מסכים לגמרי. הסיכוי שהכוכבים יסתדרו עם מינוי של ראול כמו שהיה בזמנו עם זידאן שואף לאפס. זה היה נכון גם אילולא היה לנו נסיון עבר של ראול להסתכל עליו, וזה נכון שבעתיים כשראול בינתיים כישלון די ברור בקאסטייה. מינוי שלו זה דבר מאוד מטומטם לעשות והארכת חוזה של אנצ’לוטי, עם כל הבעיתיות שלה, תהיה עדיפה בהרבה.
אני מאוד אשמח לראות את זידאן חוזר. אפילו אלונסו, על כל ההצלחה בינתיים בגרמניה, הוא סימן שאלה. אבל בכל אופן הוא בטח עדיף על ראול (ומבחינתי גם עדיף על אנצ’לוטי).
כבודו של זידאן במקומו מונח, אבל אי אפשר להשוות את המקרה שלו לצ’אבי סולשיאר ושות’. הוא קיבל סגל מפלצתי שלפני רגע זכה בצ’מפיונס. ברור שאפשר להרוס כמו שבניטז עשה, אבל עדיין, זו דינאמיקה שונה. דווקא השינוי שצ’אבי עשה בחצי העונה הראשונה היה מאוד לא טריוויאלי.
אקצין ואביא את הדוגמה של בארסה אחרי פפ. טיטי, טיטו, טאטא, לואיס אנריקה… הסגל היה סגל מנצח.
רוצה לומר, הסיכון פה לא באמת גדול עם ראול (וברור שאני מעדיף את אלונסו). הרי תמיד אפשר ללכת על גישת אנצ’לוטי שמנסה להפריע כמה שפחות.
כולם שוכחים שבינואר הזה הוא קיבל את אובמיאנג ופראן טורס (ואאדמה טראורה ודני אלבס שאני פחות מחשיב) וקיבל חזרה את דמבלה ופדרי שחזרו מפציעות,בזמן שקומאן נאלץ להסתדר עם ממפיס ולוק דה יונג ואחרי כל זה עדיין נכשל בלנצח את בנפיקה בבית ולעלות לשמינית גמר.
לא מצליח להבין למה ראול מתעכב כל כך הרבה והעונה הזו בקסטיליה יותר פוגעת בו מאשר מציגה אותו כאיש הנאמן לסמל כזה שמחפש כביכול אתגר לבנות מחדש ולהצליח ביום שאחרי סרחיו אריבאס - אבל להגיד שהוא “לא מאמן בוגרים” זו הגזמה פרועה. לא ננסה - לא נדע. הוא צריך לנסות. הוא לא יכול לאמן קבוצה חביבה בבונדסליגה? אני לא משוכנע בכך. אם ינתחו אובייקטיבית את ראול בלי קשר להילה שלו כשחקן עבר ולהישגים שלו - עד כמה הוא יכול להתרסק. הוא יסיים מקום חמישי ולא יגיע לליגת האלופות? העונה שעברה מבחינת קרלו אנצ’לוטי הייתה אשפתות. הרמנו דגל לבן בליגה בינואר ובצ’מפיונס הושפלנו, אסור להיות מודחים ככה. קרלו אנצ’לוטי זה עוד מאותו הדבר. לא אומר שראול צריך להחליף אותו אבל יש דברים כל כך ברורים ובסיסיים שקרלו לא עושה.
אבל תודה לכם לכל מי שכותב, כל כך מרגש להיות בדיון הזה ועוד קצת להיזכר בראול, לא מזמן הבאתי חולצה שחורה של ליגת האלופות מעונת 2002-03, יש לי כבר חולצה כזו שלו אבל שתהיה אחת ספייר.
אני לא חושב שזידאן יצליח עם הסגל הזה, דווקא אנצלוטי עם כל הביקורת מתאים יותר לאמן את חומר השחקנים שיש לנו
הייתי רוצה לראות את אלונסו מאמן וראול עוזר שלו
המלך ראול חוגג יום הולדת 47. השחקן שבגללו אני אוהד ריאל מדריד (“שרוף” כמו שאומרים), האיש שבזכותו אני כל כך אוהב כדורגל, האיש ששינה לי את החיים מקצה לקצה מבלי שהוא יודע מי אני. ראול כבר בן 47 וזה אומר שאני כבר לא ילד, הבנתי את זה כשהיה בן 40 וגם עוד קודם כשפרש ממשחק פעיל – אבל הכדורגל מחזיר אותי תמיד לילדות בשיא ההתלהבות. אני לא זוכר את החיים שלי בלי כדורגל וגם לא רוצה לזכור האמת.
