ראול בשבילי הוא האהבה הטהורה ביותר שיש לי למשחק. מעבר לריאל, מעבר להכל. הרקע של שולחן העבודה, סרטוני היוטיוב הקבועים.
הודעת העזיבה הייתה כמו חץ בלב. ראיתי כל משחק של שאלקה אחרי שהוא עזב.
המשחק שהיה מול אל סאד בברנבאו, החוויה המתקנת, לראות אותו עם המדים של ריאל, כשהפעם, בניגוד ל-2010 אני יודע שזו הפעם האחרונה. מתפלל הכי חזק שאני יכול כדי לראות אותו כובש עוד פעם אחת תחת הסמל הזה, לקבל את סגירת המעגל. תחושת האושר העילאית כשזה קרה. מותר להגיד שמעולם לא התרגשתי בחיי כמו הרגע הזה?
ראול תמיד היה ויישאר השחקן האהוב עליי, זה שבזכותו התחלתי לאהוד את הקבוצה ושחקן שחלמתי להיות כמוהו בעצמי בתור שחקן — קלאס, עבודה קשה, אבל כל כך הרבה צניעות ומלכותיות.
לא היה שחקן שריגש אותי יותר מראול. בוכה מגולים שלו, מרגיש כאילו אבא שלי משחק ואני רק רוצה שיבקיע. היה לי מאוד קשה בעונות חושך של ראול (וריאל) כמו גם באי זימון לנבחרת כשבאותה עונה הבקיע 16 שערים אם אני זוכר נכון. זימנו במקומו את דני גוויזה שהייתה לו עונה טובה ואת פאקינג סרחיו גרסיה - 2 הופעות בנבחרת אבל זכיה ביורו. מבאס.
בתור ילד ניסיתי ליצור קשר עם ראול, ממש רציתי לדבר איתו. אני זוכר שחיפשתי את האימייל שלו (לפני כל הסושיאל מדיה) ופשוט רציתי להיות כמוהו. הייתי אשכרה מדבר לטלוויזיה לשחקנים ובעיקר לראול. זר לא יבין את זה.
קניתי את החולצה הרשמית מהמשחק פרידה מולו. בקושי לבשתי אותה ולא רציתי גם לכבס אותה שלא תהרס. קניתי גם חולצה שלו משאלקה. היה לי קשה שלא יכולתי לעקוב אחריו כששיחק שם, אבל זה מה יש וכמובן שאני זוכר את הקמפיין המדהים שלו עם שאלקה בליגת האלופות. תמיד רציתי שהשיא של מלכות השערים בליגת האלופות ובריאל לא ישבר. היה לי קצת כואב כשרונאלדו עקף אותו. חבל לי שזה גם קרה באיזשהו מקום כי רונאלדו לא ממש מסמל בעיניי את ריאל.
אישית תמיד חששתי מהיום שבו ייאמן את ריאל כי אני לא יכול לקבל את זה שיפטרו אותו אם לא יביא תוצאות טובות. גדול עליי.
ולסיכום, אפילו לדור @Raulito-7 , הידעתם שלראול יש קעקוע ? זה ממש הפתיע אותי כשראיתי בפעם הראשונה.
באחד מהמגזינים שם ‘שם המשחק’ ב-2001, אני צריך קצת לחפש בארון כדי לתת תשובה מדויקת - הייתה כתבה על אוהד מישראל שאשכרה זכה לכבוד הפסיכי להיות באימון ריאל מדריד ולבלות כמה שעות במחיצתו של ראול, כולל ריאיון עם מתורגמן. וכל הטוב הזה קרה לו רק בזכות זה שהוא מנוי למגזין, ענה נכונה על חידון וזכה בהגרלה. “ראול ואני” או משהו כזה הייתה הכותרת ואני זוכר את הפרצוף שלי כילד.
בן מייזל, אוהד ריאל מדריד שכולם מכירים (בן ראול אם תרצו) - כן הצליח ליצור איתו קשר וראול מכיר אותו והוא הכניס את השם לתעודת הזהות. בקלאסיקו ב-2018 כשנסענו - ניסינו להשיג איכשהו את ראול וזה לא הסתדר אבל כן יש לנו תמונה עם היורש חורחה, גם זה משהו.
אני אישית השלמתי עם זה שלא אצליח להגיע אליו או לאף אחד מהשחקנים אף פעם אבל החלום שלי היה להצטלם איתו, חד משמעית. אני עדיין מתייג אותו בכל זאת בווידאו שאני מעלה פה ושם (גם את סרחיו ראמוס וכריסטיאנו רונאלדו תייגתי כשהתחפשתי אליהם בפורים עם מסכה).
