אתמול במשחק חשבתי על זה, קרלו הוא גאון כדורגל, ברצינות, אני אולי גדול מבקרי קרלו בשנתיים האחרונות, אבל קרלו צודק, הוא היה שחקן בקבוצת ענק והוא מבין יותר מכולם.
אנצ’לוטי נכנס לעונה הזאת ואומר לעצמו, יש לי את פאקינג ויני, את פאקינג אמבפה, את פאקינג ג’וד וגם את פאקינג רודריגו שבכל קבוצה אחרת היה הופך לכוכב על למה אני צריך לנסות דברים ולהרוס ?
בוא רק נשמור על הכוכבים מרוצים, לא נגביל אותם בטקטיקות, לא נחייב אותם לעבודה קשה, נתן להם לזרוק זין, אין לחץ גבוה, אין סגירות של מגינים שיסתובבו איפה שהם רוצים, שילכו אחד על שלוש עם הראש בקיר, שיתווכחו עם השופטים, שיבכו כמו ילד זיין, כל זה לא משנה, בסוף כל משחק נתון הם יכולים להבקיע חמישייה בקלות ומשום מקום ובלי שום תכנון מינימלי באימונים.
כל העונה קרלו רק דאג לשמור ולהגן על הכוכבים שלו, ויני משחק חרא ומתווכח עם כל העולם, נוציא אותו ? להיפך, נגיד לו שהוא צודק.
אמבפה מסריח את המגרש ונראה יותר כבד מערן לוי בליגה א’ בסוף הקריירה, הוא ישחק כל דקה !
רודריגו נעלם ? ישאר על המגרש עד שימצא את עצמו.
וזה פאקינג עובד ! כמובן שכל עוד מי שבצד השני זה לא מסי, אבל אי אפשר להתווכח עם השיטה של קרלו, כוכבים מרוצים מחזירים בהמון שערים ואז יש לך 3 דאבלים ב 4 עונות(כן, גם העונה).
כל מאמן ‘‘מודרני’’ אחר יהיה עסוק בלאמן את הכוכבים, בלשפר את הכוכבים, בלהסביר לכוכבים איפה הם טועים והכי חשוב וכפי שדורשים פה כמעט אחרי כל משחק בלחנך את הכוכבים, הבעיה שכוכבים לא אוהבים את זה, ואז הכוכבים לא מרוצים ואז אין שערים ואז המאמן ה’‘מודרני’’ מפוטר.
ללעוס מסטיקים ולא להתערב זאת שיטה גאונית, ואני לא כותב זאת בציניות.