“ראול הוא ריאל מדריד וריאל מדריד היא ראול”, כך באמצעות משפט אחד, עדיף על פני ספרים שלמים, תמונות וגולים – תמצת אגדה ענקית אחרת של ריאל מדריד, פיגורה בפני עצמה וכמובן שזה אמיליו בוטראגיניו שראול היה יורשו – את התורה כולה.
עברתי קצת על הרשתות החברתיות, אני זוכר איך כתבתי בהתלהבות כמעט בכל יום הולדת כבר איזה עשור, בגיל 40. כי אין כמו האהבה הראשונה. הילדה הראשונה ש"אהבת" בבית ספר וכמובן שחקן הכדורגל הנערץ עלייך ביותר.
הוא היה המלך הבלתי מעורער של ליגת האלופות בעידן שלפני החייזרים ליאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו ומבחינתי לנצח יישאר מספר אחת והשחקן המזוהה ביותר עם המועדון הגדול בתבל. האיש שחגג עם נשיקה לטבעת ולא חיפש את חיי הזוהר, זה שכבש בוואסילינות – טאץ’ אדיר, הקפצה מעל השוער, בנגיחה, בדריבל על פני שחקן הגנה אחד. תאכלס. נגיעה אחת בכדור זה מספיק. לא צריך לתת שואו ואפשר גם לבשל לחבר. ואף רצוי בלי גינונים של כוכב, להיות ספורטאי אמיתי ולא להשתתף במלחמות המלוכלכות נגד ברצלונה חוץ מאיזה “ששש” אחד ב-1999-2000.
ואין כמו לחגוג גול של אליל הילדות שלך, לצרוח Golazo De Raul יחד עם השדר ולקפוץ גם ב-0:5 וגם כשהוא הבקיע מול שער חשוף. ראול “מתכתב” עם כל כך הרבה נקודות בילדות שלי. חליפת הכדורגל הראשונה והקדושה – חולצה מעונת 2002-03, הרגשתי אחריות ללבוש אותה| קלפי הסופרגול שלו שהייתי אוסף| חיפשתי להוריד גולים בקאזה והקליפים במוביי מייקר| להבקיע איתו גולים בפיפ"א| ולהוריד כל תמונה במחשב. להתווכח עם החבר היקר מבית ספר תל נורדאו למה ראול טוב מרונאלדו-פנומנו או מכל אחד אחר.
ואם כבר השחקן הטוב בעולם, חזרנו לעונת 2002-03. ראול בן 25 וכבר אלוף אירופה שלוש פעמים כשהוא כובש בשני גמרים. ריאל מדריד אירחה את מנצ’סטר יונייטד ברבע הגמר. זה היה אחד ממשחקיו הגדולים של מספר ‘7’ שרקד על המגרש יחד עם זינדין זידאן ולואיס פיגו, כבש צמד שערים – אחד על הפרצוף של ריו פרדיננד וניסה לשלב את הכוכב שלא הסתדר – רונאלדו. אלכס פרגוסון נכנע אחרי ה-1:3: “ריאל קונה שחקנים גדולים. יש לה את פיגו, את זידאן, היא הביאה הקיץ את רונאלדו אבל השחקן הטוב בעולם – הוא ראול. לא הצלחנו להתמודד איתו. אני מקווה שהמשטרה לא תאפשר לו לנחות בלונדון בגומלין”, אמר הסר.
עד כמה זה סמלי שביום בו ראול עזב ביולי 2010 – ומשהו אצלי כבה קצת באהבה למשחק האלוהי הזה - חולצת הכדורגל ששירתה אותי נאמנה כל כך הרבה זמן – כבר לא עלתה עליי, כי לכל דבר טוב יש סוף. ראול העדיף להמשיך להיות שחקן כדורגל חשוב ורק האהבה לכדורגל ניצחה את האהבה שלו לריאל מדריד. כמובן שראול “ליווה” אותי גם בהמשך חיי כמו שאני ליוויתי אותו, כשהפכתי לחצי אוהד שאלקה שם קראו לו ‘סניור ראול’, אפילו בארה"ב וקטאר עקבתי אחריו ובדקתי את התוצאה בכל משחק של קסטיליה.