הערב ספרד תפגוש את גרמניה במחזור השני בשלב הבתים במונדיאל 2022. בין שתי הנבחרות ישנה היסטוריה ענפה של מפגשים. איקר קסיאס וסרחיו ראמוס זכו ביורו 2008 אחרי ניצחון בגמר על המאנשפט וכעבור שנתיים גברו על גרמניה בחצי הגמר במונדיאל, רגע לפני שעשו היסטוריה נגד הולנד.
ההיסטוריה של ראול| ויש גם היסטוריה רחוקה יותר, במיוחד לאוהדי ראול. בפברואר 2003 ספרד אירחה את גרמניה למשחק ידידות באצטדיון סוץ מויץ’ של מאיורקה. ספרד ניצחה 1:3 במשחק בו גם גוטי הבקיע, אבל המלך היה ראול, עם סרט הקפטן. הוא אחרי שקיבל כדור ארוך, עצר ובנגיעה שלח לפינה הרחוקה של אוליבר קאן, ובהמשך השלים צמד (אחרי שהגרמנים השוו) בפנדל שסחט. עם הצמד הזה הפך ראול לשיאן השערים בתולדות נבחרת ספרד איי פעם - עם 30 שערים - וחלף על פני פרננדו היירו, חברו לקבוצה, לו היו 29. באוקטובר 2010 דויד ויאה, שגם ירש את חולצה מספר 7 שלו - חלף על פניו והותיר את ראול במקום השני. ראול כבש חמישה שערים במדי ספרד במונדיאלים השונים, אחד בלבד ביורו 2000, ו-18 ב-20 משחקים במוקדמות היורו בין היתר.
מה שכן, ראול סיים את תקופתו בנבחרת בהפסד 3:2 לצפון אירלנד במוקדמות יורו 2008, הוא נעצר על 44 שערים ב-102 הופעות. כלומר, מאז פברואר 2003 הוא כבש רק עוד 14 שערים בנבחרת בשלוש וחצי שנים. שערו האחרון היה נגד טוניסיה במונדיאל כמחליף כשהשווה ל-1:1.
“ראול רציני”, נכתב ב-AS על האגדה שנראה שכאשר מונה למאמן קסטיליה חיכה בדיוק לתקופות כאלה. “ראול מתכנן משהו גדול עם קסטיליה הזו”. קסטיליה מדורגת שלישית, שש נקודות יתרון מהמקום השישי ופלייאוף אמור להיות מובן מאליו העונה. היא עם 12 משחקים ללא הפסד (ובסה"כ נכנעה רק פעמיים ב-18 משחקים) - מאה ימים בדיוק, ומציגה את האופי שראול השריש בה. היא ידעה להשיג 1:1 בעשרה שחקנים נגד קורדובה המוליכה. האם היא תחזור לליגה השנייה לראשונה מאז 13/14? ומה העונה הזו תיתן לראול?..[לגבי ראול עוד נכתב שהוא ממשיך ללטש את היהלום סרחיו אריבאס].
שלוש נקודות אחרי ה-0:3 של קסטיליה וראוליטו על ברצלונה - כשברור שאני שם מתלהב והעבודה לא הושלמה:
1.אתם לא יודעים כמה התמונה הזו מרגשת אותי. רק שישלים את המשימה ויקח את קסטיליה לליגה השנייה שם מקומה וביום מן הימים יניף כמאמן הקבוצה הבוגרת של ריאל מדריד את גביע אירופה. אבל גם אם חלילה זה לא יקרה. הילדים האלה לומדים מהטוב ביותר מה היא ריאל מדריד. האיש שמסמל את הקבוצה הגדולה בעולם בצורה מושלמת. ככה זה שמדובר בשחקן שגדלת עליו, השחקן הנערץ עלייך ביותר! זה ש"בגללו" אתה אוהב כדורגל. הגדול מכולם מבחינתך. מעולם לא עקבתי ככה באדיקות כזו אחרי קסטיליה. חיכיתי שהמצלמה תלך אליו בגולים. לא ינשק את הטבעת מן הסתם כפי שהיה בימיו כשחקן אבל שיישלח איזה אגרוף לאוויר, קפיצה, חיוך. הייתי בטוח שהוא שמר על פוקר פייס ולא זז. אבל בתוך-תוכו הוא גאה. פחות
2.אז ה-AS כן ‘תפסו’ את ראוליטו. זינוק באוויר ויד למעלה בשריקת הסיום, צ’פחה לחבר’ה ומיד ללכת ללחוץ את ידו של רפא מארקס מאמן ברצלונה ב’ ולברך אותו על המאמץ. ראול קלאסי. ראול נתן לשחקנים לחגוג בעצמם ולא הצטרף ‘למעגל’ והלך יחד איתם מחוייך להודות לאוהדים על התמיכה.
