגיע לו”, אמר ויסנטה דל בוסקה המאמן, אבל לא.
בהצבעה אואן ניצח עם 176 קולות וראול שני במפתיע עם 140 בלבד. אוליבר קאן שוער באיירן מינכן שזכה בדאבל השיג 114. בספרד נכתב על ‘גניבה’, אולם באנגליה שיבחו את הנסיך אואן שזכה בתארים רבים, כבש 16 בפריימרליג וכמובן השלושער הבלתי נשכח במוקדמות המונדיאל. ואולם, הוא לא השתתף במפעל היוקרתי ביבשת ובליגה ליברפול סיימה רק שלישית. לא באשמתו כמובן אבל…
מיותר לציין אולי, לפני 23 שנה, הכל היה שונה מאוד, כולל מערכת ההצבעה והנגישות לצפייה במשחקים. כדור הזהב נבחר אך ורק על סמך הבחירות של 51 עיתונאים ממדינות המזוהות עם אופ"א, לאחר שצוות הכדורגל של צרפת ערך רשימה של 50 מועמדים. כל אחד מחברי המושבעים הרכיב דירוג של חמישה שמות: לראשון היו חמש נקודות, השני זכה בארבע, השלישי בשלוש, הרביעי בשתיים והחמישי בנקודה. פרנצ’סק אגילר היה הכתב של המגזין בספרד ואחראי על ההצבעה.
באופן פרדוקסלי, מבחינתו ‘התבוסה’ של ראול לא באה ב"שום הפתעה". שימו לב על מה הוא מדבר. " ראול נפגע לאורך הקריירה שלו ‘מהסודיות’ שלו ומחוסר העניין שלו להופיע בפני התקשורת. אני חושב שהיה לו כדור הזהב אם היה יותר פתוח", הוא מסביר בשיחה עם רלבו. הטיעונים שלו מדברים גם על עניין הגלובאליות. “באותם הזמנים אנשים רבים הצביעו על סמך מה שראו בעיתונים. רשתות חברתיות לא היו קיימות, הכדורגל הספרדי לא התעלה בהכרח על שאר אירופה. זה פגע בראול כמו שזה פגע באמיליו בוטראגיניו. במקרה של ראול זה לפעמים הרגיש שלא כולם רואים את גדולתו. כאילו הוא עם הגב”.
והוא נותן דוגמה: "תמיד ניסיתי להביא את המועמד הספרדי לראיון בפראנס פוטבול בשבועות האחרונים לפני ההצבעה, שיהיה לו ‘תפקיד ברור’ במגזין. אם הופעת על השער או שהם עשו איתך ראיון ארוך זה שירת אינטרס. עבור האנשים ממדינות המזרח הייתה דרך להבין שהשחקן הזה יכול להיות הזוכה, למשל אלבניה, ארמניה, איי פארו, מולדובה וסן מרינו היו חלק מהמדינות שהשתתפו בהצבעה.
“כמובן החוזק והיוקרה, התדמית של הכדורגל האנגלי עשתה את שלה עבור אואן. ראול היה שחקן יעיל, אהוב אבל בלי קסם של שחקן על”, טועם אלפרדו רלאניו המזוהה עם AS ומסקר את ריאל מדריד, הוא היה זה זכות ההצבעה. אגילר מסכים עימו: “הנוכחות של ליברפול שנתנה פוש והתקשורת האנגלית - הייתה אדירה. אואן ניצח תחילה בקרב התקשורתי ואז לקח את ההצבעות. אין לי שום הסבר אחר. ראול עשה הכל על המגרש כדי לזכות בבלון ד’אור”.
סגן המנהל במונדו דפורטיבו טוען: “תמיד הזכרתי את זה בפני הקרובים שלו: ‘תגיד לראול שהנידוי שלו מהתקשורת פוגע בו’. זו הגרסה התיאורטית שלי בנושא מלבד האיכות האדירה של אואן. אבל ראול היה חייב לזכות בפרס”.