וכן, הקשר ההדדי נמשך ואת הכתבה הראשונה שלי בתקשורת הייתי גאה ושמח עד השמיים – עם פרסום סיפור הקריירה של ראול לרגל פרישתו באתר המכובד “וואלה! ספורט”.
מטורף לחשוב שראול גדל בבית של אוהדי אתלטיקו מדריד והחיבור האלוהי הזה בין ראול וריאל מדריד היה עשוי שלא להתרחש כלל, אבל כנראה שזה היה חזק מחוקי הטבע.
גם אם סגירת המעגל על הקווים לא תתרחש זה בכלל לא משנה. יש כל כך הרבה רגעים למזכרת – מלך השערים הוא לא, ממזמן, אבל שיאן ההופעות והחולצה הלבנה שוקלת - “עם החולצה הזו אני תמיד עולה למגרש כדי לנצח” – אמר וכעס על ברנד שוסטר, זוכרים? אני מבטיח לחגוג עוד גול שלו במשחק הוותיקים הבא. “התיקון” כבר התרחש. גביע הברנבאו בקיץ 2013. ריאל ערכה משחק חגיגי לכבוד ראול שקיבל את הכדור מאנחל די מאריה, עצר על החזה ובעט לרשת. 80 אלף איש שהכינו שלט מדהים – קמו על הרגליים והעיניים שלהם התמלאו ברק. גם ראול עצמו כל כך שמח, נישק את הטבע ורץ אל עבר היציעים כפי שעשה 323 פעמים במשחק רשמי.
מדי אימון בכדורגל אני נהנה להגיע עם חולצות של ריאל מדריד. הילדים ממשיכים לשאול אותי על ראול ואני אמשיך לענות להם בחיוך. אגדה שהייתה באמת… תודה!
התלבטתי הרבה אם שוב לציין את התאריך, עושה את זה כמעט כל שנה, כמה כבר אפשר לחדש, בין אם כאן או בפייסבוק אבל זה חזק ממני כל מה שקשור לראול, ואגב אני תמיד מסביר לילדים בבית הספר ששואלים אותי אם כריסטיאנו רונאלדו הוא השחקן האהוב עליי בכל הזמנים - לא.
לפני 14 שנה בדיוק הגיע היום העצוב ביותר שלי בכדורגל - יותר עצוב מהדחה בשמינית הגמר (כבר שכחתם - היו שנים כאלה) או עוד הפסד בקלאסיקו. היום הזה ה-25 ביולי בו ראול עזב את ריאל מדריד. כמה רציתי שהשחקן הנערץ עליי ביותר, גיבור הילדות שלי והשחקו שבזכותו אני אוהד ריאל מדריד - יסיים כאן את הקריירה. פאולו מאלדיני-מילאן, ראיין גיגס-מנצ’סטר יונייטד, פרנצ’סקו טוטי-רומא וראול-ריאל מדריד. כי “ראול הוא ריאל מדריד וריאל מדריד היא ראול” כפי שאמר מדויק אמיליו בוטראגיניו.
המונח “סוף עידן” נזרק לאוויר בקלות לעתים קרובות ומאבד מערכו. הפעם זה באמת היה סוף עידן. לא הכרתי את ריאל מדריד בלי ראול, לא רציתי ולא חשבתי. כילד בן 18 שבאותו יום כמה אירוני הלכתי לשחק כדורגל ואותה חולצת נעורים של ראול מ-2002/03 כבר לא עלתה עליי - העזתי לכעוס עליו כשהחליט לעזוב. תישאר מחליף! אני ממשיך לספור את השערים שלך ומחכה לצרוח שוב Gol de Raul וללכת גאה עם החולצה.