3.נשאר בלבן? מצד אחד זה כל כך מרגש ומצד שני הוא עשה הכל בקסטיליה מבחינתי וזה עלול ‘לתקוע’ את הקריירה שלו. חייב דחוף לעזוב לבונדסליגה להשתפשף, לקחת אולי איזו קבוצה קטנה פה בליגה, הלוואי ראיו וייקאנו - סתם זורק, או להיות עוזר.
“ראול מבהיר את רצונו” ו"קריאת האהבה הנוספת של ראול לריאל מדריד", נכתב במארקה לאחר הריאיון של המאמן והאגדה לאחר המשחק. ראול רוצה להמשיך. “אני שמח בשביל הקבוצה ועבור הבנים ששיחקו משחק נהדר מתחילתו ועד סופו, עם הרבה אנרגיות מול קבוצה שיש לה שחקנים מאוד טובים. זה נותן לנו את ההזדמנות להמשיך לחלום עוד יומיים, הזדמנות להעפיל לליגה השנייה מה שיהפוך את העונה הזו לנהדרת. אני שמח אבל עדיין לא עמדנו במטרה. ביקשתי מכולם להמשיך בעשייה, לשמר את המאמץ והמחויבות עבורם, עבור המועדון, עבור הדורות הבאים וכל מי שרואה אותם”.
התמיכה של האוהדים ורוח הקאמבקים: “זו השמחה של כל שחקני ריאל מדריד ושל אצטדיון האלפרדו די סטפנו מלא, זה להיות מאושר מהעבודה של הבנים וכל צוות האימון. בוא נראה שנשלים את המשימה רק נגד אלדנסה. במשחק הזה יצא ה-DNA של ריאל מדריד: אם תתאמץ ותלחם עד הסוף, תשיג את זה. אני שמח בשבילם כי זה משחק שהם לא ישכחו, למרות שהמשימה לא הושלמה. עלינו לשחק בדיוק כך בצמד המשחקים שנותרו. למרות שנצטרך לעשות את זה מאוד טוב ותתכוננו לשני המשחקים הבאים”.
"אשמח להישאר כאן ולהמשיך, אבל בעולם הכדורגל אתה לא יודע. ראול הוא ריאל מדריד וזה המקום שבו אני מרגיש הכי טוב, הכי שמח ושם אני חושב שאני משמח אנשים"
מזל טוב לאיש, קפטן, והאגדה, הלא הוא השחקן האהוב עליי (ועל רבים מאיתנו) בכל הזמנים - ראול 
האינסטגרם של ריאל גם בירך בפוסט:
https://www.instagram.com/p/Ct_V4Qdo_i9/?igshid=YzcxN2Q2NzY0OA==
עשור לערב המרגש של ראול בסנטיאגו ברנבאו| אומרים שתמונה שווה אלף מילים. בדיוק לפני עשור זה קרה. “הצדק נעשה” והגיע התיקון. ראול חזר לסנטיאגו ברנבאו שלוש שנים אחרי שעזב לשאלקה, הגיע לגביע הברנבאו הטורניר המסורתי עם קבוצתו הקטארית אל סאד. אבל היה ברור מה קורה.
ראול שיחק במחצית הראשונה במדי ריאל ועוד קודם לכן הוצגו לראווה ובגאווה כל הגביעים בהם זכה עם ריאל - על כר הדשא. איקר קסיאס ‘ויתר’ על סרט הקפטן, כריסטיאנו רונאלדו נתן לו את חולצה מספר 7. הקהל פוצץ את המגרש עד אפס מקום והיו שם שלטים, כרזות, פלורנטינו פרס ביקר את ראוליטו במלון לפני המשחק ומלך ספרד העביר ווידאו גם הוא.
בדקה ה-21 ראול קיבל מסירה מאנחל די מאריה, עצר על החזה ובעט לרשת. אמנם לא שער 324 בריאל אבל זה לא משנה. ראול נישק את הטבעת, חייך ורץ אל עבר הקהל שהוא כל כך אוהב. יש דברים שלעולם לא משתנים. בסיום המשחק הוא הונף על ידי השחקנים אל על.