ראול לא היה אובססיבי למלכות שערים או לזכייה בפרסים אישיים אלא הצלחת הקבוצה הייתה החשובה ביותר. אבל התוצאה הייתה מקלחת קרה עבורו, מספר איבן קאמפו: “זה הפריע לו? כן. זכור, ראול הוא ווינר שרצה לנצח בכל משחקון באימון ואפילו בקלפים. הוא נהנה בסנטיאגו ברנבאו, היה הקפטן של ריאל מדריד ובדרך לרשת את הסרט בנבחרת ספרד, זו נקודה קטנה שחסרה לו כדי לומר: ‘היי - אני השחקן הטוב בעולם’. זה נורמלי שזה חסר לו”
בחדר ההלבשה ההוא, המלא בכוכבים כמו לואיס פיגו, זינדין זידאן, ורוברטו קרלוס, התבאסו כאמור עבורו. “קצת הופתענו מכך שאואן נבחר. אני לא רוצה להגיד שלא הגיע לו, אך כשיש לך כל כך הרבה ציפיות שחבר לקבוצה יזכה בגביע ואז אתה רואה שהוא אפילו לא קרוב. …התאכזבנו, הערצנו את ראול ואהבנו אותו מאוד. בימים שלפני אמרתי: ‘בן אדם, חבר לקבוצה שלי הולך לזכות בבלון ד’אור!’ אז היינו קצת מאוכזבים”.
דל בוסקה, מאמן ריאל מדריד בין 1999 ל-2003, טוען שהוא מחשיב את עצמו כ"כופר" עבור פרס מסוג זה… למרות שהוא מודה בפני רלבו שהמקרה של ראול היה מקרה מיוחד. “כדורגל הוא ספורט קבוצתי, אבל זה היה פנטסטי אם כדורגלן מקומי, שהתחיל כנער, היה זוכה בכדור הזהב”. הוא לא זוכר, עם זאת, ש"היה הרבה דיבורים בחדר ההלבשה" על כך. אלו היו זמנים שונים, כפי שמסביר רלאניו: “באותה תקופה עדיין לא ייחסנו לפרס הזה כל כך חשיבות. הפריחה בספרד הגיעה מהיותנו חלק מהיריבות בין ריאל מדריד לברצלונה וכמובן בעידן כריסטיאנו רונאלדו וליאו מסי באותה תקופה, זה היה מעניין כשהם נתנו את זה וזה נדון במשך שלושה ימים”.
ראול לא התקרב שוב להרמת הפרס בפריז בצורה כזו. בשנה שלאחר מכן הוא סיים שביעי (עם רונאלדו וזידאן לפניו; אואן היה 13 ), כמו ב-2003. הוא מעולם לא עלה משם. “לא פעם חשבנו שהוא יכול לזכות בפרסז הזה כי היו לו עונות טובות מאוד במדריד, אבל באותה שנה הוא היה הפייבוריט מבין הפייבוריטים. זה היה חבל. באותה תקופה מי שזכה בו היה גם חצי אלוהים”, אומר שחקן אחר בחדר ההלבשה דאז.
רלאניו מוסיף שוב את עניין ספרד-אנגליה. “אם יש לך קבוצה נהדרת הרבה אנשים צופים בכך. בליגה האנגלית זה היה כך. עכשיו ריאל מדריד וברצלונה משודרות בכל מקום בגלובוס אבל בעבר זה לא היה כך. ראול היה נראה על בסיס קבוע רק בשלבי ההכרעה בליגת האלופות או בטורנירים גדולים והוא לא הצליח עם נבחרת ספרד”.
הכתבה מסתיימת באזכור כל השיאים בהם החזיק ראול לפחות באופן זמני - מלך שערי ריאל מדריד, נבחרת ספרד וליגת האלופות, שיאן ההופעות של ריאל מדריד איי פעם ואפילו מרכז הסטטיסטיקה להיסטוריה של הכדורגל CIHEFE בחר בו אז לכדורגלן הספרדי הגדול איי פעם. אבל כדור הזהב היה שם את הדובדבן על קריירה ללא רבב.