בהמשך הבנתי והגיעה אליי ההארה. כמה שראול אוהב את ריאל מדריד - אהבה ענקית - ראול אוהב כדורגל. ולכן עבר לשאלקה כדי להיות הפנים של המועדון בפרויקט החדש, לחוות הרפתקה לפני סוף הקריירה וגם להצעיד אותה לשנתיים מעולות עם זכייה בגביע והעפלה לחצי גמר ליגת האלופות. אפילו כשכבש נגד הקבוצה שלי בישראל - פעמיים - חייכתי. ראול עשה שנתיים מעולות ואפילו הסתפר!
באוגוסט 2013 גם הגיעה סגירת המעגל במשחק גביע הברנבאו כש-80 אלף איש עשו כבוד למלך שלבש כמובן את חולצה מספר 7 וענד את סרט הקפטן. בדקה ה-23 הוא גם קיבל את הכדור מאנחל די מאריה וכבש שוב בחולצה של ריאל המועדון של חייו ורץ לעיגול האמצע. זה כבר לא היה כדורגל אלא כוח המשיכה, חוקי הטבע. ואולי יום אחד עוד תהיה סגירת מעגל על הקווים שתרגש אותי מאוד*. אחח הזיכרונות. בינתיים הוא עושה הכל כדי לגדל לנו עוד שחקנים עם ה-DNA הנכון. עוד נאצ’ו, לוקאס או קרבחאל.
*ככל הנראה זה לא יקרה ועם כמה שמרגש אותי לראות אותו נאמן לקסטיליה, ואותו אני לא יכול לשפוט לפי תוצאות למרות שברור לי שקסטיליה אשתקד הייתה כישלון - יאללה, ראוליטו שלנו, תקפוץ כיתה, “עשה צ’אבי אלונסו” בגרמניה או קח קבוצה קטנה בספרד, תפרוש כנפיים!
[התמונה לא מאותו היום]
לא עוד יום בהיסטוריה אלא יום ששינה את ההיסטוריה. של ריאל מדריד, של הכדורגל הספרדי, של הכדורגל העולמי. 30 שנה - וואו - ל-29 באוקטובר 1994 הופעת הבכורה של ילד הפלא ראול במדי ריאל מדריד - הבמה הייתה לה רומארדה של סראגוסה.
“ציפיתי שיהיה לחוץ אבל הוא ישן באוטובוס כלכך טוב”, אמר חורחה ואלדאנו מאמנו דאז. ראוליטו היה פנטסטי אך קצת התרגש מול השער והחטיא. אין דבר כי את הראשון שלו מתוך 323 בלבן הוא שמר לאירוע מדויק, אייקוני, גדול ומרגש יותר - הדרבי בסנטיאגו ברנבאו מול אתלטיקו מדריד כעבור שבוע. מיכאל לאודרופ בעין עקומה ו"הוא תקע את הכדור בחיבורים כמו הגדולים ביותר. אין ספק שזכינו בשחקו גדול".
כבר בעונת הבכורה זכה באליפות כשתרם תשעה שערי ליגה ועשרה בסה"כ. השאר היסטוריה. “ראול הוא ריאל מדריד וריאל מדריד היא ראול” אמר עליו אגדה בפני עצמה - אמיליו בוטראגיניו ממנו ירש את חולצה מספר 7 בדרך להיות השחקן הכי מזוהה עם המועדון אי פעם כנראה ושיאן ההופעות. השחקן שגרם למיליונים להתאהב בריאל מדריד. וגם אני.
לכבוד המאורע במארקה הציגו סיפורים יפים מתקופת הזהב של ראול בריאל מדריד:
חוזה השערים: “יש לי הרבה זיכרונות מראול. היה לי הרגל נחמד איתו. בתחילת כל עונה חתמנו על חוזה תלוי מספר שערים שהוא היה צריך להבקיע ובסוף העונה, אם הוא לא הבקיע אותם, הוא היה צריך להזמין אותי למסעדה או משהו כזה - אבל כמובן שזה לא קרה תמיד תורי היה להזמין אותו”, נזכר ויסנטה דיאס, נציג קסטיליה. “המפסיד ישלם עבור סוף שבוע (טיול) מלון PC (פנסיון מלא) בכל מקום בספרד עבור ארבעה אנשים”, חשבנו. ראול תמיד ניצח".