כך הסדר שב על כנו. ולי כאוהד ריאל מדריד “בגלל” או יותר נכון בזכות ראול, מעבר ל-“ראול הוא ריאל מדריד וריאל מדריד היא ראול” - זה היה כל כך חשוב. שלוש שנים הרגשתי תחושת מחנק, גם אם לא היו אשמים. על זה שעזב, על זה שכנראה זה היה צפוי אבל לא תוכננה פרידה נורמלית וראויה לשחקן היסטורי שמיליונים התאהבו בריאל בגללו (הוא היה פצוע בחודש האחרון וגם זה הרס). צפיתי במשחק הזה בכוננות שיא, כאילו מדובר בחצי גמר ליגת האלופות. ראול תמיד היה מובך מאובר-החיבה אבל כמה זה הגיע לו.
“רציתי להיות כאן ואני מודה לכולם”, אמר. “במשך 16 שנה שיחקתי בריאל מדריד. נתתי הכל, אבל הקהל והמועדון נתנו לי הכל גם. אני תמיד אהיה חייב לקבוצה יותר. זה היה מדהים. מאוד רציתי ליהנות על המגרש. אני מודה למועדון, לקבוצה, לצוות האימון. הרגשתי כמו עוד אחד מריאל מדריד. הכל היה מאוד מיוחד. במשך 16 שנים הגנתי על ריאל מדריד בכל יום עם כל הרצון שלי והיום הרגשתי את כל החיבה הזו. אני כבשתי וכריסטיאנו לא! (צחק). חיכינו לרגע הזה לשוב לכאן. משפחתי והילדים מאושרים!”. “המלך אמר לי שהוא מאוד שמח ושהוא התכוון לזה (העניק לו תשורה) בכל ליבו. בכל פעם שפגשתי אותו - התרגשתי מאוד. הוא אדם מאוד לבבי שאהיה לו אסיר תודה לנצח. למלך ולבית המלוכה”. “היום הוכח שההמתנה הייתה שווה את זה, זה היה מאוד יפה. זה הבית שלי ואני משוכנע שכשאהיה מוכן לתרום משהו כשאני לא שחקן, אני אחזור”. והקמאבק? דיברתי עם הנשיא פלורנטינו פרס על הרבה דברים. הוא הציע לי לחזור הביתה לריאל מדריד - יש לי את הדלתות של המועדון פתוחות. כשחקן אני רואה את זה קשה (התבדח) עד שיגיע הזמן, אהנה כאוהד מספר אחת ואעודד כל משחק את ריאל מדריד".
בסיום אותה עונה הוא כבר טס עם ריאל כאגדת המועדון, עוד כשחקן פעיל - לגמר הדסימה. לאחר שפרש, העביר קצת זמן כשגריר הליגה עד שהחל לאמן בקבוצות הצעירות, זכה בליגת האלופות לנוער וקיבל את קסטיליה. ואתם יודעים מה השלב הבא. זה חייב לקרות. כמו חוקי הטבע…
רשמית: ראול נשאר בריאל מדריד - כלומר ימשיך כמאמן קסטיליה. פאצ’טה, שהפך למועמד הבכיר אתמול בשעות הערב - מונה למאמנה החדש של ויאריאל. העיתונאי סנטוס רלבו סיפר כי ראול התלהב מהפרויקט הספורטיבי של ויאריאל ואכן שוחח עם המועדון, אבל היה לו תנאי אחד ברור - אם הוא צריך לעזוב את הבית שלו - את ריאל מדריד - הוא לא יעשה את זה בשביל כמה רגעים. ראול דרש חוזה ארוך טווח וסירב לחתום עד תום העונה. לכן המגעים נותקו.
ושוב, מצד אחד אני שמח - כי ראול נשאר, מצד שני - הוא כל כך היה צריך את קפיצת המדרגה הזו, עד כמה שיש גם סיכון בוויאריאל. אני כן גאה בו על הבחירה וההתעקשות. מעולם כמובן לא התבאסתי כל כך על קסטיליה כמו בעונה שעברה כשהיא פישלה במשחק האחרון.