הריב עם גוטי: ויקטור רואיס עבד בקסטיליה 35 שנה ולאחר פרישתו סיפר אנקדוטה למארקה. אנטוניו קירוגה היה המאמן בזמן שראול רב ממש עם צעיר אחר - קוראים לו גוטי. המאמן ‘בחר צד’ והעניש את ראול בהשעייה לשני משחקים. “במשחק הראשון שהוא חזר - החיה הבקיעה שישה שערים. מאותו רגע, בכל פעם שהוא כבש, הוא הלך ישר לאנטוניו. זה היה מצחיק!”.
במועדון סיפרו: “ראול היה ‘מפחיד’. דמותו זכתה לכבוד רב לא רק בקרב חברי הקבוצה, אלא גם בקרב המאמנים. הוא ידע את זה והשתמש בזה כדי לתדלק את הרוח התחרותית של הקבוצה. הייתה לו הכריזמה הזו של קמאצ’ו, חואניטו, סנטיאנה, גאייגו… רק עם המבט שלו הוא אמר הכל. דבר נודע היו ההסתובבויות שלו בחדר ההלבשה כשהוא הסתכל בפניהם של חבריו לקבוצה בימים שלפני משחקים חשובים בליגת האלופות. ההליכות הללו גרמו לקבוצה ‘לשחק’ ימים לפני המשחק. הוא כאילו הסתכל עליהם ובלי להגיד להם - אמר להם ‘אנחנו הולכים לחסל אותם’”.
“אתה רואה מה הוא עושה באימונים!” - פציעה של אלפונסו, אמיליו בוטראגיניו שכבר לא היה בוטראגונו… חורחה ולדאנו חשב לעשות סנסציה בהרכב שלו בלה רומארדה. המאמן התלהב מראול והיה נחוש לתת לו את המושכות. עם זאת, הוא יצר את הרושם שהוא רוצה לחזק את התחושות תוך התייעצות עם כמה שחקנים ‘כבדי משקל’ - פיגורות בחדר ההלבשה. “פאקו (בויו), אני הולך לפתוח עם ראול בהרכב - מה דעתך לגבי זה”, שאל אותו המאמן. “איך אני אראה אותו? אתה לא רואה אותו באימונים?”, אמר בויו בתגובה. “טוב, אני הולך לפתוח איתו”, התוודה המאמן. “מושלם!” ענה בויו, שבתורו נזכר באנקדוטה המפורסמת של כאשר ואלדאנו עלה על האוטובוס לכיוון סראגוסה כדי להודיע לראול על כך שהוא פותח בהרכב ומצא אותו ישן בשלווה".
עוד אנקדוטה היא אימו של ראול, מריסה שראתה את ראול מחמיץ את השערים הבטוחים והחלה לבכות, חששה שהחלום נגוז. קרלוס גונזאלס עורך המארקה סיפר: “ניסיתי לעודד אותה שזה רק המשחק הראשון ושראול היה נהדר ובסה"כ חסר מזל. צדקתי בזה. הוא היה כל כך צנום אבל זז בין הבלמים בצורה מושלמת. הרגשנו שהוא יהפוך למיתוס”.
השער בדרבי גרם לו לעוף: “השער הראשון שלי היה צריך להיות נגד אתלטיקו מדריד. היום ההוא היה נפלא. חזרתי מרחף הביתה. לא היו לי רגליים על הקרקע. זה היה מאוד אמוציונלי. חשבתי שאף אחד לא יעז לשים אותי, ששחקן נוער לא יקבל שוב הזדמנות אחרי שבלה רומאדה נגד סראגוסה החמצתי הרבה. התחושה כשהוחלפתי בדקה ה-60, כשכולם עומדים…זה מרשים ומרגש. אחר כך חזרתי הביתה וצפיתי בטלוויזיה שוב בשער”.