ג’וליאן דראקסלר מספר בפודקאסט האישי שלו על ההערצה הגדולה לראול, הכותרת של ה-AS בעניין: “הייתי עם ליאו מסי בפריז סן ז’רמן אבל מה שקרה עם ראול היה מיוחד עוד יותר”. לא כדאי לכם להחמיץ:
“כשאתה ילד, יש לך באופן טבעי גיבורים שאתה מחקה. בשבילי זה תמיד היה זינדין זידאן, עד שהיה לי העונג לשחק עם ראול בשאלקה כשהייתי בן 17. הוא היה הקפטן של ריאל מדריד, של ‘לוס גלאקטיקוס’. הוא תמיד היה בחור סופר מגניב ומיוחד, הוא כבש שערים, הוא היה שחקן בלתי מעורער בריאל מדריד במשך כ-16 שנים. היה ברור שהוא השיג הכל בחיים. הוא דאג לשאלקה בצורה מדהימה כשהגיע אלינו, הוא לא בא להעביר את הזמן. הוא נלחם, הוא תרם מנסיונו, הוא לימד אותנו דברים. זה היה מדהים איך הוא לקח אותי ביד, הראה לי דברים, שיפר את המשחק שלי וגם לימד אותי איך להתנהג בקבוצה, איך להתנהג עם המשפחות של חבריי לקבוצה. הוא היה פשוט ג’נטלמן. הוא היה בן 35, 36 (הטעות במקור - 34) הוא כבר לא באמת היה צריך את כל זה, אבל איך שהוא התערב כל יום, הדרך שבה הוא דאג לצעירים ובעיקר איך שהוא עזר לי בקריירה שלי, הוא ללא ספק המודל הגדול ביותר לחיקוי”,
ראול הפך למנהיג בחדר הלבשה מיד כשלבש כחול. “זה היה קצת כמו ההרגשה שהייתה לי עם מסי בפריז. אבל עם ראול זה היה אפילו קצת יותר מיוחד. כי באמת הייתי ילד קטן שהגשים את חלומו להתאמן עם המקצוענים. כבר התרגשתי מספיק כדי לפגוש את שחקני הקבוצה הראשונה ואז הכל התאחד בצורה כזו שהוא הצטרף לשאלקה בדיוק איפה ומתי שעשיתי את הצעדים הראשונים שלי בכדורגל המקצועני. זה לא היה סתם שחקן, הוא היה אגדה. שחקני הבונדסליגה הגדולים ביותר התרגשו לראות אותו, כולם הוקסמו. כולם חשבו, ‘היי, הוא באמת כאן!’”.
ראול היה הרפרנס של כולם ודראקסלר מוסיף אנקדוטה. “הוא תמיד השתמש באותו שולחן כדי לטפל בו ותמיד היה לו אותו פיזיו. הייתי בן 17 ואני זוכר מצב: היו לי כמה בעיות שרירים. (…) ואז הפיזיו טיפל בי. ראול סובב את הפינה וראה אותי על הספסל שלו עם הפיזיולוגית שלו. ואז הבנתי שמשהו לא בסדר וכולם הפסיקו לדבר. הרופא המטפל הסתכל על ראול, הוא הביט בי, אני הסתכלתי על ראול ואז אף אחד לא אמר כלום. פשוט קמתי, התקלחתי ונתתי לו לתפוס את מקומו. זה היה כל כך טבעי. אלה הסיפורים הקטנים שאתה לוקח איתך בכדורגל. אני עדיין מדבר עם ראול מדי פעם”, אומר דראקסלר בהתרגשות.
ומה היו הטקסים הקטנים של ראול לפני משחק? “אני יכול לזכור את זה. לפני האימון הוא היה עומד מול המראה ומסדר את שיערו, כי תמיד היה לו שיער יפה וארוך, שהתאים לו בצורה מושלמת בריאל מדריד. תמיד מטופח מאוד, פשוט ג’נטלמן. כשהגיע לחדר ההלבשה הוא לא דיבר הרבה, אבל הוא פשוט היה שם וכל חדר ההלבשה היה מצפה לזה שיגיד משהו. הוא החליף את עצמו, ניגש לפיזיו וחזר לחדר ההלבשה לנעול את נעלי הכדורגל שלו. השתררה דממה. וכולנו הסתכלנו אחד על השני: ‘סיימת’? כי אנחנו לא יוצאים עד שהוא באמת מוכן להתאמן. אנחנו לא מתכוונים להמשיך ולהשאיר אותו לבד בחדר ההלבשה. הוא המנהיג וכשהוא אומר זאת, נצא למגרש”.