נוזף בצעירים: ריאל מדריד הייתה במחנה האימונים שלה בפרה-טמפורדה 2006 - אוסטריה. כמו בפרק א’ עם פאביו קאפלו - קומץ טוב של שחקני נוער השלימו את המשלחת שיצאה לריכוז. נבחרו רוברטו סולדאדו, אלבארו ארבלואה, רובן דה לה רד, חוראדו, חאבייר בלבואה, ג’ורדי קודינה וקיקו קאסייה. באחד מאימונים הראשונים, כולם מקיפים את המגרש שוב ושוב ושוב. הילדים עשו זאת תוך כדי דיבורים בלתי פוסק וחיפפו - לא רצו סיבוב מלא. בינתיים, ראול הוביל את עיקר הקבוצה כמו תמיד עם קצב גבוה יותר ומיהר להגיע לכל פינה במגרש. באחת ההקפות חלף ראול על פני הצעירים ופנה אליהם. “אם זה היה תלוי בי - הייתי שולח אתכם חזרה למדריד”, הוא נזף בהם, בהתחשב בכך שכשחקני נוער הם צריכים לקבל גישה אחרת.
ההשפעה על רוברטו סולדאדו: החלוץ הגיע לריאל מדריד כילד אבל אחרי חודש וחצי נשבר ורצה לשוב הביתה לוולנסיה כי התקשתה הרחק מהמשפחה. המאמן ויסנטה דל בוסקה לקח אותו לחדר ההלבשה של הקבוצה הבוגרת. דל בוסקה ביקש מראול לדבר איתו. “ההורים שלי חיכו שאחזור בסוף שבוע אבל אמרתי להם שאני נשאר” - נזכר סולדאדו אחרי השיחה עם ראול
בשבילי הוא דמותה של ריאל מדריד המזוקקת ביותר.
היו ויש לנו סמלים גדולים והיסטוריים , אבל אף אחד מהם לא ״מושלם״.
ראול הוא כזה, מהכדורגל המדהים, מהטונות של הקלאס, המנהיגות , האופי הבלתי מתפשר, התחרותיות , האלגנטיות, הכבוד שרחש למשחק , המקצועיות ללא דופי, היותו שחקן בית ופשוט האיש שהיה.
מעולם לא היה ומעולם לא יהיה לדעתי מי שיגלם את ריאל מדריד בצורה טובה וראויה ממנו, הוא ריאל מדריד.
אני התרגשתי יותר מכל גול שלו בעונות האחרונות מאשר שאני מתרגש מזכיות בתארים היום, הוא הסיבה שאני אוהב לא רק את ריאל מדריד אלא כדורגל בכלל.
כשהוא עזב עקבתי אחריו בכל מקום, ישבתי למצוא לינקים לשידורים אקראיים של משחקים לא רלוונטיים רק כדי לראות אותו משחק כל עוד אני יכול.
אני מאוד שמח שהוא זכה לעדנה מחודשת וכבוד של מלכים בשאלקה ועד היום זוכרים אותו שם בחיבה רבה, אגדה שהייתה באמת.
במילה אחת, אוברייטד.
בגדול החלוץ הכי חלש שהיה בריאל ב 30 השנים האחרונות.
בגדול, התגובה הכי מיותרת שראיתי אי פעם בפורום.
יכול להיות מיותרת, אבל האם היא לא נכונה ? איזה חלוץ של ריאל ב 30 השנים האחרונות היה פחות טוב מראול ?
דוד אחי באנו להעלות נוסטלגיה ולהתגעגע לשחקן האהוב עלינו, השחקן של הילדות שהצית את האהבה שלנו לכדורגל.
ניהלנו את הדיון הזה מספר פעמים בעבר, ורק מטורף חוזר על אותה פעולה בתקווה לתוצאות שונות.
לך יש את דעתך בנושא ולי יש את שלי, מבחינתי הוא שחקן כדורגל מופלא ומהגדולים ביותר שלבשו את החולצה הלבנה, גם מבחינת כדורגל נטו ולא רק בתור סמל.
לכם מותר להעלות זכרונות ולי לא ? 
חוסלו, מריאנו, אדבאיור, צ’יצ’אריטו, מוריינטס, היגואין, לוקה יוביץ’. להמשיך? זה סתם מי שעלה לי בראש ב-10 שניות.
אני לגמרי במחנה הראול אוברייטד, אבל מכאן ועד המשפט הזה הדרך עוד ארוכה…
הייתי כ’'כ בטוח שהכוונה שלי בתגובה המקורית ברורה שלא צריך להסביר.
לא מתכוון לחלוצים מחליפים או לחלוצים מקצה הספסל, אלא לחלוצים פותחים שהובילו.
רונאלדו, רוד, בנזמה, כרסטיאנו וכרגע אמבפה.
בוא נגיד שכמו שאני מכיר אותך אתה ידעת בדיוק שזו תיהיה התגובה ושתצטרך להסביר חחחח
בגדול ראול הוא מיתוס ענק וכזה הוא צריך להישאר - אין טעם לנתח אותו מנקודת ראייה אובייקטיבית
בזה אין ספק.
גם כשזו הכוונה, להגיד שהיגואין או מוריינטס היו מחליפים או מקצה הספסל זה קצת לירות את החץ ואז לצייר את המטרה. הם היו שחקני הרכב לכל דבר ועניין לאורך רוב תקופתם במועדון ושניהם פחות טובים מראול.
ברור ששאר הרשימה שהבאת טובה יותר.
בגדול גם לא הייתה שום סיבה שהתגובה המקורית של טיטי תישאר (מעריך אותו והוא גם גורם לי לאופטימיות לעתים ולחיוכים), אם אני הייתי מוחק זה היה נראה לא מי יודע מה כי ראול הבסטי שלי, יש כאן עוד מנהלים.
-עונת 1995-96: ראול רשם 26 שערים ב-52 הופעות - עונה פנטסטית ברמה האישית כבר בעונה השנייה כשחקן הבוגרים. הגיע גם שער בכורה בקלאסיקו
-עונת 1996-97: ראול כבש 21 שערי ליגה מעמדת הקשר, הציג יכולת מדהימה ועזר לקבוצה לזכות בעוד אליפות ספרד, הפעם עם פאביו קאפלו.
-עונת 1998-99: פיצ’יצ’י לראשונה בקריירה, 25 שערי ליגה ב-37 הופעות ו-29 ב-49 משחקים בסה"כ.
-עונת 1999-00: ראול מוליך את ריאל מדריד לזכייה בליגת האלופות, עשרה שערים במפעל - שיא קריירה, בסה"כ כבש 29 שערים ב-57 משחקים. צמד בלתי נשכח נגד מנצ’סטר יונייטד, שער אייקוני בגמר ורגע יפה בקאמפ נואו.
-עונת 2000-01: העונה הפורייה בקריירה של ראול עם תואר פיצ’יצ’י שני בדרך לאליפות (24 שערים) וסה"כ 32 שערים ב-50 הופעות. היה גם מלך שערי ליגת האלופות. יסיים שני בקרב על כדור הזהב
-עונת 2001-02: שער בגמר ליגת האלופות - שער ערמומי, גולאסו בחצי הגמר, 29 שערים בסה"כ ב-55 משחקים. גם הסופרקופה רשום על שמו
-עונת 2002-03: סבל מפציעה ובכל זאת, 25 שערים ב-47 משחקים. רגעים אייקונים כמו הצמדים נגד מילאן ובעיקר נגד מנצ’סטר יונייטד והאמירה של אלכס פרגוסון שהוא השחקן הטוב בעולם.
ראול מאז 2003 דעך משמעותית, היה חצי שחקן. ההבדל הוא שראול כבש מספר מצחיק של שערים נניח ב-2005 וב-2006 כשהקבוצה עצמה מתה וגומרת עונה בחודש ינואר, שלוש דרגות פחות מברצלונה. קארים בנזמה רשם עונות לא משהו וגם מביכות כמו 2016/17 ו-2017/18 כשכל ההרכב שלנו גלאקטיקוס ושחקנים נהדרים וכמובן שהוא היה יכול להתחבא גם בעידן כריסטיאנו רונאלדו. לראול לא היה צריך לתת לבעוט פנדל כשהוא בכושר רע כדי שיסדיר נשימה. עונת 2021/22 אלוהית אבל לא מסתירה את כל הרגעים האחרים. זה “בטוח” שבנזמה טוב מראול רק לכמה אנשים כאן, או לכל היותר זה דיון. זה בטח לא קונצנזוס.
אם זה היה דיון רציני הייתי אומר שכיף יותר לדון על זה מאשר הבלון ד’אור או ההתבזות השנתית בקלאסיקו. בכל מקרה מתנה ממני אליכם בהמשך אתרגם את הכתבה מסנטוס רלבו על כך שראול נשדד בבלון ד’אור ב-2001.