מחשבה שעלתה לי, אם מישהו רצה שראול יהיה מאמן (@Raulito-7 אהמ 
) שיעיף מבט לרגע בפורום השכן ואח"כ יגיד לי אם הוא עדיין רוצה…
מינוי של ראול היה יכול להוסיף איזו מנת רגש שלי לפחות די חסרה כבר זמן רב למעט הגביע ה-14, צ’אבי והצלחתו או אי הצלחתו בברצלונה לא רלוונטית. אני כן מודע לרמת הסיכון מצד הקהל האחר כי מבחינתי ראול תמיד יישאר הגדול מכולם. מה שכן, ראול פשוט לא בשל ולא מוכן, ההרפתקה בקסטיליה ששוקעת העונה הייתה ארוכה מדי. היה צריך ללכת לשדות זרים אפילו בלבל אחד פחות מצ’אבי אלונסו שהוא קונצנזוס ויש לי הרושם שגם אלבארו ארבלואה מוביל על ראול באיזה מירוץ תיאורטי לרשת את קרלו אנצ’לוטי.
לצ’אבי לפחות הייתה איזו הצלחה בליגה דרג ז’ לפני שקיבל את המשרה הראשית. ראול בינתיים די כישלון גם בליגה דרג ז’ שלו.
אין שום סיבה שבעולם שראול יקבל את המפתחות, ואני די בטוח שהוא לא יקבל. סביר להניח שהמאמן בשנה הבאה יהיה אחד מבין אנצ’לוטי, אלונסו או זידאן.
כן כי זידאן היה מפלצת אימון לפני תחילת דרכו בריאל.
כל מקרה לגופו. ״והכשילון״ בקסטייה לא אומר שום דבר.
מהכינוי שלי אפשר להבין שראול מבחינתי הגדול מכולם, ועדיין אני חייב להיות כנה עם עצמי לא נראה שהוא מוכן עכשיו להיות מאמן ריאל מדריד. קסטיליה מאוד מאוד בינונית ולא מראה שום סימני כדורגל מעניין/יצירתי והוא תקוע שם הרבה יותר מדי זמן שגם מראה על חוסר תעוזה אישי.
מעדיף לא לחוות את הפיטורים הסבירים שלו אחרי חצי עונה.
זידאן הוא האמא של האנומליות, יחד עם פפ, בתוך ים של צ׳אבי, אינזאגי, גטוסו, סיידורף, לאמפארד, ג׳רארד, רוני, גיגס, סולשיאר, פירלו, הנרי, גארי נוויל, מרדונה…
להצליח במועדון גדול זה קשה. להצליח במועדון על עם 0 ניסיון זה על סף הבלתי אפשרי. העובדה שיש יוצאים מן הכלל לא אומרת שיש איזשהי סיבה להעדיף את ראול על פני אלטרנטיבות מוכחות בהרבה.
תוסיף לכך שאין סמלים כמו ראול. היחידי ברשימה הזו באותו אזור הוא ג׳רארד, שלא קיבל את ליברפול אלא קבוצות בסדר גודל אחר. לא רוצה לראות את ראול נכשל.
אוף טופיק אבל לדעתי יונייטד עשתה טעות עם סולשיאר.
אני לא אומר ולא טוען שאני מעדיף את ראול על פני אחרים (זידאן), אבל מפה עד לשלול אותו עד הסף זה גם לא נכון
אתה בעצמך אומר את זה שקשה עד בלתי אפשרי להצליח כמאמן כדורגל בקבוצת על.
בשביל להיות מאמן כדורגל טוב, קודם כל צריך ראש בין הכתפיים ולהשקיע הרבה. לקרוא וללמוד. הרבה.
אגב, אני לא רואה את קסטייה. זאת אומרת שאין לי חוות דעת לגבי ראול ועבודת האימון שלו. אך אני זוכר שהלך השיח פעם היה אחרת בפורום לגביו.
לא דיברתי על ההצלחה עצמה שהיא לא באמת ידועה מראש כמו שכתבו פה, אלא על הסיכוי שהוא לא יצליח, ולא יפטרו אותו כי הוא X, אבל אתה בתור אוהד רוצה שהוא יתפטר כי הקבוצה נראית רע. מכאן הדרך קצרה לקמפיין “X out” כנגד האיידול שלך, שזה בעיני בגדר התעללות ממש. או במילה אחת - צ’אבי
ראול הוא לא מאמן בוגרים. אני מעדיף כמעט כל מאמן בוגרים ברמות הגבוהות על פניו. צ׳אבי אלונסו בוודאי. יותר מזה, ויסלח לי מי שרואה בזה כפירה - לדעתי יש סיכון נמוך יותר בלהמשיך עם אנצ׳לוטי מאשר בלתת לראול את המושכות.
